|
|
| נשלח ב-27/9/2009 07:03 |
 |
| |
אני כבר לא זוכר מה היה באשכול הזה, ואולי הדבר כבר נדון, אבל קריאת הכתבה הזו עוררה בי נקודה בקשר לנושא האשכול.
אני באמת חושב שה'מסורתיות' החדשה, כגון זו של אוז (לא מידע, רק מהתרשמות מהכתבה שהעלה ספרן) או של מאיר בוזגלו, יש בה משהו לגמרי שונה, למרות שהם מצהירים על רצון לחזור לשורשים המסורתיים שלהם מצפון אפריקה. המסורתיות המקורית היא משהו שהוא במובהק לא מודע, אלא חלק טבעי של החיים. אנשים נוסעים למשחק כדורגל או רואים טלביזיה, ובאים לביכ"נ (אורתודוכסי) להתפלל, וזה נראה להם לגמרי טבעי. אף אחד לא נותן לעצמו דין וחשבון על הסתירה שהאשכנזים (קרי: המודעים, המודרניים) רואים בזה. אף אחד לא בנה תיאוריה איזה חלקים מהושלחן ערוך הוא מקיים ואלו הוא משליך. הוא פשוט עושה מה שנראה לו, או מה שבא לו, אומ ה שמדבר אליו, או מה שמקובל בסביבתו, וזהו. לעומת זאת, המסורתיים החדשים הם אנשים שמודעים לכך ועושים זאת באופן מחושב. חלקם אף כותב ספרים בשבח המסורתיות. בדרך כלל מדובר באנשים שחיים בעולם אחר, ומנסים ליישם על המסורתיות את הקטגוריות ה'אשכנזיות' שבתוכן הם חיים (כלומר חיים על פי אידיאולוגיה או תיאוריה מודעת). דומני שבמידה מסויימת זה שומט את הקרקע מתחת לעצם ההגדרה כמסורתיים.
באסוציאציה, זה נראה לי בערך כמו המזרחיות ה'מקצועית' של אנשי הקשת הדמוקרטית המזרחית (או הפלסטינאיות המקצועית של אדוארד סעיד, כמו עוד הרבה דוברים בולטים של קבוצות מקופחות וכדו').
ואולי גם דבריי אלו הם ניסיון לשים את התופעה בתוך תיאוריה (של אשכנזיות תיאורטית מודעת מול מסורתיות לא מודעת). אבל מכיון שאני אשכנזי אז אמשיך בזה.
עכשיו אני חושב שזה אולי מגדיר את המסורתיים החדשים פשוט כרפורמים. גם הללו פועלים על סמך אידיאולוגיה מודעת, ובוחרים לעצמם את מה מהמסורת הם מאמצים ומיישמים ומה לא.
לכן אני חושב שאידיאולוגיה מסורתית זה דבר כמעט סתירתי (כלומר לא ממש קוהרנטי). זאת בניגוד להתנהגות מסורתית שאינה אלא פולקלור, והוא לגיטימי כשלעצמו. אין בעייה ללכת לביהכ"נ כי זה מדבר אליי, או לאכול קוסקוס וחילבה כי זה נוסטלגי (ואולי אפילו טעים). רק אל תעשו מזה אידיאולוגיה...
זה מזכיר לי סיפור של ידיד שלי בירוחם שהוא מסורתי יוצא צפון אפריקה, וניסה להקים קהילה קונסרבטיבית בירוחם, ללא הצלחה (פרט למשפחה אשכנזית אחת שהיתה מצטרפת, ככל הידוע לי). הוא תהה באוזניי מה בעצם ההבדל בין המסורתיות שלו ושל קהילתו לבין הקונסרבטיביות (אגב מסורתיים שיתפללו במעורב נשים וגברים, כמו הרפורמים, יסטו גם הם מ'כללי המסורתיות', על אף שזה לא בגלל העניין ההלכתי). אבל בפועל התברר לו שהמסורתיים בירוחם הם 'חילוניים אורתודוכסיים' ולא 'חילוניים קונסרבטיביים' (ההגדרה היא שלו).
