|
|
| נשלח ב-2/10/2007 19:56 |
 |
| |
V10,
אם משאלת הלב שלך היא שהציבור הסרוג (או אפילו החלק התורני שבו בלבד) יהפוך להיות ציבור של ליטאים+ציונות עם כיפה סרוגה, הרי שהיא כנראה לא תתממש לעולם.
הרב שג"ר שהזכרת הצביע על ההבדל התהומי בין תלמיד צעיר או בוגר מרקע חרדי לבין מקבילו מהרקע הסרוג. עבור הראשון, שפת התלמוד ומפרשיו היא למעשה שפת אם שהוא למד לדבר בה מינקות, ובנוסף, הוא אינו בא במגע עם שום שפה אחרת. רובם של אלו שגדשו עד היום את הישיבות הסרוגות לא למדו לדבר בלימוד מגיל 3, ובמקביל נחשפו ל'שפות' אחרות (שפות זרות כמתמטיקה, פיזיקה, ספרות ובמקביל שפות קודש אחרות כמו מחשבת ישראל, תנ"ך או חסידות). אני לא רואה שום מציאות שתשנה את זה, בהנחה שלא מאמצים לגמרי את המודל החרדי (וזהו בסיס הטענות שאין בציבור הסרוג מי שימשיך את ר' אברום, כיון שגם תלמידיו המובהקים שלמדו מפיו עשרות שנים לא צמחו ברקע דומה לשלו). אני מודה שאם עם אחרוינים קלאסיים עוד יכלתי להסתדר, כשאני לפעמים קורא מאמרים של אברכים בני ימינו בישיבות ליטאיות, אני לא מסוגל להבין שם משפט אחד.
איני יודע על סמך מה אתה קובע שרוב ישיבות הסרוגות הן ישיבות שלומדים בהם בעיקר חסידות. לפי מה שידוע לי מדובר על ישיבות בודדות. נכון שהישיבות שבעבר ניסו לחקות את הישיבות הליטאיות הרבה פחות פופולאריות כיום ובחלקן אף ניסו להפוך את הישיבות ליותר 'ארצישראליות', אבל במקביל יש צמיחה של ישיבות אחרות של למדנות 'גושניקית'.
השאלה היא גם למה בדיוק אתה מצפה מישיבה? אם הנחת המוצא שלך היא שכל מי שנרשם לישיבה הוא יר"ש המוכן להתמודד עם אתגרי החיים כולם ונטול כל ספקות ובעיות וכמובן בקיא בכל ההלכות הנחוצות (וכך אני מתרשם מתייחסים לתלמידים בישיבות חרדיות) אפשר להתמקד רק בלמדנות. אבל מה נעשה עם העובדה שלא כולם בקיאים בהלכות שבת או שלא כולם בעלי אמונה מוצקה או שלא לכולם יש כלים להתמודד עם החיים בהמשך?
אני יכול להעיד על עצמי, שכשבחרתי לי ישיבת הסדר בחרתי במכוון ישיבה עם ר"מים חרדיים למדנים והתרחקתי מישיבות 'ארצישראליות' כי הנחת המוצא שלי הייתה כשלך. במבט לאחור, אני לא משוכנע שעוד 'קצות' או 'ר' חיים' שלמדתי ואני זוכר במעומעם הם מה שהיה יותר חשוב לי בהמשך הדרך.
במיוחד תמוהה בעיני הטענה שלך על צמיחת פוסקי הלכה. אני רואה כיום צמיחה רבתי של מורי הוראה שלא מפחדים להעז ולהתמודד עם כל שאלה חדשה מקרוב באה, ועושים את זה ברהיטות ובעומק כפי שיש בעולם הישיבות הסרוגות (ראה למשל בכרכי 'תחומין'). מאידך בציבור הישיבתי אני לא מזהה שום חדשנות ויצירתיות הלכתית מלבד החמרה שיטתית לצאת ידי חובת כל הדעות בכל עניין, ולרוב בסגנון לשוני שמובן ליחידי סגולה בזכרון מאיר (גם כשיש חריגים, הם מועמדים בפינה ונשלחים לידי המיזרוחניקעס - ע"ע הגרז"נ גולדברג או הגר"ש דייכובסקי).
