|
|
| נשלח ב-10/9/2007 13:05 |
 |
| |
אם ה' הוא נחלתו אז את פירות הנחלה הזו באמת קשה מאד להפקיר.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2007 13:19 |
|
| |
| ווטו1 כתב: |  | סנש"פ,
המצוות הן בין כה וכה "עבודת השם בלבד" והסיבות עבורן עושה אותן האדם גם אם הן מכניות אינן בהכרח עבודת השם בלבד. ההבדל בין צורות הקיום הוא איך משכיל האדם המצווה את "השם" ואת "עבודת השם" אותה דורש "השם" הלזה.
בהודעתי למעלה הערתי על החיוביות שבמכניזציה שהיא תלויה לשלבי התפתחות בהשכלת האדם את השם ותורתו.
לכן החיוביות במכניזם אותו ציינת הוא אך לרמה מסוימת המאמינה שהשם הוא אישיות מסוימת המצווה בדיוק את צורת התורה כפי שהגיעה לידו כיום. לאלה שלא באמת מאמינים כך הרי יש בזה שליליות של הטמנת ראש בקרקע [והדברים ארוכים וערוכים].
|
|
מכיון שהעיקר הוא קיום המצוות לשם עבודת ה' אין חשיבות למטרות וערכים אחרים מה שחשוב הוא קיום המצווה בדקדוק (כמו תפילת קבע).
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2007 13:21 |
|
| |
שכני הטוב
איך לברוח ממחשבות? הנה סיפור
גוי פנה לשכנו היהודי, ואמר לו -שמעתי על היהודים שם מאד חכמים, ויודעים לעשות הכל, אולי תוכל ללמד אותי איך להפוך עפר לזהב?
בודאי ענה לו היהודי- תמורת סכום נכבד אלמד אותך.
לאחר התשלום, שאל היהודי את הגוי- כמה ק"ג אתה רוצה להפיק?
הגוי אמר,- לא להיות חמדן בפעם הראשונה- נפיק 5 ק"ג.
תראה אמר היהודי- קח 5 קילו עפר, תכניס את זה לסיר , ושים את זה על האש, תוסיף מים, מלח , פלפל שחור,מלח, והרבה כורכום,, והתחיל לבחוש לאט לאט, במשך הבחישה, תדקלם בקול את פרק ז" מספר התהילים, שבברית החדשה, לאחר שעתיים יהיה לך זהב.
תודה רבה אמר הגוי ןפנה לצאת,- רק רגע ,רק רגע, את העיקר שכחתי, צעק היהודי, בשעת הבחישה, יש איסור חמור מאד לחשוב על דובים לבנים, כל מחשבה על דב לבן פוגמת,
מה פתאם אומר הגוי שאני אחשוב על דובים לבנים,
אבל בשעת הבחישה, אומר הגוי- עד היום בכלל לא ידעתי על קיום הדב הלבן, ועכשיו רק עליהם אני חושב.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2007 16:15 |
|
| |
סנש"פ,
אסביר את עצמי. אין האדם נע ללא מניע ואין מניע ללא זיהוי שההנעה תקרבנו למטרה שמתאימה לרצונו הראשוני. למטרה הנעלה אותה אתה מנסח "קיום המצוות לשם עבודת ה'", דרוש זיהוי התאמת עבודת ה' וקיום המצוות בדקדוק לרצון ראשוני שיצרו הווה ית' באדם דהיינו שהאדם עליו אתה מדבר יזהה את ה' ככזה שמצוותיו והדקדוק הנקבע לפי הסמכות הציבורית הקובעת את הדקדוק, מדברים למטרתו הראשונית בין אם זו רציונלית או לייבוביציאנית [תחושת בטן נטולת הסברים].
למי שמבין שה' אינו בהכרח מכניס הדקדוקים הנפוצים במצוות ושלפעמים רצונו ית' הוא דווקא שתדקדק באי דקדוק בדקדוקים המקובלים, אזי את שהנך קורא "מטרות וערכים אחרים" הוא מזהה כעבודת ה' ואת שאתה מזהה כעבודת ה' הוא מזהה כעבודת אלילים.
