נצבים

(אשכול זה נפתח בהתאם לנכתב כאן ובהודעה הפותחת שם)

ירוחם,
שאלה יפה.
לדעתי מוכרח שמחוטב עציך עד שואב מימך אינו כמשמעו, אלא ניב הוא היה כבר מתקופת המקרא. תדע לך שכן הוא, על אילו חוטבי עצים מדובר? כלום עצים יש במדבר? או שמא לחטוב עצי שיטים שנטע יעקב אבינו?
אם אכן ניב הוא, קשה לדעת מה בדיוק הוא בא להמחיש, אולי את השכבות החלשות מקצה ועד קצה, וכפי שבערך משמעות הניב בימנו. ואז שיעור הכוב הוא, שגם השכבה החלשה ביותר, גרך אשר בקרב מחניך, התייצבו כולם מקצה ועד קצה.

לענין הלשון "עד", ראו נא מגילה י"א ע"א, "מהודו ועד כוש רב ושמואל חד אמר הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם וחד אמר הודו וכוש גבי הדדי הוו קיימי כשם שמלך על הודו וכוש כך מלך מסוף העולם ועד סופו כיוצא בדבר אתה אומר (מלכים א ד) כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה רב ושמואל חד אמר תפסח בסוף העולם ועזה בסוף העולם וחד אמר תפסח ועזה בהדי הדדי הוו קיימי כשם שמלך על תפסח ועל עזה כך מלך על כל העולם". כשם שמחוטב ועד שואב, כך כל ישראל.

אבל לפי הפשט, הפסוק מדבר על קבוצות:

בתחילה, כלל: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם".
אחר כך הפרטים, מסודרים בשתי קבוצות. ראשית, החשובים: "רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל". ואיש ישראל כאן אינו כל העם, אלא בסגנון "כֻּלָּם אֲנָשִׁים, רָאשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הֵמָּה" (במד' יג 3).
אחר כך הסוגביתניקים: "טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיך מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיך". כאן אני מזהה שתי קבוצות פנימיות: הטף והנשים, והגר, שהוא חוטב העצים ושואב המים. השוו לגבעונים: "וַיִּהְיוּ חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי-מַיִם לְכָל-הָעֵדָה" (יהושע ט 21).

_________________

1 ,ראשיכם .. 2 . שבטיכם .. 3 . זקניכם .. 4 . שטריכם .. 5 .כל איש ישראל .. 6 .טפכם .. 7 . נשיכם 8 . וגרך אשר בקרב מחניך .. 9 . מחוטב עיצך עד שואב מימך ..

אכן מדובר בקבוצה מסויימת מאוד ומדובר בכנענים שבאו להתגייר בימי משה כדרך שבאו גבעונים בימי יהושע  , 
ועיין ב  גמ' יבמות ד' עט. 
ונתינים דוד גזר עליהם משה גזר עליהם , משה גזר עליהם דכתיב "מחטב עיצך עד שואב מימך" משה גזר לההוא דרא דוד גזר לכולי דרא ..

אמיר
היו עצים במדבר, מה קושש המקושש לא עצים?
אם זה ניב שהיה שגור למה לא נתקלנו בו עד היום?  או בהמשך
 הפרק הרי לא מתחיל רק עם השכבות החלשות, כי עם הראשים ראשי השבטים והזקנים.

שכני הטוב
הדרש של הגמרא הוא דרש, ולא נכון עובדתית וגאוגרפית. הודו זה הודו  וכוש = אפריקה ראה המפרשים על ואשה כושית לקח, המרחק הוא מעל כמה אלפי קילומטר, מרחק גדול מאד אפילו בתקופתן של אחשוורוש,
אני מקווה  לטובתך, כי אם שלום לא ראתה את מה שכתבת על הנשים שהם סוג ב.
זה היה מתאים אולי אם לא היה כתוב העד בין חוטבי העצים ושואבי המיים.

עת לאהוב
מעניין שאת הסיפור עם הגבעונים סופר רק ביהושע, ולא בתקופתו של משה, אתה לא חושב שאם הסיפור היה מתרחש  הינו יודעים עליה מהתורה? משה לא היה פראייר- הוא לא היה בלחץ של המלחמה היו לו ארבעים שנה לחשוב בנחת ולא בחיפזון.
ועדיין לא הסברת מה עושה ה עד

_________________

מודה ועוזב

ירוחם,

דבר אחד הוא לקושש עצים אי שם באיזה נווה מדבר, ודבר אחר  הוא להיות בעל מקצוע של חוטב עצים במדבר.

