מעלת הצדקה

יש אחריות אישית על כל אדם ואדם שלא יהיה עני. וודאי יש עניין גדול לעזור ובעיקר לחנך אנשים כך שלא יגיעו לעוני.
אך מצוות צדקה גידרה הוא לעזור לנופל- לאדם שכבר לא יכול לעזור לעצמו.
"כי ימוך אחיך והחזקת בו", "פתח תפתח..."

ניגשתי בעבר לרב במספר שאלות בנושאי צדקה: הלוואות לעניים, סיוע בשיטת פעמונים ומסיל"ה, פריעת חובות של עני, וכדומה. התשובה שקיבלתי היתה מאד פסקנית: מצוות צדקה היא לתת לעני כסף לפרנסתו ולהחזקתו, וכל הדברים הנ"ל הם בגדר מצוות חסד (שהיא גדולה מאד) ולא בגדר צדקה (ונפ"מ למי שסובר מעשר וחומש מדינא).




לעיקר הנושא: יש צדק רב בטענות שמעלים תומכי מסיל"ה ופעמונים, לפיהן יש לחנך מחדש את הציבור, אבל הטעות שלהם היא שהם רואים הכל במשקפיים האלו. אנחנו עומדים בפני מצב נתון של קטסטרופה כלכלית, והעניים אינם האשמים בה. נתניהו יכול להתייחס לעניין במשקפיים של "כשמנסרים עצים עפים שבבים" מאחר ואין מתפקידו כשר אוצר לחלק צדקה לעניים, אלא לנהל מדינה, וכדי לנהל מדינה צריך לבנות כלכלה נכונה. אנחנו מצידנו צריכים לתמוך בעני, ותיקון החברה הוא ה'לוקסוס' שלנו.

בנוסף, בתור מי שעיסוק רב לו בצדקה ברור לי כי התיאור כיצד הצדקות והתמיכות מפתחות את התלות הציבורית בהן מאד מוקצן. אנשים לא חיים בעושר ואפילו לא גומרים את החודש בזכות הצדקה. אנשים קונים לחם וחלב עם הצדקה, ומגלגלים גמ"ח אחד פחות. החסד שאנחנו צריכים לעשות איתם (בתור 'חסד' ולא בתור 'צדקה' חיובית דינית) הוא לשקם את החברה שלנו ולהוביל אותה לעבר עתיד טוב יותר, אם בעידוד יוזמות מסיל"ה ודומותיה, אם בטיפוח נורמות ציבוריות המותאמות ליכולותיה, ואם בחינוך אנשים כיצד לפרנס את עצמם.

רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק י

ההסכמה של הבוחן ויעקב שהמונח "צדקה" שמור אך ורק לסיפוק צרכיו של מי שכבר העני איננה נראית לי כה וודאית, דווקא באותו פסוק שהביא הבוחן "כי ימוך אחיך והחזקת בו " [ויקרא כה,לה] פירש רש"י שמדובר קודם שהעני והזדקק לבריות וז"ל "והחזקת בו, אל תניחהו שירד ויפול ויהיה קשה להקימו, אלא חזקהו משעת מוטת היד; הא למה זה דומה למשא שעל החמור, עודהו על החמור אחד תופס בו ומעמידו, נפל לארץ, חמשה אין מעמידין אותו." , כך גם נראין דברי הרמב"ם המפורסמים בהלכות מתנות עניים פרק י הלכה ז "שמונה מעלות יש בצדקה, זו למעלה מזו:  "מעלה גדולה שאין למעלה ממנה--זה המחזיק בידי ישראל שמך, ונותן לו מתנה או הלוואה, או עושה עימו שותפות, או ממציא לו מלאכה, כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לברייות ולא ישאול; ועל זה נאמר "והחזקת בו, גר ותושב וחי עימך" (ויקרא כה,לה) כלומר החזק בו שלא ייפול ויצטרך." כפי הנראה מדבריהם המונח "מך" מתייחס גם למי שיש לו כעת את צרכיו בלבוש ומחיה ושאר הוצאות אבל אין לו את הכסף לפתוח עסק או ללמוד את האומנות הנדרשת לו. מדברי הרמב"ם למדנו שלא רק ניתנה נקראת צדקה אלא גם הלוואה או אפילו שותפות שלמעשה אין בה שום נתינה ממשית לאחר אלא השקעה משותפת בעסק כלשהו. אני מסכים שכפי הנראה הדרכה והכוונה נכונה אינם בכלל צדקה, אבל מימון של דברים שימנעו ממנו להיות עני כפי הנראה בכלל צדקה הם ומעלתם היא הגדולה שבכולם.

מעבר לשאלת ההגדרה של צדקה וכפי שציין יעקב השאלה היא מעשית בכספים המופרשים לצדקה, אני הצגתי בשאלתי את הפן הבעייתי בכך שלהבנתי לעיתים הצדקה גורמת להגדיל את העוני. בנקודה זו עולות מתוך דבריו של יעקב שלוש טענות:
1. המציאות כיום היא קטסטרופלית ועלינו לתמוך באנשים השרויים בה ללא קשר לגורמים לכך.
2. התיאורים הללו הם מוגזמים ואנשים אינם נמנעים מלדאוג לעצמם בגלל התמיכה, היות והיא רחוקה מלספק כראוי את הצרכים.
3. תיקון של החברה איננו מחובתינו אלא לוקסוס, בעוד שלסייע לנזקקים זו חובתינו.

