בראשית

לירוחם
אין לי מושג איך אפשר לומר על משהו שנחשב לחטא שזו התקדמות.
זו ראייה שטחית וקריאה שטחית של הפרשה(השטחיות בולטת בדבריו של דני סגל שמביא לדוגמא את ה"לא" הראשון של בתו הקטנה וכמה ה"לא" הזה שימח אותו .השוואת אדם הראשון,הענק שבענקים שהקדוש ברוך הוא יצר אותו,לבתו של דני סגל נראית לי מזעזעת אפילו יותר מרדודה)אולי תאמין לאישה חכמה ששמה נחמה ליבוביץ'.

הפעם עמדנו בייחוד על השינוי שהתהווה באדם לאחר אכילתו. יש להיזהר מתפישה רווחת - הנראית אמנם בקריאה שטחית כדעת הכתוב - כאילו זכה האדם ע"י חטאו במתנה גדולה, (אור השכל, הבנת האמת, "ההתקדמות") וכדומה; והלא כוונת הפרק כולו היא היפוכה של תפישה כזו, הן בא הפרק לספר על ירידה, על התרוששות, על אבדן כל טוב וכדברי חז"ל "מצווה אחת היתה בידם ונתערטלו הימנה".
לגבי שאלתך ותרא האישה וכו' :ראייה מסמלת קליטה כללית של הדבר או הסיטואציה כמו שאדם אומר לרעהו :אתה רואה! אמרתי לך וכו'.שאין הכוונה רק לראייה פיזית.

משכיל

הציווי הראשון שאלוקים ציוה את האדם, זה - לאכול, ולפני זה הוא קבע את יעודו- לעבדה ולשמרה,

ביאור בחטא עץ הדעת

ניתן להציג כיון להבנת הרקע לאירוע הכי משמעותי בעולם במבחינת בני המין האנושי שהפסידו חיי הנצח והפכו לעוברי בטל, נוצרי מעפר ושבי עפר...

הפסוקים מתארים את עץ הדעת כ"עץ הדעת טוב ורע" כמו כן הנחש מצוטט כטוען ש"באוכלם מן העץ - יהיו חוה ואדם כ"אלוהים יודע טוב ורע" "

משמע חוה ואדם לא ידעו מהו טוב ומהו רע, לא שלא היה בהם דעת כלל ולא שלא הכירו דברים טובים או רעים, חסרה להם הידיעה(נראה לי לפרש הכרה ברורה, בשונה מ'אמונה', 'תחושה') מהו טוב ומהו רע.

המצב מוצג כיקום בו קיים אלוהים היודע טוב ויודע רע ויצורים שאינם יודעים טוב ורע.

כעת אחר 5769 שנה מאז בריאת העולם וסיפור זה (בשונה מעצכ"ח לא נראה לי שקיימת בעיה לנקוט בדברים שנויים במחלוקת ואין צורך להגיב לנקודה זו...) אנו עשויים לעצור ולשאול, האם המצב היה אמור להימשך כך לעולמים? הרי את מי אנו מעריכים יותר, את האדם היודע להבחין בין טוב לרע או את האדם העושה ככל העולה על רוחו?! וא"כ, היתכן שאדם היה אמור להיות עד עולם בור בענייני טוב ורע?!

ניתן להבין,  שהיו בגן עצים בעלי השפעות עצומות. עץ שפריו נותן לאדם חיים "וחי לעולם". עץ שפריו נותן לאדם "דעת טוב ורע כאלוהים" ועוד ועוד, שהיה האדם אמור לאכול מהם אט אט עד שבסופו של דבר היה האדם מגיע לדרגת "בצלם אלוהים כדמותו ממש". הרי יצור היודע טוב ורע כאלוהים, חי לנצח כאלוהים, רודה בכל אשר על הארץ כאלוהים - מה בינו לבין אלוהים - אלא שזה אלוהים וזה בצלמו כדמותו ממש.

נשים לב לדוגמה שבשעת קללתו משמע שלולי חטא היה חי לעולם, מאידך לאחר שנתקלל גורש מהגן פן יאכל מעץ החיים - משמע שעדיין לא אכל=אינו אמור לחיות לעולם.

ועל פי האמור נגיע למסקנה כי האדם חטא בכך שהקדים את המאוחר ואכל את הדעת פגה - כאשר עדיין לא היה ראוי לכך. ובמשל גס, כשם שתינוק המקדים לשתות חלב פרה קודם שמעיו עשויים לעכל אותו - פוגם בבני מעיו, כך אדם המקדים לדעת טוב ורע קודם זמנו, פוגם בשכלו.

