|
|
| נשלח ב-1/10/2016 20:55 |
 |
| |
| אריאל73 כתב: |  | שאלתי לעיל למה קריאת שירת האזינו מתוארת שלוש פעמים.
השבת חשבתי על הדברים, וראשית אביא את הפסוקים:
1) ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל...ויכתוב משה את השירה הזאת ביום ההוא וילמדה את בני ישראל.
2) הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושוטריכם ואדברה באזניהם את הדברים האלה...וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תומם.
3) ויבוא משה וידבר את דברי השירה הזאת באזני העם הוא והושע בן נון.
הפסוק הראשון הוא לכאורה תיאור כללי המספר שמשה קיים את דברי ה'. בשני הפסוקים הבאים מפורט איך עשה זאת משה. בראשית הוא הקהיל את נכבדי העם ודיבר בפניהם (קהל ישראל יתפרש אלו שנקהלו מתוך בני ישראל) ואח"כ יצא מאהלו, הלך אל יתר העם עם יהושע וחזר בפניהם על השירה. |
|
זה כלל ופרט וכלל, והכלל האחרון לא בא אלא כאדם החוזר על הראשונות (כמו שפירש"י בפרשת וארא)
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2016 20:56 |
|
| |
| אריאל73 כתב: | | | כן, אבל כשמיימוני כותב את זה הוא באמת כותב, כשמשה אמר את זה הוא עדיין לא כתב. |
|
האם האנציקלופדיה התלמודית אינה נכתבת? האם א"א להגיד "האנציקלופדיה התלמודית הזאת"?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2016 21:01 |
|
| |
ולכן?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2016 21:09 |
|
| |
ולכן אין שום בעיה לדבר על "התורה הזאת" ו"ספר התורה הזה" גם לפני שהסתיימה מלאכת הכתיבה, כל עוד הספר בתכנון, כלומר לא רק תכנון מגירתי, אלא תכנון ממש, כלומר כבר יש תוכן רק צריך להביע אותו בפועל, ואפילו אם זה כמו האנציקלופדיה התלמודית, שהתוכן צריך עריכה וכו', עדיין כיוון שהספר הותחל, ואפילו לא הותחל, האם אינני יכול לומר "הדברים האלו שאני עומד להגיד"? זה שכתוב "כתובה" בלשון הווה זה לא אומר כלום, כי מדרך לשון התורה לא להקפיד על כך.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2016 22:20 |
|
| |
הבעיה האמיתית היא הכתובה בספר התורה, וכשמשה דיבר זה היה פעולה נפרדת ללא קשר לכתיבה שקרתה אח"כ. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2016 22:34 |
|
| |
קצת יצירתיות
"סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה כדי שיהו רואין זה את זה ושני סופרי הדיינין עומדים לפניהם אחד מימין ואחד משמאל וכותבין דברי <מחייבין ודברי מזכין> [המזכין ודברי המחייבין] ר' יהודה אומר שלשה אחד כותב דברי המזכין ואחד כותב דברי המחייבין והשלישי כותב דברי המזכין ודברי המחייבין"
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2016 21:18 |
|
| |
לגבי כתיבת התורה שמשום מה כתובה פעמיים (וכל מה שכתבו פה, לא העלה ארוכה), יש לציין גם כי אחרי הכתיבה הראשונה נתן משה את ספר התורה לכהנים הנושאים את הארון (מי אלה? רק ביהושע הכהנים נושאים אותו לכאורה בגלל ציווי מיוחד, או שמדובר על מסורות שונות). בפעם השנייה הוא מצווה את הלווים לקחת את הספר ולשים אותו בצד הארון (דווקא כאן הייתי מצפה לכוהנים כי ללוויים יש גישה לארון רק אחרי שהוא מכוסה). יש לציין גם שבפעם השנייה השמירה של התורה בצד הארון היא כדי שתשמש כעד, מה שה' אמר על השירה (ומיד גם משה), והדבר נראה ממש כבלבול.
עוד יש לשאול בסדר פסוקים אלה, מדוע כתיבת השירה מתוארת קודם לדבר ה' ליהושע.
ואם בדבר ה' ליהושע עסקינן, יש לתהות גם למה ה' אומר למשה "קרא את יהושע... ואצונו", אבל אחר מצווה את משה ארוכות, ואחר כך מברך את יהושע קצרות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2016 21:58 |
|
| |
אני הבנתי שכל הקושיות מצטרפות לתשובה אחת:
משה כותב את התורה ונותן אותה לכוהנים (ע''פ רוב בתקופת ההתנחלות הלכו כהנים עם הארון) ולזקנים כדי שינהלו את חיי העם לפיה. שהרי זה התפקיד שלה - להיות החוקה הדתית של העם. כחלק מהתפקיד הזה גם קוראים אותה בפני העם ונותנים למלך העתק שלה מלפני הכהנים הלויים.