ברצוני להגיב על הטענות בסדר זה:
1. אני אינני חולק על כך שכשיש בפנינו עניים עלינו לדאוג להם ולמשפחותיהם ללא חשבונות וחיפוש אשמים, אבל במקביל ברור שעלינו להתריע ולהבהיר שזו איננה דרך ישרה. השתיקה בעניין זה והשימוש בגורמים לעוני כמו חיתון ילדים, לימוד תורה, חתימת ערבות וכיו"ב כסיבות דווקא לנתינת הצדקה מעניקים לגיטימציה לאורח חיים לא ראוי.
2.  אכן אין זה דבר מצוי שאדם יתרשל מלדאוג לצרכיו הקבועים בטיעון שהוא יכול להסתמך על הצדקה, אבל בהחלט מצוי מאוד שכשיש בפניו קשיים ושעליו להתאמץ מאוד ואף לוותר על דברים מסויימים הוא עושה זאת. ברור שהאדם יחפש לעצמו הכנסה חודשית קבועה, אבל בתנאי שמדובר בשעות נוחות, בעבודה שלא תפגע במעמדו, בשכר טוב, במרחק סביר, בעבודה ללא מאמץ פיזי וכיו"ב. כמו כן בעניין נישואי ילדים, ברוך ה' עדיין לא רבים במחנינו מתחייבים בקלות על דעת לאסוף כסף למילוי ההתחייבות, אבל הם בהחלט מתחייבים מעבר ליכולותיהם בהסתמכות על כך שיגלגלו חובות בגמ"חים וה' יעזור. ההסתמכות  במקרים אלו על הצדקה היא במידה רבה בתת-מודע יותר מאשר בכוונה תחילה. בנוגע לדאגה לעתיד לא טוב רח"ל כמו מחלה, תאונה, שריפה או חלילה מוות, או אפילו לעתיד אופטימי כמו גידול המשפחה, נישואי ילדים, זיקנה, ברור לי שחלק מההדחקה וההימנעות מלעסוק בכך מושפעת דווקא מהסולידריות המלווה אותנו מסביב. הבעיה לא הייתה כל כך מדאיגה אותי, אלמלא היה ברור לי שבפועל הציבור לא יוכל בעתיד לתמוך בנצרכים שחלקם באוכלוסיה אמור לעת עתה רק לגדול.
3. תיקון החברה איננו לוקסוס, האחריות של כל אחד מאיתנו לשקוד על טובתם הגשמית והרוחנית של האחרים של הפרט ושל הכלל היא ברורה, ללא קשר אם זה מוגדר "צדקה" או לא.

_________________

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

בצ"כ

תודה על ההתייחסות המפורטת.

1. כאשר עומדת בפני אב לחמישה-עשר ילדים האפשרות לרכוש לכל אחד בין שליש דירה לדירה, או שישבו בביתו עד שילבינו שערותיהם, מסופקני אם האידיאולוג הגדול היותר נגד רכישת דירות היה מחזיק מעמד. גם נורמות מעוותות אחרות שהזכרת, כל זמן שהן הנורמות השולטות, אי אפשר לבוא בטענות כלפי הנצרכים. השימוש במצוקה לצורכי הפרסום בעיני מאד פרסומי וקריאטיבי, ונועד לנגן על מצפונו של ההמון באמצעות שימוש במוטיבים הקרובים לליבו.
2. אתה בעצם טוען שרוב האנשים מטילים את עצמם על הציבור אם במודע ואם בתת-מודע. זה נכון במידה מסויימת וגם אני לא חלקתי על זה, רק טענתי שהתיאור בהודעה הפתחת הוא מוקצן מאד.
3. טעיתי במינוח 'לוקסוס'. תיקון החברה ברמת המאקרו איננו התחום של רוב האנשים. רוב האנשים ה'פשוטים' חיים את חייהם, רוצים לעשות רק טוב ולשמור תומ"צ, ולסייע לשכניהם ולמכריהם. נטילת אחריות ציבורית הוא תפקיד גדול מאד לכתפיהם, ואתם המעטים העוסקים בכך שכרם הרבה מאד. למנהיגי הדור יש את הזכות לתקן תקנות שיפגעו בעניים על מנת לתקן את הדור, אבל כל עוד שאין הדבר כך מחובתו הפרטית של כאו"א מאיתנו לסייע להם במצוקתם ככל האפשר.

בנצ"כ
מהיכן למדת ש"ישראל שמך" הוא מי שעוד לא מך?

הבוחן, "ועל זה נאמר והחזקת בו גר ותושב וחי עמך כלומר החזק בו עד שלא יפול ויצטרך". מך כאן אין הכוונה שהוא כבר עני ממש וצריך צדקה, אלא "רגע לפני", כשמצבו הכלכלי מתחיל לרדת.

צדקה מעולם, אבל מעולם, לא פתרה בעיי של עוני - ובזה צדק ביבי נתניהו.

(יש קטע יפה של ר' ירוחם ממיר, כמדומני ב'דעת תורה' על שמות, שבו הוא אומר שהמצוות שבין אדם לחברו לא נועדו כלל לטובת המקבל, אלא כדי לתקן את מידותיו של נותן, ואולי זו התשובה לשאלה למה למרות הכל יש לה חשיבות כה רבה...).