שבירת המידות בשידוכים כדי לזכות בדין שמים

לא נאריך יתר על המידה. בסופו של דבר החליט הבן כי האברך הצעיר הוא הוא הראוי לשאת את אחותו בת אביו הגאון ושטח בפני האברך את ההצעה. האברך הסכים בחפץ לב. דבר ההצעה עשה לו כנפיים ונודע גם לחלק מאנשי העיירה.

בנו של הגאון עשה את דרכו בחזרה אל עירו של אביו אך לא ידע כי אדם נוסף עושה את דרכו לאותה העיר. היה זה אחד מבני עיירתו של ר' חיים האברך הצעיר. אותו איש ידע אף הוא על ההצעה שהוצעה לר' חיים. נסע האיש בדרכים לרגל מסחרו עד שהגיע לעיר לייפניק - עירו של הגאון. בהגיעו אל העיר הוזמן להתאכסן בביתו של לא אחר מאשר רבה של העיר, הלא הוא ר' ברוך פרענקל. בשהותו שם סיפר בדרך אגב על ההצעה שהוצעה לאחד מאברכי עירו לשאת את בתו של אחד מגאוני הדור ובתוך דבריו ציין בלא משים את העובדה שהאברך המדובר צולע באחת מרגליו. הדבר כלל לא מצא חן בעיני רבה של לייפניק ומיד קרא את בנו הגדול אל חדר צדדי וסטר על לחיו ואמר "מה עשית? הבאת לבתי חתן צולע ובעל מום?"

בסופו של דבר הגיע ר' חיים עצמו אל עירו של הרב ושם נִדְבַּר עם בתו של הרב ולאחר ששוחח עמה נענתה בחיוב להצעה, חרף היותו צולע ברגלו האחת. תוכן השיחה לא נודע לאיש.

הסוף ידוע, איך לא - הם חיו באושר (ואולי גם עושר) עד עצם היום הזה.

(מתוך הספר "עטרת צבי" [ווארשא תרס"ח] להגה"ק ר' צבי יחזקאל מיכלזון זצ"ל רבה של פלונסק וחבר וועד הרבנים דווארשא).

_________________