חינוך בזמננו, וחזרה בשאלה

"רק אעיר כי דבריך הם כתב הגנה מרשים על הזכות לצאת בשאלה בלי להתחייב לשום דרך. אך יציאה שכזאת מבטלת מניה וביה גם את האפשרות להפוך אותה לכתב אשמה כולל ומנומק נגד החרדים. בעצם היא מבטלת כל אפשרות למידה ותובנה כלשהי"

זה כבר מתחיל להיות אבסודרי משהו. אני מסביר, ואתה מגיב כאילו לא היו דברים מעולם. ואולי האשם בי שאני מתחמק לומר דברים כהוויתם.

אני מאד מאד מאד מאד לא אוהב להתווכח. אין בזה טעם. אני שוב אסביר , בפעם האחרונה, את שהתכוונתי בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, ואם עדיין לא ברור - הרי כנראה לא יהיה ברור אף פעם וכדאי להפסיק פה.

1) אין לי שום עניין ב"כתב אישום כולל ומנומק". אינני מחפש להאשים אף אחד. ובטח לא לנסח כתב אישום מנומק.

2) אני כן כועס, אני פגוע, אני אכן אוהב להסביר מה פגע בי, ואיך אפשר לתקן את זה.

3) מה שפגע בי היה העדר של איש רוח נישא מעם שיבין לנפשי, ויינסה לתת לי את דרכי שלי, במקום לכופף אותי למוסכמות הקהילה. איש שיידע להתרומם מעל הקטנוניות שאוחזת בציבור החרדי.

4) מה שפגע בי - פוגע מדי שנה בעשרות בחורים. ועדיין אין אדם בציבור החרדי שיסכים להיות גדל רוח. בעל אומץ, ולתת כתף ותמיכה כמו שצריך. מה פירוש "כמו שצריך?" אני מוכן להסביר בצורה מפורטת ומלאה. לא אעשה את זה כאן. כמובן.

5) אינני מחפש הצדקה לחזרה בשאלה. לא הצדקה מעגלית ולא הצדקה קווית, לא הצדקה כוללת ולא הצדקה חלקית. לך הצדקה - ולנו בושת הפנים. אינני נכנס לשאלה האם הדת נכונה, ומה חשוב ממה. אניבסך הכל  מבקש, ומתחנן: אנא, אם יש לכם ילד, בן, קרוב, אח, תלמיד, שמתקשה להסתדר בציבור החרדי. נסו להתייחס אליו כאל בעל נפש מרוממה. אל תבזו אותו, אל תנדו, אל תשלחו ל"שערי יושר", אל תשימו עליו אות קלון - רק בגלל שאינכם יודעים כיצד לפתח אצל אדם כבוד עצמי שלא במסגרת הקהילה החרדית. 

6) כתבת: "הפוסט שלך מבטל כל אפשרות למידה ותובנה כלשהיא". טעות גסה ומזלזלת. קרא שוב, ושוב, עד שיחדור למוחך המסרב לקבל: השאלה - מה לעשות כדי לגרום למישהו לא לצאת בשאלה? התשובה - לכבד, להעריך, להתייחס לשבאבניק כמו לגדול המתמידים של ישיבת פוניבז., וזה למרות שההשגים שלו הם בתחום הספורט. ביום שאתה תלמד לכבוש את צרות האופק שלך, ותוכל לאהוב באמת ובתמים את הבן שלך, לחבק אותו כשהוא מנצח במשחק כדורסל, לשבח אותו באוזני השכנים על השגיו במתמטיקה, ויותר נמוך מזה: לומר לו באהבה וחום "איזה שרירים צמחו לך? המנוי לחדר כושר שאני משלם לך מצדיק את עצמו אה? כל הכבוד. ואני כבר חשבתי שאני מבזבז את הכסף שלי לריק..." ככה תעצור את החזרה בשאלה. לא על ידי שיחות מוסר, לא על ידי ריצה מבוהלת לר' שמואל אוייערבך, לא ע"י עצות אחיתופל של ר' חיים קנייבסקי. ככה בדיוק תעצור את ההדרדרות שלו ותגרום לו להנשא לבת ישראל כשרה, ולגדל דור ישרים. גם אם הדור הזה ייראה כמו סילבסטר סטאלונה עם שטריימל... 

