|
|
| נשלח ב-2/9/2007 18:06 |
 |
| |
מואדיב ואמשלום
מה המשל על הקבר והגדרות?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2007 21:48 |
|
| |
תודה לכל המגיבים, וסליחה על איחור תשובתי (מפני טירדה עצומה שניחתה עלי לא הספקתי לקרוא בכובד הראש הראוי את דברי השכן, ווטו ומיימוני).
מואדיב,
השאלה אינה קשורה לשאלת טעמא דקרא, כיון שאין כוונתי למדוד כל פרט הלכתי בדיני המצוה לפי נאמנותו לטעם המצוה. לאחר שניתנה המצוה ישנם כלים אחרים לקבוע את הלכותיה, ועל זה חלקו חכמים על ר"ש ואמרו שלא דרשי' טעמא דקרא. אבל סוף כל סוף למצוה, [ובפרט (ואולי רק) למצוות שאינן דתיות במהותן, אלא שמהותן וגדרן ודרך נתינתן מוכיחות שניתנו לשם השגת תכלית מכוונת, דרך כלל לישוב העולם ולניהול נכון שלו], יש מטרה ועלינו למדוד את תחום תחולתה ואת הדרכים לקיומה או לאי קיומה לפי התכלית [ובהשבת העבוט אי"ז אלא שאלה בדרכי הדרש, כי הלא טעם רב יש לומר שלא חילקה תורה, וקבעה דין אחד לכל, וכלל איןזה בניגוד לתכלית המצוה, אלא שלדעת ר"ש לא ניתן הטעם אלא להדרש, ועל כרחך ללמדנו שדוקא באלמנה, וע"ז חלקו חכמים, אבל כו"ע סבירא להו שלמצוה יש תכלית ואנו קובעים את תחומה לפי התכלית.]
ב. הַתִּירָה (מל' ולא תתורו - זה נכון?) אחר מצות שילוח הקן היא, למיטב ידיעתי משום שי' האחרונים הנ"ל, וממילא, נוצרו סביבה טעמים קבליים, אבל אין מצוה רק מטעמים קבליים, כי אם אין בכך כל מצוה, מה שייך בזה טעמים ע"פ הסוד?
ג. השאלה לגבי התקנות, היא אכן שאלה נכבדה, וראויה לאשכול/דיון בפ"ע, ויסודה ברמב"ם ממרים פ"ב, על בטל טעם וכו', אבל צריך לזכור שסוגיית טעמא דקרא אינה ענין לכאן, וכמשנ"ת.
גם וגם,
אכן, אם אדם נעזר בתרגום הרמבמ"ן להבנת הכתובים, הוא ודאי מקיים את תקנת שמו"ת יותר בהידור, וקרוב לתכליתה. כנלענ"ד.
בעל,
לא הבנתי את ההערה על תפילה. אינני מוכיח בשער ואיני מתכוין לחשוף את המצוות בהן ההמון אינו נוהג בפנימיות אלא כמצוה מלומדה, אלא את המקומות בהם פשה נגע המכניות אף בשיח ההלכתי מיסודו. בתפילה, ככל הידוע לי, עדיין התכלית היסודית שלה ניכרת בכל הלכותיה.
לב,
תודה על התמונה, אבל אי"ז נוגע. ומכאן הערה ברמיזה גם לדברי מיימוני (ששוב, עדיין לא קראתים בעיון): מצוות נדירות, וקניית קרקע להתחייב בשביעית, כמו גם לבישת ציציות רבות וכו' אינם לענ"ד נוגעים לדיון. אדרבה, מה יפה יותר מאנשים המחבבים את המצוות ומכניסים עצמם לחיוב? אני מדבר על מצוות ש - למשל - אדם חושב שהוא מכניס עצמו לחיוב, ולא היא. אדרבה, התורה רוצה שלא יכנס לחיוב הזה, כמו למשל, מצות ביעור מעשרות: המשהה מעשרותיו עד לזמן הביעור הוא אינו כמי שמכניס עצמו לחיוב שמיטה וכדו', שכן כאן התורה אינה רוצה כלל שתגיע למצב הזה, אלא שתבער את מעשרותיך כמה שיותר מהר.
