שאלה פילוסופית בענין שוחד

שאלה זו היא מפורשת בב"ח ואותו אחד שלקח השוחד ולא נתן תמורה חייב להחזיר התמורה דהיינו שהוא גרוע יותר כי מבחינת השוחד אין הבדל עם עשה או לא

אברהמי,
מעניין, היכן?

התשובה המוסרית מפורשת בבריתא (ראש השנה כב, ב):

אני רואה שהנושא המוסרי של אנשים עברינים בפוטנציה וממש, מעסיקה אותנו.

לפני שנים שעדיין היתי קשור עם חסידות סאטמר, ביקרתי בוליאמסבורג  בק'ק ניו יורק, בתפילה בבית הכנסת  המפואר של הרבי, הצביע בן דודי על מספר חסידים שנראו מאוד מכובדים ועשירים,
ואמר זה עובד ב"מאפיה"- בתור גובה חובות, זה רו"ח של הסינדיקט. זה רוצח שכיר. זה מנהל בית בושת וכו' שאלתי אותו בתדהמה, וכולם יודעים ? וכלום? הם ממשיכים להיות שיינע יידן? חסידים?
כן ענה לי בן דודי -שעד היום הוא מחסידי סאטמר המובהקים - להיות חסיד סאטמר, אתה צריך להיות שונא ציונים, וזה הכל.


  שאלה   יהודי דתי חרדי שמקצועו  גנב, איך הוא מתפלל על הפרנסה, בעיקר ביו"כ.?
הוא אומר- רבש"ע אם יצאה הגזירה מלפניך שיגנבו ממישהו, עשה אותי שליח שלך.

_________________

מודה ועוזב

ד"ר הלפרין,

זוהר,
אתה רק חוזר על מה שכתבתי. הרי אמרתי שהשוחד הרגיל הוא כשנותנים מתנה בלי להתנות זאת בפסיקה הראויה, ובמצב כזה ודאי אין גניבה בלקיחת הכסף. אבל בנדון דידן הרי הכסף ניתן כחלק מחוזה, ולכן ברור שהמחזיק בו עושה זאת שלא כדין (אף כי כמוסר).
ובאשר למקרה של הרב הלפרין, דומני שיש שם הפקעה של חכמים (הפקר בי"ד, או מכים ועונשים שלא מה"ד), ובזה הם מיישמים את החוק המוסרי במישור המשפטי. אמנם לאדם הרגיל מן השוק אין רשות לעשות כן, כמובן.

ירוחם, לא הבנתי מה מטריד אותך. דבריי לא היו כלל וכלל הלצה. זה אכן מה שאני חושב. לא הרי מוסר כהרי הלכה. והמקרה שהביא הרב הלפרין יוכיח.

האיסור בלפני עיוור אינו תלוי במידת פקחותו או עוורונו של הנכשל. האיסור הוא לתת מכשול ודיבר הכתוב בהווה.