מדוע שינה הכתוב בין הפסוק הראשון שכתוב ריב. לבין השני שכתוב בה מריבה. מה היה חסר דיקדוקית אם היה כתוב- אל נא יהיה ריב-?
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-16/10/2007 16:52
אילו נוח לא היה צדיק תמים העולם היה נחרב. אז מדוע אברהם לא נומק שהוא צדיק ?
נשלח ב-16/10/2007 19:39
בעל
בזמנו של אברהם לא עמד על הפרק הכחדת העולם, מימילא לא היו צריכים להעמידו כאנטי תזה לדורו של אברהם.
( חז"ל הרי אומרים על נח" אילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לצדיק, אם נדייק בלשון חז"ל בדורו של אברהם- סימן שכל הדור היה צדיק ולא רק אברהם)
למה אי אפשר לחשוב שמכל האנושות הסבירה והישרה ככלל- עם יוצא מהכלל-סדום- נבחר אברהם, שכנראה היה משכמו ומעלה, אבל בן תמותה נורמטיבי +.
הסיפור בא ללמד אותנו שלא צריכים להוולד לרבי או לצדיק או לגודוייל, בכדי להגיע למדרגות גבוהות.
אפשר גם להוולד לתרח ולהצליח
כשהיתי נער אמרו- שאלו- ביידיש איך אפשר להיות גאון, כמו הגאון מוילנא -וילנאר ועסט קאנן זיין א גואון.
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-16/10/2007 20:53
במה זכה אברהם?
הבה נתבונן:
"ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אטשר אראך ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה ואברכה מברכיך ומקללך אאור ונברכו בך כל משפחות האדמה. וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט"
"ויאמר ה' אל אברהם" בשביל לזכות צריך להיות קודם כל במדרגה גבוהה, למשל מדרגה שבה אתה מסוגל לשמוע את קול ה'
"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" האם אתה במקומו היית מסכים?
"אל הארץ אשר אראך" האם היית יוצא ללא מטרה ברורה?
"ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה ואברכה מברכיך ומקללך אאור ונברכו בך כל משפחות האדמה" האם היית מאמין לברכה? היית לוקח סיכון לקיים את הציווי בשביל הברכה?
"וילך אברם כאשר דבר אליו ה'" אברהם מסכים ובוטח בה'
"וילך אתו לוט" בבטחונו בה' הוא מצליח אפילו לגרור אחריו אנשים למסעות אל הלא נודע.
נקודה נוספת: בכל מקום הוא בונה מזבח וקורא בשם ה'.
כלומר - יש לו יראת שמים לקיים את ציווי ה', ויש לו אהבת שמים לבנות מזבחות לשם ה' ולקרוא בשם ה', אהבה ויראה לא נולדות ביום אחד. צריך לומר שהם נולדו הרבה לפני שה' אמר לו "לך לך"
נשלח ב-16/10/2007 21:37
אולם אצל נוח צדקותו קדמה לבחירה ואילו כאן להיפך.
נשלח ב-16/10/2007 22:01
תראה, הפעם הראשונה שכתובה צדקותו של נח היא ביחס לבני דורו ולא כשלעצמו - "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ... ונח מצא חן בעיני ה'" (סוף פרשת בראשית). הפעם הבאה היא ב"אלה תולדות נח". כשכתוב אלה תולדות זה אומר שכאן הוא סיפור חייו של נח. גם על יצחק ויעקב כתוב "אלה תולדות". על אברהם משום מה אין פסוק כזה, ועל זה תוכל לשאול. ומבלי לעיין הייתי אומר שפשוט אברהם אצלו כל דבר שהוא עשה עמד לעצמו, והיה לו חשיבות כשלעצמו, ולא היה צורך לשים את הכל בחדא מחתא של "אלה תולדות". ונ"ל שניתן להוסיף הסברים.
נשלח ב-17/10/2007 13:40
אני רואה שאין פה אנשים הרוצים לענות ולהתעסק בדברים פשוטים כמו מה שכתוב בתורה כפשוטו,
לשאלתי מדוע שינה הכתוב בין הפסוק הראשון שכתוב ריב. לבין השני שכתוב בה מריבה. מה היה חסר דיקדוקית אם היה כתוב- אל נא יהיה ריב-?
ריב- זו לשון זכר מריבה- לשון נקבה זכר לא מוליד. נקבה מולידה,
אומר אברהם ללוט- ראה אחי עכשיו התחיל ריב, בא נגמור עם זה עכשיו, שזה לא יהפך למריבה. ותוליד הרבה הרבה.
כשגברים רבים בינהם צועקים לפעמים הולכים מכות ונגמר. אבל כשנקבות רבות ביניהם זה מוליד ומוליד ועוד ועוד. סליחה מהנשים אבל כך הדבר.
ושאלה- ללומדים שאולי זה יהיה לפי כבודם , , זה לומדס.
