|
|
| נשלח ב-15/10/2014 07:40 |
 |
| |
| פתיאמי כתב: |  | אציע את קריאתי בפסוקים הראשונים (פשוט קריאה ב'נשימה אחת'...):
בראשית, כאשר ברא אלקים את השמים ואת הארץ, עוד לפני שהיה אור, כשהארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום, ורק רוח אלקים היתה מרחפת על פני המים - אז אמר אלקים שיהיה אור - ויהי אור! |
|
יפה! כמובן שהקושי עדיין נשאר - בראשית מה?! שאר הפירוש הוא בעצם פירושו של רש"י עפ"י הפשט: בראשית בריאת השמים והארץ, והארץ היתה וכו' וכו'. הבעיה הגדולה היא שנוצר כאן משפט ענק ומורכב שמסתיים רק בפס' ג' ויתרה מכך, עיקר המשפט אינו תחילתו אלא סופו, וכדברי יעקב גרסון (החוקר שציטטתיהו):
"הוי"וים שבמקור אינם מתורגמים כוי"וי חיבור כי אם כוי"וים של זיקה, ושלושת הפסוקים הם למעשה משפט מורכב אחד, שמתחיל בשלושה משפטים טפלים אשר לאחריהם בא המשפט 'ויאמר אלהים: יהי אור, ויהי אור', שמשום היותו המשפט העיקרי, מטבע הדברים הוא מכיל את המידע העקרוני."
דבר כזה הוא נדיר מאוד בסיפור המקראי ותמוה שדווקא פתיחת התורה תתחיל כך.
"
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2014 07:43 |
|
| |
| אריאל73 כתב: | | אברם, מעניין אותי מה יש לך לומר על טיעונו של פרופ' קויפמן לפיו יש הבדל יסודי בין בראשית א-יא ליתר התורה.
(לאלו שלא טרחו לקרוא את תשעת ספריו המאובקים של קויפמן 'תולדות האמונה הישראלית':) לפי קויפמן התחלת בראשית כתובה בסגנון שונה מיתר התורה, המונותאיזם שלה הוא 'רך' יותר, רק שם הא-ל מדבר על עצמו בלשון רבים, תופר כתנות בעצמו, נותן את קשתו בענן, מתהלך בגן לרוח היום ועוד. מכאן הסיק קויפמן שחלק זה נכתב אם בתקופה קדומה יותר ואם ע"י סופרים עממיים, לא כותבי המקרא הקשוחים.
ועוד מעניין אותי, מתי וע"י מי נכתבו סיפורים אלו לפי ביקורת המקרא המודרנית? |
|
בקצרה, הוא צודק כמובן (וכמובן שהצביעו על כך לפניו), וכך ויותר בחריפות כותב גם קאסוטו שמוצא בפרקים האלו רמזים מיתולוגיים כבושים שהתורה 'עידנה' וכו'. לפי ביקורת המקרא, אלו חוברו גם ע"י J, גם ע"י E וגם ע"י P (העורך הכהני!) שנתן לזה את המסגרת התולדית ושיבץ א הפרקים האלו בתחילת התורה - אלא שהשאיר את הסיפורים המעין-מיתולוגיים על מקומם מסיבות שונות.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2014 09:40 |
|
| |
| אריאל73 כתב: | | אברם, מעניין אותי מה יש לך לומר על טיעונו של פרופ' קויפמן לפיו יש הבדל יסודי בין בראשית א-יא ליתר התורה.
(לאלו שלא טרחו לקרוא את תשעת ספריו המאובקים של קויפמן 'תולדות האמונה הישראלית':) לפי קויפמן התחלת בראשית כתובה בסגנון שונה מיתר התורה, המונותאיזם שלה הוא 'רך' יותר, רק שם הא-ל מדבר על עצמו בלשון רבים, תופר כתנות בעצמו, נותן את קשתו בענן, מתהלך בגן לרוח היום ועוד. מכאן הסיק קויפמן שחלק זה נכתב אם בתקופה קדומה יותר ואם ע"י סופרים עממיים, לא כותבי המקרא הקשוחים.
ועוד מעניין אותי, מתי וע"י מי נכתבו סיפורים' אלו לפי ביקורת המקרא המודרנית? |
|
וכבר הצביע קויפמן בגאונותו המונומנטלית שה'אנתרופומורפיזם' כביכול המובע בלשון 'מתהלך לרוח היום' שהיא ההאנשה החריפה ביותר בתנ"ך - אם ניקחנה כפשוטה - בה מסופר מה כביכול עושה הקב"ה לעצמו שלא ביחס להנהגת העולם אינו מעיד על מגמה עמוקה שכן גם הוא בא כחלק מן סיפור אדם וחוה ומעולם לא מצינו בתנ"ך סיפור שבא מתוך התענינות ב'חיי' האל מה מעשיו כדרך עובדי האלילים ימשו"ז.