נכון שהתורה גם לא דרשה מצות שמיטה אלא ממי שיש לו קרקע, אבל אדם שמחבב את המצוות משתדל להכנס להגדרה הזו, כדי לקיים עוד מצוה (והן אלו דברי חכמים על מה בין דורות הראשונים וכו'). אלא שבביעור, זהו הפוך. התורה נתנה זמן אחרון לביעור, וממילא מי שמבער אז מקיים מצות ביעור, אבל פשוט שמי שביער קודם יש לו מצוה נשגבה יותר.
(בל נשכח שמצות ביעור מעשרות חלה גם על מעשר ראשון הניתן ללוי, ומעשר עני, האם התורה חפצה שנשהה אצלנו את המגיע להם רק כדי לקיים את "מצות ביעור"?)
השכן (בלא עיון ראוי),
אינני מדברים על אותה נקודה (לענ"ד). אני בהחלט רואה את דקדוק ההלכה לפרטי פרטים כתכלית המצוה הרצויה. אבל, בפירוש - כל עוד נשמר הרעיון היסודי שלה. במצוות שהם אקטים דתיים שנצטוינו עליהם, אכן הדקדוק הפרטני והקפדני אחר כל דין ודין, הוא אכן מיצוי של התכלית המצווה. אבל במצוות שבין אדם לחבירו, או במצוות שבין אדם לעופות שסביבו (שילוח הקן), לצד הקיום הדתי שיש בהן (אם בכלל), יש גם מטרה חברתית וארצית ברורה, ועליה להשמר בכל שלבי הדיון ההלכתי.
אחדד שבארבע הדוגמאות שהבאתי, המכניזציה גרמה לא רק לאיבוד המטרה המקורית של המצוה, אלא גם להשגת תוצאה הפוכה ממנה. 1. מצות "ביומו תתן שכרו", שיסודה - מניעת עיכוב בתשלום, הפכה למצוה המורה לא לשלם את הכסף אלא ברגע האחרון. 2. מצות "שילוח הקן", שיסודה - רחמים על האם, הפכה למצוה המורה שכל אם שנצפית בקן, עלינו לסלקה. 3. מצות "ביעור מעשרות", שיסודה בדאגה למעשרות שלא יתעכבו בביתנו, הפכה למצוה המורה שלא לתת את המעשרות אלא ברגע האחרון. 4. תקנת שמו"ת, שביסודה נסיון לבאר את התורה להמון, הפכה למצוה על שימור טקסט בשפה ארכאית ולא מובנת.
הדוגמא מהחליצה היא מתאימה מאוד לדיון כאן, אע"פ ששם לא נעקרה תכלית המצוה עצמה, אבל נעקרו ערכים אחרים חשובים ויסודיים של כבוד האדם וצנעת הפרט, ועדינות ונועם דרכי תורתנו, וכו', ומה לי מכניזציה שעוקרת את רוח המצוה המקויימת, מה לי מכניזציה שעוקרת ערכים אחרים תוך כדי קיום מצוות.
רודולף
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2007 22:18 |
|
| |
נדמה לי שראיתי באיזה מקום אשכול של נישטאיך בענין המעוררים על מצות מחזיר גרושתו.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2007 00:34 |
|
| |
ומה עם מצות ופנית בבוקר והלכת לאוהלך
וכן מצות לכלב תשליכון אותו
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2007 03:55 |
|
| |
לב
אכן ראית אלא שראית את הדברים באתר אחר הסגור לציבור הרחב, והרי דברי לפניך ולפני הקוראים האחרים מועתק משם
כאילו שנגמרו המצות שיש להמציא מצוות חדשות.
בשבת היה בעיר בה אני גר, אורח שדרש לציבור, ובין דבריו הזכיר את המצוה ש"על אדם להחזיר את גרושתו".
שאלתי אותו: מהי מצווה זו?
הוא לא ענה על שאאילתי, ולא היה לי ספק שדרשתו לא היתה הוא מה שהוא ראה ב"איזה שהוא מקום" וחזר עליו מעשה קוף.
היכן ראה?
