|
|
| נשלח ב-3/10/2010 14:38 |
 |
| |
ועתה מצאתי את מבוקשי בכת"י שבאוצרות התורה, וחסר תיבה אחת השופכת אור בדברי רש"י ואין צורך בהגהת הגור אריה, והנה הנוסח שבכת"י ההוא:
"התהלך - לשו' שעבר, זהו שמושה של למ"ד בלשון כבד. - ה' משמשת להבא ולשעבר בלשו' אחד. קום התהלך להבא, התהלך נח לשעבר, התפלל בעד עבדך להבא, ובא והתפלל על הבית הזה לשו' שעבר שהוי"ו שבראשו הופכו להבא".
תוקן על ידי פרספקטיבה ב- 03/10/2010 14:45:25
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2010 15:23 |
|
| |
מקס
מה ההבדל בין התהלך הראשון לשני? קום התהלך להבא, התהלך נח, לשעבר,
מה שנכון הוא ו ההיפוך כמו כמעט כל פרשיות בראשית
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2010 15:26 |
|
| |
ירוחם אני רוצה לבקש אותך אם תוכל להציע את האופן בו פירשת לעצמך את דברי רש"י, כי בלעדי זה אינני מצליח לרדת לסוף דעתך בשני הודעותיך.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2010 15:50 |
|
| |
התהלך- לשון עבר= פעם בעבר הוא התהלך- היום כבר לא
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2010 16:20 |
|
| |
תהיה לי בריא ירוחם, רק הרשה נא לי להציע את פירוש רש"י כפי הבנתי (לפי גירסת כת"י המצוי במאגר אוצרות התורה). 1. התהלך - לשו' שעבר
2. [התהלך] זהו שמושה של למ"ד בלשון כבד.
הפעל התהלך הוא הטיה ("שמוש") של לשון כבד "הִלֵּךְ" ולא "הָלַךְ" [שהוא לשון קל]. ההבדל בין לשון קל ובין לשון כבד טמון בדגש שבלמ"ד. רש"י מצא לנכון לפרש זאת מתוך שיותר נפוץ הצורה הָלַךְ ויש מקום לטעות שההטייה "התהלך" שייכת לבנין קל.
וכאן חוזר רש"י לפרש ענין ראשון מה שכתב שהתהלך הוא לשון שעבר, שלא נתבלבל אם נמצא להלן צורה זו בלשון עתיד.
ה' משמשת להבא ולשעבר בלשו' אחד. קום התהלך להבא, התהלך נח לשעבר, התפלל בעד עבדך להבא
ורש"י מביא דוגמא נוספת ללשון עבר למרות שהמשמעות כאן היא דוקא להבא.
ובא והתפלל על הבית הזה לשו' שעבר שהוי"ו שבראשו הופכו להבא.
כוונת רש"י היא שמההקשר נוכחים שהכוונה היא לעתיד. כלומר "יתפלל". ומכיון שנעשה כאן שימוש בוי"ו ההיפוך, הרי "ההיפוך" משמש דוגמא ללשון עבר.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2010 16:26 |
|
| |
התהלך- להבנתי הוא לשון הווה לא עבר ולא עתיד כמו אצל אברהם התהלך לשון הווה
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2010 16:36 |
|
| |
קום התהלך אינו לשון הוה (מה לדעתך משמש "מתהלך"?) אלא הוא לשון ציווי ולכן הוא גם לשון עתיד כי אי אפשר לצוות על העבר ולא על ההוה, אלא על העתיד בלבד.
תוקן על ידי פרספקטיבה ב- 03/10/2010 16:39:28
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2010 17:03 |
|
| |
פרספקטיבה זה נכון אולי דקדקית- אבל מעשית ה' אמר את זה לאברהם, לא מיד כשהגיע לארץ, כציווי. אלא הוא אמר לו את זה לאחר שאברהם כבר התהלך טוב טוב בארץ הרבה זמן.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2010 17:13 |
|
| |
ולכן - האם התהלך פירושו בהוה או לעתיד?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2010 22:33 |
|
| |
יש להניח כדבריך לפי לשון הפסוק זה- עתיד- או -הווה מתמשך- אצל נח זה ודאי הווה.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2010 22:55 |
|
| |
ואיזו מלה תשמש לדעתך אם אבקש להביע עבר? למשל: "הלוא כאשר ... בהם וישלחום וילכו? (ש"א ו, ו).
אמת נכון שהצורה התפעל היא גם מה שקוראים "מקור", שאינו תלוי בזמן ובגוף כלשהו, כמו "בהתאסף" ראשי עם. אולם זה לא שייך לכאן, כי כאן המדובר מ"פעלים".
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2010 23:14 |
|
| |
אם כבר חידונים איך תפרש את -אז ישיר-
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2010 11:00 |
|
| |
בכדי להוריד קצת את המתח בפורום,
ראיה מהפרשה שאפשר לתת לבן את שם הסב בחייו,
בראשית פרק יא (כד) וַיְחִי נָחוֹר תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת תָּרַח:
(כה) וַיְחִי נָחוֹר אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת תֶּרַח תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת: ס
(כו) וַיְחִי תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן:
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2010 11:05 |
|
| |
מה חידשת? אצל הספרדים זה נהוג היום? ולמה שזה יהיה אסור? בגלל כמה אמונות טפלות ועיין הרע אשכנזית.
אב-נר- בן נר, בלעם בן בעור- בנו בעור ועוד רבים.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2010 13:45 |
|
| |
חשבתי לצטט מה שכתבתי באשכול אחר בעניין אחר,
רצוני לתת דוגמאות של דרשות חז"ל שאפשר לומר שהם אמרו מסברה, אבל המילים עדים שכותב התורה התכוון בכתיבה לרמוז עליהם
(ז) וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל:
על הפסוק הזה דורשים חז"ל האנשים לבד והנשים לבד, לפי שנאסרו בתשמיש המטה, מפני שהעולם היה שרוי בצער:
כי כתוב נח ובניו ואשתו ונשי בניו, ולא כתוב נח ואשתו ובניו ונשותיהם,
ובהמשך כתוב
(טו) וַיְדַבֵּר אֱלהִים אֶל נחַ לֵאמר:
(טז) צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ:
כאן דורשים חז"ל איש ואשתו, כאן התיר להם תשמיש המטה:
כי כאן כן כתוב אתה ואשתך ובניך ונשי בניך,
ומה עושים נח ובניו למעשה ?? כתוב
(יח) וַיֵּצֵא נחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ: כלומר אלוקים אמר, אבל הם לא רוצים, הם יוצאים נח ובניו לחוד ואשתו ונשי בניו לחוד,
לכן באמת אלוקים מקים ברית עם נח וכך דורשים חז"ל על סיבת הברית (הרי נח לא ביקש ברית בכלל ??)
בפרק ט פסוק (ז) וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ: ס אבל הם בשלהם,
ולכן אומר להם אלוקים (ח) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נחַ וְאֶל בָּנָיו אִתּוֹ לֵאמר:
(ט) וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְאֶת זַרְעֲכֶם אַחֲרֵיכֶם: דרשים חז"ל מסכים אני עמך, שהיה נח דואג לעסוק בפריה ורביה עד שהבטיחו הקדוש ברוך הוא שלא לשחת את העולם עוד, וכן עשה. ובאחרונה אמר לו הנני מסכים לעשות קיום וחזוק ברית להבטחתי, ואתן לך אות:
 |
|
|
|
|
|