7) רוצה לדעת מה אומר הראב"יה בעניין ווסת? לך לרב אלישיב. רוצה לדעת למי להצביע? שאל את הרב שטיימן. רוצה לדעת לאיזה ישיבה לשלוח את הילד? לך לר' צבי שיינקר. יש לו הרבה נסיון בזה. אבל אתה רוצה לעצור את הבן שלך מלחזור בשאלה? אל תלך לאורי זוהר, לא לנחום דיאמנט, לא לחסיד גור ההוא שיש לו ישיבה למופרעים ובית חרושת לצמחי מרפא (חזי אלנברג?) אל תתקרב לצביקה גרינבויים, אל תרוץ מבוהל  לר' חיים קנייבסקי. הוא איש צדיק וישר, אבל חסר הבנה בסיסית בנפש האדם. אל תשלח ל"שערי יושר", לא לישיבה של הרב גרינוואלד בקריית יערים, תברח מאלה ש"מתעסקים עם נושרים". צירוף המילים המגעיל הזה "מתעסקים עם נושרים" הוא הדבר הכי גרוע ומכוער שאתה יכול לעולל לבן הגאון שלך, שכל חטאו הוא שהוא רוצה לעשות תואר במשפטים.  לך לפסיכולוג חילוני רגיל, או לדוקטור טווערסקי ב"שמואל הנביא", או לר' נפתלי קפלן, או לר' משה שפירא. או לאחד מהבודדים בציבור החרדי שמוכנים להודות שהפתרון לא נמצא בארנק של הרב שטיימן. תתחיל ככה: אמור לעצמך שבע פעמים ביום "הבן שלי גאון. מתוק, אהוב, ישר דרך, טוב לב. הרצון שלו לנפח את שרירי החזה לממדים מפלצתיים ראוי להערכה. זה יעשו לו טוב לאגו, ומשם קצרה הדרך לנשמה, אני אחפש לו מאמן כדורסל, מורה למתמטיקה, אשלח אותו ל"שנקר" שילמד עיצוב פנים, אעודד אותו לרקוד סלסה. נכון, זה אביזרייהו דגילוי-עריות או גילוי עריות ממש. אבל מה לעשות? גם ככה הוא שוכב עם נשים נידות. אני חייב להשאיר אותו אצלי. לתת לו את הזכות להיות בכבוד בתוך הבית, ספוג באהבה של אבא-אמא"  ורק אחרי שהפנמת את זה, ושהתגברת על הגועל נפש ועל הרצון להעיף את הפרחח הזה, עם התספורת-פטריה מהבית שלך לכל הרוחות. רק אז תלך למנחה, תרכין ראש ליד ארון הקודש, ותאמר בזו הלשון: "ריבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שמיום הוולדי אזרתי כל כח לעשות רצונך, ואתה בוחן כליות ולב ויודע נפש כל חי, אתה עדי שהקפדתי עם בני על קלה כבחמורה, וחינכתי אותו בכל לבבי, ונטעתי בו אהבתך ויראתך, עד כמה שידי משגת , ועוד יותר. אנא, אלוהי אברהם יצחק ויעקב, תן לי הכח לקבל אותו כמות שהוא. תן בי את מידת הסבלנות לאהוב כל תכונה שבו. חזקני ואמצני לשמוח בכל השג שלו, קטן או גדול, כשר או טמא, מכעיס או משובב-לב. הוריני דרך נכונה לאהבתו - גם אם דרכו רחוקה מאהבתך. שמור פי ולשוני מהעליבו על קטנה או גדולה. יודע אני כי לא כמידת בשר מידתך. בשר ודם יראה לקרוב - ואתה צופה לרחוק. בשר ודם תבהל נפשו מחילול מצוותיך - ואתה אמרת "עת לעשות לה' הפרו תורתיך". חזק אותי לאהבה אותו - וליראה אותך. אנא, אלקי הרוחות לכל בשר, אתה שמרחם כאב על בנים, תן לי הכח להעלים עין מחילול שבת אחת - כדי שישמור שבתות הרבה. טע בנפשי כבוד גדול לנער, ואהבה כאהבת אבותינו.  יהי רצון מלפניך שתכניס בנפשו אהבתך, ותזכהו להיות שלם, ותן בליבו לדעת יעודו בעולם הזה, ותן לנו , אני ובני היקר, הכח לשמוח בכל  יעוד שנקבע בשמים, ולקבל את מה שגזרת עלינו באהבה. אמן" 

שנה של תפילה כזו, שנה של התנהגות לפי הכללים שמניתי פה - והבן שלך. כל בן, בכל מצב, ואתה יכול לתפוס אותי במילה. כל ילד, בכל מצב - יישאר אצלך בבית. נכון, אם התחלת כשהוא בגיל ארבעים, סביר שחייו כבר מגובשים... אבל אם הוא עדיין רך וזקוק לתמיכה? עשה כך ועצרת את הנשירה בציבור החרדי. הנה לך למידה, ותובנה, ודברים ברורים, ודעה מוצקה, ולשון שאינה משתמעת לשתי פנים. ואם עדיין זה נשמע לך כמו משהו שאי אפשר להפיק ממנו תועלת? יותר מזה אני לא יכול לעשות.   
 