איך סיכן אברהם את עצמו- נגד ההלכה- בסכנת נפשות ממש וסיכן את כל 310 חניכיו, להציל אולי את לוט מהשבי, הרי יש בזה אסור הלכתי??? מי התיר לו??
נושאי פרשת לך לך
מסעי אברם ולוט י"ב א'-י"ג י"ח
מלחמת המלכים י"ד א'-י"ד כ"ד
מחזה ובין הבתרים ט"ו א'-ט"ו כ"א
הגר וישמעאל ט"ז א'-ט"ז ט"ז
ברית מילה י"ז א'-י"ז כ"ז
סיכום פרשת לך לך לנושאיה
פרשת לך לך עוסקת בתחילת עידן אברהם שהוא בעצם עידן ישראל. אברהם עצמו נותק מהאנושות הקודמת ששכחה את שם השם, והוא קרא לו מחדש. בפרשה זו הופך אברם הקדום לאברהם מחודש, ממנו יצא העם האמור להיות אור לגויים.
במאמר השם לאברם ללכת מארצו נמשך מסעו לכנען במסעי אברם ולוט . היה רעב בארץ וירדו משם מצרימה. אחר שובם נפרדו כי לא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו. מעמד אברם הגולה עלה כאשר השיב רכוש, עם לוט במלחמת המלכים. כן הובטח מעמדו לבל יירא, כי השם מגינו וירבה את זרעו במחזה ובין הבתרים בבשורת מתן 'הארץ הזאת' לרשתה בו הודיעו השם על גירות, עבדות ועינוי זרעו בארץ לא להם עד ישוב דור רביעי לארץ כנען. שרי אשר טרם ילדה לאברם, נתנה לו את שפחתה מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען, למען תבנה היא ממנה. כאשר הרתה השפחה, קלה גבירתה בעיניה. השפחה ברחה, הושבה על ידי מלאך וילדה בן לאברם, היא הגר וישמעאל בנה. בהיותו בן תשעים ותשע, שינה השם את שם אברם לאברהם ושרי לשרה וכרת ברית מילה להיות לאברהם ולזרעו לאלוקים ולתת להם את ארץ כנען.
נשלח ב-19/10/2007 10:57
רבנו ווטו
האם זה שסיכמת כוונתך כי אין להוסיף? והרי שאלתי נשארה בלי תשובה? איך אפשר לקבל את השבת ולנוח בה מנוחת הנפש, אם השאלה שלי כנראה מטרידה את כ ל חברי הפורום??
אז ברשותך למרות הסיכום אוסיף מספר שורות עם התשובה
השאלה היתהאיך סיכן אברהם את עצמו- נגד ההלכה- בסכנת נפשות ממש וסיכן את כל 310 חניכיו, להציל אולי את לוט מהשבי, הרי יש בזה אסור הלכתי??? מי התיר לו??
המדרש אומר כי דמות דיוקנו של לוט היתה כדמות דיוקנו של אברהם. אברהם הרי כמסופר במדרש ברח מכבשן האש וברח מהמדינה, דבר אשר גרם כנראה בושות ומפח נפש גדול למלך
ששמו היה אמרפל- הרי הוא מיועדנו נמרוד,
עכשיו כישיביאו את לוט השבוי אזוק וקשור לחוצותיה של הכרך, בתהלוכת נצחון גדולה, כמקובל
-הנה שבינו את האויב הגדול אברהם! זה שבלבל לכם את המח באמונה באל אחד, הנה תראו איך האל שלו מגן עליו???!!!
היה יוצא חילול ה' גדול מאד, כשיש חילול ה' מותר לסכן ולמסור אפילו את הנפש על כך.
נשלח ב-19/10/2007 15:12
ירוחם, מכאן שגדרי מלחמה אינם גדרי פיקוח נפש.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 19/10/2007 15:12:51
נשלח ב-19/10/2007 15:30
איני יודע לאיזו מלחמה כוונתך מלחמת עם ישראל על ארצו - מתנת ה' ועל עמו- עם ה'
היא קידוש ה' בכל רגע ורגע ובכל שניה ושניה
על כל יהודי שנהרג אנו אומרים הרי יתגדל ויתקדש.... כנראה שמשהו במות הזה פגע בגדולתו ובקדושתו.
נשלח ב-19/10/2007 15:59
ירוח"ש,
הבאתי את הסיכום ללא קשר לשאלה אלא כי כך אני מקווה לעשות לכל אשכול על הפרשיות כפי שציינתי באשכול לפרשת בראשית.
לא התייחסתי להערתך לא מפני שלא שמתי לב אליה, אלא חשבתי שאעיין קודם במלבי"ם שדרכו לעמוד על כגון אלה והספר אינו תח"י. [מקוה להחכים במשך השבת הקריבה ובאה.]
ולא רק אברהם)