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2007 23:33 |
|
| |
[הפעם צדקת איד"ג. גם ב'יתד' כתבו על הרב שפירא].
עוד קצת על דמותו של ר' אברום כפוסק כפי שמספר תלמידו הרב מנחם בורשטיין (ראש מכון 'פוע"ה' - פוריות ע"פ ההלכה) ב'מקור ראשון':
1. "אמרתי לו פעם: הרב הזה החמיר בעניין מסוים. אז הוא היה אומר, טוב, הוא לא ראה אשה בוכה. בכלל, בכל פעם שהייתי בא להתיעץ איתו בענייני מכון פוע"ה, הוא היה טורח להזכיר לי: אתה יודע שצריך להקל, נכון? בשביל להחמיר לא צריך ללמוד בכלל...."
2. בתקופה שעלתה לדיון שאלת ניתוחי מתים, הרב טרם היה רב ראשי אך מונה כחבר ועדת רבנים בבי"ח 'הדסה' שניסתה לגבש כללים בעניין, והרב שפירא אכן "הציע שם כללים ברורים מתי ניתן לעשות ניתוחי מתים'. בסופו של דבר הועדה לא השלימה את דיוניה.כעבור עשרות שנים פגש אחד הרופאים בביה"ח את הרב שפירא ואמר לו:"אתה יודע למה לא סגרנו את הנושא אז? כי אנחנו הסכמנו להקים ועדה כי היה ברור לנו שהרבנים יאמרו שהכל אסור, ואז אנחנו נגיד שהם חשוכים ובזה יסתיים העניין. אתה הדהמת אותנו עם ההצעות המעשיות שלך, ועם הנכונות העקרונית להתיר, ואנחנו נבהלנו. לא רצינו שתתערבו לנו בעבודה..."
3. כידוע בתקופת היותו רב ראשי הוא עמד בראש ועדה של הרה"ר שדנה בסוגית השתלות האיברים (חשון תשמ"ז), והוביל מהלך של קבלה עקרונית את האפשרות לקבוע את רגע המוות ע"פ מוות מוחי, מה שפתח פתח להתיר השתלת איברים ע"פ ההלכה. ההיתר לא יצא לפועל כיון שבתי החולים סרבו לאפשר לרבנות להציב אדם מטעמה שיפקח על העניין ועל ביצוע הנהלים.
4. "גם בנושא היתר המכירה הוא היה חד משמעי. הוא טען שההיתר מבוסס מאוד מבחינה הלכתית, ושאפשר וצריך לסמוך עליו".
ומוסיף אלחנן ניר, שם:
5. "הוא התקשה עם העובדה שההלכה נהייתה משהו כ"כ מגובש. כאב את הקודיפיקציה. את העובדה שעל כל דבר נכתב ספר הוראות מפורט ואנשים אינם חושבים כלל בעצמם". לדברי ניר הוא התנגד לספר מפורט כמו שש"כ ואף אמר זאת לגרש"ז אויערבך שהשיב לו שזה מה שאנשים רוצים היום....
6. ואי אפשר בלי דרכו להשיב לכל אדם בהומור: הכותב וחברו בהיותם בני 18 ניגשו לר' אברום ושאלו אותו אם מותר לנסוע לטיול בסיני. "הוא הסתכל עלינו, כמו לא מבין את השאלה, ואמר: למה אתם לא מזמינים אותי?"
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2007 20:43 |
|
| |
יקירי..
לא התכוונתי מעולם לכתוב שאין יושבי על מידין בוגרי ישיבות ציוניות והלוואי שירבו כמותם
כל שציינתי שעל הציבור הזה למצא את הדרך ליצור חממה למדנית שתתן מענה אותו מגזר דתי לאומי שכן מעוניין להרוות את צמאונו בלימוד התורה במודל הלמדני ותו לא..
