אין פרט "נמנע" אלא מלל שווא

ווטו

למה אתה לא מתייחס לדברים שכתבתי? הויכוח ביננו הוא לברר את העניין עליו אנו חלוקים, יכול להיות שרק אני לא מבינה אותך.

בכל אופן אני לא יכולה להסכים איתך שאין דבר כזה "נמנע"

איקה,

אנא עייני היטב בהודעותיי לעיל ובפרט לזו המיועדת ליהוסף. איני טוען שאין כזה דבר "נמנע" אלא ש"נמנע" ככל מלה, משקפת תופעה מציאותית. הניצב בפני קיר נמנע מלהתקדם הלאה, אבל לומר על פרט כלשהו שהוא נמנע כשלעצמו מחמת משחק מילים ריקני כמו לומר על מבנה שאינו מבנה, זה לא נקרא "נמנע" אלא "בלהבלה".

ווטו

אינני יודעת מה היתה כוונתך,הויכוח ביננו התחיל מאשכול קודם, הוא נמחק. אני לתומי המשכתי מהנקודה בה הפסקנו

מה המשמעות של המילים "כלום", "אין" וכו'?

יענטע

אם הבנתיך, זו שאלת עתיקת יומין.
מי שנטרד בה היה אפלטון.
ואולי הראשון שהציג את השאלה היה פרמנידס.
האם אנו מסוגלים להשתמש במלים שאין להן תוכן שניתן להצביע עליו?
איך ניתן, שאל פרמנידס, לומר ש"האין איננו", הרי כדי שיהיה לאמירה זו תוכן, צריך שהאין יהיה ברמה כלשהי של הוויה?
אם נניח, שלא כמו אפלטון, שמותר לנו לדבר בחופשיות בלי לחפש אחרי תוכן לכל מילה, נוכל לדון בכל דבר בקלות.
לא לכל מילה יש תוכן מאותו סוג של מלים שמצביעות על דברים, כגון "שולחן" (דוגמא חביבה על פילוסופים, כנראה בגלל שהם מרצים בדרך כלל ליד שולחן...), "ספר" וכו'.

העיקרון הוא שניתן לדבר בלי להתחייב התחייבויות אונטולוגיות. כלומר, לדבר בלי שמתוך דברינו ישתמע שאנו מקבלים תפיסה פילוסופית כזו או אחרת.

כמובן, השלילה ששללתי את הגישה האפלטונית עדיין לא פתרה את השאלה שהצגת, בעקבות אפלטון ופרמנידס. כיצד אנו מבינים זה את זה? כיצד אנו חושבים? כיצד מלים מקבלות משמעות?
אבל לפחות הזהרתי לא ליפול במה שפילוסופים אחרים החשיבו ל"מלכודת של השפה".

(בחנוכה צריך להיזהר מחכמה יוונית, לא?
)

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

למשמעות ה"אין" -

יש מאין, יש מיש, או פשוט "יש" (ווטו1)
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=299299

בברכה.

תודה לינקזצר על שובך ל"עבודה"


מיימוני,

אם להשתמש במיליך, הרי נפלת ב"מלכודת של השפה" בכך שהנחת "שניתן לדבר בלי להתחייב התחייבויות אונטולוגיות - כלומר, לדבר בלי שמתוך דברינו ישתמע שאנו מקבלים תפיסה....".


להשתמש במלים שאין להן תוכן היינו "בלהלה"
והיינו לדבר בחופשיות בלי לחפש אחרי תוכן לכל מילה. כל הגדרה וכל מלל יש בו תפיסה ולו אך טאוטולוגי כמו "הווה הווה" וכן לכל פרט.

מילים אינן אלא מיקרופילמים החוסכים מלהביא את ה"שולחן" לשולחן הדיונים.

כתבת שבמילים נוכל לדון בכל דבר בקלות. נכון, אבל צריך "דבר" - תוכן לכל מילה, שלא כהנחתך.

"כלום", "אין" - אינן אלא שלילה חלקית מתוך הויה חיובית וכמבואר בלינק.

וטו

חכה שאוריד את הכפפות.

רגע.

זהו.

עכשו ניגש לעבודה. ראה הוזהרת.

המילכודים כאן הם עתיקי יומין. מאפלטון והסופיסטים ועד אחרוני הפילוסופים האנליטיים.

ובכן, הסבר נא יקירי, מה פירוש המילים הבאות:

אפס.

ריק.

חלל.

שום דבר לא.

ואחרון לפיצוח: "אמר נבל בליבו: אין א-להים".

מה בדיוק אמר הנבל בליבו?

האם הנבל אמר: בלה בלה בלה? האם באמת כל המילים ברשימה שקולות ל"בלה בלה בלה"?