אם יש לכם ילד, בן, קרוב, אח, תלמיד, שמתקשה להסתדר בציבור החרדי. נסו להתייחס אליו כאל בעל נפש מרוממה. אל תבזו אותו, אל תנדו, אל תשלחו ל"שערי יושר", אל תשימו עליו אות קלון - רק בגלל שאינכם יודעים כיצד לפתח אצל אדם כבוד עצמי שלא במסגרת הקהילה החרדית. 

אליזד, ‎
‎ אתה טוען שויתור מוחלט על כל ערך למען מילוי רצונות הילד ו"שאיפותיו האישיות" הוא-הוא הדרך להחזרתו אל הדרך ומסגרת הערכים? אני בספק. ‎
‎ אני נוטה להבין זאת כשמדובר על דברים שהם בעיה רק מבחינה חרדית-חברתית, כמו לימודי חול שונים (יש כיום מספיק מסגרות חרדיות ממש, ותודה לבצ"כ!), פיתוח גופני (כנ"ל, יש חדרי כושר צנועים), וכיוצא בזה. אבל כשמדובר לחזק את הילד בדרכו לעבור עבירה, לחלל שבת, לרקוד סלסה, דברים מעין אלו, חושבני שעל כגון דא אמר הרב מבריסק (הגרי"ז סולוביציק): אנחנו לא סוחרים של הקב"ה, אפילו אם אנחנו צודקים במחשבתנו אין לנו אפשרות לוותר על דבר אחד מן התורה במחשבה שזה יביא לשמירת שאר התורה, אך למעשה עוד יותר מכך, לא יתכן כזה דבר שיצא דבר טוב של שמירת התורה ע"י הפרת התורה. ‎
‎ להעלים עין מכך שהילד "גם ככה שוכב עם נשים נידות" זה דבר אחד, הוכח תוכיח נאמרה במצבים מסויימים, במצב כזה לרוב התוכחה "תישא עליו חטא", אבל לעודד אותו בדרכו לעבור איסורים, חמורים או קלים יותר - לא משנה, זה דבר אחר לגמרי.

אליזד,

בהודעה הקודמת התכוונתי לשים אייקון מניף אצבע. לא יודע למה זה לא מצליח.
בכל מקרה, אתה כותב טוב מאוד, אליזד.

שמרן. הדיון שלנו הסתיים פה. הוא הפך לדו שיח של חרשים.  אולי גם אני חרש, ייתכן. אבל בכנות? נראה לי שאתה אטום.

אני כותב, ומסביר, ונמנע מכל מחלוקת עקרונית. לא נכנס לעקרונות החברה החרדית, לא מתווכח על דת, לא נכנס לציונות והשכלה. רק מנסה לכתוב ישר מהלב את דעתי על איך צריך להתנהג כשיש בעיה.  לא התיימרתי לקבוע מה ילמדו ב"בית דוד". לא נכנסתי לדיון האם לתת לבחורי ישיבה רשיון או לא. סיפרתי מנסיוני, אמרתי את אשר על ליבי, וקיוויתי שאולי פעם, איזשהוא מחנך מוטרד, יקבל בדרך לא דרך את הפוסט הזה. אולי איזה איש ציבור. ואולי יהיה איזה אבא אחד כועס שיימנע מלזרוק את הבן שלו מהבית - רק בגללי. איזה אושר.

ואתה מתעקש לא להבין, לא להקשיב, לגרור אותי לדיונים מלאים פאתוס על ציונות והשכלה. מנסה שוב ושוב לספר לי כמה אתה שונא את דוד וואלך ומני פיליפ, או שבתאי קור. מנסה להעליב.

אני מנסה להסביר מה הפריע לי. מה יפריע לבחור הבא רגע לפני שהוא ייצא בשאלה - ואתה הופך אותי למישהו שמנסה להחזיר בשאלה את החברה החרדית. למין "משכיל" שקורא לתלמידי "קול תורה" לפתוח חוג סלסה בחדר האוכל בימי חמישי.  שנינו כותבים באותו שרשור עצמו, אבל אני כותב ב"פורום פסיכולוגיה" ואתה ב"עצור כאן חושבים" שזה פורום שהזמינו אותי אליו כבר כמה פעמים ואני לא מסוגל להתערב אפילו בדיון אחד שלו, בדיוק בגלל אנשים כמוך. אני שונא דו שיח של חרשים, התכתבויות מלאות פאתוס ומילים גבוהות מלווות בציטוטים ואיזכורים הסטוריים ומלומדים. אני לא איש "חושב". אני לא מלומד. אני לא מתווכח, לא אוהב פילוסופיה. אני סתם אדם קטן, שרוב הזמן עסוק בלהרגיש. וניחן במתנה מבורכת: היכולת לתאר החוצה מה קורה אצלו בפנים. זה הכל.  

