|
|
| נשלח ב-7/9/2007 11:30 |
 |
| |
שנר"נ,
יש לציין שאמנם ביחס לר"ש שקופ וכ"ש לחזו"א ולר"ג, בריסק היא "מה כתוב ולא למה" אך בהגדרת ה"מה" ישנה מודעות תת מילולית גם ל"למה". עוד יש לציין שגם אלה הנאשמים ב"למה" אינם טוענים שהם אומרים איזה "טעם" להטעים את הכתוב אלא את ה"מה" שהם מזהים בכתוב. נמצא שסה"כ ההבדלים בין הדרכים הינם דרגות בהפשטת ה"מה" כאמרה הידועה בשם ר' חיים. מסופר שכאשר באו אליו חסידים והטיפו לו ללימוד כפשוטו של הכתוב ולא עם הגדרות "מודרניות", ענה להם: "לפי דבריכם יוצא שלשבע ברכות ניתן להביא אפר בתור "פנים חדשות" שהרי תוספות בסוף תמורה כותבים שדבר הנשרף מהווה אפרו "פנים חדשות באו לכאן". [וע"ע במפתחות "אישים" על ר"ש ור"ח בנושא זה.]
סנש"פ,
מה החיוביות שהנך מזהה?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2007 10:57 |
|
| |
ווטו1, זה מדגיש את היות קיום המצוות עבודת השם בלבד.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2007 11:47 |
|
| |
סנש"פ,
המצוות הן בין כה וכה "עבודת השם בלבד" והסיבות עבורן עושה אותן האדם גם אם הן מכניות אינן בהכרח עבודת השם בלבד. ההבדל בין צורות הקיום הוא איך משכיל האדם המצווה את "השם" ואת "עבודת השם" אותה דורש "השם" הלזה.
בהודעתי למעלה הערתי על החיוביות שבמכניזציה שהיא תלויה לשלבי התפתחות בהשכלת האדם את השם ותורתו.
לכן החיוביות במכניזם אותו ציינת הוא אך לרמה מסוימת המאמינה שהשם הוא אישיות מסוימת המצווה בדיוק את צורת התורה כפי שהגיעה לידו כיום. לאלה שלא באמת מאמינים כך הרי יש בזה שליליות של הטמנת ראש בקרקע [והדברים ארוכים וערוכים].
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2007 11:54 |
|
| |
.
כאן הועלתה השאלה של חיזור אחרי מצוות. בדיון אחר, אף העליתי את האפשרות כי עלי למהר ולייבא ע"ז כדי שאזכה לבערהּ מן הארץ.
צחקתי לעצמי צחוק קליל של אנשים המלאים שביעות רצון עצמית ויהירות מה, ואז השפלתי את מבטי וראיתי - לזוועתי הרבה - שאני צוחק על עצמי.
לא. לא יצאתי למלחמה כדי לזכות במצוות יפת-תואר, ולא טרחתי להאביס ולהשקות את בני כדי להופכו לסורר ומורה.
אני הולך עם ציצית!
אז מה ההבדל בין לרכוש במיוחד גפן - 7 מ"ר - רק כדי להפקירהּ בשמיטה, לבין לבישה של בגד עם ארבע כנפות רק כדי להיות מסוגל לקיים מצוות ציצית?
תוקן על ידי עצכח ב- 10/09/2007 11:52:29
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2007 11:56 |
|
| |
ירוחםשמ:
מואדיב
בעקרון אתה ודאי צודק, אולם בכל זאת יש הבדל אחד לדעתי, במצוות ציצית נאמר
וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה"--- כלומר חוץ מהמצווה עצמה,יש בה סגולה כשרואים אותו לזכור את כל מצוות ה"
יש הרבה מה לדרוש על המילה אותו- ולא אותם- כפי שרש"י מפרש- ויש גם מה לדרוש איך בדיוק כשרואים אותו זוכרים את כל מצוות ה"
אבל אתה הרי יודע כי המנהלים לא מרשים לסטות מהנושא העיקרי
_________________
מודה ועוזב
*****
השכן:
ירוחם, על זה הדרך אין סוף לפלפלנות.
קן ציפור הריהו סגולה לאריכות ימים.
אשת יפת תואר סגולה להרבה מצוות עשה [מדרש סמוכים; מצוות "וכתב לה", מצוות "והוציאו אותו אביו ואמו" שהן מ"ע לכל דבר]
ועוד על זה הדרך
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2007 11:58 |
|
| |
mcahn:
מואדיב,
לגבי ציצית, יש גמרא מפורשת, כידוע, על זה שאנו מחייבים את עצמנו למרות שאנו פטורים מפני עידנא דריתחא. נדמה לי שהציצית ייחודית אפוא בקטגוריה זו.
לגופו של עניין, גם אני גיחכתי מהצורך לקנות קרקע כדי להשמיטה, וחשבתי שעוד עסקן חרדי החליט להתפרנס. ואז ראיתי בעלוני שבת שהרב אליהו כותב אף הוא לעשות כן - לא שזה ראיה שאכן יש 'עניין' בזה, אלא שהתחלתי לפקפק בעצמי אולי אני פה המגוחך.
יש לדון לדעתי בשני מישורים :
א. האם יש צורך לקנות קרקע כדי להשמיטה (בנוסח של : מדוע לא לגרש את אשתי כדי לשאתה שוב, ללמד את בני לזלול ולסבוא כדי לקיים בן סורר ומורה וכו', לאור הדוגמאות שלך באשכול סמוך)
ב. גם אם הלכתית יש צורך בזה, עדיין ריח פגום מאוד עולה מהעובדה ששנים אף אחד לא דאג לזה, ופתאום קמו להם כמה עסקנים דגולים להציל ולזכות את הרבים. איך זה שזה לא עלה בעבר?
