|
|
| נשלח ב-20/9/2015 00:27 |
 |
| |
זה שהאזינו ו'וזאת הברכה' נפרדות, די מובן מאליו. נצו"י ממילא בדר"כ מחוברות.
עוד י"ל שבגלל העצמה של הפרשות לפני סיום (התכנסות התורה והסתלקות משה) חילקו אותם ל'מנות קטנות'.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2015 07:17 |
|
| |
אריאל
ניצבים וילך הייתה פרשה אחת והמנהג הבבלי היה לקרוא וזאת הברכה לפני שמחת תורה (ולכן יש ג"ן פרשיות). משהועברה פרשת וזאת הברכה לשמחת תורה נשארה שבת מיותרת מדי פעם והדבר נפתר על ידי חיתוך פרשת נו"י הקצרה לשתיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2015 10:59 |
|
| |
בפרשת וילך משה מצווה על שתי כתיבות.
בפסוק ט: ט וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְ-הוָה, וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. י
בפסוק יט ציווי על כתיבת השירה:
וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם, לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד, בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל
בפסוק כב, משה כותב את השירה
ןיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא, וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
ובפסוק כד שוב מדובר על כתיבת כל התורה:
וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת, עַל סֵפֶר, עַד תֻּמָּם
איך משתלבות הכתיבות השונות?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2015 11:02 |
|
| |
אריאל הנה תשובתי בנידון. כפי שכתבתי התשובה בשאלה, מה פרוש -קרבו ימיך למות- ממתי ימים של אדם קרבים למות. לצורך זה חיפשנו במקרא עוד משפט דומה.
בראשית פרק מז (כט) וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא
מלכים א פרק ב א) וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת וַיְצַו אֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ לֵאמֹר:
דברים פרק לא וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ למות.
אין יותר.
אצל יעקב למרות שהפרק מתחיל ויהי יעקב.- כתוב ויקרבו ימי ישראל למות, ר"ל תם העידן של ישראל מתחילים ימים אחרים של שעבוד וגלות.
אצל דוד. הכונה תם העידן של דוד הימים של רוח שלטונו.
וכך אצל משה- תם העידן של משה. יש למנות מנהיג חדש אחר. כי הימים יהיו אחרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2015 11:18 |
|
| |
במחשבה שנייה נראה לי ש'ימיך' אינם 'חייך' אלא 'זמנך', כיוון שקריבת ימים אינה נמצאת רק בהקשר זה, אלא גם בהקשר שבו אין שום קשר לחיים ("קרבו הימים", "יקרבו ימי אבל אבי").
קריבת הימים אינה התקרבות לפניהם, אלא התקרבות עד אליהם כלומר קריבת ימים היא הגעת הזמן. כך אצל עשו "יקרבו ימי אבל" אין פירושו יגיעו הימים הקרובים לפני ימי אבל אבי (שהרי אין בכך כל טעם והוא גם לא יכול לדעת מתי בדיוק הם יקרבו), ופירושו הוא 'יגיע זמן אבל אבי". כך גם קריבת ימי פלוני למות היא הגעת זמנו של פלוני למות.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2015 16:05 |
|
| |
טעות
תוקן על ידי אריאל73 ב- 20/09/2015 16:05:44
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2015 16:24 |
|
| |
זוהר כרך א (בראשית) פרשת ויחי דף רכא עמוד ב
ויקרבו ימי ישראל למות, א"ר יוסי הכי הוא ודאי דהא לא כתיב ויקרב יום ישראל למות אלא ימי, וכי בכמה יומי מית ב"נ והא בשעתא חדא ברגעא חדא מית ונפיק מעלמא
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2015 19:08 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: |  |
בפרשת וילך משה מצווה על שתי כתיבות.
בפסוק ט: ט וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְ-הוָה, וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. י
בפסוק יט ציווי על כתיבת השירה:
וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם, לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד, בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל
בפסוק כב, משה כותב את השירה
ןיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא, וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
ובפסוק כד שוב מדובר על כתיבת כל התורה:
וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת, עַל סֵפֶר, עַד תֻּמָּם
איך משתלבות הכתיבות השונות?
|
|
עד כמה שהבנתי, סדר הדברים הוא כך: בראשית כתב משה את כל התורה עד סוף פרק ל.(סוף נצבים) ושמא עד לא,ט. (ויכתוב משה את התורה) אחר כך הוא קיבל הוראה להוסיף לתורה את האזינו, התישב שוב וכתב אותה (פרק לב) ושמא גם את כל התיאור עד כד(ויהי ככלות משה לכתוב את התורה) ואז ציוה לכהנים את ציוויו.
השאלה היא מה עם שארית התורה. לגבי וזאת הברכה (פרק לג) דעת האבן עזרא שהיא נאמרה בתחילת וילך (זהו 'וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל') וניתן לפתח את דעתו ולטעון שבמקור היתה כתובה בתחילת וילך (וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל: ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וגו') כדי לפתור את הקושיה למה התכוונה התורה כשכתבה 'הדברים האלה'. אחרי שמשה קיבל את הציווי להוסיף את האזינו הוא שם אותה בין כי תבוא לוזאת הברכה. מה שנשאר הוא פרשת וילך. אותה יש לחלק לשנים: עד תיאור סוף הכתיבה יתכן שמשה כתב בעצמו. תיאור המעשים שנעשו אחרי סוף הכתיבה הוא בעיתי, כי לא סביר שהוא כתב את מה שהיה עתיד לעשות. וכאן עלינו להניח שמשה (או כותב אחר - על זה כבר אין שום תיאור בתורה) החליט להוסיף עוד קטע לתורה והוא המעשים שאחרי הכתיבה. אם פרק לד (מות משה) מאוחחר אז יש לנו שלוש הוספות: וילך מפסוק כד. האזינו ומות משה.
