רבי אברהם אלקנה כהנא שפירא זכרונו לברכה
ביום טוב ראשון של חג הלך לעולמו ראש ישיבת מרכז הרב והרב הראשי לישראל לשעבר. קשה להגזים במשמעות סילוקו בנוגע לציבור הדתי לאומי על גווניו, בהדגשה מיוחדת 'על גווניו'. כנראה ימים עוד יגידו את עומק ההשלכה שתהיה לפטירתו על גיוונה ההולך ומתרבה, הולך ומתרחק של הציונות הדתית.
הרב היה בעצם חוליה מקשרת בין עולם הישיבות האחד -לפני שהפך לשני עולמות חסרי זיקה כמעט, החרדי והציוני- ובין עולם הישיבות הציוני. הוא היה תוצר אוטנטי ירושלמי חברונער, בן חברתם של הרב ולדינברג ז"ל, הרב ז'ולטי ז"ל, הרב גולדשמיט ז"ל ובני גילם.
עמידה בראש ישיבת מרכז הרב לא היתה מופקעת גם עבור חלק מחביריו. הוא היה איכשהו בן משפחתו של הרב צבי יהודה ז"ל ובירושלים של אז תפקיד זה לא היה עבירה גדולה במיוחד עבור חברונער טיפוסי.
בחירתו לרב ראשי היתה פיקוק מחוסר מועמד מוצלח להחליף את הר' גורן שלא יכול היה להתמודד שנית על התפקיד מכוח החוק.
בקיצור, הוא היה יכול באותה מידה לצאת ראש ישיבה ו/או פוסק חרדי, כמה צמתים לא מאוד מרכזיים בחייו קיבעו את דמותו כפי שהיא.
אדם זה היה למנהיגה של הציונות הדתית והוא השפיע עליה כמה השפעות משמעותיות. הוא האט את קצב התרחקותה מעולם הישיבות ההוא, הוא העמיד את התורה לפני הציונות, והוא היה מחויב ומחייב לנורמות הישנות בפסיקת הלכה. הוא גם לחם בצורה פעילה במגמות חדשות בעולם הרבנות הציוני. קיבלו אצלו גיבוי עד ימיו האחרונים, השמרנים שבעולם הרבנות הראשית והציונית.
עם סילוקו נפתחה תקופה חדשה, ואם הגזמתי אזי הואץ התהליך האצה משמעותית מאוד.
מה כל זה אומר לבני הציבור החרדי? מה זה אמור ללמד אותם אם בכלל?
לכאורה, החרדים היו צריכים להעריך את הנהגתו, לפחות בתור בלם, הוא מנע קיטוב עמוק יותר, לפחות ברמה העקרונית הבאה לידי ביטוי באי אלו שיתופי פעולה מאולצים ברמה הציבורית בין שני הקהלים. בפועל כנראה שזה לא ממש קרה.
כנראה שהשאלה היא די טפשית, מי שלא ממש מעניין אותו מה קורה מעבר לגדר, למה שיכבד את מי שממתן שם מגמות?
הבעיה היא שזה לא נראה כך. הלא החרדים נלחמים על גיטי החילונים ועל היתר המכירה בהרצליה פיתוח כגדולי המזרחי של שנות קום המדינה. אז מדוע הם לא שמחים לשתף פעולה עם מי שלפעמים חושב בדומה להם מעבר לחומת צבע הכיפה (של חניכיו)?
ואולי הוא זה שלא רוצה בכך?
_________________
-------
מאיר
 |
|
|