משום מה יש לי תחושה שהיית נהנה יותר אם היינו שנינו כותבים בפורום "עצור כאן מעליבים". אתה ממש מחכה למריבה טובה אה? ממש חייב לומר לי את דעתך המזלזלת על כל יוצא בשאלה שיצא לתקשורת? אחרי שהדי הדיון הזה ישככו (וזה יקרה די מהר) כדאי שתשאל את עצמך, למה אתה כל כך כועס? מה בתוך עצמך גורם לך לנהל כזה דו-שיח פוגעני ומרוגז עם היציאה בשאלה. זה בגלל שגם אתה סוג של אאוטסיידר בחברה שלך, רק שלא יצאת עד הסוף? או אולי זה בגלל יראת השמיים שנחנת בה, והעובדה שיש כזה ניגוד בין תפילת מוסף נרגשת שזה עתה סיימת, לבין הדברים המכוערים שאני כותב, ודווד מסריט, ומני מתעד?

מתחילת הדיון היית די מחוספס ודי גס רוח. התאפקתי, שתקתי, חשבתי שאתה פרטנר לדיון. גם אם השפה שלך לא מוצאת חן בעיני. טעיתי. אני בטוח שאתה אהוב פה, ורצוי על הבריות, אני פשוט לא אוהב לדבר איתך. וזה לגמרי בסדר נכון?

תהיה בריא חבר. מועדים לשמחה. אינני מצטער שהתערבתי בדיון הזה, אני חושב שכמה מהדברים שכתבתי פה הם מקסימים ומרגשים, ויעברו לבלוג שלי. ממש כך. אני יודע מתי הלב שלי נפתח ויוצא משם משהו אמיתי. ובזכותך, ואני מוקיר תודה ומכיר טובה, התאמצתי ואמרתי משהו אמיתי. ככה שלפחות לי יצא משהו טוב מהאקספרימנט הזה. 

ועכשיו, אם תסלח לי, יש פה בחור אחד שוודקא שאל שאלה יפה, ומשום מה הצליח לשאול אותה יפה וממוקד בלי להעליב על הדרך את מני פיליפ. אז רגע לפני שאני הולך, אני אשמח לענות לו. 

"שרגא בטיהרא" 

סיפרת על הרב מבריסק. הסברת יפה את ההבדל שבין להעלים עין לבין לעודד. אני חושב שאתה צודק. 

אני לקחתי את הדברים חזק מאד לצד אחד. כדי להעיר, כדי לזעזע. אבל אני מסכים: אפשר לעצור ילד מלחזור בשאלה גם בלי לשכנע אותו לשכב עם נידות. 

אני מסכים שישנם הרבה דברים שאפשר למצוא להם פתרון "בפנים" אני מסכים שאפשר להעלים עיין לא צריך לעודד. אפשר לחבק  - לא צריך לשאול איפה היית ולמחוא כפיים. אפשר לאהוב, להכין ארוחת צהריים, לא צריך לברר מה עשית שאתה כל כך רעב. לא צריך לומר בשמחה עצומה "שכבת עם אישה ואחותה יחד? בוא אתן לך עוד פולקע ואורז!"   לא ממש חייבים להקצין. אני עשיתי מה המשגיח שלי עשה: צרחתי בקול כדי שהישנים יתעוררו. קראתי "תשרפו בגהיינם" וקיוויתי שיגיעו לסדר רק בעשר דקות איחור... 

אבא חרדי נורמלי עוד רחוק מלעודד ילד לרקוד סלסה. הלוואי ושם היה הדיון. אבא חרדי נורמלי כדאי לא שיתחיל קודם בתובנה הפשוטה: השקפה? שואלים את הרב, שפעת? הולכים לרופא. מצוקה נפשית? הולכים לפסיכולוג.

ברוב המקרים ילד או נער או אברך על סך חזרה בשאלה נמצא במצוקה גדולה, שרובה נובעת מחוסר יכולת של אבא חרדי ירא-שמיים לשמוע בכלל על נידות או סלסה, בטח לא לעודד. אז הנה לך דוגמא נהדרת שבה גם הבריסק'ע רוב וגם אני נהיה מרוצים: אתה לא תקשיב לסיפורי הזימה של הבן שלך, אבל אתה תממן לו פסיכולוג. אתה לא חייב לדחוף את היד לביוב, אבל אתה בהחלט יכול למצוא אינסטלטור. 