ואז ה' מודיע למשה שצריך גם לכתוב שירה שתהיה לעד. משה מחליט לכתוב את השירה בתוך התורה, וממילא התורה צריכה לשמש כעדות. ממילא צריך לשים אותה במקום מתאים לתפקידה כעדות. כאן דרש משה את המצוה בשמות ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך שעד אז נתפרשה ככוללת רק את הלוחות, ופירש שאם גם התורה היא עדות הרי מקומה בארון. ולכן כשהוסיף משה את הקטע החותם את התורה (והתורה כותבת שהפעם זה עד תומם, בשונה מהכתיבה הקודמת) הוא הורה לשים אותה בארון כדי שתשמש כעדות. את ההוראה הראשונה הוא נתן לכהנים, כי הם ההנהגה, אבל את ההוראה השנייה הוא נתן ללויים, כי הם השרתים של ביהמ''ק.
אשר לסדר הפסוקים, נראה שהתורה הסמיכה את הציווי למילויו. לכן מתואר גם הלימוד שהתרחש רק בהאזינו.
ובשאלת הציווי למשה לפני יהושע, אני הבנתי שזה בא להמחיש את העברת הסמכויות. שניהם נכנסים לאהל, משה מקבל ציווי אחרון ומיד יהושע מקבל ציווי ראשון.
החוקרים כמובן ראו שתי מסורות על הכתיבה, על השירה ועל כל דבר אפשרי, אבל רופא הבריק כאן. הוא טוען שלאחד המעתיקים התבלבלו הדפים וציווי יהושע הועתק מתחילת וילך (מיד אחרי ההודעה על מינויו) לאמצע הציווי על השירה.
תוקן על ידי אריאל73 ב- 08/10/2016 22:05:27
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2016 23:27 |
|
| |
עד פס' י"ד הכל ברור. בפסוק י"ד הקב"ה מפתיע את משה במעמד ציווי חדש (ושני) ליהושע, ועדיין אינו מפרש לו במה המדובר, ומשה הולך עם יהושע לאוהל מועד. מפס' ט"ז ואילך הקב"ה מסביר למשה את עניין הציווי השני. איני יודע מדוע יהושע צריך להיות שותף לזה, אבל זה לא מוזר, ואולי המנהיג התורני של הדור הבא צריך לקבל מפה לאוזן באופן אישי את המסר המיוחד של פרשת האזינו.
בפס' כ"א מסתיים ההסבר.
פס' כ"ב הוא הקדמה, שחיתומה נמצא רק בפרק ל"ב פס' מ"ה.
באמצע, יש גם כן פתיחה וחיתום - פרק ל"א פס' כ"ג ופרק ל"ב פס' מ"ד.
פרק ל"א פס' כ"ד-ל' מתחלקים לשלוש:
1. פס' כ"ד עד כ"ז. משה מצווה את הלוויים (אולי על דעת עצמו, לאחר ששמע את הבשורה המרה, ואולי על דעת הקב"ה - מאותה סיבה בדיוק) - לשים את ספר התורה מצד הארון.
2. פס' כ"ח-כ"ט (מתקשר כמובן גם לפס' כ"ז. זה הגיוני, כי בשטף הדיבור, ובפרט נואם מומחה, יוצר כמה שיותר קישורים בין המשפטים השונים) משה מזמין את כולם לעדות השירה.
3. פס' ל: משה מקריא את השירה. כפי שניתן להבין מפרק ל"ב פס' מ"ד, ההקראה הייתה יחד עם יהושע.
למעשה, אע"פ שזה ציווי ליהושע - כנראה בגלל שבימי משה העם עוד לא חטא, ורק יהושע מכניס אותם לארץ שבה הם יחטאו - מ"מ הדיבור עצמו הוא למשה בגלל שהוא הרב, ויהושע הוא התלמיד, ואין זה דרך כבוד לרב לדבר לתלמיד בפניו כאילו הוא העיקר. גם מה שכתוב בפס' כ"ג "ויצו את יהושע" - משה הוא המצווה, כפי שמוכח מסמיכות הפס' לפס' כ"ב "ויכתוב משה". אמנם זה נקרא שה' מצווה, כיוון שכנראה יהושע שמע את הדיבור שנאמר למשה, ולכל הפחות שמע את הדברים מכלי שני מפי משה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2016 16:16 |
|
| |
וילך משה- לאן הוא הלך?. רש"י ואחרים אומרים כי הוא הלך להפרד מהשבטים!
ולמה הוא לא נפרד מכולם בפר'' ניצבים כשכולם היו במעמד- אתם ניצבים כולכם. למה הוא לא נפרד אז?
המעמד של אתם ניצבים היה הרי באותו יום ממש. כמה שעות קודם?
נראה לי כי- וילך משה- הוא הלך מהמעמד. הלך לבדו. במעמד הזה הוא הרי העביר את הסמכויות ההנהגה ליהושע. אבל עוד נשאר לו מה להגיד בתור אדם פרטי, היה לו קשה להפרד מההנהגה. כפי שהוא אומר- לא אוכל עוד לצאת ולבא. .
|
|
|
|
|