דומני שאחד המאפיינים למסורתיות החדשה הוא המוכנות לשנות באופן מודע את הכללים הפולחניים-פולקלוריסטיים המקובלים, זאת בניגוד למסורתיות המסורתית.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2009 09:04 |
|
| |
"מסורתיים" מן הסתם בא מהמילה "מסורת".
רבים מהם טוענים שהזמנים השתנו, ויש מקום לשידרוג ה"מסורת".
אותם אנשים טוענים, ובמידה מסויימת של צדק (עד להיכן שמגיעות ידיעותי הצנומות), שאין לנו מסורת ראויה לאיך להתמודד עם הטכנולוגיה המודרנית ואפילו לא עם ידיעות מדעיות מתקדמות.
לכן הם נוהגים בצורה אמורפית.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2009 10:09 |
|
| |
מה הקשר לטכנולוגיה וידיעות מדעיות 'מתקדמות'? מה פשר הסיסמאות הנבובות הללו?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2009 14:05 |
|
| |
בעיניך אין קשר, אבל בעיני הרבה אנשים התאמת ההלכה לדורנו לא נעשתה בצורה מספיק טובה.
האם אותם אנשים מסוגלים לנמק זאת? האם הם מבינים את מבנה ההלכה? האם הם בכלל מקבלים את אמיתות ההלכה?
לא יודע.
תצטרך לשאול אותם.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2009 14:19 |
|
| |
אני יודע שיש המבקרים את התאמת ההלכה למציאות, אבל זהלא קשור לנדון דידן. ראשית, גם הם בד"כ לא עוסקים בטכנולוגיה ומדע. ושנית, זו ודאי תופעה שונה מתופעת המסורתיות.
יש גם כאלה שביקרו את ההלכה על עודף גמישותה (הצדוקים, הקראים), האם גם אותם צריך לקשור למסורתיות? ומה עם המוסלמים שמבקרים את ההלכה על כך שהיא לא נכונה, או הנוצרים שמבקרים אותה על שעבר זמנה?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2009 14:36 |
|
| |
כל שרציתי לומר הוא שלאור ההיכרות שלי עם מספר אנשים "מסורתיים", הם אולי לא מודעים כמו הציבור הדתי, אך אם תלחץ אותם לקיר- מה שרשמתי זו תהיה תשובה דיי נפוצה להצדקת דרכם.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2009 15:05 |
|
| |
אפיק- אנשים המצדיקים את דרכם, אינם בהכרח גם צודקים ויודעים- ראה ערך נטורי קרתא
אבל אני מסכים למסקנות דבריך!
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2009 15:43 |
|
| |
ירוחם- אני מסכים לגמרי.
לאור איך שאני מפרש את המילה "צדק"- אי אפשר להתבלבל.
אדם שהשקפתו נסמכת על אינטואיציה, גחמות ורגשות- הוא רק מתחפש לאדם שמחפש צדק.
מבחינה לשונית, אולי זה ההבדל בין "הצטדקויות", ולבין "הצדקה".
צדק הוא ניסיון להתאים את מעשיך לאמת, דהיינו למציאות.
לכן הצדקה נשענת על המציאות ועל ניתוח אובייקטיבי של העובדות.
יתכן ש"המסורתיים הרציונאליים" עושים את ההפך, דהיינו עושים "הצטדקויות" על מנת לשכנע את עצמם מדוע המציאות מתאימה לריגשותיהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2009 11:53 |
|
| |
"המסורתיות המזרחית כהד לקיום היהודי בעולם האסלאם"
נסים ליאון
(אקדמות, כ"ג)
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2009 15:27 |
|
| |
בס"ד
מחילה מכבודם
אבל קראתי בנושא צדק וצדיק
ולהבנתי
צדק = להצדיק את ההתנהגות למרות שלמראית עין זה נראה כהתנהגות פוגעת וההסבר המתקבל על הצדדים המסוכסכים להגיע לפיוס ולהמשיך הלאה בלי לפגוע
או במקרה של אלימות חריפה מהצד שכנגד צריך להשיב אש שנאמר ונשמרתם לנפשותיכם
ועוד נאמר : הבא להרגך השקם להרגו
למה הדבר דומה ?
