כי תבא

דינוזאורוס, אם סופר סת"ם נזהר בכתיבת קוצו של יוד, אני חושב שיהיה זה חכם להיזהר בהבנת קוצו של יוד. השאלות שלי נובעות מהכתוב ומההנחה שהתורה הכתובה לא אמורה להטעות אותי.

צר לי שלא הבנתי את דבריך, מה בדיוק "מטעה אותך"?

אפיק
לא התורה הכתובה מטעה אותך!

_________________

מודה ועוזב

ירוחם- אבל אז יגידו שאני קראי... דינוזאורוס- ניסוח התורה הכתובה מטעה אותי, לפחות לפי מה שחז"ל רושמים (יש את הדוגמאות שהבאתי באשכול הזה ויש דוגמאות אחרות)

אפיק
דוגמה אחת

אפיק, אני מצטער שלא עקבתי מספיק אחר הודעתיך (אשתדל מכאן ולהבא), אני התיחסתי רק לשאלתך על הדרשה שציטט ירוחם בקשר לכתיבת דברים שבע"פ ולמשמעות הפסוק הזה. וניסיתי להסביר אותו בדרך אחרת ממך (לפי איך שהבנתי אתה פירשת שהפסוק בא לומר שרק הכתב קובע ולא מה שנאמר בעל פה, לדברי זה בדיוק להיפך, הפסוק בא לומר שאע"פ שהתורה ניתנה אך ורק בעל פה, כדאי לרשום ממנה דברים חשובים).
ירוחם, האם זה חידוש בעיניך שלא כל האמוראים היו בקיאים בכל רגע נתון בכל פסוק בתנ"ך? יש בכלל אדם בעולם שתמיד בקי בכל פסוק במקרא? יש חוקר או גאון שלא פותח לפעמים קונקורדנציה (או פרוייק השו"ת)?

דינו
לא זה לא חידוש- אבל אדם הפוסק הלכות, או מביע רעיונות הגותיים מחייבים,וכד'  מבוססים על התורה והכתובים,
 אלמנטרי שידע את הפסוקים!, ולא ימציא פסוקים לא קיימים, ויבנה עליהם רעיונות, ויפרשם לא נכון - ועם הפרוש השגוי יפסוק הלכות עולם.

אפיק

נקודה קטנה שאני לא זוכר שאי פעם מישהו העיר את תשומת ליבי בנוגע אליה.

רב רובה של הקללה שמופיעה בפרשת כי תבוא,הקטסטרופה כלכלית (בצורת, ארבה וכו'), כלל לא התקימה (לפחות אין לנו מקורות לכך שהתקיימה.
גם תיאור הגלות לא קולע למה שלמעשה קרה.בקללה מתואר שעיקר קללת הגלות היא העובדה ש"נעבוד שם אלוהים אחרים", בפועל בגלות עבדנו את ה' יותר ממה שאנחנו עושים היום.קללת הגלות היתה קללה יותר פיזית.
מצד אחד ,קצת מאכזב לגלות שהקללה היא נבואה מאוד לא מדוייקת, מצד שני לפחות זה מוכיח את אותנטיות הכתוב, אם היו משכתבים את התורה היו ,מן הסתם כותבים תיאור יותר קולע.

מישאחזו   

לא מדויק 

דא"ח בעת רעווא דרעווין פ' כי תבוא ה'תשס"ז

"תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב"

מקשה העולם שממשמע הכתוב שאין העונשים הנוראיים באים על חוסר עבודה אלא על עבודה וגם לו מועטת אלא שהיא בחוסר שמחה וטוב לבב, ותמוה מה החומרא בין מצד הסברא ובין מצד שלא נצטווינו על כך?

ידוע בשם מהרח"ו שמה שלא נצטווינו על המידות הוא כי זו מטרת התורה ולא אך מצוה פרטית בזה יש ליישב את השאלה השניה למה לא נצטווינו על כך וכמו שיש כללים כגון "דרכיה דרכי נועם" שמהם נלמדים דינים אבל הכללים אינם מצוה אלא מעליהם, אבל עדיין השאלה הראשונה בעינה עומדת האם יש להשוות את ההידור לכאורה של שמחה וטוב לבב לעיקר היות האדם אדם כשמו במידות טובות?