ועדיין צע"ג.
תוקן על ידי אנונימי00 ב- 15/10/2014 10:28:11
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2014 11:27 |
|
| |
| bt77 כתב: | | למה נברא האדם, על פי בראשית?
טעם עיקרי אחד בולט - לרדות בדגת הים ובעוף השמים. היום התווכחתי עם מישהו שטען שאין זו תכלית ראויה לאדם, ושאין הכרח להבין את הו' שבפסוק (נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו וגו') כמלמדת על מטרה ותכלית.
|
|
אולי יש לפרש המשך הפסוק וירדו - שהוא המשך למה שנאמר קודם נעשה אדם בצלמנו כדמותינו,
כלומר נעשה אדם שירדה בדגה בעוף ובחיה כמו שאנחנו רודים בהם.
והוא למעשה כח הבחירה שניתנה לאדם לעשות את מה שליבו חפץ.
ולכן גם בהמשך:
וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ
הציווי הוא לממש את הכח שניתן להם.
ט.ל.ח.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2014 12:05 |
|
| |
בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ- והארץ היתה תוהו ובהו. היתה לשון עבר. איך היתה כשעכשיו היא נבראה. האם הוא ברא את הארץ תוהו ובוהו? ומיד הפך אותה ליבשה?
אפשר אם כן להבין כי השמיים והארץ היו קודם. בראשית הרבה הרבה לפני ששת ימי בראשית.
זה גם מתאים למאמרם- כי אלוקים בורא ארץ ומחריבם כל ששת אלפים שנה. האדמה והרקיע לעולם עומדים.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2014 12:11 |
|
| |
אברם
1 עדיין לא ביארת למה בראשית שפירושו בהתחלה צ"ל בקמץ ולא בשוו"א והאם מצאנו כיוצא בו בקמ"ץ.
2 כמו ויהי ערב ויהי בקר יום אחד ולא יום ראשון כי כשהיה רק אחד לא היה ראשון למשהו אחר. גם זה בראשית הימים עוד לא היו הימים. ולכן נכתב בראשית בלי להסמיך למשהו.
3 אילו המשמעות היתה כתרגום ה 70 היה צ"ל אלקים ברא בראשית {או ויברא אלקים בראשית את השמים ...] וזה מה שאמרו חז"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2014 15:47 |
|
| |
| בערולאאדע כתב: | | אברם
1 עדיין לא ביארת למה בראשית שפירושו בהתחלה צ"ל בקמץ ולא בשוו"א והאם מצאנו כיוצא בו בקמ"ץ.
ככה זה בעברית, איך וייס נישט?... לא מצאנו כיוצא בו, כי בד"כ המילה 'ראשית' בתנ"ך נסמכת למשהו, אבל אם התורה התכוונה לכתוב בָּהתחלה, המקבילה העברית המקראית היא בָּראשית.
2 כמו ויהי ערב ויהי בקר יום אחד ולא יום ראשון כי כשהיה רק אחד לא היה ראשון למשהו אחר. גם זה בראשית הימים עוד לא היו הימים. ולכן נכתב בראשית בלי להסמיך למשהו.
לזה אני אשמח להסכים.
3 אילו המשמעות היתה כתרגום ה 70 היה צ"ל אלקים ברא בראשית {או ויברא אלקים בראשית את השמים ...] וזה מה שאמרו חז"ל.
שוב, היה אפשר לכתוב ,"בָּראשית ברא אלהים" והכל היה בסדר, רש"י לא היה מאריך ותאמין לי שאף אחד לא היה שם לב :) עכשיו שנכתב בשווא, הכל הסתבך...
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2014 16:56 |
|
| |
אברהם אברהם לא חיפשתי מילה אחרת של ראשית שמקדים לה קמ"ץ אלא מילה דומה - שמתחילה בציר"ה ולפניה קמ"ץ
אולי אני טועה
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2014 20:06 |
|
| |
בער אנכי ולא אדע... יש בפרויקט השו"ת (שאין לי) כמדומני אפשרות לחפש מילים לפי ניקוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2014 21:29 |
|
| |
שאלה ותשובה ששמעתי היום:
אם האדם הוא נזר הבריאה ויש בידו להביא את העולם לתכליתו, למה לא הוקצה לו יום בפני עצמו, במקום לשים אותו יחד עם הבהמות והחיות?