כאמור למעלה אין המתנגדים למכניזציה מכחישים את ערך העשיה התמימה ללא התכחמות כי "כה אמר רחמנא", אך ה"רחמנא" שלהם וה"אמר" שלהם אינו כה פשטני כבשלב הראשון של החינוך לשמירת תו"מ. הם רק טוענים שלפני בראשית ברא, נאמר "האב שייכל", במילים אחרות, דרוש דרך ארץ קדמה לתורה כדי להבין כוונתה. הבנה זו מובילה אותם להבין שהתורה מתווה דרך חיים ולא דרך משחקים ולכן אין ערך למצוות כאשר אינן מתוות דרך חיים וכ"ש כאשר הן סותרות את דרך החיים עליה ציוותה התורה לפי דעתם. בלבישת ציצית יש דרך חיים של זכירה לכן למרות שאין חובה יש משמעות חינוכית, אך גם זו אל לה ליהפך משחק... מספרים שהחזו"א הקפיד בקיץ לא ללבוש ד' כנפות מצמר ורק מכותנה שאין חיובו אלא מדרבנן. נראה שאצלו היה הדאורייתא הזה של צמר בקיץ בני ברקי לא רצון השם אלא רצון הדמיון לשחק במצוות כבמכונה. [הבאתי את הסיפור לא כהוכחה אלא כאמצעי המחשה.] כן עבור ילדים [הילד שבכ"א] שיש לחבב עבורם את המצוות לפי הבנתם הפשוטה מובן שראוי לחזר אחר מצוות כאשר אין זה פוגע בערך [קרי מצוה] נעלה יותר. אך לצער אם אפרוחים בשילוחה מעל ביציה/אפרוחיה כדי לחנך במצות שילוח הקן הוא הפך רצונו ית' למתנגדים למכניזציה כי מחנכים להפך כוונת התורה במצוה זו.
נראה שהרעיון הקובע את הדרך המאוזנת בנושא, הוא מש"כ הרמב"ם בפה"מ לאבות שעדיף לתת אלף פעמים שקל לצדקה מאשר פעם אחת עשרת אלפים. אין זה אומר שאם יש הצלת חיים לה דרושים עשרת אלפים יש להעדיף לתת שקל לאלף עניים הזקוקים לתוספת פיצוחים לכבוד שבת. ברור שהרמב"ם מדבר כאשר ערכי שני הצדקות שוות ומכריע שלהשיג הערך בריבוי פעולה עדיף שכך משתרש יותר המכוון מהמצווה בלב האדם [וגם זה אולי לא תמיד]. עכ"פ נלמד מזה שגם הבנת המצוות לפי מטרתן החינוכית, אינה שוללת את השפעת הצורה המכנית של המצוה כאשר ישנה למטרה החינוכית. אך כאשר זו איננה ונשארת המכניות ללא הרעיון אין לדעתם מצוה אלא עשית רצון השם כמשחק.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2007 19:14 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: | | שכני הטוב
איך לברוח ממחשבות? הנה סיפור
גוי פנה לשכנו היהודי, ואמר לו -שמעתי על היהודים שם מאד חכמים, ויודעים לעשות הכל, אולי תוכל ללמד אותי איך להפוך עפר לזהב?
בודאי ענה לו היהודי- תמורת סכום נכבד אלמד אותך.
לאחר התשלום, שאל היהודי את הגוי- כמה ק"ג אתה רוצה להפיק?
הגוי אמר,- לא להיות חמדן בפעם הראשונה- נפיק 5 ק"ג.
תראה אמר היהודי- קח 5 קילו עפר, תכניס את זה לסיר , ושים את זה על האש, תוסיף מים, מלח , פלפל שחור,מלח, והרבה כורכום,, והתחיל לבחוש לאט לאט, במשך הבחישה, תדקלם בקול את פרק ז" מספר התהילים, שבברית החדשה, לאחר שעתיים יהיה לך זהב.
תודה רבה אמר הגוי ןפנה לצאת,- רק רגע ,רק רגע, את העיקר שכחתי, צעק היהודי, בשעת הבחישה, יש איסור חמור מאד לחשוב על דובים לבנים, כל מחשבה על דב לבן פוגמת,
מה פתאם אומר הגוי שאני אחשוב על דובים לבנים,
אבל בשעת הבחישה, אומר הגוי- עד היום בכלל לא ידעתי על קיום הדב הלבן, ועכשיו רק עליהם אני חושב.
_________________
מודה ועוזב
|
|
זה משגע אותי, אבל תמיד תוקפת אותי ערגה ותאוות לימוד עזה לסוגיה בגמרא בכל ליל ניטל כמו גם בתשעה באב ואיני יכול שלא להרהר בדברי תורה בבית הכסא.
אם לא היו אוסרין על כך, נדמה לך שזה היה אחרת?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2007 15:09 |
|
| |
לפי התפיסה הלבובציאנית,זה פשוט לא משנה אם יש טעם או אין.
כי הוא מבדיל בין אמצעי לתכלית .ותכלית המצווה היא עשייתה בלבד.
ואני לא מבין מה הזלזול בטענה שלמצוות אין בהכרח טעם.ולכאורה מכנית.