אבא חרדי ממוצע נבהל בדרך כלל מהתלבושת, מהתספורת, מהמבט החלול, ומעל הכל מהעובדה שילד שגדל אצלו בבית שוכב עם נידות. הוא נעלב, הוא כועס, לא רק שהוא לא יכול לעודד הוא רחוק אפילו מלאהוב.

אז הנה, בוא נעשה פשרה, אתה תתן לאבא הזה לקרוא את מה שכתבתי. ותעזור לו להתגבר על הרצון להקיא. אחרי שהוא יתרגל לעובדה שהוא הולך לאהוב בכל נפשו ילד מעצבן, אתה תסביר לו שלא חייבים לעודד, אפשר סתם לאהוב, סתם להעלים עיין.

יש לי הרגשה שגם אז תהיה התקדמות רבה. יש לי הרגשה שגם אם חמישה אחוז ממה שכתבתי יגיע פעם לאבא אברך כועס ומרוגז מגובה בקהילה רכלנית ובייסורי מצפון, יש לי הרגשה שאפילו בחמישה אחוז ממה שכתבתי אפשר להקל באופן משמעותי את הסבל של האבא והבן יחד.

אני לא יכול להתאפק, ובא לי מין משחק מילים שכזה: מה אומרים לאבא שהבן שלו מועד ורוצים שהוא ישמח בו בכל אופן?

"מועדים לשמחה"...

ותודה על האירוח.

אני נמנע בד"כ מלכתוב בחוה"מ גם במחשב ,אבל הדיון הזה נראה לי חשוב כ"כ ועוסק בדיני נפשות שהתגובה בו היא דבר האבד, וחבל אם אשכח להגיב אחרי סוף החג.

הוזכר פה כי יש שלושה סוגי יוצאים: 1. בעלי טענות ספקניות-משכיליות מגובשות 2. מלאי זעם על הדת והתורה 3. נחנקים בחברה החרדית-מה שעלול להפוך בסוף לזעם מסוג 2.

גם את אלה שמסוג 3. נראה לי לחלק לשני סוגים לפחות: המבקשים חיי רוח רחבים יותר בעיניהם- ספרות ואמנות חילונית וכו', והמבקשים חיי מעשה- להיות חייל, ספורטאי, איש היי-טק וכו'.  אליזד עוסק ברגישות רבה בסוג השלישי הזה, ואני אומר לו: כוונתך רצויה אבל מעשיך אינם רצויים.

האם אין בציבור ענק כמו הציבור החרדי, רבנים שמבינים את המצבים המסובכים של גיל ההתבגרות ומוכנים במצבים כאלה ללכת מעבר לגבול "ההשקפה" ואפילו ממש על גבול ההלכה?
אני די בטוח שיש, וששם יש  המנעות מלהפנות אלהם היא משיקולים תת-מגזריים שונים כמו חסידי/ליטאי וכו'. ועדיין ייתכן שזה אינו מספיק, כי גם דברים שת"ח גדול ככל שיהיה נותן להם לגיטמציה, נשארים לא לגיטמיים בחברה שבה חי הנער.

מהיכרות אישית וחיים בתוך הציבר החרד"לי (זה של אזור "הר המור" ליתר דיוק), אני יכול להעיד כי מדובר בציבור חרדי לגמרי בהקפדתו במצוות, אבל רגיש מאוד לצרכים הנפשיים של מתבגרים- אלה שגדלו בו ואלה שהגיעו אליו מהציבור המזרוחניקי. בציבור הזה אם בן של ת"ח גדול הולך להיות קצין בצבא זו גם גאווה. אם הוא הולך ללמוד אומנות בבצלאל  זו כבר לא גאווה- אבל ישתדלו לחזק אותו בתקווה שבסופו של דבר יעשה את מה שבחר לעשות בקדושה. בישיבה שאני לומד בה פנייה לפסיכולוג עפ"י עצה מת"ח אינה סיבה לגאווה - אבל גם אינה בושה הפוגעת בשידוך וכיו"ב, ו"משברים" - תקופות של הסתובבות מחוץ לישיבה וחוסר רצון ללמוד הם כמעט שלב נורמטיבי שחייבים לעבור.  כל זה גובה מחיר בצד הכמותי של ידיעת התורה- באשר היא אינה קריירה ואופציה יחידה לאדם אינטלגנטי. איני מזלזל במחיר הזה, אוו טוען שלאיזה ת"ח יש נוסחה מנצחת ובה הטוב מכל העולמות. אך אני שואל בהקשר של אשכול  זה:  האם במידה שנער נמצא במשבר חריף האם יסכימו לכוון אותו לאותו ציבור יר"ש שסובלני יותר למשברים כאלה? אני מכיר בחור אחד שעבר מישיבה חרדית ומצא מנוחה לנפשו- עד כמה שאיני יכול להבחין, כמובן. (מן הצד הנגדי, הרב טאו לא נמנע מלשלוח למיר אנשים שרוצים להתחזק בלימוד בכמות ובאיכות, וגם אם הם מתחרדים, הוא לא יישב עליהם שבעה).

