| נשלח ב-2/9/2007 17:51 |
|
| |
על פשיסחא ועל תנועות התחדשות בימינו
בגליון קולות האחרון (המגזין של ''בקהילה'') התפרסמה כתבה של יעקב רייניץ על פשיסחא שעסקה במשנתו של הרבי ר' בונם מפשיסחא, על תלמידיו, על ההתנגדות שתופעת פשיסחא עוררה, ובעיקר על האפי אנד הבלתי נמנע בחתונה הגדולה באוסטילה בה התקבלה לגיטימיות שיטת פשיסחא (כך לפי הכתבה).
לצד כל הסיפורים והמעשיות, מבין השורות עולה דמותה של תנועת התחדשות דתית בעלת מאפיינים אוונגרדים שקראה תגר על הסטטוס קוו, על מה שנתפס כסיאוב או לפחות כחוסר פונקציונליות בסדר הקיים, שלא חששה מהעזת פנים ועימות מול הממסד, והתאפיינה בכל המרכיבים של תרבות-נגד.
לצד הדיון המעניין שניתן לפתח על פשיסחא ועל השאלה באם היא אכן היוותה תנועת התחדשות דתית קלאסית, אבקש ברשותכם לגעת בנושא המעניין של תנועות התחדשות דתית לשאול באם תנאי ימינו מאפשרים התפתחות תנועות דומות?
תנועות ההתחדשות הדתית מהוות התפתחות מבנית טבעית אינטגרלית ומתבקשת וימיהם הינם כימי הדתות והזרמים הפנימים המרכיבים אותן שבחלקן הופיעו בראשיתם כתנועות רוויזיוניסטיות שמשכו בעיקר את הדור הצעיר ושבקשו להפריד בין ''הדת האותנטית'' ובין שכבות הסיאוב הממסדי שהצטברו עליה ברבות השנים, ובעיקר בכדי להחיות ולהחזיר את מה שנתפס כפנימיות שהינה עבודת האלוהים האותנטית, שנשכחה ונזנחה לטובת העיסוק במעטפת החיצונית.
תנועות התחדשות דתית הינן חיוניות לרלוונטיות של דתות והמצליחות שבהן נהפכות לממסד מסואב בפני עצמו עד להופעתה של תנועת התחדשות המבקשת לבוא במקומה וכך חוזר חלילה.
חלקם של תנועות ההתחדשות נשאו את דגל האינקלוסיביות (כחסידות הבעשט''ית ששאפה לכלול בגבולותיה את הצדיק האלוהי ואת רועה האווזים האנלפבית ולהושיבם במחיצה אחת) וחלקם נשאו את דגל האקסלוסיביות האליטית ושאפו לזעזע יותר את הצדיקים ובעיקר הנגידים הבורגנים ולתחוב את אפם לזוהמתם של רועי האווזים האנלפבתים למען יטעמו מן קדירתם שהקדיחה (קוצק).
תנועות ההתחדשות נתקלו בהתנגדות חריפה ופעמים רבות שהובילו ל-
counter reformation
למיטב ידיעתי תנועת ההתחדשות האחרונה ביהדות החרדית הינה תנועת המוסר, ומאז פסו תנועות התחדשות בהיקף דומה (החרדיות הישיבתית הינה בהחלט תנועת התחדשות אך חסרה כל מודעות לאפיון הנ''ל שכן האתוס המרכזי שלה הוא בדבר קיומה של המשכיות שאין לערער עליה ללא צורך להזדקקות לפרשנויות רוויזיוניסטיות).
במידה שישנם תופעות של תנועות ומגמות התחדשות הרי שלדעתי הם מתרחשות בשוליים והם אינם מהווים קריאת תגר וזקירת אצבע בעיני הממסד. כל תנועות השוליים בציבור החרדי אינם קוראות תגר, נזהרות מכל עימות עם הממסד, מגבילות את טווח השפעתם לצד הפנימי של גבולם, חסרות את כל המאפייינים של תרבות נגד, וחותרות להשתלבות מלאה בממסד. האמור מבוסס על התבוננות בתנועת התשובה על פלגיה, הגר''אניקיות החדשה (זילברמן) והחסידות החדשה (זילברברג ומורגנשטרן ). הברסלביות הנחנחית בהחלט מהווה קריאת תגר, אך בשל הרקע של חבריה אינה מהווה איום של ממש.