ישיבות אחרות קיימות למכביר בציבור זה..
אינפלציה אולי?? לא יודע
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2007 08:31 |
|
| |
v10
אתה יכול ללכת להר המור.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2007 08:39 |
|
| |
נראה לי שהרב אברהם שפירא זצ"ל, עם עמיתו הרב עובדיה יוסף יבדל"א, היו
הרבנים הראשיים האחרונים שנחשבו לגדולי הדור. כשהם נאלצו לפרוש, בגלל החוק
שמגביל את כהונת הרב הראשי ל-10 שנים, הם עדיין נחשבו לגדולי הדור,
והמחליפים שלהם נחשבו פחות גדולים מהם, וכך מעמדה של הרבנות הראשית ירד,
ונשאר נמוך עד היום.
אולי צריך לשנות את החוק הזה, ולקבוע שרב ראשי מכהן עד פטירתו או עד שהוא מפסיק לתפקד.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2007 22:34 |
|
| |
V10,
מי שמעוניין במסגרת שאין בה אלא למדנות ליטאית, כנראה לא מתאים לישיבה סרוגה שמטבעה היא מגוונת יותר. אני לא חושב שזה ממש נורא אם בחור כזה ילך לישיבה חרדית. אמנם ישיבות העילית הליטאיות סגורות כיום בפני תיכוניסטים, והישיבות שפתוחות לתיכוניסטים איני בטוח שעולות על כל הישיבות הסרוגות, אבל עדיין אפשר למצוא. יש לי כמה חברים שלמדו כמה שנים אצל ר' אשר אריאלי במיר מבלי להמיר את מזרחניקיותם.
אראל סגל,
הרב עובדיה כיהן בצוותא עם הרב גורן. הרב שפירא כיהן בצוותא עם הרב מרדכי אליהו. הבעיה של הרה"ר אינה גדלות המועמדים אלא בעיה מהותית בעצם קיום המוסד והליך הבחירה לו. אין חולק על כך שהרב עמאר למשל הוא מגדולי הרבנים כיום, ועדיין, רבים לא יודעים למשל מה דעתו האישית בעניין היתר המכירה.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2007 22:38 |
|
| |
אראל
אתה רוצה להשאיר אותנו ככה תקועים? עכשיו בדיוק לשנות את ה(צ)חוק? (אלא אם כן אתה מתכוון לבטל את הצורך בשניים...)
-------
מאיר
תוקן על ידי - ymy33655 - 14/10/2007 22:48:42
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2007 23:56 |
|
| |
מאיר,
ומה יהיה אם יאמצו את הנוהל שקיים בביהמ"ש העליון לפיו כשנשיא פורש, ממנים מבין כל השופטים את מי שנשארו לו הכי הרבה שנים לשבת בביהמ"ש?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2007 06:30 |
|
| |
ממללא: סליחה, טעיתי, תודה על התיקון. גם הרב מרדכי אליהו עדיין נחשב לגדול יותר מהרבנים הראשיים שבאו בעקבותיו.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2007 08:15 |
|
| |
ונחזור לר' אברום
מפי השמועה -
פעם באו אליו ואמרו לו האם אין בעיה אם כך שהנשים יוצאות מהחופה רק בהינומא ואינן שמות כיסוי ראש, על כך השיב:
כך נהגו בליטא אצל הגדולים וכך ראיתי, ולא היה פוצה פה ומצפצף, ואתם יותר צדיקים?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2007 12:52 |
|
| |
כן..גמני מכיר למרות שאדם נוגע בעצמו..
גמני נהגתי כך..
מחייך לא אצל הרב אריאלי.. אבל היו אז "מעתיקי השמועה" אחרים וטובים..
