קדמות הזוהר ומיסטיקה יהודית - הצעה לפרוייקט

נדב.

לומד כן, אבל עדיין לא קרוב לסיום.

(אגב, אם הייתי עוסק בדקלום אני מניח שהייתי מסיים מזמן)

ומדוע לא לעשות את זה יותר פשוט? נסה להשקיע עשרים דקות ביום ללימוד עץ חיים עם פירושו של בעל הסולם למשל (עשה זאת על חשבון הזמן שאתה בדיונים בנושא הקבלה בעצכח)

http://www.ashlagbaroch.org/EtzHaim

הפלא ופלא!

א. אשכול שלם של חכמים העוסקים בתכני הזוהר ואיש אינו מזכיר (וכנראה גם לא יודע) על משנת הזוהר של תשבי. ועל דא אמרינן חכמת המסכן בזויה.

ב. אינני סבור שלגרשום שלום באמת היה ענין עקרוני לאחר את כתיבתו של הזוהר למאה הי"ג. היו תקופות שהוא היה משוכנע שהחיבור עתיק ומיוחס לרשב"י והוא הודה על כך בפה מלא. ברם, משהיה סבור שמדובר בטקסט פסדו-אפיגראפי, היה נחוש לטעון זאת.

ג. מלבד זאת, התוכן הזוהרי הוא שקובע את חשיבותו של מחברו ולא להיפך. הרי ההיסוס שעדיין קיים בהיכל המחקר לראות סופית את רמד"ל כמחברו של הזוהר זה בגלל חיבוריו ה'חיוורים' של רמד"ל שאינם עומדים בהשוואה לזוהר משום בחינה.

ד. החשיבות האמיתית לזהות מחבר הזוהר קשורה אך ורק לנושא 'הלכה וקבלה'. הלא קארו הגדול כתב בבית יוסף שאילו ידע ר"ת מה שכתב הזוהר על מוציא ז"ל לא היה אומר מה שאמר, או 'שלא שבקינן דברי הזוהר מפני דברי הפוסקים' וכיוצא באלו. אילו ידע ר"י קארו שהזוהר נתחבר בספרד במאה הי"ג לא היה אומר מה שאמר.

נדב,
אתה באמת חושב שלא יהיה ניתן להבחין בין עץ חיים ומהרל לנונסנס? זה מרחיק לכת מדי. ברור לי שכל מי שלמד פעם ברצינות בספרים הללו יוכל להבחין. אם הניסוי הזה יהיה מעשי אי פעם, אשמח להשתתף בו.

כניסוי מחשבתי, זה מעניין. ועדיין יש כמה שאלות - נניח שספר הזוהר הוא טכסט אחד מתוך כך וכך טכסטים אפשריים (שאפשר ליצור ממאגר המילים המוגבל שהזוהר משתמש בו). ככה זה בכל טכסט, והקורא מייחס משמעות לטכסט באחת משתי דרכים: או משום הערך הסובייקטיבי (או האובייקטיבי, לדעת אותו קורא סובייקטיבי) שהוא מוצא בו, או על שום מחברו. עכשיו, אנשים שקוראים בזוהר מוצאים בו משמעות. הם גם חושבים שהאוטוריטה של מחברו מספיקה לייצר משמעות כזו, במנותק מערכו האובייקטיבי של הטקסט. אתה לא מתמודד איתם בשני המישורים - לטעמך הסובייקטיבי המשמעות שהם מוצאים בזוהר מוטעית (מה המובן של זה בכלל?), וגם שאלת המחבר לא חשובה בעיניך.

אגב, לטעמי האישי, יש נונסנס 'טוב' ויש 'רע'. ומה אם הכל נונסנס, נניח, כל הקבלה וברסלב וחבד ומהרל והרב קוק, כולם. אז מה? יש אנשים (לא חסידים ומקובלים רגילים) שמסווגים אותם משום מה כנונסנס טוב. אין לך אפשרות להתווכח איתם על גוונים כי אתה לא מכיר בקטגוריה בכלל.

אגב, ניסוי דומה לזה מעט נסיתי בבחרותי, בתחילת היכרותי עם ר''ן מברסלב. בניתי משפטים בעלי משמעות אבל עם קושי בהצדקה כמו 'על ידי הטבילה במים נעשים גשמי ברכה' או 'כשהצדיק ישן אז מתגדלים הפירות' וכיו''ב, שדומים להם אפשר למצוא בכתבי הר''ן, והלכתי איתם לברסלברים חובבים כציטוטים אמיתיים מתורת הר''ן, ובקשתי מהם להצדיק אותם, כלומר להסביר את הקשר בין הסיבה לתוצאה. הם לא התקשו מדי...

היום אני מבין שזה לא אומר כלום. ר''נ ביסס מעמד מסויים בהמון תורות ופסוקים לכידים ומובנים, ואחר כך 'התפרע' עם עוד כמה, ואדם נבון מבין שעליו להתאמץ להבין גם את אלה, על סמך הקרדיט שצבר אצלו ר''נ בתורות האחרות. ממש כמו משורר מוערך שכותב שיר סתמי לכאורה (אני חושב על השירים האחרונים של שדה או על סרטים מסויימים של וודי אלן).