אליזד,

אל נא באפך...
לענ"ד תגובתך כלפי מיודענו שמרן איננה הוגנת
גם אם אינך שוחר פילוסופיה, הרי שחלק מטענותיך עקרוניות: החל "בזכות להיות אני עצמי" וכלה בביקורת השיטתית למדי לגבי דרכי החינוך החרדי. ובתור שכאלה, הן ודאי ראויות לויכוח ולדיון עקרוני.
אך אפילו תימא שדבריך אכן אינם אלא הרהורא דיומא, כלום אין לקורא זכות להכניסם לתוך הקשר תרבותי ורעיוני? האם אתה חי וחושב ומרגיש "את אשר עם לבך" סתם כך, בחלל הריק? האם העובדה שאתה אומר "את אשר עם לבך" הופכת אותך לחסין בפני ביקורת? או חסין בפני ניתוח-עומק הקשרי-תרבותי? אם תרצה, הרי גם שמרן "אמר את אשר עם לבו", ואף אם נקט בנימה פחות אישית - אין ספק שכתב עם עוצמות אישיות לא מעטות, ולא כ"שופר" (כלשונך) של אף אחד (ודאי לא הוא...).

פסילת תגובה כבלתי-לגיטימית היא תמיד הדרך הקלה. החכמה היא להתמודד עם תכניה גם כאשר היא לא מנוסחת בדיוק לפי המסלול המחשבתי שאתה מבקש (במחילה) להכתיב.

(מצידי, אתה אתה יכול לראות את תגובתי  כ'אחוות עצכ"חניקים' גועליים, ולפסול גם אותה כבלתי-לגיטימית, אבל אני חושב שאני רשאי לומר "את אשר עם לבי").

א"ג

תוקן על ידי אידך_גיסא ב- 30/09/2007 17:27:43

שליחה לאותו ציבור ש"סובלן למשברים מעין אלה", הרי הוא שקול לשליחה לאחד ש"מתעסק עם נושרים", הלא כן?

הדוגמא של הרב טאו השולח למיר אינה נכונה, משום שזה על מסלול עליה, וזה על מסלול ירידה. אין להשוות.

אידך גיסא.

אתה מכיר את ההבדל בין "מה העבודה הזאת לכם" לבין "מה החוקים והעדות אשר ציווה ה' אלוקינו אתכם"?

זה בדיוק ההבדל בין דברי החכם לדברי הרשע. ושניהם אומרים בעצם את אותו הדבר, ההבדל הוא במנגינה...
 
לא הבנת אותי לחלוטין. בוודאי שאפשר לדון במה שאני אומר. נהפוך הוא, זה העניין לא? בוודאי שאיני חסין מפני ביקורת. אינני מבקש שישמעו אותי בלא להגיב.

רק שמישהו שמעוניין בדיון ממוקד, ויותר מזה: מישהו שמעוניין בתוצאות הדיון ולא בהתנצחות לשמה - מדבר אחרת. ודי קל לשים לב להבדל בין החכם לרשע.  

בחור חביב בשם "שרגא בטיהרא" שאל ממין העניין. בצורה מכובדת וממוקדת. שמחתי להשיב, שמחתי ליסוג קמעה מלהט הדברים שלי. בחור בשם זילבר העלה טענה שאשמח להגיב עליה בעוד רגע. אינני שחצן, ואינני חושב שדברי הם אמת לאמיתה אין אחריהם ולא כלום.

רק שיש לי תחושה קשה שחלק מהאנשים פה התרגל כל כך לדיון פילוסופי ונשוא פנים שקשה לו סתם לשאול ולענות.

אינני יודע מה לעשות עם צבר עלבונות, אינני מעוניין לדון בהיררכיות של תרבות, אינני רוצה להתערב בשיח שכותרתו היא "ישראל החילונית במאה העשרים ואחת, רפליקציה אמריקנית-תרבותית או מיזם פסאודו-תיאולוגי". אני איש פשוט וקשה הבנה. אני יכול להשתתף בדיון כזה בערך: 

אני: פגעו בי, לא אפשרו לי לחיות, מה לעשות כדי שזה לא יחזור? 
מתווכח א': ספר מה פגעו.
אני: כך וכך וכך. האם אפשר להמנע מזה?
מתווכח ב': מה רע בהצעה לעשות את זה ואת זה? יש כבר הצעה כזו?
אני: לדעתי היא לא תעבוד. יש בעיה כזו וכזו.
מתווכח ג': האם בתור אחד שמכיר הרבה יוצאים נראה לך שיש למקד את המאמץ בזה או בזה או בזה?
אני: נראה לי שבזה.
מתווכח א: לדעתי בזה שאמרת אין טעם כי זה לא יעזור...

