|
|
| נשלח ב-22/9/2008 08:39 |
 |
| |
צ"ל שהרי כל
|
|
|
|
| נשלח ב-22/9/2008 09:42 |
|
| |
[צענערענע,
עד כמה שהבנתי מן הדרשה, אין שם י', אבל ייתכן ואני טועה. איני מכירה את ה"על חטא" שכתב.]
|
|
|
|
| נשלח ב-22/9/2008 10:09 |
|
| |
צענערענע
יפה דרשת על קצוות המעגל,
אפשר להוסיף כי העץ והמיים הם שני ניגודים, חוטב העצים מביא עצים להבעיר אש, המיים מכבים אותן.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/9/2008 12:49 |
|
| |
נושאי פרשת נצבים
הברית והאלה כ"ט ט'-כ"ט כ"ח
תשובה ל' א'-ל' י'
קירבת המצוות ל' י"א-ל' כ'
סיכום פרשת נצבים לנושאיה
בפרשת נצבים לאחר ההקדמות של דברי הברית שבפרשת כי תבוא, נאמר על עצם כריתת הברית והאלה אשר עליה. הובטח שאף מהפרת הברית סוף ישראל לשוב בתשובה ובסוף הפרשה נאמרו דברים המחזקים לשמירת התורה והמצוות והומחשה קירבת המצוות לבני ישראל.
תוקן על ידי ווטו1 ב- 22/09/2008 12:52:37
|
|
|
|
| נשלח ב-24/9/2008 13:26 |
|
| |
דברים פרק כט
יז) פּן יֵשׁ בּכֶם אִישׁ אוֹ אִשּה אוֹ מִשׁפּחָה אוֹ שׁבֶט אֲשׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם פּן יֵשׁ בּכֶם שׁרֶשׁ פּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה:
(יח) וְהָיָה בּשמְעוֹ אֶת דּבְרֵי הָאָלָה הַזּאת וְהִתְבּרֵךְ בּלְבָבוֹ לֵאמֹר שׁלוֹם יִהְיֶה לּי כּי בּשׁרִרוּת לִבּי אֵלֵךְ לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצּמֵאָה:
(יח)
(יט) לֹא יאבֶה יְדֹוָד סְלֹחַ לוֹ כּי אָז יֶעְשׁן אַף יְדֹוָד וְקִנְאָתוֹ בּאִישׁ הַהוּא וְרָבְצָה בּוֹ כּל הָאָלָה הַכּתוּבָה בּסּפֶר הַזּה וּמָחָה יְדֹוָד אֶת שׁמוֹ מִתּחַת הַשּׁמָיִם:
:
(כ) וְהִבְדּילוֹ יְדֹוָד לְרָעָה מִכּל שׁבְטֵי יִשׂרָאֵל כּכֹל אָלוֹת הַבּרִית הַכּתוּבָה בּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזּה:
שאלות מטרידות
בפסוק יח- מה הוא שמע באלה הזאת?, שגורם לו להתברך בליבו? הרי לכאורה, הוא מתברך בליבו רק בשמעו את האלה?
למה הוא מתחיל במשפחה, שבט, והוא עובר ליחיד, ומסיים רק עם שבט?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2008 07:57 |
|
| |
נראה לי שהכוונה אע"פ שהוא שומע את דברי האלה הזאת - אעפ"כ הוא יתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי, כי - משמש בלשון אי - בשרירות ליבי אלך, כלומר אע"פ שהוא שומע את האלה הוא אומר - ואעפ"כ - נוע תנוע בשרירות ליבה ושלום יהיה לה.