לענ''ד יש לתלות את העדרם של תנועות התחדשות דתית בציבור החרדי בהופעתן הקלסית בגורמים הבאים: המצב הדפנסיבי בו החרדיות נתונה, הנארטיב השולט בדבר רצף המשכי של 2000 שנות גלות שאינו מאפשר כל ביקורת אלא אם זו מובילה לרגרסיה לעבר נקודת זמן קרובה וניתנת לזיהוי, התפתחות מוסד הארכי מרנים וחצרותיהם הביזנטיות שמעתיק את מרכז הכובד ואת המפתח לשינויים לידי האליטה השלטת בממסד, ובעיקר הגלובלזיציה והתקשורת המאפשרת העברת מידע מיידית על כל התפתחות אופוציזיונית והמובילה לדיכוייה לפני התפתחותה והתבססותה.
למרות ההנמקות הנ''ל, אני סבור שיש בידי רק הסבר חלקי. שכן גם בציבור האורטודוקסי הלא חרדי לא ניתן לזהות תנועות התחדשות מסיביות בעוצמה של תנועת המוסר או התנועות החסידיות מסוגם של פשיסחא וקוצק (יתכן ואני טועה באשר לנוער הגבעות החוזר אל הטבע ואל הניאו חסידות הקרליבכית). אלא אם נאמר שהדינמיקה בציבור הלא חרדי מושפעת במידה מהדפנסיביות החרדית ואו מהנסיבות שהובילה עדיה.
אגב: ההסבר החרדי הינו פשוט לחלוטין שכן קוצק פשיסחא ותנועת המוסר היו תנועות התחדשות לשם שמיים, ואילו כל התנועות בנות ימינו החורגות מהדרך המסורה לנו מדור לדור פשיטא שאינם לשם שמים אלא לשם מילוי תאוות בשרים וכו' וכו'. ודומני שאין כאן צורך להרחיב בבעיתיות הטמונה בטיעון הנ''ל (אלא א''כ איד''ג יתמם ויאמר שדווקא הוא מבין את הטיעון החרדי הנ''ל ומקבל אותו על פניו אם כי כפשוטו ואם כי ע''פ מודלים מורכבים שאינם ידועים לחרדים ופותחו במעבדותיו).
תוקן על ידי עצכח ב- 02/09/2007 18:51:22
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2007 18:53 |
|
| |
הרב קוק דבר לא מעט על התחדשות וגינה את החסידות שהפכה ל''פראסטע פרומקייט'. על מה שאירע לתלמידיו, יש לדון ואכמ"ל.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 02/09/2007 18:51:07
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2007 19:58 |
|
| |
סיינפלד,
דומני שיש לא מעט תנועות התחדשות בעולם האורתודוכסי הלא-חרדי. הפמיניזם האורתודוכסי, המודרן-אורתודוכס בכלל, נוער הגבעות (אותו ציינת), ואף עולם המחקר האקדמי בתחום של חכמת ישראל (וגרורותיו בישיבות) יכול להיות מסווג כך. עצם האורתודוכסיה הלא חרדית היא סוג של תנועה כזו (על אף שאני מסכים שהאורתודכסיה של לפני כמאה שנה לא היתה 'חרדית' במובן שיש לכך כיום. ובכל זאת, הקמת ישיבות תיכוניות, לימודי חול, חינוך בעל מטרות לא חרדיות לבנות וכדו', הם משום חידוש משמעותי מאד).
אציין כי אין בדבריי משום הבעת עמדה, תומכת או מתנגדת, אלא רק הצבעה על תופעות שלא נכון להתעלם מהן.