בשלמא אם אדם נותן פרוטה קטנה לעני או אומר שלום מובן שלסבר הפנים היפות חשיבות יתירה אבל אם הוא נותן מיליון ברור שהמקבל יעדיף את המיליון בסבר הפנים הזועפות מאשר אפילו אלפים בסבר פנים יפות.

אם נעיין נשכיל שכל התורה כולה וגם מטרת המידות הן הקשר החזק והישיר בין האדם והי"ת (בלי להיכנס לשאלות הפילוסופיות החביבות להרבה מראשי הישיבה הזאת). זה היה עניינו של אור ישראל הבעש"ט הקדוש שהחשיב אדם פשוט ובור וגם אינו שומר את כל המצוות על פני ת"ח שאין בו דעת וענווה עליו אמרו חז"ל שנבילה טובה הימנו.

נמצא שהשמחה וטוב הלבב (סבר הפנים היפות) מבחן לעשיית המצוות אם הם מתוך קשר להקב"ה או מכל סיבה חיצונית אחרת וזה מש"כ הרמב"ם על הברייתא בסוף מכות "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הירבה להם תורה ומצוות" שכדי שיעשו מצוה אחת בשלימות הלשמה צריך כל כך הרבה מצוות כי אי אתה יודע מהיכן "יצא" הלשמה.

השמחה וטוב הלבב הם נובעים מסדר עדיפויות בריא בחיים דהיינו בקשר עם הי"ת. את סדר העדיפויות הנכון ניתן ללמוד מפרשת בראשית. קודם היה על האדם לחיות טוב עם עצמו ועם המציאות הנדרשת לו (כלל ההוויה ית') קרי את היותו עם אדמת (אדם עם אדמה) גן העדן לעבדה ולשמרה. לאחר מכן נעשה לו עזר כנגדו (איש עם אשה) למען שלימות החיים של האדם ואדמתו. לאחר מכן אחר עץ הדעת היתה חוה במהותה גם לאם כל חי ונגזר על האדם לאכול בזיעת אפיו. אם נתבונן בעולם, ישנה התהפכות נוראה בסדר העדיפויות וזו גורמת לצרות רבות וחוסר פנאי ובעיקר בשבר בקשר בין האדם להי"ת שלא מקשר זה הוא שואף את שמחתו וטוב לבבו. זה מקדים את הרכושנות של הבזיעת אפיך או המעמד החברתי שגם אין ערכו אלא כמטבע ממון וזה מקדים את חיי הזוגיות על פני מהותם של חיים אלה ותוכנם האלוקי. גם יש לרוב שנפגע שלום הבית מזה שהטיפול בילדים אינו נעשה מתוך שותפות שלימה של בני הזוג אם כי האב אינו מעורה כראוי באהבתם ובצרכיהם אם כי האם למען תחושתה האנוכית רוצה לראות את עצמה כ"בעיקר אמא וקודם כל אמא" שזה אולי נכון לגרושות ואלמנות אבל לא לנאמנות לבריאתן המקורית.

יה"ר שנשכיל לסדר את עדיפויותינו ונעבוד משמחה וטוב לבב ונזכה לשנה טובה ומתוקה.

אחת היא לולושי ויה"ר שתזכה לסדר עדיפויות מושלם

תוקן על ידי - חסיד_דינגה - 25/08/2010 09:50:34

_________________

כתב הרה"ח "ידוע בשם מהרח"ו שמה שלא נצטווינו על המידות הוא כי זו מטרת התורה ולא אך מצוה פרטית" כמדומה שלא דק, בהקדמתו ל"שערי קדושה" כתב הרח"ו שהמידות הנן הכנה והקדמה הכרחית לתורה וע"כ אין מן הצורך לכתבן, אולם הן לא הוצגו שם כמטרה.

עוד כתב הרה"ח "כלל ההוויה ית'" והואיל ולא מצאנו לשון דוגמתו בספרי חסידים ויראים, ימחול לבאר כוונתו, ואם נתכוון ל"ממלא כל עלמין" ועדיין "סובב כל עלמין" אף הוא במילונו, ניחא.

לעיקר קושייתו בשם מקשים העולם נ"ל שקושיה מעיקרא ליתא לפחות לשיטת הרב חסדאי קרשקש שגזר בסוד הצמצום על הבחירה החפשית שאכן מתקיימת היא רק בשמחה ולהיפך, ולא במעשים עצמם (עיין באור השם שלו, שער ו')