נצבים

צענע

אם תסתכלי בפסוקים, תראי שיש שילוש לסירוגין של התשובה והטבת ה' איתנו. ותמיד התשובה קודמת להטבת ה' איתנו, ולאחר הטבת ה' איתנו לא כתוב "ואז תוכל לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב מרוב כל".

בעל

מי אומר שזו "תכלית"? כתוב פה על שכר ועונש בדיוק כמו בפרשת והיה אם שמוע.  ואם שאלת היחס בין השכר לתכלית, אז יש לך שאלה.

מיכה
הרי לדעת הרמב"ן מדובר כאן במצב שהוא מעבר לשכר ועונש, מצב של אדם הראשון לפני החטא.
האם לא היית מצפה לשמוע על שכינת ה' והתהלכו בתוכנו, פרט מאשר פריון הבהמה?

אם זאת שאלתך, אין זה נכון להציג, אפילו בדרך שאלה, כאילו פריון הבהמה הוא תכלית.

הרי ברור לך שהתכלית איננה פריון הבהמה, שאלתך היא מדוע "התכלית" איננה מצויה בפרשה, ואילו דבר שאינו תכלית כן מצויין.

אולי משה חשש, שאם ידבר על התהלכות ה' בתוכם לאחר החטא והתשובה, כמו בפרשת בחוקותי לפני החטא והתשובה - יהיה להם הו"א לומר אחטא ואשוב.

האשכול הוקפץ על ידי קלעמר- זכין לו לאדם...

התורה מספרת לנו על חוסנו של עם ישראל- למרות  98-תוכחות קשות  שבפר' כי תבא הם ניצבים!!!

_________________

מודה ועוזב

כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא.  ל,יב לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא:  לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה.  ל,יג וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא:  לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה.  ל,יד כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד:  בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ.

לכאורה נאמר כאן שעשית המצוות אינה מחייבת מאמץ שאינו בר השגה.
כיצד ר' יהושע הסיק מכאן שאין משגיחין בבת קול?

הוא לא הסיק מכאן, -הרי אי אפשר להסיק מכאן את זה, בשום פנים ואופן, הוא השתמש באימרה, כאימרה -בלי קשר לקונטקס.

_________________

מודה ועוזב

בלי לסתור את דברי ירוחם, עדיין ניתן לומר, שהשגחה בבת קול היא "מאמץ שאינו בר השגה" [לי לפחות]. לפיכך, גם מצד זה טוען ר' יהושע כלפי ר' אליעזר, שהוא מרחיק את לימוד התורה למקומות שאדם רגיל אינו יכול להגיע אליהם.

_________________

השכן
תודה
וכעת איך נמשיך לשלב הבא שאסור להסתמך על בת קול או נבואה בנושאים הלכתיים?

בדיני ממונות או במילי דשמיא?
 
בדיני ממונות פשוט, שאם לא כן, תמיד יכול לטעון אחד מהצדדים שהוא שמע בת קול שהלכה כמותו.

בדיני שמים, הבעיה אינה ההסתמכות על נבואה בנושאים הלכתיים. להזכירך, הנחת היסוד של ההלכה היא שהיא ניתנה בנבואה. השאלה היא הכרעה במחלוקות בין בני אדם. האם קיימים כללי פסיקה והכרעה, או שיש סמכות לאדם לומר שהלכה כמותו בגלל מעמדו, אישיותו, גילוי אליהו או בת קול.

בפועל, נוהגים רבות כר' אליעזר. החל במגידים ששימשו בסיס לפוסקי הלכות [ר' יוסף קארו כדוגמת-קיצון], וכלה ב"רב חיים אמר" או "עשיתי שאלת רב", בימינו אנו. בין אלה לאלה רבים הפוסקים ששמו מבטחם על הניחוש והסימן  והפסוק שנפל בפיהם וכיו"ב.

להלכה, נראה שנמנו חבריו של ר' אליעזר עליו לנדותו לא משום שלא האמינו ששמע בת קול, שהרי ראו ושמעו בעצמם. אלא,משום שלא ראו קשר בין מחלוקתם של בני אדם לאותה בת קול.

וההמשך ראוי לו שימשך באשכולות תנורו של עכנאי, שמפוזרים ברחבי הפורום חוליות חוליות.

_________________

בעל
על שו"ת משמיים לא שמעת?   את הראב"ד  לא למדת?

_________________

מודה ועוזב