אתה הבנת מה אני רוצה? יופי. אז בוא ונסכם: אני אתכתב להנאתי עם אותם השואלים בסגנון שמובן לי. ובלי קשר, ובמקביל כל מי שרוצה ינהל באותו נושא בדיוק דיונים רבי משמעות ומלאי עוצמה תיאוסופית. וכך נמצאנו חיים זה לצד זה בשלום ואחווה. הולך?

ובלי קשר, ידידך "שמרן100 הוא פרובוקטור. לא צריך להיות גאון בשביל לראות את זה. אני בטוח שהוא גרם ויגרום עוד נזקים בעוד דיונים אחרים. כדאי מאד שתסבירו לו שכשמגיע אדם "מבחוץ" לפורום. כדאי לתת לו קצת כבוד ואז הוא יילך לדרכו בשמחה. אמור לו שאינני חושב להשתקע פה. אל פחד. לא צריך להעליב אותי כדי שאכנס לאווירה.


****
זילבר יקירי.

יפה אמרת. כל מה שכתבת. ואכן אנשי "הר המור" ודומיהם אכן רגישים יותר לצרכיהם הרוחניים של מתבגרים. בהחלט. אמנם לחברה הדתית-לאומית יש את הסיבות שלה לחזרה בשאלה (שחלקן קשות לפתרון לא פחות מהסיבות החרדיות) אבל יש פתיחות גדולה יחסית.

אבל אתה שאלת שאלה מאד קונקרטית: "האם במידה שנער נמצא במשבר חריף האם יסכימו לכוון אותו לאותו ציבור יר"ש שסובלני יותר למשברים כאלה?"

זו שאלה ששמעתי פעמים רבות, ולצערי והתשובה היא: לא, לא, לא , ולא.

אחד שגדל בישיבה חרדית, התחנך לסדר עדיפויות ברור מאד: בראש הפירמידה ישנם אברכים, לומדי תורה, רמי"ם, ראשי ישיבות. במקום השני יש את "סביבת הפיתוח": כל מי ש"מסתופף בחצרות" גם אם לא ממש עוסק בתורה. אחרי זה באים בעלי הבתים יראי השמים: "תומכי תורה", "יששכר וזבולון", "דף היומי". עד כאן ממוקמים הזכאים ליחס מכובד. משם והלאה יש "אותם". ובראש הפירמידה אנשי מרכז הרב, אחריהם ישיבות הסדר, וכן הלאה לפי אותו הסולם. כמובן, באופק יש את החילונים, אבל לעניינינו אין צורך להגיע כל כך רחוק. 

לפעמים חרדי בז ל"מזרחניק" בצורה שהיא קשה יותר משנאת חילוני. החילוני? זה תפקידו. הוא נהג מונית. מישהו צריך לקחת אותנו ממקום למקום. יש לו מכולת "שלום עליכם רבי דוד, יש עגבניות טריות?" הוא טייס קרב שייתן הרצאה על "מה רבו מעשיך השם". הוא נציג של "אורנג'", זכותו לחיות... 

אבל המזרחניק? הוא באמת נוראי. הכל כאילו בסדר. הוא יושב בישיבה. לא מוכר אבטיחים. רק שמתחת לתחפושת ה"מנחה-של-יום-כיפור" שלו, ומבעד לנענועים הנלהבים מסתתר כופר משוקץ. הופך סדרי התורה להכעיס: ארץ ישראל קודם! צבא כשר! עפרא לפומיה! שלא שם חלקינו עמהם וגורלינו ככל המון החבדניקי"ם שר"י! להתיר לישון חוץ לסוכה בגלל "אור המקיף"? זלזול נוראי בגאון מוולנא? משיח שקר? יטבעו בים הם והתפילין-רבינו-תם שלהם ולא תבוא נפש חרדית-ליטאית בקהלם!

זה נשמע פנאטי. אבל חוזר בשאלה שבא להורים ושם כיפה, יבחר לשים כיפת עור, כיפת גרוש, כיפת קטיפה, שטריימל, רק לא כיפה סרוגה גדולה. 

