|
|
| נשלח ב-15/9/2010 16:13 |
|
| |
תלמיד: < וכאשר ידע משה רבנו, שלא נשאר לו מסך שלא קרעו, וכי נמשלו מעלות המידות כולן והמעלות הדיבריות כולן. ביקש להשיג את האלוהים באמיתת מציאותו, אחר שלא נשאר מונע. אותה שעה אמר: | הראני נא את כבודך (שמות ל"ג, י"ח). | | והודיעו, יתברך, שאי אפשר לו דבר זה, להיותו שכל נמצא בחומר. רצוני לומר: באשר הוא אדם. והוא אמרו: | | כי לא יראני האדם וחי (שמות ל"ג, כ') | הנה לא נשארה בינו ובין השגת האלוהים באמיתת מציאותו זולת מחיצת וילון אחת בהירה, והיא השכל האנושי שאינו נפרד. | >
מתוך:
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2010 16:25 |
|
| |
לכן כתבתי שזה זעיר, ככלל הגיע למקסימום אך תמיד יש משהו לשפר. כמו גרפים של עקומת למידה, שבסוף יש התקדמות אבל כמעט אפסית
לשיטתך אתה אמור להקשות שחיי משה היו "בזבוז" מהרגע שהגיע לדרגתו
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2010 16:31 |
|
| |
תלמיד הרמב"ם בסוף המורה מסביר שהשיא היא עשית חסד וצדקה מתוך הליכה בדרכיו. אם כן ניתן לומר שגם אם משה הגיע לדרגה העליונה הרי מימושה הוא ע"י עשיית חסד וצדקה בארץ. אמנם לפי חז"ל משה ביקש להכנס לארץ תחת הנהגתו של יהושע.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2010 16:33 |
|
| |
עדיין היה לו מה לתרום
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2010 20:07 |
|
| |
מועדים לשמחה לכל חברי וחכמי וגלשי הפורום היקר הזה,
(בעשר שנים הקרובות יהיה לנו (לחוצניקים) שלוש ימים חג (ר"ה\סוכות\שמחת תורה) שש פעמים\שנים,)
ראיה לשיטה שעולם הבא היא בעולם הזה מתוך הפרשה,
דברים פרק לג (ו) יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמת וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר:
מפרש רש"י בשם הספרי יחי ראובן - בעולם הזה:
ואל ימות - לעולם הבא, שלא יזכר לו מעשה בלהה:
ויהי מתיו מספר - נמנין במנין שאר אחיו, דוגמא היא זו כענין שנאמר (בראשית לה, כב) וישכב את בלהה ויהיו בני יעקב שנים עשר, שלא יצא מן המנין:
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2010 21:45 |
|
| |
מקס ג"ט דיוק יפה ומענין- אבל. זה שרש"י האמין בעולם הבא אין ויכוח, אם אפשר להבין את זה מהפשט? אני לא מבין כך. הר כאן משה בירך את השבטים את שבט ראובן- ולא את ראובן האיש, הרי הגמרא אומרת- כל האומר ראובן חטא- אינו אלא טועה,- כלומר הגמרא סוברת שהוא בכלל לא חטא? איך? הרי הפסוק
בראשית פרק לה
וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל פ וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר:
אפשר לפרש את הפסוק אחרת- וילך ראובן-- מתי הוא הלך ולאיפה? הוא הלך ליד האוהל של אבא שלו מתי שיעקב שכב עם פילגשו בלהה וישמע ישראל- הוא שמע שמישהו הולך -פ הוא הפסיק- ולכן היו בני ישראל 12 ולא 13. זה לא הווארט שלי.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2010 03:03 |
|
| |
ירוחם ג"ט
זה ווארט יפה מאוד ומתאים דווקא לך, (אם לא הייתה מדגיש שזה לא שלך)
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2010 10:23 |
|
| |
מקס היות ודחיתי את פרוש רש"י. הטרידה אותי השאלה ומה אם כן פשט הפסוק?
דברים פרק לג יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר:
נראה לי - שבט ראובן הרי לא התישב בארץ- הוא נשאר בע"ה, שבט גד וחצי שבט המנשה כל אחד לחוד- היו הרבה יותר במספרם משבט ראובן בירכם משה שהשבט לא יהפך למיעוט- כי כך באמת קרה, המילה-מְתָיו אין פרושו מתים כי אם אנשים, זה הרי מנוקד בשוא- זוכר?- עומדים חיים שוכבים מתים- כלומר שאנשי השבט יהיו ניכרים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2010 20:15 |
|
| |
העירני היום מישהו שהפסוק "ויראהו ה' את כל הארץ את הגלעד עד דן ואת כל נפתלי ואת ארץ אפרים ומנשה ואת כל ארץ יהודה..." סותר את תיאור חלוקת הארץ בגורל כמו זה המופיע בבבא בתרא קלו. הרי לא סביר שהיה בידם כבר ספר התורה שמתאר היכן נחלתו של כל אחד (לפחות סדר הנחלות מצפון לדרום בחלקו המזרחי של ארץ ישראל)
אמנם יש להודות שפשט הפסוקים ביהושע י"ח הוא שרק שבעה שבטים נחלו בגורל ואילו יהודה, מנשה ואפרים קיבלו נחלתם שלא בגורל, בחלק מהמקרים (נחלת כלב) היתה אפילו הבטחה מראש של משה. זה מקטין אולי את הבעיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2010 20:43 |
|
| |
שבט דן הרי נחל בתחילה במרכז. ואולי לכן רש"י העביר את הפסוקים מגיאוגרפיה להיסטוריה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2010 21:40 |
|
| |
ידיעות על נחלות שבטים היו בישראל עוד הרבה לפני הכיבוש, יעקב נותן ליוסף את שכם, יהודה יושב בשפלה, יעקב אומר "זבולון לחוף ימים ישכון וירכתו על צידון", וגם משה אומר רמזים לנחלות השבטים, דן "יזנק מן הבשן". ואין להתפלא שהגורל עלה בהתאם לתכניות היעודות, או בדומה להם (כי זבולון מעולם לא שכן על חוף הים אלא רק קרוב).
