על פשיסחא ועל תנועות התחדשות בימינו

בגליון קולות האחרון (המגזין של ''בקהילה'') התפרסמה כתבה של יעקב רייניץ על  פשיסחא שעסקה במשנתו של הרבי ר' בונם מפשיסחא, על תלמידיו, על ההתנגדות שתופעת פשיסחא עוררה, ובעיקר על האפי אנד הבלתי נמנע בחתונה הגדולה באוסטילה בה התקבלה לגיטימיות שיטת פשיסחא (כך לפי הכתבה).

לצד כל הסיפורים והמעשיות, מבין השורות עולה דמותה של תנועת התחדשות דתית בעלת מאפיינים אוונגרדים שקראה תגר על הסטטוס קוו, על מה שנתפס כסיאוב או לפחות כחוסר פונקציונליות בסדר הקיים, שלא חששה מהעזת פנים ועימות מול הממסד, והתאפיינה בכל המרכיבים של תרבות-נגד. 

לצד הדיון המעניין שניתן לפתח על פשיסחא ועל השאלה באם היא אכן היוותה תנועת התחדשות דתית קלאסית, אבקש ברשותכם לגעת בנושא המעניין של תנועות התחדשות דתית לשאול באם תנאי ימינו מאפשרים התפתחות תנועות דומות?

תנועות ההתחדשות הדתית מהוות התפתחות מבנית טבעית אינטגרלית ומתבקשת וימיהם הינם כימי הדתות והזרמים הפנימים המרכיבים אותן שבחלקן הופיעו בראשיתם כתנועות רוויזיוניסטיות שמשכו בעיקר את הדור הצעיר ושבקשו להפריד בין ''הדת האותנטית'' ובין שכבות הסיאוב הממסדי שהצטברו עליה ברבות השנים, ובעיקר בכדי להחיות ולהחזיר את מה שנתפס כפנימיות שהינה עבודת האלוהים האותנטית, שנשכחה ונזנחה לטובת העיסוק במעטפת החיצונית.

תנועות התחדשות דתית הינן חיוניות לרלוונטיות של דתות והמצליחות שבהן נהפכות לממסד מסואב בפני עצמו עד להופעתה של תנועת התחדשות המבקשת לבוא במקומה וכך חוזר חלילה.

חלקם של תנועות ההתחדשות נשאו את דגל האינקלוסיביות (כחסידות הבעשט''ית ששאפה לכלול בגבולותיה את הצדיק האלוהי ואת רועה האווזים האנלפבית ולהושיבם במחיצה אחת) וחלקם נשאו את דגל האקסלוסיביות האליטית ושאפו לזעזע יותר את הצדיקים ובעיקר הנגידים הבורגנים ולתחוב את אפם לזוהמתם של רועי האווזים האנלפבתים למען יטעמו מן קדירתם שהקדיחה (קוצק).

תנועות ההתחדשות נתקלו בהתנגדות חריפה ופעמים רבות שהובילו ל-

counter reformation

ממללא,
האם אתה רואה בחרדיות הספרדית איזה נסיון לשינוי דתי עקרוני, מעבר לשאלה של חלוקה הוגנת יותר של כוח וכבוד?  אם, למשל, חוגי בני התורה הספרדים יצליחו לסחוף אליהם עשרות אלפי תומכים, האם הם יקימו ישיבות שתהיינה שונות מהישיבות הקיימות או כאלה שתראינה כמו פוניבז' ספרדית שגם אשכנזים ינסו להתקבל אליה?