בשו"ת תשב"ץ חלק ג סימן ט ד"ה הדברים נראים, הוא כותב: "כ"ש במקום מצוה להחזיר גרושתו", הוא אמנם כותב על מצוה להחזיר גרושתו אולם אין שם כל הסבר מה היא מצווה זו.
ואילו החינוך כותב במצוה תקפ:
"דאילו קודם שתנשא מותר להחזירה, וגם ראוי לעשות כן ...".
"ראוי" אך לא מצווה.
גם ראיתי מי שכתב:
"ומה גם דקי"ל מצוה להחזיר גרושתו כמו שדרז"ל מפסוק ומבשרך לא תתעלם".(שו"ת אבני שיש חלק א סימן מב)
כנראה שכוותו היתה להנאמר בויקרא רבה (וילנא) פרשה לד ד"ה יד:
"כי תראה ערום וכסיתו רב אדא בר אהבה ורב ורבי יוחנן חד אמר מדקדקין בכסות ואין מדקדקין בחיי נפש וחכמים אומרים אף בכסות אינן מדקדקין מפני בריתו של אברהם אבינו (שם /ישעיהו נ"ח/) ומבשרך לא תתעלם בר קפרא אמר הוי רואה בשרו כבשרך תני בר קפרא אין לך אדם שאינו בא לידי מדה זו אם לא הוא בנו אם לא בנו בן בנו, ד"א ומבשרך לא תתעלם רבי יעקב אמר בשם ר' אלעזר זו גרושתו".
אלא ששם לא מצאנו אפילו קוצו של רמז על מצוה שהיא להחזיר את הגרושה, אלא רק שיש להאכילן בעודן גרושות.
והנה קראתי בבית משיח 437 את הדברים הבאים:
"הרב דריזין (!):
בפלטבוש יש בית כנסת של 'מתנגדים' שנקרא 'שערער שול'. בבית הכנסת הזה, יש יהודי כהן, שלא התברך בילדים. לאחר עשר שנות נישואין, הוא התגרש מאשתו. שבועיים אחר-כך התברר שהיא הייתה בהריון ... הוא היה מאוד שבור מהעניין, שהרי בתור כהן הוא לא יכול להחזיר את גרושתו. הגיע אליו אחד מידידיו, לא חסיד חב"ד, ושיכנע אותו לכתוב לרבי. בתחילה הוא סירב. הוא הרי 'מתנגד'... אבל לאחר שידידו שכנע אותו, הוא כתב לרבי את כל הסיפור. מענה הרבי ב'אגרות קודש' היה, שרק כהן אינו יכול להחזיר את גרושתו, אבל בכלל -הרי זו מצווה גדולה להחזיר גרושתו".
לא הבנתי מדבריו, אם דבריו הם דברי כ"ק אדמו"ר, או שהם דבריו.
ראו את סיפור המופת של רבנו דריזין כאן:
http://chabad.info/bm/index.php?magazine=bm_&status=goto_id&id=851
האין זה מופת שהוא חלם סיפור מופת כה מרתק?
________
מעניין, שאף שחיפשתי במפתחות לאג"ק ולא מצאתי מזה דבר, עדיין מצאתי במקורות שונים סיפורים על מקומות רבים, ראו לדוגמה כאן:
http://www.kishorit.com/
"אם כבר נפרדו האיש והאשה (או אדם ורעהו) יש מצוה גדולה מהתורה (כפי שהרבי מליובאוויטש אמר פעמים רבות) להחזיר את גרושתו".
שאלותי:
מהי המצווה, ומיהו מקורה?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2007 07:20 |
|
| |
[השכן - 
(על שתי ההודעות, ובמיוחד על השניה והסיפא בתוכה).
מיימוני,
גם אני מחכה שמואדיב ישכילני בכוונתו  ]
תוקן על ידי אמשלום ב- 03/09/2007 7:23:53
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2007 12:38 |
|
| |
לב
התמונה של טקס פדיון פטר חמור מעניין,
אין תמונות על טקס יפת תאר הרי זו גם מצווה לא קטנה.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2007 13:08 |
|
| |
רוחם,
ראה איך שעבדו על החמור הצדיק הזה עד שנתייפה ממש כמו יפת תואר לפני הגילוח.