האם לא ניתן לחשוב - או לדמיין, בחר במה שתבחר - על כל אפשרות לוגית?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני,

טרם אשיב לרשימתך, אטען "לטעמיך", היינו לטענתך ש"אפיסות מוחלטת" מושג בדעת ולא פטומי מילי בעלמא [פיטום מילים ריקות ממשמעות], א"כ אין בסיס לאמונה בהקב"ה ודו"ק. [מה ששחו בזה הפילוסופים, אינו מגרע מהטענה אם נחשוב לגופה.]


לרשימתך;

אפס
המלה אפס באה בדיוק להורות על פטומי מילי שאפס היינו בלהבלה. לדוגמא, "אמת מלכנו אפס זולתו", הפירוש שאין כזה דבר "זולתו" שהרי הכל נכלל בו, א"כ כלפיו מהווה המלה זולתו, בלהבלה.

ריק
מלה זו נאמרת תמיד בהקשר של דבר שניתן למלאותו בדבר אחר וכל שחסר ממילוי זה, ייפול על הבלתי מלא, המלה ריק. היינו כאמור באשכול זה שכל שהדמיון יכול לצייר צירופו לדבר אחר, מהווה אי צירופו "אין", "ריקנות" יחסי. אך לעולם לא תצייר ולא תדמיין ריקנות כשלעצמה.

חלל
כאמור לגבי המלה "ריק", החלל הוא חוסר המילוי בין נקודות שיש לדמיין ביניהן מילוי בחוש הראיה ו/או המישוש והמלה אינה אלא מילת יחס למוחש מסביב כמסגרות. לדוגמא, החלון באמצע המסך שלפניך יש לו מסגרת מארבע רוחות סביבו, אותך מלפניו והקיר מאחוריו; כאשר יינטל החלון תשמש המלה חלל [מסתבר שחלון קרוב אטימולוגית לחלל] את דמיון הימצאותו האפשרית והעדרו, אך לעולם לא תצייר ולא תדמיין חלל כשלעצמו.

לא דבר
הגע בעצמך, האם אי פעם אמרת "שום דבר לא" שלא בהקשר דבר שאין לו דבר אחר להתייחס אליו?
לדוגמא, אם אמרו לך "תודה" וענית "על לא דבר", היינו שלאמירת ה"תודה" נעדר דבר שראויה ההודאה להיות מונחת עליו. או אם שאלוך "מה עשית?" ענית שלדמיון העשייה שלך [שגם העשייה וגם אתה הנכם דבר] לא היה דבר אחר להתייחס אליו.

[אמר נבל בלבו] אין אלוקים
כדי לפרש בדיוק את כוונת נעים זמירות ישראל במשפט זה, צריך לדעת איזו תפיסת אלוקות היתה לו או איזו תפיסת אלוקות ייחס לנבל. בכל אופן, מתפרש המשפט; שבאלוקים [מה שלא תהיה התפיסה] כמלה המייצגת התנהגות ישרה ונכונה לה אחראי האדם, כפר הנבל, כי התנהג ללא התחשבות ביושר הנכון המתאים המיוצג במלה אלוקים.
ייתכן מאד שטען כדבריך שאלוקים זו מלה ללא משמעות [וממילא טען גם שאין מחויבות להוראות היושר וההתאמה הנאמרות בשמו].

כל אפשרות לוגית
כמובן שניתן לחשוב/לדמיין על כל אפשרות לוגית, אך זה העניין; שלוגי אינו אלא מציאות מוחשית או יחסים בין מוחשיים, כגבול, יחס, מקום, זמן, כולל הכל וכו' ובלהבלה אינו לוגי אלא כפטומי מילי.

ווטו

באותה מידה האם לא יהיה נכון לומר שלא ניתן לצייר ולדמיין הווה מוחלט ללא המושג אין מוחלט.
והוה מוחלט הוא מלל שוא כי אין יש ללא אין .
מקור היש הוא האין המוחלט ואיונו של האין הוא היש.








הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

קעלעמר,

כמדומה שהצען של דברים כך הוא:

בהווה מוחלט,המצייר עצמו מתבטל,ושוב אין נזקקים

לאין המוחלט ה"קיים" רק בגבולות השגתו הזמנית המצומצמת.

וביתר דקות:גם ה"אין"-כמושג- נכלל בהווה.

וכי אפשר לתפוס אותו מלבד הצורה ש'הווה' הוא מה שהוא איננו

ריב,

דברייך משקפים,כרגיל,את עמדת הרמב"ם.

לא כן הדוגלים בתורת הווה.

סיכום קצר תוכלי למצוא באתר החדש במאמר מיוחד,

המפרט ומדגיש את ההבדלים.

ספרן
לא בא מזור לנפשי הדויה.
במטותא הרחב מעט את הענין שגם המושא נכלל בהויה.
אני אומר שאין שום תפיסה חלקית : הוה מוחלט הוא רק חלק מהתמונה.

[היכן המאמר שציינת?]