|
|
| נשלח ב-21/10/2012 12:11 |
 |
| |
ערום ועריה. זה בד"כ הכוונה לערוה, משו מכוסה שלא אמורים לגלות אותו...
שוב, אם הם לא כתולדותם איך אפשר לדעת מי הגדול ומי הקטן?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2012 12:18 |
|
| |
ערום ועריה -אינו בשום פנים ואופן ערווה! במקרה שלנו אפילו ערום לא נכתב- אלא רק ויתגל- גופו התגלה. כשהתורה מתחילת לבנות את היסטורית האנושית כביכול- היא מוכרחה לציין מי ראשון ומי שני ומי שלישי, בדיוק כפי שהוא מונה אותם בלידתם
בראשית פרק ה (לב) וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת:
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2012 12:23 |
|
| |
עריה=ערוה... (בתנ"ך אותיות אהו"י מתחלפות)
וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ...
ההיסטוריה המנויה היא בן אחר בן, סדר התולדות באמצע לא ממש חשוב.
וחוץ מזה אתה מתעלם מהפסוק שהבאתי לך ("אחי יפת הגדול")
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2012 12:35 |
|
| |
מכיון שגם ביציאתם מהתיבה הסדר הוא אותו סדר. ועוד הפסוק שם מדבר ששם היה אחי יפת הגדול ואכן היה שם הבכור,
בכל מקרה שלשה פסוקים הכותבים את יפת בסוף חזקים יותר מפרשנות.
ערווה זזו המילה שעושים בה שימוש לדבר מכוער. או דבר מוסתר- וכד'
ערות הארץ- ערוות דבר. וכד'
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2012 14:06 |
|
| |
לפי הטעמים "הגדול" מתייחס ליפת ולא ל"אחי".
יכול להיות שבגלל ששם יותר חשוב לנו הוא מוזכר ראשון כמו "ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו" או "ואתן ליצחק את יעקב ואת עשיו".. ומכיון שהתחיל בשם המשיך לפי הסדר אחריו - חם (הקטן) ואת יפת בסוף.
כמו שאתה רואה 2 פסוקים שמאששים את הסדר הזה:
את אשר עשה לו בנו הקטן - חם.
אחי "יפת הגדול"..
נו, אתה מאשש את דברי.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2012 19:14 |
|
| |
שאלתיי א) וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ: מאיפה הוא ידע? הרי יכול באמת להיות שעלה הזית צף על המיים?
המילה טרף בעברית פרושה קרע שסע- העלה שבפיה של היונה היה קרוע, וזה הסימן שהיא קרע אותו. (כב) וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ: ויתגל= התגלה גופו הערום.. האם גוף ערום של אדם הוא ערווה? הערווה היתה מצבו המכוער של נח- הערום שהיה כמו כל שיכור מתגלגל בקיאו, מי שראה פעם שיכור יבין את הכעור הגדול. (כד) וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן: בנו הקטן? הוא היה השני ולא הקטן. במחילה אבל תשובתו של רש"י לא עונה. בכדי להבין יש להבין שני פסוקים אחרים לכאורה קשים.
(יח) וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם וְחָם וָיָפֶת וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן:
לפי המפורט בהמשך היו לנח הרבה נכדים אחרים, חוץ מכנען- למה רק כנען מוזכר - המפרשים הטוענים כי שמו שורבב כפרומו לעלילה בהמשך, נו. בהוספה לשאלה השאלה היא מדוע כנען קולל על מעשי אביו?
כה) וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו:
כנראה שכנען היה הנכד החביב על נח- דבר מקובל - במשפחות גדולות שחיות בחמולה, נח התיחס אל כנען כבנו הקטן האהוב- (בני בנים כבנים), והנה הבן האהוב הזה הוא שכנראה העצים את מצבו המכוער של נח.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2012 18:10 |
|
| |
הבנה ללבו של הוי"ה- "ויאמר ה' אל לבו"
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2012 19:50 |
|
| |
ירוחם ,
קלו המים מעל הארץ ,,מלשון הוקל=
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2014 08:49 |
|
| |
כהכנה לבעלי הקריאה והלומדים, מצ"ב ליקוטי בתר ליקוטי של הצעות תיקוני נוסח לפרשת נח, וה' ינחמנו משגיאות סופרינו...