ראה כאן.
והנה מאמרו של הרב יניר על הרדיפה אחרי המצוות:
בשבוע שעבר צדה את עיניי מודעה שפורסמה בחלק מהעיתונים החרדים / דתיים (למשל השבוע פ"ת) על פני עמוד שלם, ביחס לשמירת השמיטה. כאשר קלטתי על מי היא מדברת (לקראת סוף המודעה) , לא ידעתי אם לצחוק לבכות או לכעוס.
והרי לשון ההודעה לפניכם (הדגשתי בקו תחתון את המשפט שקומם אותי במיוחד):
מצוות השמיטה לכל אחד יש חלק
וציויתי את ברכתי לכם...
היום יש לך הזדמנות וזכות גדולה לקיים מצוות שמיטה כהלכתה.
לקראת שנת השמיטה הבעל"ט התאגדו אברכים -תלמידי חכמים, בהדרכתו ובהשגחתו של הגאון[1]... ובעידודם והמלצתם של גדולי ישראל שליט"א. והקימו את 'אגודת שומר שביעית'.
מטרת האגודה לאפשר לכל אדם מישראל לקיים את מצוות השמיטה בפועל ע"י רכישת קרקע בבעלות פרטית במחיר השווה לכל נפש, אשר תהיה רשומה ברשויות על שם הרוכש. בחלקה, גידולים חקלאיים, אשר יופקרו לקראת שנת השמיטה. בכך יהא מאותם גיבורי כח עושי דברו הזוכים לקיים מצווה נדירה זו פעם בשבע שנים.
כמדומני שבמודעה זו באה לידי ביטוי ההידרדרות הנוראה שעברה על ציבור שלם של לומדי תורה וד"ל. אני חשבתי לתומי, ש'גיבורי כח' הם אלו ששש שנים עובדים קשה בזיעת אפם להוציא לחם מהאדמה, ובשנה השביעית אוזרים גבורה ומפקירים את אדמתם לכל. והנה מתברר שיש פטנט של אינסטנט - קניית אדמה לצורך שביעית בלבד, בלי כל התחושה הקשה של קטיעת הרצף וששנה אחת מקור הפרנסה נגדע. למרות כל ההבדל הברור, המודעה קוראת לגיבורי האינסטנט הללו 'גיבורי כח עושי דברו' ועוד בעידודם והמלצתם של גדולי ישראל...
הלעג לרש, לאותם חקלאים שמקיזים את זעתם שש שנים זועק לשמיים, ויחד עימו החילול ה' עד לאן מדרדרים בני תורה, לחיים של מכניזציה בלא שמץ של טקט.
כשהתחלתי לקרוא את המודעה חשבתי לתומי שמדובר בתמיכה בחקלאים שמשביתים את אדמתם וכדומ', היינו על ערבות הדדית. שהרי מזה מאה שנה שאלת שמירת השמיטה בצורה ממלכתית מעסיקה את לומדי התורה. אך מתברר שזה לא מה שמטריד את אותם אברכים וגדולי ישראל, לא הדאגה לכלל , או לחקלאים, (כנראה שהם כבר פתרו את השאלה הזו, מעניין כיצד) אלא הדאגה האישית האגואיסטית גם אם היא כביכול לשם שמיים, שכל אחד מהם יכול להוסיף לחבילת המצוות שלו, גם את מצוות השמיטה.
על כגון דא כבר זעקו הנביאים בכמה מקומות, שהקב"ה לא זקוק למכניזציה של הקרבנות אלא ללב שעומד מאחריהם, שמואל א פרק טו 'הַחֵפֶץ לַיקֹוָק בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל יְקֹוָק הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים:'.
כל הגישה המכנית הזו לשמירת מצוות היא תולדה נוראה של הגלות וכפי שהאריך הרב קוק במקומות רבים , אך כמדומה שדווקא בא"י מגיע ציבור שלם של לומדי תורה לשיאים חדשים שטרם נודעו אפילו בגלות.
