לבעלבעמיו:
אתה כותב:
"
אני נתקל באנשים שלקו בבעיות של ירידה מנטלית הן כתוצאה מגיל והן כתוצאה ממחלה ולא פעם אני תוהה שהואיל ולא פעם ניתן להצביע על הפגיעה המוחית הגורמת שלינוי המנטאלי, מדוע, לפי התער של אוקאם, עלי להניח קיום של נשמה נפרדת.
"
ובכן, שאלה גדולה שאלת.
ההנחה של הפילוסופים (האקדמיים) העוסקים בסוגיה הזאת (האם הנפש היא פיזית) היא שאם באופן עקרוני ניתן להעמיד את הנפש על הגוף או את התכונות הנפשיות על התכונות הגופניות או את התפקוד הנפשי על התפקוד הגופני או את המאורעות הנפשיים על המאורעות הגופניים וכו' אזי באמת אין שום צורך להניח נפש נפרדת מהגוף - בגלל הסיבה שאמרת - התער של אוקהם. אי לכך, הדואליזם (בין אם זה דואליזם קארטזיאני המניח שני סוגי עצמים נפרדים - עצמים חושבים ועצמים מתפשטים בחלל - או דואליזם של תכונות - המניח סוג אחד של עצמים, עצמים פיזיים, ושני סוגים של תכונות - תכונות פיזיות ותכונות "איכותיות" - הסוג האחרון של הדואליזם הוא הסוג הנפוץ יותר בימינו) נמצא באופן אינהרנטי בעמדת מגננה - שנטל ההוכחה מוטל עליו - הוא זה שצריך לנמק מדוע לא ניתן להעמיד תכונות מסויימות, שנקרא להן "נפשיות" על תכונות פיזיות כלשהן, כגון גירויים עצביים.
ובכן, ככל שהדבר נוגע לתכונות שבאופן מסורתי מקובל לייחסן לנפש, כגון מה שאריסטו קורא "הנעה עצמית" - כלומר היכולת להתנהג - הרי שמקובל על כולם (כמעט) שכדי להסביר התנהגות (ותיהיה מורכבת ככל שתיהיה) לא נחוץ להניח שום ישויות בלתי חומריות ושום תכונות בלתי חומריות של הישויות החומריות. ודוק: אין הכוונה להגיד שהמדע של היום מסוגל כבר היום להסביר כל התנהגות שהיא בעזרת נוירונים ושאר ישויות פיזקאליות ובעזרת גירויים ושאר תכונות פיזיקאליות - ידוע שמדעי המוח נמצאים היום עדיין בחיתוליהם - אלא שבאופן עקרוני, לכאורה, אין מניעה לעשות כן. במילים אחרות, לא הוצע נימוק משכנע מדוע
אפריורי לא ניתן לעשות כן.
הבעיה שכן עולה בפילוסופיה האקדמית היא האם ניתן להעמיד
חוויות על תכונות חומריות (כגון גירויים עצביים). ודוק: כפי שאמרתי, הדיון איננו נסוב על השאלה האם בפועל המדע של היום מסוגל להעמיד חוויות על תכונות חומריות אלא האם עקרונית זה אפשרי.
זה מה שקרוי "הבעיה הקשה של התודעה".
http://en.wikipedia.org/wiki/Hard_problem_of_consciousness
(שם תוכל גם למצוא קישורים למקורות יותר אקדמיים)
או.
וכאן אכן הוצעו נימוקים כבדי משקל שבאים להוכיח שבאופן עקרוני לא ניתן להעמיד חוויות על תכונות חומריות
[אני, אגב, משתמש במילים "חומרי" ו"פיזיקאלי" כאילו היו מילים נרדפות. ולצורך הדיון כאן זה מספיק טוב. למען האמת "חומרי" זה בכלל מונח שלא ממש משתמשים בו היום בפילוסופיה אקדמית-אנאליטית אבל שיהיה. כמו כן, אני לעתים לא ממש מדייק במונחים אחרים. למשל, כשאני מדבר על "חוויות" כוונתי לחוויות הקרויות "חוויות איכותיות". אבל רק מי שהוא פילוסוף מקצועי ישים לב לכך. בכל אופן, לצורך הדיון פה זה מספיק טוב. ]
הנימוקים מתחלקים לשני סוגים עיקריים: מודאליים (החגים סביב שאלת אפשרות הזיהוי של חוויות עם תכונות פיזיקאליות בכל עולם אפשרי.) ואפיסטמולוגיים (החגים סביב השאלה האם ידע אודות כל התכונות הפיזיקאליות של פלוני מספיק כדי להכיר את החוויות שלו).
הטיעונים המודאליים למעשה משחזרים בצורה מהופכת את הטיעון של דקארט להוכחת אי חומריותה של הנפש.
