הברכות של פרשת "וזאת הברכה" עוסקות פחות או יותר בענייני ההנהגה הישראלית.
אפרש כאן קצת מהפסוקים הראשונים:
"ה' מסיני בא וזרח משעיר למו"
אני עוצר כאן - סיני הוא כמובן מקום קבלת התורה - ספר ההנהגה של העם.
לגבי שאר המקומות המוזכרים - ייתכן שהכוונה היא להזכיר מקומות שעם ישראל עבר בהם במדבר, ובהם קיבל את דבר ה', ואולי זה כמאן דאמר "מגילות מגילות ניתנה".
וייתכן ש"שעיר" דווקא הוזכר - מכיוון ששעיר - אדום - ארץ האלופים - הוא מקום המלכות החשוב ביותר, שזוהי גם הסיבה שהוזכרו דווקא "המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל", וביום שבאו לסיני - הביא הקב"ה כביכול כבוד מלוכה כבשעיר - ונתן כבוד מלוכה לישראל.
ומכאן ממשיכים הפסוקים "מימינו אש דת למו"... ואח"כ "והם" (ישראל) "תכו לרגליך" - מכתתכים עצמם (לשון הכאה, רודים את עצמם לפניך), "ישא מדברותיך" ונושאים את דבריך, ומהם דבריך? - דבריך הם "תורה ציווה לנו משה" שנתנה ל"מורשה" ל"קהילת יעקב"
ואז "ויהי בישורון מלך" יש להסתפק אם רומז למשה או באופן אחר רומז לקב"ה, עכ"פ עניין ההנהגה פה ברור.
|
|