זה לא התחיל משבוע שעבר. מידי פעם ניתן לקרוא על דברים הזויים נוספים , צרמוניה שלימה של קיום מצווה נדירה למשל של פטר חמור וכדומ'. כל כגון דא כבר אומרת הגמרא ביחס לקן ציפור:
"יכול יחזור בהרים וגבעות כדי שימצא קן? ת"ל כי יקרא - במאורע לפניך"
כלומר רוב המצוות עוסקות במאורעות השוטפים העוברים על האדם, ואין שום עניין ליצור באופן מלאכותי , היכי תמצי לקיום מצווה.
אם נקצין כדי לקלוט עד כמה מדובר בדברים שאין כל ספק שהקב"ה מעדיף לוותר עליהם... (וזאת אפילו מבלי לתקשר איתו ישירות...), נעלה דוגמאות נוספות שאותם אגודות הזויות מוזמנות להרים את הכפפה ולהתרחב גם לכיוונים שאנו מציעים בפניהם.
למשל מה דעתכם על אגודה לקיום המצווה הנדירה של וכתב לה ספר כריתות וגרשה מביתו' . האגודה תפעל לשינוי חוג הביגמיה בכך שיהיה מותר לשאת אישה שנייה רק כדי שיוכל לקיים בה מצות 'ושנאה האיש האחרון ' ואז יכתוב לה ספר כריתות. האגודה תדאג למצוא נשים מתנדבות שיסכימו להפוך ל'חפצא' של המצווה הנדירה הזו כדי לזכות את כלל ישראל, ובמחיר היקר של פסילתם לכהונה.
או דוגמה נוספת 'אגודת מצוות יעוד אמה עבריה'. האגודה תפעל לשינוי חוק העבדות כך שיהיה מותר ע"פ הרשויות לכל אדם למכור את בתו כחוק טרם היותה בת שתים עשרה שנים. האגודה תציע לעשות הסכם 'חמור ובני יעקב' דהיינו כל זוג אברכים יראי שמים יקבלו על עצמם למכור את בתם הבכורה לבן זוגם להסכם, בבחינת 'בנותיכם תתנו לנו ואת בנותינו ניתן לכם', ובהגיע הבת לגיל יעוד ייעד אותה בעליה לבנו הבכור. (יש אפשרות לאחד את שתי האגודות, ע"י כך שהבעלים ייעד אותה לעצמו ויקיים בה את מצות ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתות). בכך נזכה לקיום מצווה נדירה זו שנעלמה לפני כל כך הרבה שנים, וכל אברך יזכה לקיימה לפחות פעם אחת בחייו.
לגבי הדוגמה השלישית , תיתכן קצת בעיה, ולכן אולי נציע אותה רק לשבבניקים או למזרוחניקים. מדובר על 'אגודת אשת יפת תואר'. (מסיבות מובנות לא נוכל להציע את בשורת האגודה לבני תורה מובהקים...). האגודה תפעל לשינוי חוקי המלחמה כך שיהיה מותר לקחת נשים בשטחים כבושים, ובעת מלחמה היא תדאג לחיול מהיר של כל מי שירשם לאגודה.
ומה עם 'אגודת בן סורר מורה' ללוש לצאת ידי השיטה שדבר כזה היה כבר בהיסטוריה והוא אפשרי. 'אגודת בן סורר ומורה', תדריך הורים שבנם הוא בין כה וכה שבבניק , כיצד לדרדרו כדי שיוכל שיעמוד בתנאים הקשים של בן סורר ומורה, ובכך מעז יצא מתוק, ויזכו הורים רבים במצווה הנדירה והמופלאה הזו.
ואם נחזור למצוות שמיטה. מצוות שמיטה לא תחזור להיות לעולם ברמה דאורייתא כפי כוונתה המקורית. כל הרעיון של השמיטה בא לידי ביטוי במציאות שכל העם חקלאים, ולא במציאות כמו בימינו שפחות מאחוז מהעם עוסק בחקלאות.