הוא לא מסיים בשבט, אלא מציין שגם אם הוא יחיד הוא יובדל מכל שבטי ישראל - הן לעצם העניין שזו לשון כוללת המתאימה ליחיד וגם לשבט, הן לאמר שהוא יורחק מהמושג "כלל ישראל", והן לאמר שהוא לא יקובל כגר בשבט אחר.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2008 12:36 |
|
| |
ומי שלא יתברך בלבבו ששלום יהיה לו? אלא סתם פושע בלי הרבה מחשבות?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2008 12:53 |
|
| |
משה כנראה לא חשב שיש כאלה פוחזים אצלו במחנה, ועוד בדור דעה
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2008 16:17 |
|
| |
ירוחם,
רק כעת ראיתי את שאלתך משנה שעברה. זכורני שבתורה תמימה עמד על כך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2008 00:12 |
|
| |
דברים פרק ל
(טו) רְאֵה נָתַתּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמּוֶת וְאֶת הָרָע:
האם החיים והטוב אלו שני דברים? האם המוות והרע הם שני דברים?
האם המות הוא סמל הרע? איך זה מסתדר עם הפסוק הזה?
תהלים פרק קטז יָקָר בּעֵינֵי יְדֹוָד המותה לַחֲסִידָיו
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2008 00:16 |
|
| |
לא נראה לי שה' אוהב שחסידיו מתים, הפירוש אולי, כמו ששמעתי פעם, שזה "יקר" כמו בארמית - כבד, לא נוח.
החיים והטוב, המוות והרע, אולי הכוונה לצד הגשמי - החיים, וגם לצד הרוחני - ה"טוב". וכן בזוג השני.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2008 00:29 |
|
| |
מיכה
דברים פרק ל
(יט) הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשּמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיים וְהַמּוֶת נָתַתּי לְפָנֶיךָ הַבּרָכָה וְהַקּלָלָה וּבָחַרְתָּ בּחַיּים לְמַעַן תּחְיֶה אַתּה וְזַרְעֶךָ:
בתקופת דוד עוד לא דברו ארמית בירושלים, חוץ מזה מאיפה אתה לוקח את זה שיקר בארמית זה כבד לא נח??
ותמשיך להסביר גם את הפסוק בהמשך
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2008 01:57 |
|
| |
"יקיר" בארמית זה כבד. "לא נוח" זה תוספת שהסברתי לענייננו שמסבירה מה זה "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו".
ארמית קרובה לעברית, ולכן ניתן ללמוד מזה לזה. לא לגמרי, אבל משהו כן. ומאיפה אתה יודע שדוד לא הכיר ארמית?
לא הבנתי איזה פסוק בהמשך אתה רוצה שאסביר,
ולא הבנתי למה ציטטת את הפסוק דברים ל' י"ט.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2008 12:25 |
|
| |
ניצבים, פרק ל
וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת-לְבָבְךָ, וְאֶת-לְבַב זַרְעֶךָ: לְאַהֲבָה
אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ--לְמַעַן
חַיֶּיךָ.
ז וְנָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ, אֵת כָּל-הָאָלוֹת הָאֵלֶּה, עַל-אֹיְבֶיךָ וְעַל-שֹׂנְאֶיךָ, אֲשֶׁר רְדָפוּךָ.
ח וְאַתָּה תָשׁוּב, וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה'; וְעָשִׂיתָ, אֶת-כָּל-מִצְוֹתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם.
פסוקים אלו הם משיאי הגאולה לע"ל. לדעת הרמב"ן זו חזרה למצב שלפני חטא אדם הראשון: ומה התכלית?
ט וְהוֹתִירְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ, בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ--לְטֹבָה:
אם חוזרים למצב שלפני החטא זו כל התכלית?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 02/10/2008 12:25:55
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2008 14:31 |
|
| |
לבעל בעמיו
מכלול הפסוקים שציטטת אכן מהווים מצב אידאלי של חוסר דאגות מבחינה גשמית המהווה תנאי הכרחי לקיום מצוות בשלמות :"ומל ה' את לבבך...לאהבה את ה' בכל לבבך ובכל נפשך..-למען חייך"-ובחרת בחיים.
האם יש תכלית גבוהה מזאת?לאיזה תכלית אתה היית מצפה?
|
|
|
|
|
