נח

"אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ" (בראשית ט, יג)

נחלקו המפרשים מתי נתנה הקשת בענן, האם היא נתנה בבריאה ואחרי המבול הקב"ה השתמש בה גם כאות ברית בינו וביננו, וזה מסתדר גם על הלשון "נתתי" - נתתי כבר בבריאת העולם (רמב"ן, ספורנו ועוד).

י"א שבבריאה נתנה בצורה מסויימת - רק בלחות ולא בענן , או שהענן הסתירה מבנ"א ואחרי המבול היא השתנתה ונתנה להראות בענן (תולדות יצחק, הכתב והקבלה).

אך תמוה פירוש ראב"ע שסובר בתוקף שהקשת נתנה רק לאחר המבול ולא היתה כלל קודם לכן מבריאת העולם, הנה לשונו:
"את קשתי - הנה נתתי עתה קשת בענן. ואין פירושו כאשר אמר הגאון כי בתחלה היתה"

פירושו של ראב"ע לכאורה סותר משנה מפורשת במסכת אבות פ"ה מ"ו:
"עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן, פי הארץ, ופי הבאר, ופי האתון, והקשת, והמן, והמטה, והשמיר, והכתב, והמכתב, והלוחות. ויש אומרים, אף המזיקין, וקבורתו של משה, ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים, אף צבת בצבת עשויה"

_________________

מ. זוהר

הרמב"ם מסביר שם בפהמ"ש שכל הנברא בבריאת העולם הושם בטבע העולם מששת ימי בראשית. גם פי האתון נברא כבר בבריאת העולם רק בזמן בלעם ניפעלה בריאה זו, ואכן הבריאה הזו נבראה רק באתון אחת ופעולתה היתה רק באתון אחת.

לעומת זאת אין חולק שתופעת הקשת היא פיזיקלית וטבעית תמיד ולא מצינו פעמים שקרני השמש והענן יחדיו לא ייצרו קשת. קשת היא תופעה של שבירת קרני השמש בענן או בלחות (ניתן לראות קשת אף ליד מפלים, ממטרות ועוד). לפי ראב"ע לפני המבול גם כשקרני השמש היו מתנגשות בענן לא היה נוצר מכך אפקט שבעת הצבעים, רק לאחר "ונתתי את קשתי" - לאחר המבול - הוחל בטבע האפקט הנ"ל.

יתר ע"כ, גם אם נדמה את דוגמת האתון לקשת ונבאר שכמו שהאתון נבראה באתון אחת שהיתה קיימת אצל בלעם, כך הקשת נבראה להיות רק בהתנגשות קרני האור בענן לאחר המבול ומאז בכל התנגשות שכזו נוצרת קשת, הרי ודאי שהקשת נבראה כבר בבריאת העולם ולא לאחר המבול, והראב"ע כותב "נתתי עתה את הקשת" ולא שהיתה בתחילה - מששת ימי בראשית.

_________________

מ. זוהר

א. הרמב"ם סובר שהכל הושם בטבע הבריאה בששת ימי בראשית, דהיינו שהכל נברא אז גם תופעת הקשת בענן אינה חידוש בטבע העולם.

ב. ראב"ע לא חייב לפרש כהרמב"ם, הרי יש שחולקים על הרמב"ם הנ"ל ויכול הוא לסבור שהתחדשו טבעים חדשים בעולם שלא היו קודם לכן. אך עכ"פ משנה מפורשת היא שהקשת נבראה בבריאת העולם בע"ש בין השמשות ולא לאחר המבול כפי שמדגיש ראב"ע.

_________________

מ. זוהר

ירוחם

אני חושב שזה לא כ"כ משנה אם הם דנו את היוצא ברצח או לא, מה שחשוב זה שהם לא הרשו לאף אחד לצאת, כולם היו חייבים לחשוב בדיוק כמו שהחליטו אלו שבראש.

ואת ההאשמה לרצח, הנצי"ב הרי מוכיח מסיפור אברהם אבינו.

מיכה,

היו חייבים לחשוב בדיוק כמו שהחליטו אלו שבראש.

זו כבר טענה ענינית, וזו גם טענה נכונה העונה  למצבו של האדם, לדורותיו.

הבעיה שהציגה התורה בסיפור הזה, היא, האם תתכן התפתחות מחשבתית, המוכתבת על ידי אנשים אחדים, שקפצו בראש?
 