הרעיון העיקרי שעולה מפשוטו של מקרא ואכמ"ל[2] , הוא ההתחשבות בחלש והרצון שאחת לשבע שנים עשיר ורש יחושו באותה דרגה, ואחת ל50 שנה נעשה צעד דרסטי יותר שחוזרים לנקודת ההתחלה. רק כך ניתן להבין את הקשר בן שמיטת קרקע ובין שמיטת כספים. שמיטת הקרקע גורמת לעשיר בעל האדמות לחוש את מה שחש העני כל שש השנים, שצריך כל יום או כל כמה ימים לדאוג למזונו מחדש.
בעידן המודרני הדרך היחידה בה ניתן לחוש כך אחת לשבע שנים, היא הלאמת כל המשכורות בשנת השבע, וחלוקתם באופן שווה, כך שמה שקרוי 'המשכורת הממוצעת במשק' לא יהיה רק נתון בטבלה, אלא משהו ממשי שכל אחד יחוש אותו בשנת השמיטה. אי"ה אם תקום סנהדרין שמקובלת על כלל ישראל , אני מאמין שהיא תדון בעניין , ויתכן שתקבל את ההצעה הזו.
מאידך ברור לכל מי שטיפת שכל טקט בקודקודו אלו הצעות היא תדחה על הסף...
[1] השמטתי את שמו מפני כבודו
[2] בקצרה אעיר שלפי פשוטו של מקרא מה שקרויה השמיטה 'שבת לה' ', אין הפרוש כמו שחושבים 'לשם ה'', שהרי כל המצוות לשם ה', וכפי שהעירו הרמב"ן והאב"ע. אלא הפירוש שבעצם חסרה כ' הדמיון כפי שמעירים האב"ע והרמב"ן, דהיינו 'כשבת ה'' דהיינו כמו שבת בראשית. לאיזה עניין שמיטה דומה לשבת בראשית נחלקו האב"ע (ויקרא כה,ב) והרמב"ן שם.
ועוד אחד התוהה אחרי הרדיפה הרובוטית והסברה סצידה - אלעס איז סאציאלאגיע (מתוך פורום סמוך):
הצטרפו למועדון האקסלוסיבי של "החומרא השבועית"
The Chumra of the Week Club
• Are you concerned that people don't notice and appreciate your Yiras Shomayim?
• Do you sometimes get the feeling that your neighbor is observing more Chumras than you?
• Have you ever noticed someone looking at your tefilin during Shacharis as though there were something wrong with them?
• Do people occasionally hesitate when you extend them an invitation to eat at your home, or ask what hashgachos you rely on?
• Has anyone ever said to you in surprise: "Oh, are you maikel?"
If you have ever been faced by any of these mortifying scenarios, The Chumra of the Week Club (CWC) is for you!
Go to the URL below and fill out the form at the link there. :-)
Click here...
והמתרגם, תבא עליו ברכה.
תוקן על ידי לב ב- 03/09/2007 13:08:20
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2007 13:30 |
|
| |
לב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2007 13:51 |
|
| |
בריסק, רבותי...
יעוין בספר נפש הרב שציטט, כמחמאה, את הטענה שר' חיים הפך את היורה דעה מספר על מחבתות וקדרות לספר של "גדרים"
ויעוין עוד בהספדו של רי"ד סולובייציק על הגרי"ז ("מה דודך מדוד"), שם הסביר כי הבריסקאות היא "המהפכה הקופרניקית" (במובן הקנטיאני) של התורה, שבה אנו כופים את הקטגוריות האפריוריות שלנו על הטקסט ובונים מערכת מנתחת, וברור שזה בא במקום לראות את המצווה בהקשר המציאותי שלה. דוק ותשכח שכל הסברות שהועלו כאן על ביטול ההגיון הפנימי של המצווה (כמו הטענה שודאי אם שילמתי מקדמה לא הפסדתי את הביומו תתן שכרו) הן מה שמכונה בלשון הישיבות "סברות בעלהבתיות". בעל הבית הוא מי שאינו מפריד את התורה מן המציאות ואינו הופך אותה למערכת סגורה של קטגוריות מופשטות, ואילו הלמדן, כלומר הבריסקאי, עושה זאת.