התחביר משואב עצים וכו' הוא תחביר של ניב. ועוד ודאי אין הכוונה למוחש שמה עניין מקצועו של האדם לכאן, ע"כ שזה בא לבטא את המעמד שמאחרי המקצוע. או את המעמד שהוא שווה ערך למקצוע.
איזה ניב יש לך מקרא שהוא חוזר פעמיים? גם ניבים מובהקים שבפי המקרא או חז"ל פעמים שלא מצאנו להם חבר.

הפרק לא מתחיל עם השכבות החלשות אבל בהחלט מסיים עמם.

אמיר
לא נכנס לויכוח על מקצוע מקושש העצים או חוטב העצים,, עם הבן אדם עסק ממש בחטיבת העצים, או לא, זה ממש לא רלונטי, מוסכם ביננו כי שני המקצועות היו מקצעות פחותים בתקופתם, ולכן השאלה היא מה פרוש מ... ועד

ירוחם  ..

"עתה לך והכיתה את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמול עליו והמתה מאיש עד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור"  .. (שמואל א  ט"ו ג)
שור ועד שה ?  לכאורה אותה קבוצה בדיוק  ..  גמל עד חמור  ?    עולל עד יונק ? ..  

לא אמרתי שמדובר בגבוענים אלא בכנענים שבאו להתגייר בזמן משה ,  ופה התורה ספרה לנו ע"ז ..

עת לאהוב
 אין המשל דומה לנמשל, כאן מדובר על ציווי של השמדה טוטאלית,  מפורט ביותר שלא יהיו טעויות
והיות ובפסוק אחד  מוזכרים מספר עד  ים
רק לשם הדיוק שור- בהמה גסה בוגר- שה בהמה דקה לא בוגר ביניהם יש עוד כמה בקטגוריה,
 וכן בין הגמל והחמור יש עוד בקטגוריה סוס פרד  עיר ונאקה.

הסיפור עם הכנענים , למרות שזה מחז"ל לא כל כךמתקבל על הדעת החושבת, אם זה היה נכון הרי יהושוע היה ער לאפשרות הזאת אצל הגבעונים, 
הוא היה נער משה וידע בדיוק מה שקרה לא לפני הרבה זמן, אי אפשר היה לסדר אותו כל כך בקלות, באותה דרך. ובעיקר התגובה שלו המופתעת ביותר ממעשה הרמייה שעשו לו, לא היה כה חד וחריף

_________________

מודה ועוזב

כתב לפי סדר חשיבות קודם הטף ואחר כך נשים
שהטף בתחילה דעתם קלה אבל כשגדלים דעתם מתיישבת,
ואילו הנשים לעולם דעתן קלה.

שריר
וגרך אשר בשערך, לאחר האשה? הרי לפי שיטתך עם הזמן דעתם מתישבת יותר, - ראה- שמעיה ואבטליוןן- רבי עקיבא -רבי מאיר. לפי שיטתך הם היו צריכים להיות בין הראשונים לא?

_________________

מודה ועוזב

אם אין פתרון לפי פשוטו של מקרא לשאלה, בענין מחוטב עציך ועד שואב מימיך- אולי נחפש את התשובה לפי הגיונו של אמיר חוזה, אולי זה רמז למשמעות אחרת,

כמה אפשרויות:
חוטב עצך- אלו שמחזיקים את לומדי התורה- כי עץ חיים היא למחזיקים בה
שואב מיימך- אלו הלומדים תורה. הו כל צמא לכו למיים,- ואין מיים אלא תורה

חוטב עצך- העצים הם להדליק אש, אלו שעובדים את ה" בהתלהבות של אש,- חסידים-
שואב מיימך- אלו שעובדים את ה" בקרירות - הליטאים

חוטב עציך- אש      שואב מיימך- מיים -     הניגודים הגדולים בטבע, וטבעם של בני האדם


וכל המוסיף יוסיפו לו

וְהָיָה כִי-יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ בְּכָל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ...  וְשַׁבְתָּ עַד... וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר-אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם  אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ

אמת, נוחות, תשובה (מיימוני)
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=954294

_________________

בברכה

[הגלוי שבסתר - לפרשת ניצבים]

לירוחם

שאלתך לגבי מחוטב עציך עד שואב מימיך.

אם תסתכל על עם ישראל לא בקו לינארי אלא בקו מעגלי הרי אין כאן כלל שאלה שהריכל עם ישראל נמצאים בין חוטב עציך ושואב מימיך.
והמעגל מציין את אחדותו של עם ישראל.

אמשלום
האם ביאליק אמר לגלוי שבסתר או לגילוי שבסתר?(האות י' משנה הרבה במשמעות המשפט)