והאם זה לא נעלה לקבל על עצמך דפוס חיים שלם,שכל כך קשה לרכישה.שמעצב בעצם את כל חייך,מהרגע שאתה פוקח את עיניך עד שאתה עוצם אותן רק בשביל להיות עבד ה'?
השאלה היא,בשביל מה לי לקבל על עצמי עול מלכות שמים.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2007 16:02 |
|
| |
דקא
במשפט הסיום סתרת את כל התפיסה בה פתחת ואותה שיבחת והצדקת את הפתיחה של הכותב למעלה: 'אין תנועה ללא מניע'!
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2007 16:52 |
|
| |
אני מתכוון,ש"תכלית המצוות" היא המצוות עצמן,דהיינו אם קיבלתי על עצמי עול מלכות שמים,משתמע מכך שאני חייב לעשות את המצוות האלה.ז"א סיגלתי לעצמי אורח חיים,שנובע אך ורק מקבלת העול,ובלעדיו לא הייתי נוהג כך
זה לא ממש משנה אם המצוות "מועילות" לי או למישהו כך או אחרת.זה פשוט אורח החיים ,"עבודת ה'" שאני עושה כי קיבלתי על עצמי,
והייתי אומר שהמטרה היא ,שזה יהפוך ל"מכני" ,והדקדוקים הם לא בגלל סיבה כזאת או אחרת,אלא כי זה מה שקיבלתי על עצמי.
אך השאלה למה קיבלתי את זה על עצמי,כי אם לא הייתי מקבל ,לא הייתי צריך לעשות את מה שנובע מכך
מה שישעיהו ליבוביץ מנסה לתרץ ,ואני לא מצליח להבין אותו.
קראתי לפני כמה תגובות את תגובת המשתמש וטו1.והיא נראתה לי די מעניינת.
תוקן על ידי דא_עקא ב- 12/09/2007 16:56:00
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2007 13:19 |
|
| |
ווטו1,
בהנחה שניתן לרדעת לסוף כוונת הקב"ה ושניתן להגיע להסכמה לגבי כוונה זו אז אולי יש צדק בדבריך.
אם אחד משתי ההנחות האלו נסתרת אזי לקהילת שומרי התורה והמצוות אין ברירה אלא להסכים על הפרקטיקה של קיום המצוות ולדבוק בה.
אין זה מקרה שכל התנועות ששמו על ראש שמחתן את כוונת הלב ולא את קיום ההלכה סטו בסופו של דבר מההלכה (נצרות, שבתאות, חסידות ועוד).
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2007 18:58 |
|
| |
סנש"פ,
במחילה, אך נראה כי הגזמת ב"שחור-לבן" או שלא הסברתי את עצמי דיו [או שניהם ולכאורה כריכתך את החסידות עם להבדיל השבתאות והנצרות תכריע]!
א. אין צורך לגבי נידון דידן "לרדת לסוף דעת הקב"ה" [אם כי אין זה מופקע לפי כלל הבת קול שהתורה ניתנה לאדם ולא בשמים היא ואכמ"ל], אלא די לרדת לדעת הקב"ה ברמה די התחלתית.
ב. מדובר כאן בקיום מעשי של המצוות על הצד המהודר ביותר ולא בלהסתפק בכוונות טובות [שלכן השוואת הדיון לטענת הנצרות תהווה סטיה דמגוגית].
הנידון הוא רק איך לקרוא את התורה, דהיינו עם איזו רמת הבנה [וע' בהקדמת רבנו ניסים לש"ס על פטור חש"ו].
כאשר הנך קורא בתורה "לא תגזול" ומפרש שהכוונה היא "שלא לתפוס מבעלות לבעלות" כבר ירדת לדעתו של הקב"ה בזה שלא אמרת שכתוב כאן רק "לא ת'גימל-זיין-ואו-למד". כך כשהשונה הלכות קורא בהלכות נישואים שצריך פנים חדשות לברכת שבעת הברכות ומפרש שאין הכוונה לאפר שריפה [הנקרא פנים חדשות] אלא לאדם שלא השתתף מקודם בשמחה, הוא כבר ירד לדעת הקב"ה [דוגמא זו מר"ח בריסקר ולא מהטשעבינר רב]. כמו כן כאשר אדם חכם יותר קורא את התורה ומבין [בגלל שעיין ברמב"ן או שעמד על רעיונו בלי לעיין בו] בשילוח הקן שהכוונה המעשית היא אך לשלח את האם כאשר יש לו צורך המצדיק את הפרדתה מבניה, אזי הוא כקודמים יורד לדעת הקב"ה וכן הלאה.