דומה לשכנים שיש בינהם קשר בריא ואחד השכנים מחליט לבדוק את הדופק ושולח את ילדו לבקש דבר מה בתדירות גבוה ואז השכן שכנד מתחיל לנצל את הילד עם הזמן לעבודות או שליחויות וכו' בתמורה ואז אם הצד השני כועס בטענה שזה ניצול אז השכן הנפסד מדרישות ובקשות בנו של השכן מנגד מסביר בשפה שמובנת לשכנו כי צריך לשלם בתמורה לאגרה ואז צריך הדבר להוביל לפיוס ושני הצדדים מגיעים להחלטה עצמית אם רוצים להמשיך בדרך זו או להגביל את המשא ומתן בינהם
אבל אם השכן עם הילד מרגיש פגוע או להיפך ומחליט להתנקם בסתר או בגלוי עד שמתגלה צריך להשיב אש לעצירת הפגיעה מתוך התגוננות ולבקש תוך כדי תביעה על הנזקים אם נוצרו ואם המצב הוא אם בלתי פוסק אז צריך לערב צד שלישי כמו בענין שור תם נוגח או מועד בהתאם לנסיבות כמובן
כמו שנאמר אם שאם שני הכתובים (המסוכסכים) יכחישו בינהם (כל אחד טוען שהצד הנגדי אשם) יבוא הכתוב (בורר מתווך או שופט) השלישי ויכריע ביניהם
ועל זה נאמר : ישפוט צדק בתבל ועמים במישרים למרות שיהיו פגיעות כואבות
יקבלו את מלכותו עליהם ברצון ואהבה
כמובן לעניות דעתי ...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2010 16:11 |
|
| |
 המסורתיים בישראל, יעקב ידגר.
דבר המו"ל:
אחרי שנים ארוכות בהן זכתה נקודת המבט המסורתית להתעלמות והשתקה, מבקש הספר שלפנינו לבחון לעומק את העמדה המסורתית בנוגע לשורת סוגיות מרכזיות לזהות היהודית. הספר מציע בחינה פרשנית של עולם המשמעויות המסורתי, וטוען שבניגוד לגישה הפוטרת את המסורתיות כלא יותר מאשר "הכלאה" בין חילוניות לדתיות, יש לראות את הזהות המסורתית כתופעה מודרנית מובהקת, המציעה פתרון מרתק ופורה למתח האפשרי בין מודרניות למסורת. בהתבסס על ראיונות עומק עם מי שמזדהים כמסורתים מציע הספר מבט חדש ומרענן על מה שהיה לאחד הנעלמים הגדולים של הסוציולוגיה הפוליטית בישראל. הספר חושף את דמותה של המסורתיות כמבנה זהות מודרני המקיים דיאלוג פורה, ביקורתי ובו-בזמן מכבד, עם המסורת היהודית, במקום לשלול את המסורת או את המודרנה. כך מציעה המסורתיות חלופה פורה לעמדה החילונית השוללת את המסורת הדתית כבלתי רלוונטית, ומציגה דגם מורכב של מודרניות ללא חילון. כל מי שעוסק בסוגיות של זהות יהודית, מסורת, חילון ומשמעותה של זהות יהודית בעידן המודרני המאוחר - בין אם כאדם פרטי ובין אם כחוקר - ימצא בספר עניין רב.
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2010 16:23 |
|
| |
תשמ"ד?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2010 17:01 |
|
| |
בע"ב, בנושא זה כמדומה שאין כלל דרך אחרת ...
_________________
|
|
|
|
|
