קדמות הזוהר ומיסטיקה יהודית - הצעה לפרוייקט

התכוונתי לעץ חיים בלבד, אולי אחרים יוכלו לעשות את זה בתניא.

הקפצה לצורך עיון

_________________

שנרב ( פותח האשכול),

הגעתי לכאן בעקבות הפנייתך מאשכול אחר, ואני מתנצל בפני שאר הכותבים כי לא קראתי את כולו.

הרעיון שלך נכון מבחינה מיכנית, וכאן בדיוק טמון הכשל שלך.

ספר הזוהר נבנה ברוח מקומו ברוח ולא יושג אלא ברוח. כל ההיבטים הגשמיים, כולל שפתו ומושגיו , הם שוליים, ואינם אלא עטיפה. ( כמובן שאלות על זמנו מקורותיו וכדומה, שהם בטלים ומבוטלים).

אך, אם אמשך אחר המתודה שלך, הרי שאבחר את האמפיריציסטיות כאבן בוחן לתיזה מדעית. וכיון שהאפריציזים כאן כולו עוסק ברוח והאמנה, חזרתי לשאלת האמונה. לעולם בדברים הללו לא אמצא הכרח מחייב. והרי אף לנבואת משה ( המדבר פנים בפנים) קמו עוררים. כך הוא ההכרח בטבע העולם. הבחירה לעולם תישאר עד תגע במות האדם. ( תהא זו מיתה נבואית או גשמית. ובהר סיני פרחה נשמתן.)

לא נותרה לי אם כן, אלא שאלת ההאמנה והביטחון בחכמי ישראל לדורותיהם שאינם בדאין .( וכי מה היה ישו אם לא כופר בדברי חכמים, בטענות רגש ורחמים?. אם נאמין למסופר. )

ויותר מכך, אם אתבונן אחשוב, שהטענה על חכמי ישראל, טומנת בחובה טענה על התורה. לכן הכופר בסמכות חכמים בעצם כופר בתועלת התורה. אין בזה כל קשר לציווי הציות בדיני ממרים ומגבלותיהם, אלא לעצם טיבה כמוליכת האדם לאמת ואמיתה.

לכן , אף שהדבר לעולם יוותר בבחירה, הנה הדרך סלולה, לכל החפץ בכך, למצוא גם מקום להאמנה. בדיוק כשם שימצא מקום לאי-ההאמנה.( לא כתבתי "כפירה", מפני הקונטציות השליליות ).

ועל מה יתבסס האמפריציזים שלי , המוכרח להיות נטוע באמונה? למגינת ליבי על שניים כושלים. האחד על הבעיה האינקדוטיבית שבהאמנת מי קראוי להאמנה. והשנית על התבססי לתוצאות האמנת אותו חכם, וויתור על מעט משאלותיי שיתעוררו על מעשיו ונפלאותיו.

הנה כי כן, אין הכרח, ולעולם לא יהא ( חוץ מבעולם אחר) להאמנת ספר הזוהר. לא מפאת עצמו לא מפאת חכמיו. אלא שהדרך כבושה לכל הרוצה לכפור כשם שכבושה לכל הרוצה להאמין.

ספר הזוהר טוען לאמיתות על העולם,את אותן האמיתות לא ניתן לבחון במבחן אמפירי,לכן ישנה חשיבות רבה למחבר הזוהר באשר לאמינות הדברים הכתובים בו.
אין בזוהר טענה להבנה שכלתנית של העולם,אלא לגילוי של מה שמעבר לתבונה,כך שישנה אמינות רבה יותר לתנא בעל יכולות מיסטיות.
אף שיש מקום לויכוח על נכונות הדברים לא ניתן להפוך את הויכוח לרציונלי בנוגע לטיעונים האמפיריים,אלא סביב רוח הדת או אמינות המקור. 
באשר לטענת הדיקלום,לא ניתן להכליל את כל מצטטי הזוהר כמדקלמים,רבים מבינים את האמור,וכדי להוכיח זאת פשוט אפשר לפתוח את הספר,הוא לא כל כך קשה להבנה.

