מקובל לאסור שמיעת קול זמר של אשה בגלל קביעה זו של קול באשה ערווה.
בכל המקורות בתושבע"פ על נושא זה שהנם מועטים, לא מדובר כלל על קול זמר אלא על קול דיבור של אשה.
ולכאורה פשט הדברים שאסור להאזין לקול אשה מדברת ולנהל שיחה קולית עמה כלל.
אלא שזו גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה ואז בתירוצים דחוקים העמידו זאת בקול זמר או בשאלת שלום שהיא כאילו מביאה ליותר קירבה.
והאמת היא לעניות דעתי שלא היא, דווקא בשיחה רגילת עם אשה נאה שקולה ערב יש הרבה יותר הרגל דבר מאשר בקול זמר שבו אדם שם לב למוזיקה לכשעצמה ולא לאשה או בשאילת שלום רגעית.
בשו"ת הרמב"ם סימן רכד ד"ה התשובה ידוע:
ואם המזמרת אשה, יש שם איסור חמישי, לאומרם +ברכות כ"ד א'+ ז"ל קול באשה ערוה, ומכל שכן אם היא מזמרת.
כלומר הכל אסור לא רק זמרה.
וברמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא:
ואפילו לשמוע קול הערוה או לראות שערה אסור.
לא כתוב קול זמר אלא סתם קול, אמור מעתה אי אפשר לתת לאשה לעבוד מחוץ לבית ולקיים איסור זה.
ומכיון שקהילות ישראל לא קיבלו זאת על עצמם, מנין הסמכות לאסור קול זמר באשה?
בעיני הוא פחות חמור מניהול שיחה עם אשה במקום עבודה.
ומבשרי אחזה אלוקה
הרחבת הנושא והכותרת
תוקן על ידי עצכח ב- 03/09/2007 13:30:09
נשלח ב-3/9/2007 13:42
העתקה מאשכול המשאלות 14/6/2007
הסבר בבקשה:
(מקור: שיטה מקובצת, ברכות, כ"ד ע"א)
קול באשה ערוה. פירוש לקריאת שמע. ויש אומרים דדוקא קול של זמר ושער המכוסה. אבל קול שאינו של זמר ושערה מחוץ לצמתה אין חוששין להם.
***** איש_ערבות:
על שניהם נאמר ערווה, קול באישה ערווה ושיער באישה ערווה. הדיון הוא הם אסור לקרוא ק"ש דווקא אל מול שיער שבדרך כלל מכוסה וכן קול של זמר שדווקא הם קרויים ערווה, או שמא גם קול דיבור סתם ושיער מחוץ לצמתה שהיה נהוג שהולכת האישה כך כשהוא גלוי, ובזה יש מחלוקת. [אין הכוונה כמובן לשני התנאים שיתקיימו גם יחד אם הבנת כך]...
***** מיכההמרשתי:
א. מה זה "צמתה"? ואיך זה קשור לכיסוי ראש?
ב. אז יש פה חידוש שיש גבול עד היכן על האישה לכסות את שערה. ומכיוון שהגמרא מתחילה מ"טפח באישה ערווה", אז מסתמא גם בשער מדובר על טפח מחוץ לצמתה (לפחות, וצריך לברר על מה בדיוק מדובר) - שמלבד בזמן קריאת שמע אין צורך שיהיה מכוסה.
***** איש_ערבות:
א. מן הסתם בעבר הייתה האישה קולעת מרוב שערה צמה מרכזית ואותה הייתה מכסה וכל המעט הנותר מקדימה או אחורה או מן הצדדים, יכול שלא הקפידו על כך...
ב. אכן זהו השיעור ...
***** דוד12:
מיכה, עצה טובה: אל תפסוק הלכות משיטה מקובצת.
***** מיכההמרשתי:
למה לא? (לא שיש לי כוונה לעשות את זה)
איש, אז אתה אומר שבעצם המצווה היא (לפי הי"א בשטמ"ק) לכסות רוב ראש?
נשלח ב-3/9/2007 13:43
מיכה
אני מסתכן בלבאר בלי לראות את ההקשר.
לא ברור לי למה נקלעו המפרשים כאן באשכול. המשמעות נראית פשוטה:
קול באשה ערוה. פירוש לקריאת שמע.
פירוש לפירוש: מה שאמרו בגמרא "קול באשה ערוה" דהיינו שהוא נחשב כמראה איסור, הרי זה שלידו אסור לקרוא ק"ש. (האם משמע שאחרת אין איסור להקשיב לקול אשה, כגון ששרה?).
על זה ממשיך המפרש: היכי דמי? איך מדובר כאן? באיזה מקרה של "קול אשה"?