אידך,
הצמצום שאתה עושה (צמצום כפשוטו) לנושא האשכול הופך אותו לריק בעליל. אתה בעצם שואל האם יכולה להיות התחדשות בעולם החרדי, שמהותו היא ההתנגדות לחדש. התשובה על שאלה זו יכולה להיות אחת משתים: 1. כן, ואז זה מפסיק להיות חרדי, שהרי השינוי (המודע) סותר את עצם מהותה של החרדיות (פרט לעוד תוספת חומרות אלה או אחרות). 2. לא.
לכן ברור שהתשובה לשאלה כפי שאתה מנסח אותה היא: לא.
אבל לא זו השאלה המעניינת. השאלה המעניינת היא לא כיצד החרדיות מתייחסת לחדשנים, שהרי זו כמעט טאוטולוגיה. השמרן ודאי מתייחס לחדשן או המתחדש בהתנגדות ושלילה. השאלה המעניינת היא האם המחדשים/מתחדשים מצליחים לנגוס בה ולהפוך אותה או חלקים ממנה למעט פחות חרדית. ולזה התשובה היא בהחלט כן.
כל התנועות שציינתי לעיל יצאו מהחרדיות, בכוח או בכוח כוחו. ופוק חזי כמה יהודים דתיים בימינו נראים וחושבים כמו אבות אבותיהם ה'חרדים' (במגבלות שציינתי לעיל).

_________________

מיכי

אני מסכים עם איד''ג וכוונתי אינה לתנועה המחדשת דפוסי התמודדות עם המודרנה, אלא לתנועת התחדשות דתית  המתפתחת מתוך המרכז (ולא כתנועת שוליים) מהסוג של פשיסחא וקוצק המתמקדת בעיקר בדפוסי עבודת ה' הפרטית של היחיד לצד שינויים ממסדים.  סוג של תנועת התחדשות מחוצפת, אנטי ממסדית, הקוראת לסדר יום חדש, לתפנית של 180 מעלות, והמאיימת לשבור את הכלים ואת סדרי העולם הקיים.  אני מתכוון לתנועה שניתן להציבה בשורה ליד החסידות בראשית הופעתה, פשיסחא, קוצק, והתנועה הקלווניסטית. 

דגלי תנועות ההתחדשות הנ''ל נישאו על ידי יוצאי הממסד ובד''כ על ידי צאצאי האליטות (כחידושי הרי'מ תלמיד קוזניץ שיצגה את הסטטוס קוו המכובד) וטלטלו אותו עד היסוד.

למעט נוער הגבעות והדתיות הניו אייג'ית ניאו חסידית, איני סבור כי ניתן לתייג את התופעות שנמנו על ידי מללא ומיקי כתנועות התחדשות רוחניות.  חוץ מזה שמבחינה כרונולוגית התופעות הנ''ל אינם מוגדרים כחדשות או כמחדשות (ביחס לאלו שכביכול משמרות את הססטוס קוו) אלא באם תתמדדום ע''פ אמת המידה החרדית המעוותת הקובעת כי ישיבת פונבי'ז הינה העתק מדוייק של ישיבת שם ועבר. כך או כך איננו דנים בחידושים, אלא במה שקרוי על ידי החוקרים  

Religious renewal and rejuvenation movements

סיינפלד,אם הרחקת עד חסידי הדלאי-למה אז אל תשכח את אוהד אזרחי וחברו לדרך (לשעבר..) מרדכי גפני שגם הם העבירו כמה שנים בינות לחרדים.

ואכן אזרחי קיבל סמיכה משכטר-שלומי.

רבסינפלד

אינני חושב שנכון יהיה להגדיר את פשיסחה כתנועת התחדשות אוונגרדית. אמנם פשיסחה קראה
תיגר על הסדר הקיים, אלא שהיא חתרה במידה רבה להשבת הסדר הקודם, כלומר הצבתה
מחדש של האליטה הלמדנית במרכז החיים היהודיים, לפחות מבחינה זאת הייתה פשיסחה
תנועה ריאקציונית, 

[סיינפלד,

באלון מורה היה פעם יהודי שגידל שתי פרות ששמן היה ברכה והצלחה. אולי אפשר לקשר ביניהן לבין חתולותיו של הנ"ל

למרבית הדאבה נגנבו הפרות בלילה גשום אחד ע"י תושבי הסביבה. אניינ יודע מה שמן בערבית, אם הן חיות עדנה]