הטיעון של דקארט ב"הגיונות" [אם מתרגמים אותו לשפה של הלוגיקה מודאלית] הולך ככה:
1. הנחה (חוק לייבניץ): אם א זהה ל-ב, אזי ניתן להחליף "א" ב-"ב" בכל טענה כך שערך האמת של הטענה (אמת או שקר) נשמר. כלומר, למשל, אם ביבי זהה לבנימין נתניהו (להלן ב"נ), אזי כל טענה המכילה את אחד השמות הללו, ניתן להחליף בה את אחד השמות בשני מבלי לשנות את ערך האמת של הטענה. אם הטענה "ביבי נולד בתל אביב" שקרית, אזי גם הטענה "ב"נ נולד בתל אביב" שקרית - ואם הראשונה אמיתית אזי הגם השניה אמיתית. וכך כל טענה.
[אם במקרה נקלע לפה מישהו שמבין בלוגיקה, אז הוא ישים לב ש-1 לא אמור להופיע בגוף הטיעון כהנחה אלא זו מטה-הנחה של המערכת - אבל שיהיה - פה אני מנסה לנמק, לא ממש להוכיח במובן הפורמאלי של המילה]
2. מ-1 ניתן להראות ש: אם א זהה ל-ב בעולם נתון אזי א זהה ל-ב בכל עולם אפשרי (מי שהמונח "עולם אפשרי" זר לו, אולי יעדיף את הניסוח הבא: אם א זהה ל-ב, אזי אין אפשרות עקרונית ש-א לא יהיה זהה ל-ב). כלומר, למשל, אם ביבי זהה לב"נ בעולמינו שלנו אזי אין עולם אפשרי בו ביבי לא זהה לב"נ. [למי שלא הבין מדוע 2 נובע -1: נסו להחליף את "ביבי" ב-"ב"נ" בביטוי "ישנה אפשרות עקרונית בה ביבי איננו זהה לב"נ" - ותראו שתקבלו את האבסורד הבא: "ישנה אפשרות עקרונית בה ב"נ איננו זהה ל-ב"נ"]
3. מ-2 ניתן להוכיח שאם א איננו זהה ל-ב בעולם אפשרי אחד, הרי ש-א איננו זהה ל-ב באף עולם אפשרי.
4. הנחה: ישנו עולם אפשרי בו יש לי נפש אבל אין לי גוף (אם אתם זוכרים מ"הגיונות", היה שלב בו הוא הטיל ספק בכל, כולל בקיום גופו, אבל לא יכול היה להטיל ספק בקיומו שלו. ולדידו לא היה סתירה במושג בכך שהוא הטיל ספק בקיום גופו ועם זאת לא הטיל ספק בקיומו הוא)
5. מ-1: עולם בו יש לי נפש אבל אין לי גוף הוא עולם בו נפשי וגופי אינם זהים
6. מ-4 ו-5: ישנו עולם בו נפשי וגופי אינם זהים
7. מ-6 ו-3: נפשי וגופי אינם זהים בשום עולם - גם לא בעולם שלנו.
זהו הטיעון של דקארט (מתורגם, כאמור, לשפה של הלוגיקה המודאלית).
כיום, מי שרוצה להביא נימוק דומה, בשלב 4 מחליף "נפש" ב"גוף" ולהיפך וכל שאר הטיעון נשאר דומה (בהיפוכים המתבקשים.
במילים אחרות: אם אפשרי עולם בו ישנן ישויות הדומות לנו בכל תכונה פיזיקאלית (בגרסאות אחרות של הטיעון: אם ישנו עולם אפשרי הזהה לעולמינו זה מכל בחינה פיזיקאלית) אך החוויות נעדרות בו לחלוטין או שהחוויות של אותם כפילים שלנו שונות - ולו במה בכך - מהחוויות שלנו בעולם הזה, הממשי, הרי שגם בעולמינו זה, החוויות שלנו אינן תכונות פיזיקאליות.
בצורה יותר ציורית: אם ייתכנו זומביים (=ישויות דמויות אדם מבחינת תפקודן, הDNA שלהן וכו אך נעדרות חוויות) אזי החוויות אינן פיזיות.
פשוט, לא?
עכשיו, השאלה כמובן נסובה אודות האם באמת עולם אפשרי כזה ייתכן. הנימוק הכבד ביותר מדוע עולם אפשרי זה ייתכן נמצא אצל שאול אהרן קריפקה (
http://en.wikipedia.org/wiki/Kripke) ב"זהות והכרח" (לא לבלבל עם "שיום והכרח" שגם שם, אמנם, הנושא עולה אבל שם מדובר בטקסט ארוך בו הנושא עולה רק בדרך אגב ובקיצור נמרץ) אותו תוכלו למצוא פה
http://www.google.com/books?hl=iw&lr=&id=_KL1y5bRGfAC&oi=fnd&pg=PA93&dq=Identity+and+Necessity&ots=kbDkUC9iJG&sig=PKQuvyEmlma9GE0zz8gX4_Y1FXk#v=onepage&q=Identity%20and%20Necessity&f=false
וכמובן שישנם שחולקים על ההגיון שלו שם.