אמנם לגבי הפסוק שהזכיר שנרב (ויראהו את כל הגלעד עד דן), נראה שאין הכוונה לשבט דן, אלא לעיר דן שהיתה בארץ הגלעד (ש"ב כד' ו'), בניגוד ל"ארץ אפרים ומנשה" שהיא ארץ שכם, כאן הוא רק ראה "עד דן", הנקודה הצפונית שאברהם הגיע אליה, ולא את ארץ דן. (שמה של דן הקדומה כלול גם בשם "ירדן" המוזכר גם בכתבים מצריים מראשית האלף השני לפנה"ס)
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2011 19:12 |
|
| |
חורף טוב
דברים פרק לג ו) יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר: ס
למה הכפל יחיה ולא ימות- רש"י מסביר העולם הבא- והזה. אבל הרי מדובר כאן על השבט,
ז) וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר שְׁמַע יְקֹוָק קוֹל יְהוּדָה וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ יָדָיו רָב לוֹ וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה: ס
איפה שבט שמעון לאן נעלם ולמה?
(ח) וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה:
(למה היפוך המילים אורים ותומים- מה הכונה של רש"י שכלפי השכינה אמר זאת? הרי כאן בירך את בני ישראל
ט) הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בנו בָּנָיו לֹא יָדָע כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ:
הרי זה לא יכול להיות ששהכוונה לעגל- כי אביו גם לוי ובנו בניו ודאי לוי, אז מה הרעיון
(י) יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ:
(יא) בָּרֵךְ יְקֹוָק חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן: ס
(יב) לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד יְקֹוָק יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן: ס
למה הקדים את בנימין ליוסף? ממתי ומאיפה בנימין הוא ידיד ה'?
(יג) וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת יְקֹוָק אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת:
(יד) וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים:
(טו) וּמֵרֹאשׁ הַרְרֵי קֶדֶם וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם:
(טז) וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו:
(יז) בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה: ס
למה זכה יוסף לאריכות המיוחדת ההיסטוריה בהמשך לא כל מצדיקה זאת
(י) וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ:
למה נדחק כאילו לשוליים של הברכה יששכר- הרי הוא בכיר יותר! כאילו מוזכר כדרך אגב. האם אולי בגלל ההסכם שחתם עם זבולון?
(יט) עַמִּים הַר יִקְרָאוּ שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ וּשְׂפוּנֵי טְמוּנֵי חוֹל: ס
(כ) וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד:
(כא) וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן וַיֵּתֵא רָאשֵׁי עָם צִדְקַת יְקֹוָק עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל: ס
(כב) וּלְדָן אָמַר דָּן גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן:
(כג) וּלְנַפְתָּלִי אָמַר נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת יְקֹוָק יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה: ס
(כד) וּלְאָשֵׁר אָמַר בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר יְהִי רְצוּי אֶחָיו וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ:
המפרשים מפרשים כמעט כולם ברמזים על עד סוף בית ראשון. אבל הרי התורה ממשיכה להיות אקטואלית גם בהמשך. וודאי שהברכות
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2011 16:18 |
|
| |
| דינוזאורוס כתב: |  | ידיעות על נחלות שבטים היו בישראל עוד הרבה לפני הכיבוש, יעקב נותן ליוסף את שכם, יהודה יושב בשפלה, יעקב אומר "זבולון לחוף ימים ישכון וירכתו על צידון", וגם משה אומר רמזים לנחלות השבטים, דן "יזנק מן הבשן". ואין להתפלא שהגורל עלה בהתאם לתכניות היעודות, או בדומה להם (כי זבולון מעולם לא שכן על חוף הים אלא רק קרוב). אמנם לגבי הפסוק שהזכיר שנרב (ויראהו את כל הגלעד עד דן), נראה שאין הכוונה לשבט דן, אלא לעיר דן שהיתה בארץ הגלעד (ש"ב כד' ו'), בניגוד ל"ארץ אפרים ומנשה" שהיא ארץ שכם, כאן הוא רק ראה "עד דן", הנקודה הצפונית שאברהם הגיע אליה, ולא את ארץ דן. (שמה של דן הקדומה כלול גם בשם "ירדן" המוזכר גם בכתבים מצריים מראשית האלף השני לפנה"ס) |
|
אם נחלות השבטים היו ידועות וכך אכן משתמע מברכת יעקב ומשה ומהתאור של הארץ לעיני משה לפני מותו
למה היה צריך גורל?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2014 12:46 |
|
| |
ויראהו ה' את כל הארץ ...את הגלעד למה הוצרך להראותו את המקום שכבר כבש וישב בה וכן לעיל שא עיניך ימה...
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2014 12:49 |
|
| |
ואתה מרבבת קדש
ה' מסיני בא
וזרח משעיר למו
הופיע מהר פארן
ואתה מרבבת קדש
כולם מקומות ו"רבבת-קדש" הוא "מריבות-קדש" כך שמו בספר יחזקאל ובתורה נקרא "מריבה" ועוד.והוא בקצה ארץ אדום -שעיר
|
|
|
|
|