האם תתכן התפתחות מחשבתית, בתמימות דעת? האם תתכן התפתחות טכנולוגית, בצורה זו?

האם העולם יכול להתפתח  בצורה של אחידות דעת ולשון?, התשובה של התורה כנראה שלא,

חייב להיות מתח בין אנשים בכדי להתפתח, חייב להיות מתח מחשבתי לאומי ועוצמתי, בכדי להגיע  להשגים,
אולי בפרשת השבוע, התורה רומזת נגד הגלובליזציה, שאכלנו ממנה לאחרונה, במינון גבוה.?

לפי המופיע במדרשים נח פגש את אברהם בבל בדור הפלגה, אברהם היה בן 52,

ולפי ע"ד תרח ואברהם שהתורה מספרת לנו עליהם שיצאו מאור כשדים ללכת ארצה כנען,  היו לפי זה אלו  שנפוצו בכל הארץ, והם בחרו כיעד את ארץ כנען. כתפוצה.

חא מצאתי עיסוק בזה העבר אז הנה אני מעלה את זה.
בפרשת נח מוזכרת חלוקה בין בהמות טהורות לטמאות.
לכאורה עניין זה מקדים את עצמו בהרבה, שהלא חלוקת החיות והבהמות מופיעות רק אי שם בספר דברים.
על כרחך לומר שהמושג "בהמה טהורה" היה קיים באנושות עוד לפני היהדות, היינו היה מקובל שלא כל הבהמות הן ברות הכי על מנת להוות קרבן נאות.
ולפי זה מסתבר שפרשת המאכלות האסורות, לא ממש מחדשת, אלא יותר מגדירה את הידוע בכלליות כבר אז.
ואולי החידוש הגדול הוא שבהמה טמאה , לא זו בלבד שאיננה נאותה לקרבן, אלא אסורה כליל לאכילה (ואפילו במגע על פי פשט הכתוב).מעין חומרה יתירה בבני ישראל.

_________________

נכון שהיו כבר אז בהמות טהורות וטמאות, אבל מי אמר לך שהטהורות של אז זהות לטהורות שלנו??

ירוח"ש,

לגבי חומר חטא דור הפלגה, עיין נא בדברי הרש"ר על אתר ונדמה שתמצא נחת.

אצטט משהו מדבריו כמתאבן לדבריו הארוכים בפרשה זו. וזה לשונו: "ערכים גדולים וקיימים נוצרים רק בכוחות שותפים. אכן הציבור הוא השלמה ליחיד; בד"א? אם מעמד הציבור כלפי ה' איננו שונה ממעמד היחיד... אולם כאן טמונה הסכנה. בסופו של דבר - היחיד יזכור בעצמו את מגבלותיו. לא כן הציבור. הן הציבור הוא חזק באמת.  ב נ ק ל  י צ י ג  א ת  ע צ מ ו  כ מ ט ר ה  ע ל י ו נ ה, - כאילו אין ערך ליחיד אלא בציבור, כאילו תפקיד הציבור איננו להשלים את היחיד, אלא היחיד בטל בציבור."

וברוח זו עוד רעיון ששמעתי ע"פ דברי רש"י על "הבה נרדה": "מדה כנגד מדה - הם אמרו [הבה נלבנה ו] הבה נבנה והוא כנגדם מדד ואמר ובה נרדה ונבלה". אין כאן רק לשון נופל על לשון אלא שהם לקחו את הטבע בידם ועיצבוהו כרצונם ליצור לבינים ולבנות בנין, כל זמן שיוזמתם בהתאמה להווה הרשות בידם [השווה לרשות שניתנה בבריאה לאדם לאכול את הצומח ואחר המבול גם את החי ובתנאי שישמרו את תנאי ההתאמה להווה] אבל משה"הבה" שלהם מנוגד להווה בא ה"הבה" שכנגד לשבש את כלי יוזמתם ה"שפה אחת".


קוני"ל,

לשאלתך השניה אולי נותן הכתוב מקום להשקפה שאינה רואה את ציווי הווה מגיע באמצעות פקס או אימייל אלא באמצעות המסר המתקבל ע"י היונה ועדיין צ"ע.

תוקן על ידי עצכח ב- 08/11/2008 21:27:50