נשער בנפשינו,  ילד בן השלוש היודע טוב ורע כאדם מבוגר ומתווכח עם הוריו על כל צעד ושעל באשר הם מורים לו את דרכו - האם היינו נותנים סיכוי חינוכי לילד שכזה?

כך אדם וחוה בעת שלא הכירו את הטוב ואת הרע כל צרכם, אסור היה להם לצאת מתחת חסותו של הבורא שאת גן עצי השפעותיו היו עובדים ושומרים. ואילו היו משכילים לסמוך על דברי בוראם לאכול מכל עצי הגן לבד העץ ה'טוב למאכל', 'תאוה לעינים' ו'נחמד להשכיל', היו נשארים תחת חסותו ומתגדלים אט אט בחכמה בחיים ובדעת

אלא שתאוותם העבירה אותם על דעתם שהפכה בעקבות כך לדעה מורכבת מידי שכבר אינה מתאימה לתוכנית האלוהית להופכם לאלוהים מספר2 - כאמור לעיל, אי לכך נגזרה עליהם המיתה והכילוי.

"ואני אמרתי אלוהים אתם ובני עליון כולכם, אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תיפולו..."

http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2503391&whichpage=#R_2

צענערענע

ראה - פרושה גם הבנה, -ראה אני נותן לפניך וג' העם רואים את הקולות, וכן רבים
.
אבל בפסוק שלפננו מתוארים כמה תאורים של ראיה בעין- ולא הבנה, אי אפשר להפריד אחת מהשניה.
אבל אפילו כדברייך- היא קלטה כללית- איך הצליחה לקלוט שהעץ נחמד להשכיל? איך קולטים דבר כזה?

_________________

מודה ועוזב

נחמד העץ להשכיל=העץ גורם לחימוד להשכלה.
חוה ידעה שהעץ מביא להשכלה או מהנחש או כבר מצו האלוהים לא לאכול מעץ הדעת טוב ורע.

יהודים

לא כתוב שהנחש אמר לה, אבל מה שכתוב  ותראה האשה כי נחמד העץ להשכיל 

והשאלה- איך בעין הבשר, או בעיין רוחנית אפשר לראות את זה- על עץ?

_________________

מודה ועוזב

(זהו ציטוט מהודעתי בפורום אחר שמישהו הגיב שם שלא הבין את השאלה, וייתכן שזו אשמתי שלא הסברתי את עצמי מספיק)

משמע בתורה שכשה´ החליט לברוא לאדם עזר כנגדו הוא בתחילה ניסה זאת ע"י בריאת בעה"ח ,ורק משום שאדם לא מצא בהם את סיפוקו ה´ ברא לו את האשה ,ובה מצא אדם את סיפוקו ואמר זאת הפעם וכו´,
אצטט את הפסוקים:יח ויאמר יהוה אלהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו יט ויצר יהוה אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו כ ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא מצא עזר כנגדו כא ויפל יהוה אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה כב ויבן יהוה אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם כג ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת

שאלתי היתה איך יכל למצוא עזר כנגדו בבע"ח נקיבה והלא יש לה זכר?(כעת אני חושב אולי הכונה הריאשונית בעזר כנגדו זו רק חברה -ח´ סגולה- לפתרון בעית בדידותו (בלי יחסי אישות),וכשה´ ראה שזה לא מספיק הוא ברא לו אשה).

משכיל

ראה הקדמת הראב"ד לבעלי הנפש.

משכיל

כפי שכתבתי, הפסוק אומר  פרק א כז, זכר ונקבה ברא אותו ויקרא אותם אדם! וזה לפני הפסוקים שהבאת.

לראשונה היתה ישות אחת של זכר ונקבה, שלישות הזו לא נמצאה בן או בת זוג בין בעה"ח,

לכן חילקו בין הצלעות -צלע= צד, והישות הופרדה לשנים, זכר יחיד- ונקבה יחידה, כך יכלו גם ךקיים את המצווה של פרו ורבו,

וכך כשהאשה היתה נגדו ממש, בכל המובנים, לשיחה ,לויכוח וחילוקי דעות,, היא הפכה לעזר.

משכיל, זה מאד לא משכיל, להתיחס אל מה שכתוב בספר בראשית כפשוטו, הסיפור לכאורה, הוא לא סיפור על מה שהיה בפועל,
הספר מלא ברמזים, שיש להבינם כרמזים, ולהתיחס אליהם בהתאם.

_________________

מודה ועוזב