|
|
| נשלח ב-10/10/2015 21:17 |
 |
| |
בפרשת השבוע כותב הראב"ע:
"בָּרָא" רובי המפרשים אמרו שהבריאה להוציא יש מאין, וכן "אִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה'" (במדבר טז ל). והנה שכחו "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם" (בראשית א כא), ושלושה בפסוק אחד: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם" (בראשית א כז), "וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ" (ישעיהו מה ז), שהוא היפוך האור, שהוא יש.
וזה דקדוק המילה "בָּרָא" לשני טעמים: זה האחד. והשני, "לֹא בָרָא אִתָּם לָחֶם" (שמואל ב יב יז). וזה השני אל"ף תחת ה"א, כי כמוהו "וַיָּבֹא כָל הָעָם לְהַבְרוֹת אֶת דָּוִד" (שמואל ב ג לה), כי הוא מהבניין הכבד הנוסף. ואם היה באל"ף, היה כמו "לְהַבְרִיאֲכֶם מֵרֵאשִׁית כָּל מִנְחַת יִשְׂרָאֵל" (שמואל א ב כט).
ומצאנו מהבניין הכבד, "וּבֵרֵאתָ לְךָ שָׁם" (יהושע יז טו). ואיננו כמו "בְּרוּ לָכֶם אִישׁ" (שמואל א יז ח), רק כמו "וּבָרֵא אוֹתְהֶן" (יחזקאל כג מז). וטעמו לגזור, ולשום גבול נגזר, והמשכיל יבין.
ידוע שכשהאבן עזרא כותב 'והמשכיל יבין' הוא מעניין. וכאן פירש ר' יוסף טוב עלם שכוונתו שעולם השכלים התקיים מאז ומעולם, כדעה הניאו אפלטונית. אם כן זוהי דעה קיצונית למדי שעוברת אפילו את הרמב"ם מלך הראשונים הפילוסופים.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2015 21:53 |
|
| |
אריאל
אני לא רואה כאן פולמוס. בהחלט נראה לי שאפשר להציע שהיו עוד 'המנונות' כאלה, ושאין השפעה ישירה. כמובן שאם נניח שתהילים מתייחס לזה, יש כאן השקפה מאוד שונה (אך פולמוס איני רואה כלל).
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2015 23:12 |
|
| |
| אריאל73 כתב: |  |
ידוע שכשהאבן עזרא כותב 'והמשכיל יבין' הוא מעניין. וכאן פירש ר' יוסף טוב עלם שכוונתו שעולם השכלים התקיים מאז ומעולם, כדעה הניאו אפלטונית. אם כן זוהי דעה קיצונית למדי שעוברת אפילו את הרמב"ם מלך הראשונים הפילוסופים.
|
|
אם כוונתו עולם השכלים הנבדלים, זהו אכן דעה חריגה מאוד, אבל אני מפקפק אם זה כוונתו ולא למשהו בכיוון ההיולי.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2015 23:57 |
|
| |
לא יודע אם אפשר להוכיח פולמוס, פרופ' יאיר הופמן שהבאתי לעיל מביא כמה טענות בעד פולמוס ישיר (למשל, שם ה' מוזכר במפורש שבע פעמים כדי להדגיש שהאל הוא ה' ולא את'ון) אבל הן לא מכריעות.
לשאלה אם הכותב קרא את אח'נאתון או לא. אני לא רואה למה כל כך קשה להניח שזה קרה, הנה תסריט:
אחרי נפילת אח'נאתון, נמלטים אלפי מאמינים אל ארץ כנען, שם הם פוגשים בפולשים הטריים, בני ישראל, המתבססים לאיטם בחבלי ההר. בלהט מיסיונרי השמור למונותאיסטים בלבד, הם מטיפים לדת השמש הנעלה ומשכנעים יהודים תמימים. משורר לוי ממשפחת מררי המתגורר בהר אפרים נוטל את קולמוסו וכותב מזמור מקביל למזמור הקודש המרכזי שלהם, שיוכיח את האמת האמיתית.