אשר על כן יש ברירה "לקהילת שומרי התורה והמצוות" להשכיל שהפרקטיקה של המצוות "לא דבר ריק הוא" וכפטיש יפוצץ סלע הן מתפרשות לכל אחד לפי רמת הבנתו ומסירותו למה שהוא מזהה כאמת. חובת התמימות היא חובת האמיתות, אך המזהה אמת מסוימת ומיתמם כאילו אינו מבינה או שאינו יכול להבינה, לאו תמים הוא אלא נוכל, פחדן ועצל במסוה של תמים ואם הוא מנסה להטיל את עמדתו על זולתו בדרך השפלה, גם רשע הוא.
דא_עקא,
כפי שהעיר בוג"ע וכפי ששנית בהודעתך האחרונה, "דא עקא" ש"דרך ארץ קדמה לתורה" ולא תחושות בטן וגם אם לא באת לסייע נמצאת מסייע!
שנה טובה!
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2007 10:07 |
|
| |
לא השויתי נצרות לחסידות, ובכל זאת גם החסידים לא מדקדקים בזמני מצוות בטענה של הכנת הלב וכך בעוד מצוות.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2007 10:56 |
|
| |
סנש"פ,
דבריך הם המשך לשיטתך שאין חכם רשאי לפרש את המצוות אחרת מהמקודש בציבור הרחב [בקדושת הזמן והדפוס] ולכן הנך מביט על החסידים כ"לא מדקדקים בזמני מצוות בטענה של הכנת הלב וכך בעוד מצוות". אך אם תשאל את חכמי החסידים ישיבוך שהם המדקדקים יותר. אי דקדוקם בזמני התפילה, לדעתם הוא הוא דקדוקם בגוף מצות התפילה לקיימה בזמן היותר מתאים לה. זאת כי הם מבינים את התפילה כמצוה שראשיתה בחובת הלב ולכן הם מפרשים את הגבלת זמני התפילה הנזכרים בחז"ל, אך לתפילות שבין כה לא תזכנה ליותר כוונת הלב וכדומה אך לתפילות בכוונה הם מחילים את הנפסק באו"ח צ"ג, ק"א וק"ז כדוחה את זמני התפילה. אשר על כן עדיין אין לערבב את חיוביות אי המכניזציה הבאה מכיבוד המצוות בשליליות אי הדקדוק הבאה מזלזול בעשית מצוות.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2007 12:14 |
|
| |
ווטו,לדבריך האחורנים:
אשר על כן יש ברירה "לקהילת שומרי התורה והמצוות" להשכיל שהפרקטיקה של המצוות "לא דבר ריק הוא" וכפטיש יפוצץ סלע הן מתפרשות לכל אחד לפי רמת הבנתו ומסירותו למה שהוא מזהה כאמת. חובת התמימות היא חובת האמיתות, אך המזהה אמת מסוימת ומיתמם כאילו אינו מבינה או שאינו יכול להבינה, לאו תמים הוא אלא נוכל, פחדן ועצל במסוה של תמים ואם הוא מנסה להטיל את עמדתו על זולתו בדרך השפלה, גם רשע הוא.
לא נכנסתי לכל האשכול,אך דבריך העלו בי דבר מסויים ואחלוק עמכם אותו
כשאר האדם יודע אמת,ולא רוצה ללכת בדרכה,עושה שקר בנפשו,וליבו מתהפך בקירבו,
אשאל אותך ווטו,אם הנך רגיל לאורך חיים מסויים כל חייך,והנה קיבלת ידיעת אמת מהמוחלט(אין עוררין בנפשך,לא תוכל)
אני אשאל ככה
מדוע ידיעת האמת מחייבת?
מדוע האדם חייב להפוך לאיש אחר(כגון שאול המלך ע"ה)?
האם כל אדם ראוי לו שידע אמיתות?(האם בנוי הוא בנפשו לכך?)
מדוע,מדוע הוא אינו יכול לסגת(ולהמשיך להיות כשהיה לפני כן) מידיעת האמת?
תוקן על ידי עממי ב- 17/09/2007 12:15:44
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2007 12:31 |
|
| |
אין חכם רשאי לפרש את המצוות אחרת מאשר הפירוש האמיתי שלהן לדעתו. החסידים ואחרים הציעו להחיל על ההלכה מבחנים שלא נובעים מתוכה ובכך הפכו את ההלכה מעבודת השם לכלי להשגת תכלית אחרת.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/9/2007 12:35 |
|
| |
עממי
אני מסכים אתך,-אדם שישב בבית האסורים רוב חייו, לא יכול לחיות בחוץ בחופש.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
