בראשית

כב' הרה"ג ר' וטו שליט"א

אם כי מתוך פשטות הדברים בהשקפה ראשונה היה אפשר לפרש כדבריך אבל במכירי קא אמינא שדעת כ"ק מאד"ש קרובה לדעה המקובלת ביהדות ובזה כשיטת לייבוביץ. א"כ מתפרשת שיטתו  שהנראה לעיניים "בהבראם" אינו אמת אלא "בבראם" ואילו לדבריך הוא להפך שהאמת הוא "בהבראם" ורק יש איזו מצוה ותכסיס לקבוע יחס של "בבראם".

לא באתי להכריע וראה ראיתי את הדברים באשכולות אחרים שרצית לפרנס בנידון זה מחלוקת הגר"א והחסידים.

עוד מרגלא בפומיה דאד"ש על פרשה זו על הכתוב והוא ימשל בך - "דאס איז א קללה, נישט קיין מצוה" כלומר שאין לאיש למשול על אשתו ויש לו למנוע את הקללה כמה שאפשר וכמו שמשתדלים בשאר דברי הקללות שבפרשה.

_________________

ווטו,

ראה דברי ליבוביץ' מתוך 'שיחות על פרשת השבוע'


"השמיים והארץ בהבראם" - כנגד המאמין אברהם
על הפסוק "ויברא אלוהים את האדם (א/כז) אומר המדרש: 'בזכות אברהם שהוא האדם הגדול בענקים' זאת ועוד, בסדרה זו עדים אנו לשתי פרשיות בריאה: הראשונה בה פותחת התורה ואינה אלא סיפור ההתהוות, ואילו השניה המובאת בהמשך בסיום מעשה בראשית, ובה למעשה פותח סיפור תולדות העולם והאנושות, ואנו קוראים בה: "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" ובשינוי סדר האותיות במילה ' בהבראם' אנו מקבלים את המילה 'באברהם'. משמע, השמים והארץ מצד עצמם אינם משמעותיים כלל, ולא באה פרשת הבריאה לספק לנו מידע על אודותם, אלא היא באה להציגם כרקע למשהו משמעותי ביותר, והכוונה היא לאותו אדם עליו מעיד הכתוב את העדות הגדולה "והאמין בה' " שהוא אברהם אבינו ראש וראשון למאמינים, הנותן ביטוי לאמונתו הטהורה במעשה העקידה בגינו זוכה הוא להיקרא מפי הגבורה -" ירא אלוהים" והוא גם הנושא את תודעת ההתחייבות והשליחות "אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט"

על פי המסורה המילה 'בהבראם' נכתבת בספר התורה עם הא זעירה, כלומר האות -ה נכתבת קטנה יותר משאר האותיות חברותיה במילה זו, והיא נתווספה בדבר ה' לשמו של אברם, באותה התגלות בה נצטווה אברהם על המילה כמובא בפרק יז/ה
חכמינו דורשים זאת בדרך הרמז, ללמדינו כי לא נבראו שמים וארץ אלא כדי שיקום אותו גדול שבענקים, וילמדנו מה משמעות האמונה באלוהים, אהבתו ויראתו, המקבלות ביטוין בפועל בעקידה שהיא עיקרו של חומש "בראשית" ספר אברהם המאמין, וחשיבות הבריאה כולה היא בפוטנציאל האברהמי החבוי בו.

"משך חכמה" על התורה :

"אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" ' שלא נברא העולם אלא למען אברהם, שהוא השיג מעצמו שלמות הבורא ומציאותו"

חסיד
עוד מרגלא בפומיה דאד"ש על פרשה זו על הכתוב והוא ימשל בך - "דאס איז א קללה, נישט קיין מצוה

 אהבתי

_________________

מודה ועוזב

יבמות ס"א ע"א
<

בט 77
נעשה אדם בצלמינו כדמותינו וירדו בדגת הים.
אז ככה: וירדו בדגת הים זו תכלית ראויה  לגמרי. אותו אדם שהתווכח איתך פשוט לא מבין מה זה לרדות בדגת הים. לרדות בדגת הים אין הכוונה להיות צייד חיות ולשלוט על כבשים ותרנגולים.
אקדים את פירוש רש"י ל'כדמותינו'- להבין ולהשכיל. היינו, שמותר האדם מן יתר הברואים הוא בתבונה. ו'וירדו בדגת הים' פירושו שבתבונתו ירתום את כל הבריאה לצרכיו. במילים אחרות: כל מה שברא ה' עד יום הששי היה כהכנה לבריאת האדם- וכשנברא האדם הוא אמור להשתמש עם הבריאה לתועלתו.
לפי"ז נתקן קצת את הלשון בה פתחנו. וירדו בדגת הים אינה ה'תכלית' אלא הצורה בה אמור האדם לחיות , כמרכז הבריאה, ושכל הבריאה משרתת אותו. התכלית במובנה הרחב היא נושא אחר לחלוטין.

בע"ב תמה אם התורה הינה קובץ חוקים מדוע נכתבה פר בראשית

אותה שאלה אמורה להשאל גם על הרמב"ם מדוע בהל יסוה"ת גלש לתיאור מהבריאה (לדעתו). הוא עצמו נימק זאת (ב/ג מיסוה"ת).

אגב – פי' יפה שראיתי

"זאת הפעם עצם מעצמי..." – במשכן נאמר "על 4 פעמותיו" – צלעותיו. זאת הצלע עצם מעצמי....