ועונה, בשם "יש אומרים":
ויש אומרים דדוקא
1. קול של זמר
2. ושער המכוסה.
ומזה הוא מדייק ומבהיר:
אבל קול שאינו של זמר ושערה מחוץ לצמתה אין חוששין להם.
פירוש: הקול האסור הוא דווקא קול זמר. אבל אם שומעים אשה מדברת, אין איסור לקרוא במקום זה ק"ש.
ומכאן הוא עובר לדון בדבר אחר, השיער האסור. ואיני יודע אם זה מפני שגם שם מדובר על זה בגמרא, או מפני שזה דומה לזה, כלומר שיער לקול, שיש בו איסור ויש בו היתר.
וכך הוא מסביר:
האשה עושה צמה ומכסה את הצמה, אבל מתוך הצמה יוצאות שערות. איני יודע מה השיעור כי איני יודע מהו מראה צמה זה. ניתן העלות השערות שמדובר, כמו שכתבו לעיל, שהיתה האשה עושה לעצמה צמה ארוכה, אולי כזמננו, ואולי אותה היתה עוטפת.
אבל אם "בורחות שערות" מתוך הצמה, אין בהן דין של "שער האסור".
האם זה אומר מהו שיעור זה? שצריך טפח? אולי נאמר כך בגמרא. מן הלשון כאן לבד היה מקום לומר שהשערות האלו בטלות במיעוטן.
כך נראה לי, על סמך הלשון לבד וללא עיון במקור (וזו כמובן טעות מתודולוגית, אבל אין הספר לידי וגם לא התקליטור זמין לי).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
נשלח ב-3/9/2007 13:45
1. יש מקום לחלק בין שמיעת אשה ששרה לבין הקשבה לשירתה, שאע"פ שמשתמע ששמיעה מותרת - עדיין יש מקום לאסור הקשבה. וממילא הרוצה להמלט מהקשבה יימלט גם משמיעה.
וחילוק זה שבין שמיעה להקשבה, קיים לדעתי גם בהסתכלות - בין הסתכלות לראייה בעלמא. כמובן שאם ברור לאדם שהראייה מביאה אותו להסתכלות, זה כבר מקרה חדש.
וסמך לדבר: "עוצם עיניו מראות ברע" שהגמרא אומרת שזה מידת חסידות - ולהסתכל בכוונה זה ודאי אסור, אלא שהוא מחמיר אפילו לא לראות.
2.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כד עמוד א
אמר רבי יצחק: טפח באשה ערוה. למאי? אילימא לאסתכולי בה - והא אמר רב ששת: למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים - לומר לך: כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף! אלא: באשתו, ולקריאת שמע. אמר רב חסדא: שוק באשה ערוה, שנאמר +ישעיהו מ"ז+ גלי שוק ענהרות, וכתיב +ישעיהו מ"ז+ תגל ערותך וגם תראה חרפתך. אמר שמואל: קול באשה ערוה, שנאמר +שיר השירים ב'+ כי קולך ערב ומראך נאוה. אמר רב ששת: שער באשה ערוה, שנאמר +שיר השירים ד'+ שערך כעדר העזים.
--- אני מבין את הגמרא כך: דין ראשון הוא, שאין לקרוא קריאת שמע כאשר מול האדם יש טפח מגולה באשה (ממקומות המכוסים). אח"כ הגמרא מבהירה מה נקרא מקומות המכוסים שטפח מהם שנתגלה אסור לקרוא מולו קריאת שמע - ומסמיכה כל דין על פסוק. אחד מהדברים זה שער. השטמ"ק אומר חילוק, (כנראה לפי המנהג שהיה פשוט בזמנו, כך אני מסיק מהלשון - "שער המכוסה", ולא אמר "שער הצמה".) שהשער שנקרא ערוה לעניין קריאת שמע הוא רק שער הצמה, אבל כל השאר מותר. ומכיוון שהגמרא דנה לפי הבנתי רק על מה שאסור לגלות ממנו טפח, ממילא משתמע שמהשער מותר לגלות טפח מחוץ לצמתה - אלא שעכשיו אנחנו בבעיה כי אנחנו לא יודעים מה זה צמתה. וממילא גם מי שיש לו סיבות למה להסתמך דווקא על הי"א - יהיה בבעיה מצד זה שהוא לא יודע על מה מדובר. אבל מכיוון שכן יש איסור לגלות את הראש - מסתבר שהמינימום זה רוב ראש. ולפי הפרשנות של איש ערבות זה באמת הכוונה, שזה רוב ראש או יותר.