כ"ז בהנחה שאח'נאתון מלך אחר יצ"מ, אם הוא מלך לפני יצ"מ המצב הרבה יותר טוב.
כמדומני, גם אם היה קיים חומר היולי קדמון זה נגד ההשקפה המקובלת. למעשה זה זהה לאותו מין שאמר 'א-להיכם צייר גדול היה אלא שסממנים גדולים נזדמנו לו' (אגב, המינות הזאת היא מסתמא גנוסטיקנית)
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2015 11:43 |
|
| |
מתי האדם ה1 התעורר?
וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם, וַיִּישָׁן; וַיִּקַּח, אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר, תַּחְתֶּנָּה.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2015 11:59 |
|
| |
כרגיל- כשאשתו העירה אותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2015 12:45 |
|
| |
ירוחם
בדיחות גם אני יודע,
ממך ציפיתי לקבל תשובה טובה יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2015 12:54 |
|
| |
חשבתי שהשאלה שלך היא בדיחה. מה זה משנה מתי הוא התעורר? שעה פחות או שעה יותר. לאיזו תוצאה רצית להגיע. ומה אפשר ללמוד מהתשובה? את זאת כנראה לא הבנתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2016 21:07 |
|
| |
בין יתר הדברים הבלתי מובנם כפשוטם בספר "בראשית", התמיה אותי עניין נקודת הציון של גן העדן (הארצי), כפי שהוא מפורט בפרק ב, פסוקים י - יד: "ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים: שם האחד פישון הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב: וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם: ושם הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל ארץ כוש: ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההלך קדמת אשור והנהר הרביעי הוא פרת."
הנתונים הגיאוגרפים קלים מאוד לזיהוי: בין הפרת לחידקל שוכנת ארם נהריים, בבל (עיראק של ימינו); נחלי גיחון ופישון הם כמובן מצרים, כפי שמופיע בהמשך: " וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה לפני שחת יקוק את סדם ואת עמרה כגן יקוק כארץ מצרים באכה צער." (בראשית יג, י)
הנהר הוא כנראה היאור.
מה מבקשת ללמד אותנו נקודת ציון זו? מה משמעותה?
היכן מצוי גן העדן?
בעיון ראשוני מבקשת התורה ללמד את מקבליה על אודות המקומות בעולם שיהיו עבורם גן עדן – בראש ובראשונה מצרים, אליה ירדו אבותינו משום שהייתה משופעת באוכל והבטחות לחיים טובים.
במקום השני נמצאת בבל, שאפילו לאחר הכרזת כורש המשיכה להפעיל את קסמיה על רוב רובו של עם ישראל.
הכסף, הזהב והבדולח מייצגים את השאיפה המתמדת להתעשרות קלה, מבטיחה, נגישה – כל ההבטחות הגשמיים שגן העדן הארצי טומן בחובו.
תפיסות אלה ליוו את כל חיינו ההיסטוריים, יוצרים אשליה מחשבתית ממנה טרם השתחררנו; גורשנו מגן העדן של מצרים, מגן העדן של בבל ומגן העדן של אירופה ועדיין אנו נוהים אחריהם, אליהם, כמו תמיד, בהיסטוריה שאינה יכולה אלא לחזור על עצמה, שוב ושוב.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2016 21:19 |
|
| |
בראשית פרק ב
(יז) ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות:
תמהתי היום. הרי הוא לא מת בו ביום. כפי שה הזהיר ביום אכלך ממנו. התרוץ שנגזרה עליו מיתה בו ביום. לא נראה לי אפילו כתרוץ.
וחשבתי שאסור לעשות את החשבונות של אלוקים. חשבונותיו שונים כפי שכתוב
תהלים פרק צ
ד) כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר ואשמורה בלילה:
לפי חשבונו של אלוקים הוא באמת מת בו ביום. הוא לא השלים את אלף השנה. חוא חי רק930 שנה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2016 21:39 |
|
| |
א. ארם נהריים אינה בין הנהרות אלא בצפון הנהר פרת.
ב. לא הבנתי מדוע פישון וגיחון הם כמובן מצרים.