עוד אגב, ב1984 של אורוול יש מכונות לכתיבת שירים. ניסו את זה בגרמניה פעם כפתיון למבקרים - פורסם שיר שמחשב הרכיב ממודעת דרושים. הביקורות לא זיהו. הניסוי הזה טוב יותר מהניסוי שאתה מציע ומהניסוי של המאמרים הפוסט מודרניים שהזכרת. שם, נותנים למחשב לשחק באוצר מילים נתון, שהוא פריה של ההגות הפו''מ, מה שיכול ללמד על כך שמשמעות לא מוכרחה להיות חבויה בכל קפל משפט אלא גם בטקסט כולו או בתשתית שלו. וכנ"ל כמובן ביחס לזוהר - אתה תזין מילים כמו 'אצילות' 'מהימנותא' ואחרות, שיש להן משמעות כשלעצמן והן מילים זוהריות. בניסוי הגרמני השתמשו במודעת דרושים, לעומת זאת. כלומר צריך, אם כבר, לעמת בין טכסט קבלי לטכסט שייבנה ממילון אבן שושן. גם בזה נראה לך שאנשים ייכשלו?

הניסוי הזה ועולם המושגים עליו הוא מבוסס באשר למה משמעותי פשטני מדיי, לעניות דעתי. גם הקריטריונים למשמעות, וגם ההתעלמות מערכים ספרותיים כמו אסתטיקה של טכסט, למשל. או פיוטיות.
 
וגם קצת מתנשא, ולכן טפשי. לחשוב שטכסט חסר ערך הביא דורות של אנשים להגות בו ולכתוב בתורם עוד טכסטים חסרי ערך.

[בי טי,

לגבי שירה -
אני לא יודעת לגבי "מבקרים". מעולם לא הייתי כזו. נראה לי שדי הרבה אנשים שקראו את השיר חשבו - "נו, הנה עוד אחד מהשירים המודרניים האלה שאני לא מבינה", או - "מילים שלכאורה לא מתקשות זו לזו... מעניין מה זה מביע, זה שיר מחאה או סתם שיר גרוע?", או אולי - "משהו במילים האלה ובשילוב ביניהם נוגע בי... אלה מילים מוכרות לי אבל בסידור אחר מהרגיל וזה מרעיד בי משהו" וכו'. וכל הנ"ל התייחסו לזה כאל שיר, בין אם הבינו אותו, בין אם לא. וגם זה משהו. אולי גם המבקרים - בין אם אהבו ובין אם לא - התיחסו לזה כאל שיר, כיוון שכזה הוא: כך הוצג, בהקשר כזה הונח לפניהם וכו'.
ברגע שיש טקסט יש לו גם משמעות.זו יכולה להיות משמעות מטופשת או בעלת שגב רעיוני ורגשי. זה תלוי מאוד בקוראים ובטעם שלהם (שללא ספק הוא גם מושפע תרבותית).



שנרב,

אני מצטרפת להערתו האחרונה של ביטי.
מצד שני, אני חושבת שבאמת יש איזו רוויה (אצלי) ממדקלמים, וזה בולט במיוחד (לפחות במקומות המוכרים לי) בענייני ר"נ והזוהר. סביר לי שתלמידי חכמים בתחומים הנ"ל, שמכירים את הזוהר היטב יצליחו לזהות (בדיוק כמו ת"ח של התלמוד, המקרא, או שירי לאה גולדברג שיצליחו לזהות "חיקוי" אלא אם כן הוא ממש ממש מוצלח, ואז אולי אינו באמת חיקוי מלבד בעובדה הפיזית שלא נכתב ע"י אותו אדם...). המבחן יחשוף רק את "המתחזים" והמדקלמים שפשוט רבו מאוד ומילאו את הארץ (בניגוד ל"מדקלמי תלמוד" שאיני מכירה, אם כי אולי הם נמצאים בהמוניהם אבל כנראה בשכונה אחרת).

ועוד הערה עקרונית לגבי הזוהר -
אם איני טועה, המחקר היום כבר לא טוען שהוא התחבר ע"י רמד"ל אלא ע"י קבוצת אנשים ואולי קבוצות אנשים לאורך שנים ארוכות ומעולם לא עבר עריכה כוללת. אם כך, הרי שיש בו שכבות שונות שאינן זהות זו לזו מבחינת אוצר מילים, ניסוח וכד'.]

זייפו קטעים בשם המהר"ל. אני מציע לתת קטעים להשוואה למי שאינו בקי מספיק (בחינת תינוק בספר תורה)

אולם,
אם אני קורא קטע עמום ממחבר שמוכר לי אני נותן לו יותר קרדיט מאשר לקטע עמום ממחבר שלא מוכר לי.

_________________

ביטי ואמשלום:

"מתנשא, ולכן טפשי. לחשוב שטכסט חסר ערך הביא דורות של אנשים להגות בו ולכתוב בתורם עוד טכסטים חסרי ערך"