אתה מבין את זה זילבר? אבא שלי הצדיק מתקשה לעכל את גיסתי הדתית לאומית חפיפניקית יותר מאשר את החברה שלי (לשעבר) החילונית. הראשונה? שומרת שבת, כשרות, נידה, השניה? שלא נדע... אבל חילונית זה בסדר. אנחנו יודעים איך לדבר "איתם". "ברוכה הבאה מיטל, בואי תאכלי חתיכת גפילטע פיש יהודי אמיתי. אין לכם את זה בבית הא?" אבל גיסתי? ללכת לבית כנסת עם חצאית קצרה ובלי כיסוי ראש? שומו שמיים והזדעזעי ארץ! סידור על המדף ומיטה זוגית לא מתפרקת? על זה ציון במר קולה תבכה וירושלים תזיל דמעה! מיקווה באיחור בלי לרוץ לרב עם ה"עדים"? על זה היה דווה לבנו!

זילבר. אין סיכוי. אין לא היה ולא יהיה. ככה נראה לי, ופה דווקא אשמח לשמוע תגובות נוספות. אני חושב שייקרו הרבה מאד דברים לפני שאבא חרדי ישלח את הבן שלו לישיבת הסדר. קשה להבין אבל ברור מאד לכל חרדי: אם הוא חילוני? זה מה יש. אין לו אלוהים? נתפלל! אבל "הסדר"? זה אומר אותו אלוהים אבל בגרסה כפרנית ומעצבנת. ואת זה בלתי אפשרי לעכל. 

כרגיל,  אני נשען בעיקר על נסיון ובדרך כלל אישי. אז הנה הסיפור שלי בשבילך זילבר:

אנחנו ארבעה בנים. כולם למדו בישיבות .כולם חוזרים בשאלה בדרך זו או אחרת. שניים שומרים שבת-כשרות-נידה. (השניים הנשואים) אחד התחתן לפני שנים רבות, והבית כבר בנוי. זה מה יש.  והשני? בגיל די צעיר כבר התפקחנו, הוא ביקש ללכת ל"הסדר" אמא עמדה על הרגליים האחוריות. הוא הציע ישיבת הסדר שהיא גרעין נח"ל, ומכללה להנדסאים. ההורים התפלצו. "תלך לשערי יושר, שב בבית, רק אל תלך לשם". 

אני תמכתי. כבר היה לי כח ודעה. ידעתי שזה - כמו שאמרת זילבר - הפתרון האמיתי. מקום שבו הוא ירגיש סוג א'. לא השפלה של ישיבה למופרעים. 

אתה מבין? האח הזה שלי הוא בחור מבריק. איש מחשבים מעולה בתחילת דרכו, נכס לחברת ההי-טק שבה הוא עושה חייל. ואותו רצו לזרוק לכלבי-הרב גולדשטיין. לשבאבניקים המגעילים שמאכלסים את ישיבות המופרעים למיניהם. 

הוא הלך ל"הסדר" ההוא. היה עדיין צעיר, השתלב בחברה. עשה צבא, יצא עם בחורות דתיות לייט, נישא לבחורה מתוך הקהילה הדתית-לאומית-פושרת. הוא "בפנים".  שבת, כשרות, נידה, בית ספר דתי, חגים וכל מה שזה אומר. זה הרבה הרבה פחות מסלובודקא, והרבה הרבה יותר ממה שהיה קורה אילו היה נשאר בישיבות למופרעים. זה לא יקרה בבתים אחרים. זה לא היה קורה גם אצלינו אם אני לא הייתי בעל אינטואיציה חזקה, ואמיץ מספיק.

אז הנה, כבר הצדקנו את הדיון הזה: שאלתם "מה לעשות כדי לעצור את הנשירה?" הנה זילבר נותן לכם את התשובה. התגברו על הסלידה המטורפת מהמזרחניקים, ואם יש אפשרות? שלחו את הילד למכינה צבאית, לישיבת הסדר לייט, לישיבת הסדר שחורה, לאנשהוא. יהיה לו קשה להסתדר כי הוא רגיל לבוז למזרחניקים. אבל עם העידוד שלכם, אחרי תקופה תהיה לו חברה מכובדת שבה בחור שהולך לצבא ולומד מחשבים יכול להרגיש "תלמיד מובהק" של איזה רב. וזה כל כך הרבה שאתם אפילו לא יכולים להבין כמה.

אני חושב ששמרן100 הודה בעצמו שהוא אינו אלא פרובקטור, ואולי אפילו לא פרובקטור חרדי...

שמרן, חבל, אתה רוצה לגבות מחיר על ההשתתפות שלך באשכול, ונראה שבסוף תצטרך לשלם מחיר.


אליזד
האם כשאתה מגדיר שוב ושוב את הבעיה מכיוונים שונים, לא עולה מסקנא אחת ומעניינת. אין לך בעיה עם התורה, אלא עם נושאי דיגלה בדורות האחרונים?