וכמה הערות:
1) עד שהרב יניר מציע לגרש אשתו בגט ושאר טרחות, למה לא להגביה ג'וק ג' טפחים ולזכות בעשה של שביתת בהמתו בכל שבת? זה הרבה יותר פשוט וזול מפטר חמור.
2) אך כל הנ"ל לא קשור לעניין האשכול, אלא הוא שאלה נפרדת האם יש מצ"ע שאין עניין לזכות בהן (וממילא לשאלה מהו ה"עשה" במצוות עשה).
3) חליצה היא דווקא דוגמה טובה: בתורה ברור שזהו טכס לביזוי האח הרשע שלא מייבם, אבל כבר חז"ל חייבו כה"ג לחלוץ לאלמנת אחיו אף שאסור ביבום (למה הוא אמור לספוג את היריקה בפניו? הוא מוכן לייבם!). אם נלך לפי ההגיון הפנימי הפשוט של המצווה, אז בדורנו אין טעם לנהוג בה כלל.
4) יש לזה קשר מסוים עם האשכול שפתחתי על הזהב מתחת לבלטות. באופן בסיסי לפני 250 שנה יהודי אשכנז החלו להיות לא מרוצים מצורתה של היהדות, וחיפשו מסגרת רוחנית שאינה רק קיום מצוות "יבש" אלא כוללת גם הבטחה לאיזו שהיא "גאולה", בעיקר רוחנית, שתהיה תוצאה של מעשים ותתממש בפועל ממש מתחת לי' טפחים. רוב החיפושים בכיוון הזה היו על בסיס קבלי – מהחסידות דרך הרב קוק וכו'. ניתן לראות, לענ"ד, בבריסקאות איזה שהוא טריק שבו אותה התורה ואותן המצוות מופיעים בפנים חדשות: במקום להתייחס למציאות, בגלגול הבריסקאי תורה ומצוות הן יצורים מטפיסיים הקיימים בתוך מערכת סגורה, שהמציאות היא רק החומר עליה הן חלות. במובן הזה הפכו הבריסקאים את הנגלה לנסתר, ופטרו עצמם מן השיעבוד למציאות שיכול להצמיח שאלות "בעל הבתיות" כנ"ל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2007 14:09 |
|
| |
ומה עם מצוות עגלה ערופה?
האם מותר להרהר על דברי הרב ניר ולקבוע כי לא עמד על נקודת הענין, שאין כאן איסוף מצוות אלא תחבולה לאיסוף כסף?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2007 14:09 |
|
| |
.
לב
נלע"ד שניתן להוסיף לרשימה היתר חד"פ לכניספה לפורומים לא צנועים כדי לאפשר לקיים בהידור "והיית משוגע מראה עיניך"...
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2007 11:02 |
|
| |
את ההיפך מלקנות ד' אמות רבועות בעציץ נקוב, מציעים כמה רבנים. לפי הצעתם, ישמטו הבנקים חובות לנזקקים בשנת השמיטה. איני מטריח בהעתקת כל הידיעה, מצאתיה בבח"ח. [האם מישהו מתפלא שהם באים מהציבור הדת"ל ולא מהכיוון החרדי??]
והערות לקודמי:
* האם האגודה לקיום מצוות בן סורר ומורה תחייב את השבאבניק מיתה גם אם אכל תרטימר פחות משיעור חזו"א?
* נדב, חיפוש הזהב מתחת לבלטות קשור קשר הדוק לנושא דיוננו פה. הרי אלו שני צדדים של אותו המטבע. אם תרצה, מי שמקיים מצווה-לשם-מצווה מקיימנה כמיטב יכולתו, בכל מאודו. מי שמקיימה כדי לזכות בשכר [במיוחד כשהשכר נקצב במדויק על-ידי דרשני הדור, ואף העונש כך, ואכמ"ל], מדייק ומדקדק. חלילה לא יטעה, ויפספס קבלת השכר.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2007 11:56 |
|
| |
חלק מהדוגמאות שהובאו באמת מגוחכות, אבל קיום מצוות מכני לא נובע מהקבלה (שדווקא מנסה לתת משמעות למצוות) אלא מליטאיות-ליבובציאנית. לדעתי זה דווקא חיובי.
|
|
|
|
|