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2007 10:43 |
|
| |
http://www.moreshet.co.il//web/news/news1.asp?x=47563&kategory=1100
הדור שלנו הוא דור דעה. יש
לנו דור נפלא''. מחמאות אלו על הדור הרעיף הרב עובדיה יוסף בעצרת לזכרו של
הרב אברהם שפירא. מנהיגה הרוחני של שס, שהגיע (יום א', 14.10.07) למעוז
הציונות הדתית ישיבת ''מרכז הרב'' שבראשה עמד הרב שפירא נשא את נאום
הסיום.
הרב יוסף אמר בדרשתו התורנית כי הוא משבח את המוני העם, האנשים
הפשוטים שאוהבים את התורה. הוא סיפר כי בעצרות התעוררות אליהן הוא מגיע
הוא מוצא אלפים שממתינים לשמוע דברי תורה. ''לפעמים אני מגיע בשעה
אחת-עשרה בלילה, כי יש לי [דרשות] אחרות. הם יושבים ומחכים, לא ככה (בחוסר
מעש, ע.י.) [, אלא] יושבים איתם רבנים ומדברים.ובסוף מקבלים עול מלכות
שמיים בדמעות''.
כאשר דיבר על הרב שפירא, אמר הרב יוסף כי אהב את הדיינות והה דן דין
אמת לאמיתו בשכל ישר מתוך ענווה תוך שהוא שומע גם ערכאות נמוכות. הוא סיפר
כי היה מחזיר ספר שהושאל לו כשהוא בלוי וקרוע מרוב שהיה מתעמק בלימודו.
הוא אמר כי הרב שפירא אמר לו ''הישיבה שלנו מתקרבת לישיבה שלכם'',
ושיבח את העובדה שבמרכז הרב מתקיים ''דיון אמיתי ולא פלפולים של סרק''.
הרב יוסף פנה לתלמידים ואמר כי עליהם למלא את החלל שהותיר רבם.
''מחכים לכם. תמשיכו ביתר וביתר עוז למלא את החלל. קודם תמלאו אתכם ואחר
כך את עם ישראל. כי אין לך דבר יותר גדול מזיכוי הרבים''.
אל העצרת בישיבה הגיעו אלפים וחלקם אף נאחזו בחלונות לשמוע את דברי
התורה. בעצרת, שנקבעה לפתיחת ה''זמן'' (סמסטר הלימודים בישיבות שיימשך חצי
שנה) דיבר בנו ממשיכו של הרב שפירא, הרב יעקב אלעזר כהנא שפירא. הייתה לו
זו דרשתו הראשונה כראש הישיבה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2007 15:11 |
|
| |
מתורתו של הרב בעניין המושג "דעת תורה".
המקור: אתר ישיבת הר עציון http://www.vbm-torah.org/vtc/0023984.html
במסגרת דיונים הלכתיים שהובאו בחוברת זו בשאלת החזרת שטתי ארץ ישראל לישמעאל - שוחחנו עם הרב אברהם כהנא שפירא שליט"א, מראשי ישיבת מרכז הרב ואב"ד בירושלים הדברים הועלו על הכתב בחלקם כהרצאת דברים שוטפת ובחלקם כתשובות קצרות לשאלות.
דעת תורת מהי ?
לפני שאשיב לשאלותיכם בעניין החזרת השטחים יש להקדים ולבאר את המושג שדשים בו רבים : דעת תורה. לענ"ד מושג זה שונה בהיבטים רבים מהמושג דין תורה. דין תורה הוא בבעיא שכל כולה מעוגנת במקורות הש"ס, וכפי שגובשה בפוסקים ובמפרשים ואינה תלויה בבירור הנחות מוקדמות הנובעות מיסודות אשר מחוץ לתורה המסורה.
דעת תורה היא הבט על בעיה שעיקריה, או רוב עיקריה, נובעים מתוך השקפות והסתברויות מחוץ לפסקי הלכה, אך יסודותיהם נעוצים בתורה.