והנה הפרוייקט הממומש. בשלב זה תוכלו לבחון את הבנתכם בכתבי הרב קוק. http://woland.ph.biu.ac.il/?page_id=154

אם אני מייצג משהו, ממבחן אחד (אחד לכל מחבר): במבחן הרב קוק נכשלתי. קטעי הרמב"ם היו מובחנים מאוד - בהלכות, ברגע שבהלכה מסויימת מופיע מונח מהלכה אחרת, נגמר הסיפור. היה קל. הרצל - שוב, הקטע הנכון היה בעברית רציפה וברורה, האחרים נפלו עוד במבחן השפה.
יתכן וההשוואה בין שלושת המחברים מלמדת יותר על שפת הכתיבה, מאשר על הבנת הקורא.

ואצלי זה בכלל לא עבד (פיירפוקס, בדיוק מה שכתוב למטה שהאתר נבחן עליו).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני - נסה שוב מחר בעשר בבוקר [ראה הודעה בפתית הדף]

תודה אבל לא.

ניסיתי שוב וקיבלתי ארבעה טקסטים, אבל כאשר חיפשתי איפה להקליד את בחירתי, לא היה כלום.

עשיתי טעות וביקשתי "כניסה לחשבון" והחלון עם הטקסטים התרוקן. טוב ששמרתי העתק אצלי בקובץ, כי אני באמת סקרן לדעת מה באמת מדברי הרב קוק. (נראה לי שיש קטעים שלא מתחברים יחד ולכן הם לא האותנטיים, אבל גם הקטע היחיד שנותר גם הוא לא משהו. אולי זה מועתק מהאמצע? - בכל אופן, אילולא הייתי יודע שזה מזוייף, הייתי חושד שזה הסגנון הרגיל בעיני והלא קריא של המחבר.

חזרתי על המבחן עם קטע מהרמב"ם.

מדוע הרמב"ם קל לזיהוי? עד כמה שראיתי, התוכנה מחברת קטעים או סעיפים שלמים במשנה תורה לרצף. כיון שאין הם מהוים רצף אחד לאותו נושא, קל לזהות שגם כאשר הטקסט משמעותי, הוא מודבק ממקומות שונים.

לעומת זה, בקטעים שראיתי מהרב קוק, הקפיצות מנושא לנושא לא היו מספיק מורגשות, מפני שכל הכתיבה היתה סביב אותו נושא, שקשה לי לאמרו במילים משלי: נניח התורה שהיא רוח האומה שהיא גואלת את הפרט הלומד נכון והיא גם תומכת בפתיחות אבל בחשיבה שהיא לא אלילית - וכאן כבר איני יודע מה תהיה זו.

המשפט האחרון שכתבתי, הארוך מאד, נראה לי מתאים לרב קוק. האם הוא אומר משהו באמת? נראה לי שכן.

לגבי משפטי הזוהר, שלא נכללו במבדק, או מכתבי האר"י, גם הם בעלי קישוריות משלהם.

כמדומה שכאן יש צורך בתיאוריה של הרמנויטיקה שתבדיל בין סוגי טקסטים וכללי הקישוריות המותרים בהם. יש קישורים חוקיים בטקסטים כמו של האר"י או הזוהר, ויש בטקסט משפטי הלכתי כמו של הרמב"ם, וכן בכל תחום.

כיון שטקסטים אלו, כולם, גם הקבליים, מתייחסים ונבנים על מערכת אמונות, הם משמעותיים בתוך ההקשר. זו ביקורת שלי על הטענה שאפשר בכלים חיצוניים מהסוג של המחולל למצוא העדר תוכן. זה שסוג כתיבה מאפשר קישורים שאינם חוקיים (כוונתי סמנטית) בהקשרים אחרים, זה לא פוסל את הטקסט ולא הופך אותו ללא משמעותי.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

פשוט מדהים.
הרמב"ם היה כמובן קל, הרצל קצת יותר קשה, והרב קוק - היו שני קטעים (מתוך הארבעה) שיכלו להיות אמיתיים, עם תוכן רציף ומשמעות ברורה. כמובן, רק אחד מהם היה נכון.
מה זה אומר על כתבי הרב קוק?