אבל אם הבנתי נכון אתה אומר שאחרי טפח באשה הגמרא עברה לדינים אחרים - איפה שאפילו פחות מטפח אסור - ואז רק השערות היוצאות מהצמה יהיו מותרות. זה כשלעצמו הגיוני מאוד (ואפילו יותר ממה שאני כתבתי), רק שבראש שלי זה לא מצליח להתחבר לגמרא.
*****
ymy33655:
בענין הצמה והשער, דומה שיש שפירשו שצמתה הוא הכיפה המכסה את ראשה, וראה כאן
-------
מאיר
נשלח ב-3/9/2007 13:56
מיכה המורשתי:
בנוגע לכיסוי הראש וכו' יש בכך כמובן הגדרות רבות ובהחלט יש לילך ולבדוק מה אומרים הפוסקים בכל דבר ועניין ולא לסמוך על פרשן מבלי להבין את ההקשר הגמור והכולל, שהרי למיטב הבנתי יש מה שנחשב לערווה מעיקר הדין החייבת כיסוי מדאורייתא, אך יחד עם זאת ישנם הגדרות תלויות מקום וזמן, [מה שקיבלו עליהם מדור לדור, או מה שנחשב למנהג המקום]
זאת ועוד שכל זה אינו קשור כלל ועיקר לפענ"ד למה שנחשב ערווה ומקומות המכוסים לעניין קריאת שמע, כי אם אני מבין נכון, מעבר למה שנחשב ערווה בבסיס שהוא אינו משתנה, ישנם בשוליים גבולות יחסיים שמשתנים וגם הם תלויי זמן ומקום ומה ש/נחשב אז ושם לערווה ומקום מכוסה, יכול שאינו נחשב כאן לכזה ולפיכך כאן יהא מותר לקרות כנגדו ק"ש, ומה שמסיח דעתי היום לא מה שהסיח פעם ומה שנחשב למבואות המטונפים כאן לא מה שנחשב שם וכו'...
וכל זאת כמובן מבלי להזכיר את דברי הזוהר אודות החומרא הגדולה בעניין גילוי אפילו מקצת שערות הראש.... כך שלמרות שישנם פוסקים כמו פוסקים ספרדיים ורבי משה פיינשטיין שיקלו בעניין גילוי מקצת שערות הראש, הרי שישנם פוסקים רבים כנגדם החולקים עליהם וגם מבחינת הקבלה [גם תורת הקבלה וגם מה שקיבלו עליהם בגין כך בארצות רבות קהילות גדולות] זוהי בעיה חמורה ויש להקפיד על כך עד הקצה האפשרי...
נשלח ב-3/9/2007 18:11
איש ערבות
לו לפחות היית אשת ערבות...
עד הקצה האפשרי??? למה? מה קרה?
אתה מכיר רק קהילות שקבלו את חומרת החולקים על רמ"פ? אם כך כדאי שתכיר עוד כמה קהילות!
ככה כתוב בזוהר? זה בהחלט מעניין ואפילו מאתגר הרבה (א)נשים. מחייב? לא בטוח!
------- מאיר
נשלח ב-3/9/2007 23:10
ראה שיר השירים 'צמתך' ויש מפרשים שם: 'צעיף'.
נשלח ב-4/9/2007 13:06
עוד נוהג תמוה שהתשרבב לכל ספרי הפוסקים בענין זה הוא איסור לשמוע קול זמר אשתו בימי טומאה. המקור הוא פתחי תשובה בשם תשובות באר שבע, שהוציא את הדין מדיוק לשון הגמרא שאסור לישן במיטה אחת משום 'מה אשת רעהו אסורה אף אשתו נידה אסורה' ומכך שהוצרכו להתיר יחוד, משמע שבכל שאר הדינים היא שוה לאשת איש. ונראה שעל כגון דא נאמר 'אם הלכה היא נקבל ואם לדין יש תשובה'. וכי זמרה היא יותר מיחוד? ומי אומר שלא נכלל בהיתר יחוד כל צורת דיורים משותפת של איש ואשתו שאינם רגילים להתרחק זה מזו, ואין לנו אלא מה שהתפרש. ואף מקומות המכוסים במחלוקת שנויה בנדרים והחמירו הפוסקים, אך קול באשה שלא נזכר בשום ראשון, מניין?
עיון מחודש ב´קול באשה ערוה´
הרב דוד ביגמן שירה תמימה אין בה איסור כלל רק שירה שנועדה לגירוי מיני, שירת עגבים. הבחנה זו אמנם אינה מפורשת בדברי הקדמונים, אבל הולמת מאוד את אופי האיסור כפי שתואר בהקשרים השונים בתלמוד ובדברי הראשונים ואף נתמכת בלשון הרמב"ם, הטור ושולחן ערוך
http://www.kolech.org/show.asp?id=28695
העלו כאן בהבלעה נידון חשוב, מהם הגדרים של קירבה האסורה באשתו נידה לעומת שאר עריות, ומדוע יש ביניהם חילוק.