_________________
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2007 20:53 |
|
| |
רב סיינפלד הנושא אכן מאוד מעניין, ומהטעם שכתבת שללא תופעות של התחדשות החברה והממסד מתחברים ומתקרבים יתר על המידה והכל מסתאב..
לדעתי הסיבה לזה שההתארגנויות הקטנות להתחדשות שקיימות בשוליים אינם מתפשטות הלאה, הוא בגלל שהתקשורת והמידע הזמין שקיים היום מאבד את תחושת האינטימיות שהיא כאוויר לנשימה בשביל קיומם של תנועות אלו.. וגורמים אלו (התקשורת וכו') דווקא יצרו תנועה חדשה שאפשר לכנות אותה כתנועת הפרוסטריות/ציניות שפשטה מאוד במחוזותינו (זה שונה מהאדישות שתמיד היתה קיימת) וזה קיים היום בכל שדרות החברה - אצל פורקי עול, שבבאניקים, וגם אצל תלמידי חכמים ובחורי ישיבה למדניים.. תנועה זו מקשה מאוד על התפתחויות "רומנטיות" שמחדשיהן מונעים מלהט המהפכה, כיוון שפרוסטרים אלו הם בדר"כ בעלי שכל והם מבינים את דבריו של המהפכן ולכן הזילזול מהם קשה שבעתיים..
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2007 01:34 |
|
| |
הוד כבוד ידידנו הגר"ג שליט"א!
ראשית, אני מודה לך על פתיחת האשכול. בשחר ימי התעניינותי בחסידות, ר' בונם מפשיסחא הוא אחד האישים המרתקים בעיני, בעיקר בשל הגותו ההמעניינת, אך כמובן גם בשל התנועה שהצמיח. המחקר די החמיץ אותו עד עתה.
שנית, אתה נוגע בשאלת גבולות ההתחדשות הדתית ה"לגיטימית". ובכן, הריני מתכבד בזאת להיתמם ולגלות הבנה (אם כי לא קבלה מלאה) לטיעון החרדי. יש הבדל מכריע בין תנועות שבראש מעייניהן הייתה התעלות בעבודת ה' לבין תנועות שבאות לספק את האני ואת צרכיו הרוחניים לחוויות ולריגושים, ו"הלב יודע אם לעקל או לעקלקלות".
שלישית, מבחינה היסטורית, פשיסחא עומדת על נקודת זמן מאוד גבולית: ההשכלה כבר צמחה במזרח אירופה, וכבר נתפסה כאיום, אך עדיין לא התפתחה בה "תגובה אורתודוקסית" בעלת אופי של מגננה לכל אורך החזית. לולא דמסתפינא הייתי אומר שזו נקודת הזמן האחרונה שבה יכלה לצמוח תנועת התחדשות דתית לגיטימית, מנקודת המבט החרדית. מכאן ואילך, גם תנועות של התחדשות אמיתית הן בעייתיות, משום שיש בהן משום מסייע עוברי עבירה וכו'. גם כאן, אינני יכול לקבל את הקו החרדי עד הסוף, אבל אני יכול בהחלט להבינו.
ובשלב זה אוסיף את ה'קטרום קנסאו' המתבקש: החילונים, הרפורמים ודומיהם טוענים כי עגלת האורתודוקסיה תקועה? על כך אני משיב להם: טלו קורה מבין עיניכם, בגללכם נתקענו.
ביקרא דאורייתא,
א"ג
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2007 11:15 |
|
| |
איד"ג,
האם תנועת חב"ד בתקופת הרבי האחרון, הציונות-הדתית, החרדיות הספרדית וברסלב אינן תופעות של התחדשות דתית בעיניך?
(נכון שהן אינן 'לגיטימיות' מנקודת ראות 'חרדית סטנדרטית', אבל בכל הדורות היה מיינסטרים שהביט בסוג של ביקורת/שלילה/לעג לתנועות של התחדשות דתית).
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2007 12:06 |
|
| |
אדרבא, מבין אלה שציינת רק הציונות הדתית היא "בלתי לגיטימית" בעיניים חרדיות, וגם זה לא לגמרי.