מה שכתוב בש"ס, וסוכם להלכה ברמב"ם, בשו"ע ובמפרשים מדור לדור, תקפו קיים בכל לדורות בלי כל שינוי. כלל ישראל כולו חייב לקיים בדחילו וברחימו וכל מחשבה של היסוס על תוצאות החוב הזה אינה יכולה להשפיע להקל על תוקף זה, אלא א"כ יש הלכה אחרת שלפיה יש להימנע מקיום הלכה זה גם במקרה כזה ההלכה היא שקובעת איך נוהגים ומהנדחה מפני מה. דעת תורה אמורה בשאלה שאין להצביע עליה שהיא הלכה מפורשת. השאלה תלויה בדברי חז"ל שלא גובשו ע"י הפוסקים להלכה, ובעיקרן נשענים על האגדה, המדרשים זוה"ק שאין לנו בהם סיכומים ופסקים של הראשונים למעשה. באמת אין שום בעיה מעשית בעוה"ז שאין לה פתרון או הארה מתוך דברי התורה. (בשם הגר"ח מולוז'ין מקובל שאם יהודי מסתפק אם לקנות יער ליד וילנה הרי הפתרון נמצא בתורה אלא היכן העיניים הקדושות שימצאו זאת?.). בשאלות כאלה המרחב של שיקול הדעת הוא כל כך גדול שאפילו גדולי הדור יתקשו להגיע לידי מסקנה וזקוקים להרבה סיעתא דשמיא.
בדרך כלל שאלות מסובכות אלו קשורות בענייני ציבור ולכן יש בהם צדדים וצדדי צדדים לכאן ולכאן ופרטים אלו מתפשטים על פני כל מקורותינו : בבלי, ירושלמי, מדרשים, זוהר וראשונים שכולם דברי אלקים חיים, ולפיכך ההכרעה קשה ביותר.
נבואה - דעת תורה
בעצם בענייני ציבור הובטחנו בתורה שלשם כך הקב"ה מעמיד לעם ישראל נביאים, וכדכתיב בפ' שופטים. מוכח מכאן שכלל ישראל זקוק להנהגתו של נביא ד'. לפי הרמב"ם בהקדמתו נביא הדור היה גם ראש הסנהדרין. ועיין במכילתא דרשב"י : הנני שולח לכם מלאך - זה נביא, לשמרך בדרך - להזהירך על דבר תורה. הרמב"ם במורה כתב שהפסוק מוסב על ת"ח שבכל דור, ונראה שמקורו ממכילתא דרבי שמעון בר יוחאי זו, וממה דאיתא בסדר עולם שמנה כל הנביאים עד שבטלה הנבואה ומסיים : מכאן ואילך כוף אונך לשמוע דברי חכמים. משמע שחלק מסמכות הנביאים עברה לחכמים שבדור. וזהו מה שאמרו בב"ב י"ב שניטלה נבואה מנביאים וניתנה לחכמים, ובדברי הרמב"ן המפורסמים שם שכל נבואה בדרך חכמה, והאריך בזה הרבה מאד הגאון ר' צדוק הכהן מלובלין בספריו. וכן מבואר בש"ס בכ"מ בסוד ד' ליראיו. וראה בפסחים כשנתעלמה הלכה מהלל הזקן ואמר : ישראל בני נביאים הם ויכוונו להלכה מכוח נבואה. ועיין בספר זיכרונות הגאון ר"י גרוברט מש"כ בשם ר' איציל מפוניבז' זצ"ל. כל זה רק ראשי פרקים ברמיזה ואכמ"ל.
דוגמאות לדעת תורה בש"ס
אצטט לדוגמא כמה מקורות מהש"ס, בענינא דדעת תורה. במסכת ברכות ג : אמר להם דוד לכו ופשטו ידיכם בגדוד. מיד נועצים באחיתופל ונמלכים בסנהדרין ושואלין באורים ותומים. וצ"ע אם יש אורים ותומים מה יש להועץ באחיתופל. וכמדומני שראיתי בספר תפארת שלמה לצדיק מרדומסק שכתב שכל דבר צריך לבדקו קודם כל בשכל הישר ורק אחרי שהשכל הישר קובע שהדבר מתקבל רק אז שואלים באו"ת. לכן הסדר הוא : אחיתופל, סנהדרין ורק אח"כ או"ת. ואחיתופל גבור בתורה היה כמפורש בירושלמי סנהדרין. עיין גרעק"א בברכות שם.