אכן הוקצה לו, שבת.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2014 22:20 |
|
| |
אברם, איך זה ששלושת המקורות כולם נכשלו ב'מיתולוגיה' רק בבראשית א-יא?
או שרצונך לומר שכל התורה נכתבה בצורה מיתולוגית והעורך מחק הכל והשאיר רק בהתחלה?
אשר ללשון הרבים המופיעה רק בחלק זה, ברור שאין כוונת הכותב שה' הוא רבים שהרי לכל אורך הסיפורים מתואר ה' כאחד ויחיד, כל יכול. חשבתי שקטע זה נכתב בידי קבוצה קדומה יותר שנהגה להשתמש בקביעות ב'ריבוי מלכותי' (שימוש בלשון רבים כדי לתאר יחיד חשוב, זוהי תופעה קבועה בקוראן, שם אללה קורא לעצמו תמיד 'אנחנו') בהמשך המקרא שוקע מנהג זה ולא נזכר אלא פעמים בודדות, כגון 'כאשר התעו אותי א-לוהים' 'ואם אדונים אני איה מוראי' 'א-לוהים חיים'.
מי הם היו? חשבתי שאולי מדובר בנח ותלמידיו.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2014 22:21 |
|
| |
ועיינו גם פה קישור
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2014 23:28 |
|
| |
לגבי המיתולוגיה - צריך להדגיש שלמעשה רוב ספר בראשית שונה לגמרי משאר הספרים בכך שה' מדבר 'חופשי' עם אנשים - כולל אבימלך ולבן! - ואף אחד לא ממצמץ. בעוד שמספר שמות ואילך, התגלות ה' היא באש וכולם מתים מפחד...
קטעי המיתולוגיה ה'אמיתיים' הם בודדים (ה' מתהלך בגן וכל סיפור הנחש וכו', בני האלהים שבאו אל בנות האדם) וכולם כמדומני שייכים ל- J. כיוון שקטעים אלו נכללו במסורות הקדומות והעתיקות, נשמר להם מקום של כבוד, אלא שמן הסתם עידנו והתאימו אותם, או שהקדימו להם רקע מבהיר.
פרק א לעומת פרקים ב-ג הוא דוגמה קלאסית: המקור הוא כנראה ב-ג ה'מיתולוגיים' יותר, ואז בא אדון P והקדים להם את פרק א ה'טרנסצנדנטי' והמסודר, ודוק.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2014 23:33 |
|
| |
| סרקסטי כתב: | | שאלה ותשובה ששמעתי היום:
אם האדם הוא נזר הבריאה ויש בידו להביא את העולם לתכליתו, למה לא הוקצה לו יום בפני עצמו, במקום לשים אותו יחד עם הבהמות והחיות?
אכן הוקצה לו, שבת.
|
|
יש הרבה חז"לים בעניין.
אחד מהם שואל שאלה יותר קשה למה הוא האחרון ?
בכל אופן הספורנו אומר דיי פשוט, שהאדם הוא חיה\בהמה ולכן נברא ביחד עמם, רק אחר כך החליט האלוהים לתת לו דעת ומאז באמת מי שבא לקחת דעת הוא אדם ומי שלא בא לקחת דעת הוא נשאר בהמה.
ספורנו בראשית פרק א
אדם: מין ממיני "נפש חיה" שיצרתי ששמו "אדם", כאמרו "ויהי האדם לנפש חיה" (להלן ב, ז) נעשהו "בצלמנו". שהוא עצם נצחי ושכלי. ונצחי ובזה פתח האל יתברך פתח בתורתו, לקנות ידיעה בעצמים הנבדלים בידיעת נפשנו:
תוקן על ידי maxmen ב- 16/10/2014 23:36:29
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2014 00:05 |
|
| |
אברם אני מסכם תקן אומתי אם אני טועה
דבריך
1 בראשית בניקוד שוו"א צריך להיות נסמך
2 אם הוא עומד לעצמו הוא צ"ל בקמ"ץ
3 מצינו בכמה מקראות ראשית בלי קידומת גם כשנסמך וגם כשאינו נסמך
4 עפי"ז בראשית ברא אלקים רצית לנקד בקמ"ץ
שאלתי (1) על סמך מה ההנחה של ההבדל בין הניקוד (2) לכאורה מילה כמו ראשית בגלל שמתחילה בציר"ה אינה אמורה להינקד בקמ"ץ בתחילתה (בין בנסמך בין בעומד לעצמו)
על שתי שאלותי לא קיבלתי תשובה בנתיים
|
|
|
|
|