http://ivri.org.il/2014/10/bhs#2
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2014 20:20 |
|
| |
בשלשה במרחשון שואלים את הגשמים רבן גמליאל אומר בשבעה בו כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת, (משנה תענית דף י' ע"א) בגמ' (שם דף ד' ע"ב) התייחסו ל"כדי" כסיבה אמיתית ולכן הגבילו שרק בארץ ישראל בזמן הבית וכו', אבל בזמן הזה שואלים בארץ ישראל מזמן שמזכירים מכ"ג תשרי. כל זאת בניגוד לפשטות המשניות בפרק זה. המנהג הישראלי אחרי תקופת הגמ' היה כמו שאמרו בגמ' לשאול ולהזכיר גשם מייד אחרי סוכות, (ראה בארוכה בגליון קולמוס __ משפחה) הרמב"ם פסק כפשט המשנה וכך המנהג היום בארץ ישראל ששואלים גשמים רק משבעה במרחשון. מה הטעם האמיתי לשבעה במרחשון הוא שזה זמן רביעה וזה נתפרש בגמ' שם (בדף ו ע"א) "בשלמא רביעה ראשונה לשאול שלישית להתענות..." כלומר שזמן רביעה ראשונה נפקא מינא לקביעת זמן בקשת גשמים וכלומר שזה הטעם של נההמשנה שמבקשים גשם משלשה או משבעה במרחשון שאז זמן רביעה ראשונה כמבואר בברייתא שם. (כמובן לטעם זה מובן גם דעת חכמים שבשלשה במרחשון מה שאין כן להסבר המשנה לאיפוה מגיעים בשלשה במרחשון אולי לדמשק...). בירושלמי נוסף הסבר הקושר את הנושא לפרשתינו שלמרות שנחלקו תנאים בזמני הרביעה הכל מודים שאחד מזמני הרביעות הוא בשבעה עשר במרחשוון שנלמד מהמבול ע"כ. כמובן זה בהנחה שמניין החודשים בתורה לפני יציאת מצרים היא מתשרי ויש כאן הבנה שהמבול התחיל בזמן הגשם הרגיל בתור גשם רגיל דומה למדרש שמובא בפירוש רש"י "שכשהורידן הורידן ברחמים שאם יחזזרו יהיו גשמי ברכה" וזה בניגוד לברייתא שהובאה בתלמוד בבלי (ראש השנה דף י ע"ב) שינה הקב"ה עליהן מעשה בראשית וכו' ובאמת הברייתא שם היא כמי שסובר שהמבול החל בחודש אייר (עיין שם).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2014 20:47 |
|
| |
וַאֲנִי, הִנְנִי מֵבִיא אֶת-הַמַּבּוּל מַיִם עַל-הָאָרֶץ, לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר אֲשֶׁר-בּוֹ רוּחַ חַיִּים, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם: כֹּל אֲשֶׁר-בָּאָרֶץ, יִגְוָע. וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי, אִתָּךְ:
הברית היא שכרת עמו אחר צאתו מן התיבה שלא יכרת שוב הוא וזרעו
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2014 21:05 |
|
| |
ונראתה הקשת בענן וזכרתי את בריתי.... והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם כלומר שהזיכרון הוא לה'
ולכן זיכרון בענן שהוא במים שכביכול ה' יראה וכל מקום זיכרון לאדם בדבר שבארץ שהוא רואה
ועוד שכשיהיה ענן וגשם תזכיר הקשת שלא יהיה הגשם הזה תחילת מבול.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2014 21:09 |
|
| |
וְאַךְ אֶת-דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ, מִיַּד כָּל-חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ; וּמִיַּד הָאָדָם, מִיַּד אִישׁ אָחִיואֶדְרֹשׁ, אֶת-נֶפֶשׁ הָאָדָם. שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ: כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, עָשָׂה אֶת-הָאָדָם. וְאַתֶּם, פְּרוּ וּרְבוּ; שִׁרְצוּ בָאָרֶץ, וּרְבוּ-בָהּ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-נֹחַ, וְאֶל-בָּנָיו אִתּוֹ לֵאמֹר. וַאֲנִי, הִנְנִי מֵקִים אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְאֶת-זַרְעֲכֶם, אַחֲרֵיכֶם. וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם, בָּעוֹף בַּבְּהֵמָה וּבְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ אִתְּכֶם; מִכֹּל יֹצְאֵי הַתֵּבָה, לְכֹל חַיַּת הָאָרֶץ. וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְלֹא-יִכָּרֵת כָּל-בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל, לְשַׁחֵת הָאָרֶץ.
הברית היא הדדית וכהמשך לציווי שהם לא יהרגו בני אדם והוא לא יביא מבול. ולפי שהברית של אי הבאת מבול נכרת עם כל בשר ולא רק עם האדם לכן גם בצווי נכללו אף החיות מה שךא מצינו לו חבר בכל התורה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2014 21:14 |
|
| |
אך בשר בנפשו (עם נפשו ,שזה) דמו לא תאכלו זה איסור אכילת דם (וכן פירש בספר היובלות).
תוקן על ידי בערולאאדע ב- 25/10/2014 21:16:38
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2017 08:42 |
|
| |
לבאר ההבדלים בין הניסוחים השונים על החיות שנכנסו לתיבה
בפרק ו' פס' י"ט
מוזכרים כל החיות שנים שנים למיניהם ("למינהו") "זכר ונקבה" - "להחיות"
כל זה מראה על העניין של שימור מיני החיות
כי זה כתוב בהבטחה של הקב"ה לנוח להצלתו ולהצלת החיות איתו, ולכן צריך שיינצלו מיני החיות
בפרק ז' פס' ב'-ג'
הדגש הוא על תוספת המשלימה לשבעה שבעה מהבהמות הטהורות
כי זה כתוב בהוראה לכניסה לתיבה בפועל שהכניסו גם בהמות טהורות, אע"פ שזה אינו מעניין שימור המינים
בפרק ז' פס' ח'-ט'
הדגש הוא על שנים שנים אבל מצויין במיוחד שגם הבהמות הטהורות נכנסו
כי מדובר בכניסה ממש ששם חשוב שימור המינים אבל גם צריך לציין - שאע"פ שמהבהמות הטהורות שהופרשו לקרבנות באו שבעה שבעה, מכל מקום באו שניים שניים לשימור המינים
בפרק ז' פס' י"ד-ט"ז
הוזכרו כל סוגי החיות ושוב - למיניהם ("למינהו"), וכמו כן הוזכר באופנים שונים העניין שכולם באו, וכולם באו שניים שניים וכו'
כי זה נכתב בכסיפור על "מי היה בסופו של דבר בתיבה בזמן שהתחיל המבול"
ולהורות שאכן בפועל כל מיני החיות ניצלו וכולם נשתמרו זכר ונקבה
|
|
|
|
|