ג. איך הפס' בלוט קשור לעניין?
ד. אילו שני נהרות יש במצרים? אני מכיר רק אחד.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2016 22:56 |
|
| |
יש אני ממש שמח שלא שכחת לנגח סתם התוך הנאה.
רש"י בראשית פרק כד -ארם נהרים - בין שתי נהרות יושבת:
בב-ל היתה גן העדן של עם ישראל שבה הוא דבק ושם גם היה ערש קיומו ומחצבתו
התורה מציינת את ארץ מצריים כגן עדן אצל לוט
גם רש"י סובר כי זה נהר מצריים
אתה אולי לא מכיר עוד נהר, אבל נהר אל עריש היה פעם נהר גדול ואיתן והוא מזוהה כנהר מצריים בהבטחה האלוקית מנהר מצרים עד נהר פרת.
יהושע פרק טו
) ועבר עצמונה ויצא נחל מצרים והיה והיו תצאות הגבול ימה זה יהיה לכם גבול נגב:
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2016 23:26 |
|
| |
א. אני מקווה שאתה לא לומד גיאוגרפיה מרש"י. אם תתעקש למצוא עוד נהר זה יהיה הבליח או החבור.
ב. לא ראיתי איפה ענית לי, אז שוב: לא הבנתי מדוע פישון וגיחון הם כמובן מצרים.
ג. הפס' בלוט אכן אומר שכיכר הירדן דומה לארץ מצרים ולגן עדן, ומכאן אפשר להסיק שמצרים דומה לגן עדן, אבל אתה הבאת את לוט כחיזוק לזה שפישון וגיחון הם נהרות במצרים ועדיין לא הבנתי איך זה קשור.
ד. לא יודע מאיפה הבאת את הרעיון שודי אל עריש היה פעם נהר גדול ואיתן. אולי זה נכון במונחים גיאולוגיים (אין לי מושג, אבל בטוח שהיו זמנים שהוא היה מוצף בים...), אבל בטח לו בטווח הזמן של אלפי שנים. זה לא שפעם היו מעיינות עצומים שהשקו אותו או שבאגן הניקוז שלו ירד גשם רב. הזיהוי שלו עם נהר מצרים מפוקפק מאוד (שהרי הוא ממש לא נהר), אבל בהחלט סביר שהוא נחל מצרים. נהר מצרים הוא כנראה הזרוע הפלוסית של הנילוס.
תוקן על ידי יש3 ב- 29/10/2016 23:30:35
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2016 00:45 |
|
| |
הנושא הוא המסרים של התורה ו ורק אליהם אני מתיחס רש"י אסמכתא וכלי עזר מתאים לפרשנותה של התורה.
בבל ארם נהרים בין 2 נהרות פישון וגיחון לפי רשי הם במצריים. ניסיתי להעביר רעיון ולא תאורים גיאורפיים מדויקים
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2017 22:48 |
|
| |
"ויאמר למך לנשיו
עדה וצילה שמען קולי נשי למך האזנה אמרתי
כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי
כי שבעתיים יוקם קין ולמך שבעים ושבעה"
למך מתאונן על כך שבנו תובל-קין עוסק באמנות חרשות הברזל, שבכך מכינים כלי מלחמה להרג.
ועל כן אמר למך "איש הרגתי" כלומר החטא של הריגת האנשים שייהרגו על ידי כלי המלחמה האלו - עליי יהיה החטא הזה, כאילו אני הרגתים,
"לפצעי"= לאשמתי
וכן "וילד לחבורתי"
ועל כן אומר, שאם קין שהרג בעצמו והרג במזיד - יוקם שבעתיים,
הרי שלמך, שלא הרג בעצמו, אלא רק מישהו אחר הרג על ידי שנעזר בחרשות הברזל של בנו,
אם כן למך ודאי ראוי להגנה יותר מקין, ואם כן אם קין יוקם שבעתיים, הרי שלמך יוקם שבעים ושבעה
תוקן על ידי אליקים7241 ב- 12/10/2017 22:48:42
|
|
|
|
|