ראשית יש לומר שהחילוק הוא לחומרא ולקולא. לחומרא- איסור קערה אחת, הושטה ועוד, שאינם נוהגים בשאר עריות. לקולא- יחוד, הסתכלות במקומות המגולים.
הטעם לחילוק לחומרא מפורש ברשב"א (שו"ת ח"א סימן אלף קפח) 'וכן אפילו הושטת כלי מיד אשתו נדה לידו אסור לפי שלבו גס בה. ובקריבות מעט איכא למיחש להרגל עבירה אבל בשאר נשים שאין לבו גס בהן בדברים אלו כגון הושטת כלי וכיוצא בו אין בהם משום הרגל עברה במי שאין לבו גס בה'.
אבל הרא"ש סובר אחרת, (הלכות נדה בקיצור, סוף מסכת נדה): 'ומשעת ראייתה עד שתטבול יש לה להתרחק קצת מבעלה בדברים שאפשר, כי התורה אסרה ייחוד של כל העריות וגם נדה היא בכרת כשאר עריות. אלא שהדבר קשה ליזהר מייחוד אשתו נדה ומצאו רמז מן המקרא להתיר ייחוד נדה ודרשו (סנהדרין ד' לז ב) סוגה בשושנים ובשביל שמתייחד תדיר עמה עשו גדר וסייג שיזכור את נדותיה ואמרו (שבת ד' יד א) שלא יאכלו על השלחן אחד בימיהם שהיו שלחנות שלהם קטנים ובפני כל אחד היו נותנים שלחן'.
כלומר הרא"ש סובר שאין חילוק עקרוני בין אשתו לשאר עריות, אלא שכיון שקשה להזהר שינו את גדרי ההרחקה, הורידו מה שקשה, והוסיפו מה שאפשר.
אבל הרמב"ם מסביר אחרת את ההבדל לקולא, (איסורי ביאה כא ד): 'ומותר לאדם להביט באשתו כשהיא נדה ואע"פ שהיא ערוה, ואע"פ שיש לו הנאת לב ממנה בראייה הואיל והיא מותרת לו לאחר זמן אינו בא בזה לדבר מכשול'.
אך הרמב"ם לא גילה לנו מדוע סברה זו הוזכרה דווקא בענין זה ואין היא סיבה להקל בשאר הקורבות, ובפרט שמצאנו קורבות שאסורות בה במיוחד?
ונראה שפשר הדבר כך הוא: ישנם שני סוגי גירוי בעריות, א' גירוי הנוצר על ידי התקרבות מוגזמת, מגע, דיבור, וכדומה. ב' גירוי המגיע כתוצאה מפיתוי. הדוגמא הברורה היא יחוד, שבפשטות [שמעתי שיש חולקים על כך] אינו גירוי רגיל, אלא שעל ידי ההזדמנות שנוצרה מתקשה האדם לעמוד בפיתוי. ולכן באשתו נדה שהיא מותרת לו לאחר זמן לא נאסר יחוד, כיון שאין כאן את גורם הפיתוי כמובן.
גם הסתכלות במקומות המגולים, אינה מביאה גירוי, אלא שהאדם נמשך לאשה זו בגלל יפיה, ובאשתו שמותרת לו אדרבה יימשך אחריה, ואין הוא מוכרח לבצע את משיכתו דווקא עכשיו.
מה שאין כן בגירוי מסוג א', ששם האדם נשך לבצע את משיכתו דווקא עכשיו, שהרגש מתעורר ותובע את שלו בחזקה. וממילא מה שאשתו מותרת לו לאחר זמן אינו מפחית במשיכה.
תוקן על ידי nocheiner ב- 23/07/2008 23:40:18
נשלח ב-24/7/2008 23:31
איזה פיתוי יש ביחוד? זו רק "התקרבות"
"גם בהסתכלות במקומות המגולים, אינה מביאה גירוי, אלא שהאדם נמשך לאשה זו בגלל יופיה"
מה פירוש הדבר? מה ההבדל בין משיכה לגירוי?
נשלח ב-25/7/2008 13:14
אולי פשוט יהיה לכתוב. במקום- קול באשה ערווה- הכל באשה ערווה???!!!
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-25/7/2008 14:41
[ירוחם - ]
_________________
נשלח ב-25/7/2008 16:25
מיכה
א. הפיתוי הוא בכך שהוא נמצא לבד עם אשה. מה לא מובן?
ב. הגדרתי, שהמשיכה אינה מוכרחת להתבצע עכשיו. גירוי הוא התעוררות של החשק שקשה לבלום אותו או לדחותו לפעם אחרת.
]
