אני התלבטתי כי זה מורכב - וצריך להיות 'מונח בסוגייא' - אבל אם אתה אומר שתקרא - אז אוריד את זה לפה.
עכשיו יש לי קושיא על עצמי - וראיה לרש"י, הרי בפסוק י"ד בתחילת ה"פרשה" (פרשה פתוחה), נאמר "ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות, קרא את יהושע והתיצבו באוהל מועד ואצונו". מרגע זה ואילך מוזכרים אך ורק דברי ה' למש. עד פסוק כ"ב. בפסוק כ"ג מישהו מדבר ליהושע. בפסוק כ"ד והלאה, מסופר רק על משה. לאחר השירה, בפסוק מ"ד, מצויין שמשה ויהושע - שניהם קראו את השירה באזני העם.
ציווי משה ליהושע, נאמר לכאורה כבר בפסוקים ז'-ח' בפרק ל"א.
ייתכן שהמעמד היה כזה:
בתחילת פרשת וילך מצאנו שמשה מדבר לישראל - לא ע"פ ה' אלא מפי עצמו - ומזרז אותם על מה שעתיד להיות עימם - ואומר דברי זירוז מיוחדים ליהושע, ועוד ציווי מיוחד (על הקהל) לכהנים, הלויים והזקנים.
אבל כל זה כאמור - משה אומר מפי עצמו. בפסוק י"ד ה' קורא למשה וליהושע לאוהל מועד, כאשר המטרה היחידה -לכאורה - היא ציווי יהושע. ובכל זאת רוב הדברים שנאמרים שם נאמרים למשה. אך מתחילת הדברים כבר נאמר שהם נסובים על העתיד - וכך הם נפתחים: "ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך"וגו'. לכן כל מה שנאמר מפס' י"ד ואילך הוא ציווי לעתיד, ונראה שמכיוון שיהושע הוא המנהיג העתידי - לכן קרא את הדברים על שמו - שהדברים הם כציווי ליהושע.
כעת נתבונן ונראהונראה שפס' ט"ז-כ"א הם דברי ה' למשה.
בפסוק כ"ב משה כותב את השירה.
פס' כ"ג נאמר ע"י מישהו ליהושע.
ופס' כ"ד כבר אינו נוגע לשירה דווקא, אלא הוא הקדמה לפס' כ"ה-כ"ז, שהם הקדמה לפס' כ"ח-כ"ט שהם הקדמה לפס' ל' שהוא הקדמה לשירה.
לכן נראה שה' קרא למשה לאוהל מועד, ושם באוהל מועד ה' דיבר עם משה במעמד יהושע - עד פסוק כ"א. וכשהקב"ה סיים לומר את הדברים שעד פס' כ"א אז הוא הכתיב למשה את השירה - כנבואת משה תמיד -פנים בפנים, "עמדו ואשמעה", וכך משה כתב מפי הגבורה את השירה במעמד יהושע, וזה הנאמר בפס' כ"ב "ויכתוב משה" וכשסיים לכתוב את השירה, וכבר הגענו לפס' כ"ג, אז פנה ה' ליהושע ואמר לו "את פס' כ"ג. .
