טפח, שיער וקול - באשה [ערווה]

http://www.bac.org.il/ContentPage.aspx?id=2020 pasting


"כיהודים חפצי חיים, האוהבים את התורה ומקבלים את מצוותיה, עלינו לנתק באופן מוחלט וחד משמעי את הקשר המעוות בין צניעות למגדר. ראו כיצד התורה מתייחסת באופן שוויוני לנושא: "לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים כ"ג י"ט). נכון, בתלמוד הבבלי מרבים ההוגים להגדיר מהי פריצות ומהי ערווה, וההתיחסות לנשים כמקור התאווה אמנם ניכרת, אך עלינו לבחון זאת בפרספקטיבה הנכונה: הם עצמם היו גברים, ותיארו את הנושא מנקודת מבטם. הם מעולם לא אמרו שההפך - כלומר שעבור נשים, הגברים הם מקור התאווה - אינו נכון.


איני רוצה או יכול להיכנס לדקדוקי ההלכה בעניין, אבל דבר אחד ברור לי. ברמה האובייקטיבית ביותר, צניעות היא צורך חוצה מגדרים. אם רוצים להצליח בהנחלתה יש להתייחס באופן שווה מגדרית לכלליה ולהכללותיה. אם אוסרים על מראה דמות פנים - יהיו אלה פנים זכריים ונקביים כאחד. אם אוסרים על גברים לשמוע נשים - יהא איסור זה תקף גם על נשים השומעות גברים."


האם לא מתקבל על הדעת,שכל האיסורים ההלכתיים העוסקים בצניעות נכתבו  מנקודת מבט חד צדדית ולפיכך הם נקבעו מתוך עיוות בסיסי של  המציאות?

תקרא את המאמר .

עצם החלוקה שלך שנשים צריכות לשמור על שמן הטוב(משתמע מזה שגברים לא צריכים לשמור על שמם הטוב) מוכיחה את צידקתו של כותב המאמר.

לירוחם
על העיוות הזה ועל הסיבה לעיוות הזה  מדבר המאמר.

גם היום הן לובשות שאלים מדעתן.

למי שחשב אחרת, בתקופת התנ"ך ברור שקול זמר של אשה לא היה אסור בשמיעה לגברים, כפי שמוכח מכמה וכמה מקורות.
"בֶּן-שְׁמֹנִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם הַאֵדַע בֵּין-טוֹב לְרָע אִם-יִטְעַם עַבְדְּךָ אֶת-אֲשֶׁר אֹכַל וְאֶת-אֲשֶׁר אֶשְׁתֶּה אִם-אֶשְׁמַע עוֹד בְּקוֹל שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְלָמָּה יִהְיֶה עַבְדְּךָ עוֹד לְמַשָּׁא אֶל-אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ" (שמואל ב' יט, לו).
"כָּנַסְתִּי לִי גַּם-כֶּסֶף וְזָהָב וּסְגֻלַּת מְלָכִים וְהַמְּדִינוֹת עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְתַעֲנוּגֹת בְּנֵי הָאָדָם שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת" (קהלת ב, ח).
"וְלָהֶם מְשֹׁרְרִים וּמְשֹׁרְרוֹת מָאתָיִם" (עזרא ב, סה).
"וְלָהֶם מְשֹׁרֲרִים וּמְשֹׁרֲרוֹת מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה" (נחמיה ז, סז).
"הַשְׁמִיעִינִי אֶת-קוֹלֵךְ כִּי-קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה" (שיר השירים ב, יד).
"חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִינִי" (שיר השירים ח, יג).
גם במנסרת סנחריב מסופר שבין השלל שלקח מחזקיהו "הצדיק" - "זמרים וזמרות".