אם לכגון אלה התכוון סיינפלד, הרי שבוודאי יש התחדשות רבתי. אני האחרון להכחיש זאת. ברם, אם הבנתי נכון, סיינפלד התכוון דווקא להתחדשות מן הסוג האנטי-ממסדי המחוצף, המטלטל את המערכת, כגון (איך שסיינפלד תופס את) פשיסחא.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2007 12:44 |
|
| |
תלוי מהן 'עיניים חרדיות' ומה פירוש 'בלתי לגיטימי' -
חב"ד על רעיון המשיח, ההתבטלות לרבי, העיסוק במבצעים ושליחויות במקומות 'הטמאים' ודאי אינה לגיטימית בעיני הליטאים ואולי גם חוגים אחרים (בעלז שחברו לליטאים בזמנו). היא גם לא ממש ממסדית-חרדית, אם זה מבחינת ההנהגה הפנימית שלה, אי ההתבטלות בכל עניין בפני ה'גדוילים' הלא חבדיים וכמובן היחס לא"י ודפוסי ההצבעה הפוליטית.
לגבי ברסלב - אני מתכוון יותר לחוגים שאינם נתפסים כחרדיים כמו הנח-נחים. גם הנהיה של חרדים מיינסטרימים רבים לאומן בר"ה היא סוג של מרד בממסד הקיים (שראה את פסגת התפילות בישיבה או בחצר האדמו"ר ביחד עם אנ"ש).
לגבי החרדיות הספרדית - כאן זה כבר יותר מורכב, ובכל זאת, חלק ממנה הוא סוג של מרד בממסד החרדי-אשכנזי הישן (לכןם קיימות תנועות נגדיות של 'בני תורה ספרדיים' שלא נוח להם עם המרידה בממסד הישיבתי).
נכון שלכל התופעות הנ"ל (ולדעתי גם ביחס לציונות הדתית) אני חושב שבהכללה הציבור החסידי ובראשה ההנהגה רואה אותן פחות כלא לגיטימיות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2007 13:05 |
|
| |
ממללא,
האם אתה רואה בחרדיות הספרדית איזה נסיון לשינוי דתי עקרוני, מעבר לשאלה של חלוקה הוגנת יותר של כוח וכבוד? אם, למשל, חוגי בני התורה הספרדים יצליחו לסחוף אליהם עשרות אלפי תומכים, האם הם יקימו ישיבות שתהיינה שונות מהישיבות הקיימות או כאלה שתראינה כמו פוניבז' ספרדית שגם אשכנזים ינסו להתקבל אליה?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2007 14:00 |
|
| |
אידך,
הצמצום שאתה עושה (צמצום כפשוטו) לנושא האשכול הופך אותו לריק בעליל. אתה בעצם שואל האם יכולה להיות התחדשות בעולם החרדי, שמהותו היא ההתנגדות לחדש. התשובה על שאלה זו יכולה להיות אחת משתים: 1. כן, ואז זה מפסיק להיות חרדי, שהרי השינוי (המודע) סותר את עצם מהותה של החרדיות (פרט לעוד תוספת חומרות אלה או אחרות). 2. לא.
לכן ברור שהתשובה לשאלה כפי שאתה מנסח אותה היא: לא.
אבל לא זו השאלה המעניינת. השאלה המעניינת היא לא כיצד החרדיות מתייחסת לחדשנים, שהרי זו כמעט טאוטולוגיה. השמרן ודאי מתייחס לחדשן או המתחדש בהתנגדות ושלילה. השאלה המעניינת היא האם המחדשים/מתחדשים מצליחים לנגוס בה ולהפוך אותה או חלקים ממנה למעט פחות חרדית. ולזה התשובה היא בהחלט כן.
כל התנועות שציינתי לעיל יצאו מהחרדיות, בכוח או בכוח כוחו. ופוק חזי כמה יהודים דתיים בימינו נראים וחושבים כמו אבות אבותיהם ה'חרדים' (במגבלות שציינתי לעיל).