בעיה נוספת היא העובדה שהקראת האזינו מתוארת שלוש פעמים: לא,כב. לא,ל. וסוף פר' האזינו.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2015 19:17 |
|
| |
עוד ניתן לפרש שהמלים 'התורה הזאת' אינן מתייחסות לסיפור כתיבת התורה הזאת, שכל מהותו היא נספח. אלא לעצם התורה - הנאומים שמדברים עד סוף נצבים ושמא גם יתר ספרי התורה. ואז כל וילך היא הוספה מאוחרת - של משה או של מישהו אחר.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2015 16:04 |
|
| |
"עוד ניתן לפרש שהמלים 'התורה הזאת' אינן מתייחסות לסיפור כתיבת התורה הזאת, שכל מהותו היא נספח. אלא לעצם התורה - הנאומים שמדברים עד סוף נצבים ושמא גם יתר ספרי התורה. ואז כל וילך היא הוספה מאוחרת - של משה או של מישהו אחר."
אכן, זה בעיני הפשט
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2015 23:59 |
|
| |
שאלתי לעיל למה קריאת שירת האזינו מתוארת שלוש פעמים.
השבת חשבתי על הדברים, וראשית אביא את הפסוקים:
1) ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל...ויכתוב משה את השירה הזאת ביום ההוא וילמדה את בני ישראל.
2) הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושוטריכם ואדברה באזניהם את הדברים האלה...וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תומם.
3) ויבוא משה וידבר את דברי השירה הזאת באזני העם הוא והושע בן נון.
הפסוק הראשון הוא לכאורה תיאור כללי המספר שמשה קיים את דברי ה'. בשני הפסוקים הבאים מפורט איך עשה זאת משה. בראשית הוא הקהיל את נכבדי העם ודיבר בפניהם (קהל ישראל יתפרש אלו שנקהלו מתוך בני ישראל) ואח"כ יצא מאהלו, הלך אל יתר העם עם יהושע וחזר בפניהם על השירה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2015 14:35 |
|
| |
לגבי הפרדת ניצבים וילך יש תוס'
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2016 20:02 |
|
| |
בפר' וילך מתואר שמשה כותב את התורה. הבעיה היא שבנצבים ובכי תבוא התורה כבר כתובה! כמו שנאמר גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזה ואומר הקללה הכתובה בספר הזה, ואומר ככל חוקותיו הכתובה בספר התורה הזה.
עולים בדעתי שלושה תירוצים: א. נאום משה שוכתב אחרי כתיבת התורה והותאם להיותו חלק מטקסט כתוב. (במקור נאמר, נניח, גם כל חלי וכל מכה אשר לא אמרתי אליכם)
ב. משה הקריא את נאומו מתוך ספר, אותו שילב אח''כ בספר התורה.
ג. (פחות מועדף) אין מוקדם ומאוחר בתורה, וכתיבת התורה שבוילך התרחשה לפני תחילת נאומי דברים, אותם הקריא משה מתוך ספר התורה.
לראיות יש להוסיף גם את חוק המלך, המצווה וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים הלויים. אזכור הכהנים הוא בשל היותם שומרי התורה ע''פ הציווי בוילך, אבל זה לא קשה (משה ידע מה הוא מתכנן להורות בוילך), מה שיש להתבונן בו הוא תיאור התורה הזאת, כלומר, זו שמצווה את הציווי. יתכן עדיין שההתייחסות היא לתורה שבע''פ - הנאום, העתיד להיכתב. אבל יש גם להתבונן בלשון משנה התורה הזאת, לכאורה משמעות המונח משנה, היא העתק. מכאן שמדובר בהעתק אקסמפלר קיים. אמנם את הראיה הזו ניתן לדחות.
ואי אפשר בלי להזכיר את תירוץ החוקרים. לפיהם היה בראשית ספר (או מיליון ספרים) שיוחס למשה והוקרא בהתכנסויות במקדש וכדו'. עם השנים הוסיף עליו עורך טיפש את פר' וילך, היות והוא היה טיפש הוא לא שם לב לסתירות שהוא יצר. או שהספר היה בעיניו קדוש ואסור לשנות ממנו - רק להוסיף עליו מותר. או שהוא הניח שאנחנו מטומטמים ונסתדר עם זה. או שהיו לו תירוצים טיפשיים ממש כמוהו. (אם היו לו תירוצים שאינם טיפשיים עלינו לעלות עליהם בעצמנו)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2016 20:45 |
|
| |
גם מיימוני כותב לפעמים את הביטוי "כותב שורות אלו" למרות שהשורות ממשיכות גם אחרי הביטוי.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2016 20:48 |
|
| |
כן, אבל כשמיימוני כותב את זה הוא באמת כותב, כשמשה אמר את זה הוא עדיין לא כתב.
|
|
|
|
|