בפסחים נ"ו : ת"ר ששה דברים עשה חזקיה המלך וכו' כתת נחש הנחושת והודו לו, גנז ספר רפואות והודו לו וכו'. על שלשה לא הודו לו : קיצץ דלתות של היכל ושיגרן למלך אשור ולא הודו לו, סתם מי גיחון העליון ולא הודו לו כמים וכו' ופירש"י : נחש הנחושת שהיו טועים אחריו. ספר רפואות שלא היה לבם נכנע על חולים ומתרפאין מיד. מי גיחון שהיה לו לבטוח בהקב"ה.
בברייתא זו חכמי הדור דנו גם על בעיה הלכתית טהורה כמו לעבר ניסן בניסן, גם על בעיות ציבוריות כמו כתיתת נחש הנחושת וגם על בעיות מדיניות וצבאיות כסתימת מי הגיחון. והנה על קיצוץ דלתות ההיכל לא פירש"י כלום ועיין במאירי. אולם ראה ביו"ד רנ"א סעיף י"ד שיכולים לשנות מצדקה של תלמוד תורה לתת כסף להגמון לפי שהוא הצלת נפשות. וכתב הגר"א כמו שמצינו במקרא שהיו נותנים קדשי בדק הבית למלכות של אומות העולם וכ"ש בצדקה. ולכאורה כוונתו לענינו של חזקיה שחכמי ישראל לא דידו לו, וא"כ ראיה מכאן שבאמת אין זו עבירה, שהותר הדבר משום הצלת נפשות. [וד"ל שקודם הפקיעו את הקדש ע"י חילול פחות משויו, דאל"ה הא קי"ל דאין לשנות הקדש מקדושה לקדושה (ר' רמב"ם וראב"ד סוף תמורה), ולא דמי לצדקה דמשנין לחמורה].
ונראה, אפוא, שבודאי לא היתה עבירה בדבר ומה שנחלקו חכמים על חזקיה היינו מפני שלדעת חזקיה היה הכרח לקצץ דלתות ההיכל ולשגר למלך אשור ולדעת חכמי ישראל אין זה הכרח בל יעבור שהרי הנביא הבטיח וגנותי על העיר הזאת ודבר ד' יקום לעולם.
וראה בחולין דף י' דעל מה שאמרו שחזקיה כתת נחש הנחושת שואלים והרי אסא ויהושפט לא בערוהו ? והשיבו : מקום הניחו לו אבותיו להתגדר. והקשו בתוס' משבת דף נ"ו בעניין הבמות שעשה שלמה שלא תירצו כן. והשיבו בתוס' דנחש הנחושת שנעשה מפי הדיבור טעו בו והיו סבורים שאסור לבערו אבל בבמות לא היה מקום לטעות. הנה לנו אבחנה בין דין תורה לרעת תורה ; איסור במות הוא הלכה ברורה ואין שיקולים להתיר. מאידך נחש הנחושת שעשה משה אין לו יסוד בהלכה וע"כ יש שיקול של דעת תורה אם מותר לכתתו מאחר שנעשה תקלה לישראל.
ובעניין סתימת מי הגיחון העליון נראה שבאו למעט את הסתימה הראשונה כשעלה סנחריב על הארץ, כי אז היה צורך צבאי בדבר, באופן מידי, ואילו בסתימת גיחון העליון מבואר שלא היתה סכנת פקו"נ מידי אלא חישוב לעתיד וע"ז לא הודו לו חכמים, ועיין רד"ק שם.
|
|
|
|
|
|
