סיפור נאה מיום כיפורים זה

הגבאי עומד לו ליד הבימה ומכריז: עשר דולר שלישי.
עשרים - צועק זלמן מקצה בית הכנסת.
חמישים - צועק לו שמרל.
מאה - זועק זלמן בחזרה.
מאתיים - עולה שמרל.
חמש מאות - אלף - חמשת אלפים - עשרת אלפים  --- --- ---

והקהל עומד ומשתומם, ואינו מבין. מאין לם לשני הדלפונים ממון כה ורב, ומאין ומאין להם לשני ה"צדיקים" אהבת המצוות כה גדולה.

והם ממשיכים.
עשרים אלף. פעם ראשונה. פעם שניה.
והקול חוזר ונשמע - שלושים אלף, דולר ירוק.
חמישים - לוחש שמרל - ומוסיף במלמול - אמכור את דירתי.
שישים - מתכנן זלמן למכור את דירתו ומכנסיו.
שבעים.
שמונים.
מאה.

מאה אלף דולר - פעם ראשונה. פעם שניה.
מאה עשרים.

והקהל מתלחש.

והקהל מהרהר בקול.

חצי מליון דולר. - זועק שמרל.

יושב לו רב בית הכנסת, ומתחיל לחשוב על הכולל החדש שיפתח בבית הכנסת, על הישיבה החדשה בראשותו, על המשכורת שרב בית הכנסת יתחיל לקבל החל מהיום, על הגמ"ח שלא ירדוף אחרי בית הכנסת עוד.

ואז.... האמת מתגלה. הם תכננו להמשיך להעלות ולהעלות ולהעלות בלי סוף, וכך לא יצטרך אף אחד מהם לשלם.

אך פרץ צחוק מפיהם, בלתי נבלם, הסגירם.
גורשו מבית הכנסת, ותבוא במקומם תובנה חדשה.