סוכה כהלכתה שלא כמצוותה?!

איך בונים סוכה בעיר הגדולה?

אשתף את חברי הפורום בבעיה שעלתה בראשי שעה שירדתי במדרגות הבניין עם שולחן מתקפל בידי האחת ושני כסאות פלסטיק בידי השנייה, בדרכי לסוכתנו החביבה: האם ניתן לקיים את מצוות הישיבה בסוכה בעיר הגדולה, בימינו?

גיא, הנושא שהעלית, כפי שהעיר בצדק מיימוני, חשוב מאד ומעורר חשיבה.
אך נדמה לי שיש לכך תשובה הלכתית חדה כתער.
על פי ההלכה, ואינני מתיימר להיות פוסק אלא לציין את הידוע לי, כמדומני, על פי דברים ששמעתי בשם פוסקי הלכה - החיוב המקורי הוא על האדם לייצר סוכה כזו שתהיה לו לשימוש באופן סביר כדירת עראי לשבעה ימים. כללי מצטער אף הם הלכתיים, כך למשל הצער של עליה וירידה במדרגות עם חפצים או אוכל - אינו קרוי מצטער. גם הצער של חוסר פרטיות המקובל כצער נכבד בעידן המודרני - אינו מוגדר כמצטער. מאידך, הדברים שכן הוזכרו כגורמים צער, הם לא רק פוטרים את האדם מישיבה בסוכה כזו - אלא מחייבים אותו לבנות מלכתחילה סוכה כזו שלא יהיה בה צער כזה. (אגב, בדיוק הבוקר התלבטתי לגבי סוכה שיש בה חום רב הגם שהיא כשרה, ולא התקינו בה מזגן, וסבל רב סובל היושב בה - האם מחוייב לשבת ולאכול בסוכה כזו, או שאדם פטור כדין מצטער, או אולי יחוייב לחפש מישהו שיסכים לארח אותו?)
אחזור לענייננו: ככל שירבה האדם בהעברת דירת הקבע שלו לדירת העראי, יותר קיים את המצוה כהלכתה ביתר שלמות (רמב"ם), אך אין הוא מחוייב ואי אפשר גם, להצליח לעשות העברה מלאה.

העולה מכל הנ"ל, שמי שיכול לרכוש דירה עם סוכה מתאימה לאכילה ושינה, בוודאי טוב יעשה אם יבחר באפשרות הזו. מי שדירתו אינה מתאימה, יעשה את המקסימום בכדי לקיים את מצות סוכה, ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכון את לבו לשמים. וכבר העירו על הסכום שחייב אדם להוציא בכדי לקיים מצוה דאורייתא.
רוב הקבלנים הבונים לחרדים, יודעים שיש צורך בסוכות. חלקם בונים סוכות רחבות יותר (או מרפסות סוכה גדולות), וחלקם פחות. אשר לציבור הישראלי, אכן עצוב הדבר, אבל באמת לרבים מהם יהיה קשה מאד למצוא שטח מתאים לסוכה, ועל כך נאמר, כשיגיע הדבר לידינו, ויחזרו עם ישראל בתשובה ויתקרבו לאביהם שבשמים, נזדקק לזה, ובוודאי תתפשט אז הארץ כידוע ושוב יהא מקום ברווח.

מוציא לאור

כתבת דברים רבים חשובים, אך אני מרשה לעצמי הערה אחת, שכמדומה בזאת נפלה שגגה בדבריך:

העדר פרטיות הוא אכן סוג של צער.

לכן רשאי אדם לא לישון בסוכה שהיא ברשות הרבים, שהרי אינו רוצה שיראוהו בפיז'מה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

שלום גיא,
לדעתי הפתרון הוא כמו שהעלית בסוף שאלתך, והא נושא המגורים בכלל.
לפני מספר חודשים עברתי סוף סוף לפינה שלי, בית צמוד קרקע. ובמאפייני החיפוש של מקום המגורים נכללו גם האפשרויות לקיים מצוות כמו סוכה ואורח חיים יהודי בכלל.
בבחירה שלי למשל, היו ויתורים אחרים שעשיתי לעומת מה שנראה לי חשוב יותר.

מה שאני רוצה לומר הוא שהיום כמו פעם יש והיו תמיד בעיות באפשרויות לקיים מצוות, רק שצריך לדאוג מראש לצמצם אותם כמה שיותר, אם זה לגבי המגורים, האוכלוסיה מסביב וכד'.

שאלה: עד כמה חייב אדם להתאמץ ולהשקיע בעניינים כגון אלו?
הנה לשון הזהב של הרמבם שדן בעניין מגורים בקרבת אנשים אשר לא טובים המה. העניין שם יותר חמור אבל אפשר להשליך ממנו גם על הנדון:

וְכֵן אִם הָיָה בִּמְדִינָה שֶׁמִּנְהֲגוֹתֶיהָ רָעִים, וְאֵין אֲנָשֶׁיהָ הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה--יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֲנָשָׁיו צַדִּיקִים, וְנוֹהֲגִים בְּדֶרֶךְ טוֹבִים.  וְאִם הָיוּ כָּל הַמְּדִינוֹת שְׁהוּא יוֹדְעָן וְשׁוֹמֵעַ שְׁמוּעָתָן נוֹהֲגִים בְּדֶרֶךְ לֹא טוֹבָה, כְּמוֹ זְמַנֵּנוּ זֶה, אוֹ שְׁאֵינוּ יָכוֹל לֵילֵךְ לִמְדִינָה שֶׁמִּנְהֲגוֹתֶיהָ טוֹבִים, מִפְּנֵי הַגְּיָסוֹת אוֹ מִפְּנֵי הַחֹלִי--יֵשֵׁב לְבַדּוֹ יְחִידִי, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמָר "יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם" (איכה ג,כח).  וְאִם הָיוּ רָעִים וְחַטָּאִים, שְׁאֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ לֵישֵׁב בַּמְּדִינָה אֵלָא אִם כֵּן נִתְעָרַב עִמָּהֶן וְנוֹהֵג בְּמִנְהָגָן הָרָע--יֵצֵא לִמְעָרוֹת וְלַחֲוָחִים וּלְמִדְבָּרוֹת וְאַל יַנְהִיג עַצְמוֹ בְּדֶרֶךְ חַטָּאִים, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמָר "מִי-יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר . . ." (ירמיהו ט,א).
(הועתק מהלכות דעות פ' ו' משנה תורה מכון ממרא).

מועדים לשמחה.