_________________
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2007 17:45 |
|
| |
אני מסכים עם איד''ג וכוונתי אינה לתנועה המחדשת דפוסי התמודדות עם המודרנה, אלא לתנועת התחדשות דתית המתפתחת מתוך המרכז (ולא כתנועת שוליים) מהסוג של פשיסחא וקוצק המתמקדת בעיקר בדפוסי עבודת ה' הפרטית של היחיד לצד שינויים ממסדים. סוג של תנועת התחדשות מחוצפת, אנטי ממסדית, הקוראת לסדר יום חדש, לתפנית של 180 מעלות, והמאיימת לשבור את הכלים ואת סדרי העולם הקיים. אני מתכוון לתנועה שניתן להציבה בשורה ליד החסידות בראשית הופעתה, פשיסחא, קוצק, והתנועה הקלווניסטית.
דגלי תנועות ההתחדשות הנ''ל נישאו על ידי יוצאי הממסד ובד''כ על ידי צאצאי האליטות (כחידושי הרי'מ תלמיד קוזניץ שיצגה את הסטטוס קוו המכובד) וטלטלו אותו עד היסוד.
למעט נוער הגבעות והדתיות הניו אייג'ית ניאו חסידית, איני סבור כי ניתן לתייג את התופעות שנמנו על ידי מללא ומיקי כתנועות התחדשות רוחניות. חוץ מזה שמבחינה כרונולוגית התופעות הנ''ל אינם מוגדרים כחדשות או כמחדשות (ביחס לאלו שכביכול משמרות את הססטוס קוו) אלא באם תתמדדום ע''פ אמת המידה החרדית המעוותת הקובעת כי ישיבת פונבי'ז הינה העתק מדוייק של ישיבת שם ועבר. כך או כך איננו דנים בחידושים, אלא במה שקרוי על ידי החוקרים
Religious renewal and rejuvenation movements
גם נוער הגבעות והדתיות הניו איגית חסרות את ההנהגה הכריזמטית שהינה מרכיב מרכזי ביותר של תנועות התחדשות.
ישנם תנועות התחדשות ששורשיהם נעוצים באורטודוקסיה, אך ענפיהם מזמן מטילים את צילם בשדות אחרים ולדוגמה אצביע על ר' זלמן שלומי שכטר החבד'י לשעבר וכיום ממקורבי הדאלי לאמה ופרופ' אמריטוס באוני' נרופה אשר בקולורודו (היכן שהוא מתגורר עם אשתו וחתולותיו מזל וברכה).
תוקן על ידי רב_סיינפלד ב- 03/09/2007 17:46:29
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2007 19:58 |
|
| |
סיינפלד,אם הרחקת עד חסידי הדלאי-למה אז אל תשכח את אוהד אזרחי וחברו לדרך (לשעבר..) מרדכי גפני שגם הם העבירו כמה שנים בינות לחרדים.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2007 20:47 |
|
| |
ואכן אזרחי קיבל סמיכה משכטר-שלומי.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2007 21:52 |
|
| |
רבסינפלד
אינני חושב שנכון יהיה להגדיר את פשיסחה כתנועת התחדשות אוונגרדית. אמנם פשיסחה קראה
תיגר על הסדר הקיים, אלא שהיא חתרה במידה רבה להשבת הסדר הקודם, כלומר הצבתה
מחדש של האליטה הלמדנית במרכז החיים היהודיים, לפחות מבחינה זאת הייתה פשיסחה
תנועה ריאקציונית,
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2007 23:12 |
|
| |
[סיינפלד,
באלון מורה היה פעם יהודי שגידל שתי פרות ששמן היה ברכה והצלחה. אולי אפשר לקשר ביניהן לבין חתולותיו של הנ"ל
למרבית הדאבה נגנבו הפרות בלילה גשום אחד ע"י תושבי הסביבה. אניינ יודע מה שמן בערבית, אם הן חיות עדנה]
|
|
|
|
|