אני לא אתחיל עכשיו לסכם את הנימוקים שלו שם כי זו תיאוריה שלמה העוסקת במשמעות, אפשרות והכרח, מהות וכן הלאה. אם תעיינו שם ותיהיינה לכם שאלות, אני אהיה מוכן להתייחס אליהם - אם תרצו...
אגב, למי שלא יודע, קריפקה הוא בין ה-3,4 הפילוסופים החשובים של זמננו במסורת האנאליטית (דוברת האנגלית בעיקר. אני לא מתייחס פה בכלל בסקירה זו לקשקושים קונטיננטאליים "פוסט-סטרוקטוראליסטיים" וכדומה). כמו כן, וזה מענין, קריפקה הוא יהודי שומר מצוות, בן של רב (בוויקיפדיה מצויין שאביו היה רב "קונסרווטיבי" אך באותה תקופה ההבחנה הזאת לא הייתה קיימת כפי שהיא היום. גם הגר"ש ליברמן נקרא "קונסרווטיבי"). עכשיו, הדת והאמונה לא עולה אצלו אף פעם במפורש אבל לעתים מבצבצת מתוך כתביו - כגון בדוגמאות התנ"כיות שהוא מביא ובדימויים התנ"כיים שלו, וכן בנושא הזה של גוף ונפש - הוא גילה בראיון שנערך עמו (אותו תוכלו למצוא בקישורים של הוויקיפדיה) שהייתה לו מוטיבאציה דתית בעמדה שהוא נקט בסוגיה זו. אבל, כמובן, מוטיבאציות לחוד ונימוקים לחוד - והנימוקים שלו אינם דתיים כלל ועיקר...
בכל אופן, נחזור לענינינו.
הכיוון השני שהולכים בו כדי להוכיח שהחוויות אינן חומריות הוא הכיוון האפיסטמולוגי.
עיקר הטיעון הוא כזה:
אם נניח, נגיד, אדם שיש לו ידע כולל על כל חלקיק בעולם ועל כל גל אלקטרומגנטי, ועל כל נוירון וכו וכו ועל כל המצבים בהם ישויות אלו נמצאות ואי פעם נמצאו ואי פעם יימצאו - מין יודע-כל-דבר-חומרי שכזה - אך נניח גם שאותו אדם אף פעם לא ראה צבע אדום, או לא אהב אשה מימיו, או לא אהב את רותי מימיו או... בקיצור, לא חוה חוויה כלשהי - ותיהיה הפעוטה ביותר.
האם נוכל להגיד עליו שהוא יודע-כל?
ואם התשובה (האינטואיטיבית) היא "לא", אזי משמע שהחוויות אינן דבר מה חומרי.
גם כן פשוט, הלא כן?
וגם כן, כמובן, הוויכוח נסוב סביב השאלה: האמנם התשובה לשאלה הזאת היא "לא"?
מאמרים שהולכים בכיוון הזה הם:
"איך זה להיות עטלף?" של תומאס נאגל
http://organizations.utep.edu/Portals/1475/nagel_bat.pdf
"איכויות לוואי" של פראנק ג'קסון
http://thatmarcusfamily.org/philosophy/Course_Websites/Contemporary/Readings/Jackson.pdf
ועוד רבים אחרים (אם תרצו עוד מראי מקומות - אחרי שתסיימו את אלו - או אם תיהיינה לכם שאלות - אז אני אשמח לענות - גם אם לא סיימתם לקרוא)
לעומתם, כמובן, ישנם אלו שמביאים נימוקים נגד הטיעון הזה, כגון יוסף לוין (אני מעברת את השם שלו - כמו שעברתתי את שמו של קריפקה - הוא לא ישראלי או משהו)
http://cognet.mit.edu/posters/TUCSON3/Levine.html
(אגב, אחת מהפירכות היותר חזקות שקראתי על טיעון הידע!)
דוד צ'אלמרס (
http://en.wikipedia.org/wiki/David_Chalmers והאתר האישי שלו פה
http://consc.net/chalmers/ ופה
http://consc.net/phil-humor.html ישנן בדיחות פיסוסופיות מפילות לקרשים - למי שמכיר את התחום) ידוע היום כמקדם העיקרי של הדואליזם בפילוספויה האנאליטית. הוא כתב בזמנו ספר
The Conscious Mind: In Search of a Fundamental Theory (1996). Oxford University Press. שמסכם את כל הנימוקים בעד ונגד דואליזם בשלושים שנה האחרונות.
זה ספר שדורש השקעה מרובה כדי לקרוא אותו כך שאני לא ממליץ אותו למתחילים. שאר הקישורים שצירפתי מתאימים גם למתחילים - אם אתם מסוגלים ללמוד רע"א אז זה קטן עליכם.
(וכמו שאמרתי - אל תדאגו - אלו אינם קשקושים רוויי ז'ארגון בסגנון של "המסמן מפרה את המסומן ביכולת של ההיות-שם של הסובייקט" - זה דברים תכלס)
אשמח לתגובות (אם שרדתם עד כה:-)