*****
לב:
הכל שאלה של יכולת.
ניתן לתבוע מאדם ירא שמים ללבוש ציצית כל היום. עובדה.
כמו שניתן לתבוע ממנו ללבוש כיפה (שחורה?:)) למרות שאין כאן מצוה וגם לא חשש מצוה.
לרכוש שדה ולהפקירו - שייך רק אצל יחידים ממש. ולא פליג גם להתירא.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2007 12:02 |
|
| |
ואולי הנחת התורה היא שכל עם ישראל הם חקלאים?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2007 12:11 |
|
| |
בע"ב,
ומה לגבי הלויים והכהנים? והזקנים והשופטים?
בכלל לא מובן לי הענין. הרי אין אדם מישראל שאין לו ד' אמות בא"י. יפקיר כל אחד את אדמתו ונגמר הענין.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2007 12:24 |
|
| |
שכני הטוב
אין המשל דומה, למרות כפי שציינתי ברמה העקונית אתה צודק,
מצוות שילוח הקן, למרות שכתוב בה שכר אריכות ימים, השכר הוא לא מידי ורק לעולם הבא, כך קובעת הגמרא בקידושים, בשמו של רבי יעקב,
לעומת קיום מצוות ציצית שהיא בעצם לא חובת גברא, קיום המצווה מלווה גם ובעיקר ככלי, של לזכור את מצוות ה"
אנו לא מקיימים רק מצווה, אלה נעזרים בה לשימוש רחב וחיוני ביותר, ככלי עזר למניעת עברות, ראה גמרא במנחות על אותו אדם שהציציות הצילו אותו מעבירה,עם הזונה.( לכן יש הרבה שנזהרים לא ללכת איתם,שלא יפריע)
אבל הנה מספר דוגמאות נוספות למצוות, שהשכנים לא יהדרו אותם כמה מצוות פטר חמור, או שילוח הקן, שבמבט ביקורתי לחפש אחר קיום מצוות שילוח הקן.(כלומר בלי רצון או צורך לקחת ולהשתמש באפרוחים) אכזריות גדולה וסדיסטית.
אבות דרבי נתן נוסחא א פרק יא
רבי יהודה בן בתירא אומר [אדם] שאין לו מלאכה לעשות מה יעשה אם יש לו חצר חרבה או או שדה חרבה ילך ויתעסק בה שנאמר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך (שם כ' ח') ומה תלמוד לומר ועשית כל מלאכתך להביא את מי שיש לו חצרות או שדות חרבות ילך ויתעסק בהן
נוסחא ב פרק כא ד"ה
רבי אומר גדולה היא מלאכה שאפילו לאדם שתי רבוא אינו יוצא לשוק עד שיתעטף. כאי זה צד יוצא בלנטית קשורה על יריכו וחביתו על כתיפו ומשתבח באומנותו. הקב"ה קורא אותה מלאכתו שנאמר מלאכתו אשר עשה (שם) (שאר) בני אדם על אחת כמה וכמה. ועוד היה רבי אומר גדולה היא מלאכה שאפילו לאדם חצר או גינה (חרנים) [חרבים] ילך ויעסוק בהם כדי שיהא עסוק במלאכה: אמר לו מעשה ברבי יאשיהו שהיה מפנה את כליו מערב שבת עם חשיכה מבית זה לבית זה מזויות זה לזויות זה. אמרו לו רבי למה אתה עושה כך. אמר להם כדי שתעבור עלינו שבת שנאמר שבת וינפש (שמות ל"א י"ז) : שבת מן המלאכה וינפש מן המחשבה:
מצווה מאד חשובה משום מה השכנים לא מהדרים לחזר אחריה. מענין למה?
תוקן על ידי ירוחםשם ב- 10/09/2007 12:24:43
מודה ועוזב
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2007 12:29 |
|
| |
גו"ג
לכולם, כולל לזקנים ולשופטים יש נחלה.
במידה מסוימת בשמיטה כל עם ישראל הרי הם כלוויים ולכן אין תרו"מ.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2007 12:30 |
|
| |
ירוחם,
לו היית מביא את הנוסחה להנפש מן המחשבות, לו היה שכרך רק שקל לכל מחשבה מיותרת, והיית העשיר באדם..
_________________
תוקן על ידי השכן ב- 10/09/2007 12:30:43
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2007 12:38 |
|
| |
השכן,
רבים כבר מצאו את הנוסחה, ולא רק שהם נזהרים ממחשבות מיותרות הרי הם מחמירים על עצמם ואינם חושבים גם מחשבות הנצרכות.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2007 12:56 |
|
| |
בענין קניית נחלה להפקירו בשנת השמיטה, יש לישב לפי-
ספר החינוך מצוה שמב ד
וכתב הרמב"ם זכרונו לברכה על מצוה זו, למה לא זכה לוי לנחלה בארץ ישראל ובבזתה עם אחיו, מפני שהובדל לעבוד השם ולשרתו ולהורות דרכיו הישרים, ולפיכך הובדל מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן אלא הם חיל יי, שנאמר [דברים ל"ג, י"א] ברך יי חילו וגו', והוא ברוך הוא זכה להם חלקו, שנאמר [במדבר י"ח, כ'] אני חלקך ונחלתך וגו'. ולא שבט לוי בלבד בכלל זה, אלא כל איש ואיש מבאי העולם אשר נדבה רוחו להבדל לעמוד לפני יי לעובדו, לדעת דרכיו הישרים והצדיקים וללמדם לאחרים, פורק מעל צוארו עול חשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם. והרי זה נתקדש להיות קדש קדשים, ויהיה יי נחלתו לעולמי עולמים,
יש שאלות??
_________________
תוקן על ידי ירוחםשם ב- 10/09/2007 12:54:20
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
