|
|
| נשלח ב-6/11/2008 11:22 |
 |
| |
קראתי זה מכבר. והוא אפילו לה היה בהר סיני...
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2008 12:03 |
|
| |
וזה מה שבעצם צריך להפליא אותך. אין לו את הנתונים המתבקשים לפרשנות על התורה כהגדרתך. ובכל זאת.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2008 12:49 |
|
| |
על זה נאמר חוכמה בגויים תאמין תורה בגויים אל תאמין. זה נפלא זה מעורר השראה אבל זה לא תורה. יש חיבורים נוצריים נפלאים על סיפור גן עדן האם גם זה תורה? ודאי שלא!
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2008 14:01 |
|
| |
לא טענתי כי עם הארץ אינו רשאי לפרש את התורה, העובדה שהם מפרשים - אני איני חייב לקרא את פרושיהם.
גם את פירושיהם של מישקולצר ואמשלום אתה לא חייב לקרוא. אלא מאי? אתה בוחר לקרוא אותם מכיוון ש.... (הם מבינים יותר, מכירים יותר את התורה, את רוח התורה וכו') וה"מכיון ש...." לא חל על מה שכתב יאיר לפיד. אם כן, חזרנו לכך שאתה מקבל רק פירושים שיש להם מידה מסויימת של הסמכה, ועכשיו נשאר לדון מה המידה הנצרכת להסמכה.
"על הפירושים ההפוכים"
מה שחז"ל כתבו, זה ידוע שזה לא רק פשט. וידוע שיש שם אפילו אסמכתאות שלא צריכות להיות קשורות לעניין בכלל. אפשר לדון מה מביניהם הוא פשט ומה לא, אבל בטוח שכשהדרשן אמר "יעקב אבינו לא מת" והסביר "מקרא אני דורש" הוא ידע גם ידע שיעקב אבינו מת ונספד וגם נקבר. לכן עצם התשובה שלו "מקרא אני דורש" מלמדת על משמעות המילה "דורש" אצלם. לעומת זאת בימינו, אנשים רבים, וביניהם כנראה מי שכתב את הכתבה בynet, אם תגיד להם שזדבריהם יפים בתור דרשה, הם יבהירו לך הבהר היטב שמה שהם אומרים זה פשט כפשוטו ואמת לאמיתה ("פשטי התורה נקראים אמת" הגר"א במשלי)
"אתה טענת שהפרושים של כל אלו שלא קיבלו הכשר מהרבנים, פרושיהם הפוך! "
אני לא טענתי דבר כזה בשום מקום מעולם ועד עולם
למה אברהם קיים מצוות? האם בשביל הקב"ה? הרי הקב"ה לא צריך אותו? אלא אברהם קיים מצוות בשביל עצמו. למה אברהם רוצה בן שיקיים מצוות? האם בשביל הקב"ה? הרי הקב"ה לא צריך אותו? אלא אברהם רצה בן שיקיים מצוות בשביל עצמו, שיוכל לומר: ראו גידולים שגדלתי!
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2008 15:11 |
|
| |
מיכה
ראו גידולים שגדלתי
ספר בראשית לא רצופה בלשון המעטה, תשבחות מאין אלו. שמישהו מהאבות יכל להגיד על עצמו.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2008 19:51 |
|
| |
הרהורי שבת פרשת לך לך ש"ז
בראשית פרק טו
ט) וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל:
(י) וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר:
(יא) אַבְרָם: וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם
(יב) וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו:
(יג) וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה:
(יד) וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל:
(טו) וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה:
(טז) וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה:
(יז) וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה:
(יח) בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְדֹוָד אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת:
פרשה עלומה זו מעוררת את מחשבתם של כל הפרשנים, פרשנותם לא נתנה לי תשובה.
אני מזמין את החברים לנסות ולהתמודד יחד .
מה שברור מהפסוקים, שהנושא של הברית ועיקרו היא הגלות, והעינוי שעם ישראל חייב לעבור עד שיוכל לרשת את הארץ המובטחת לאברהם.
השאלה הראשונה למה? והשאלה השניה למה, אברהם לא מתקוממם? כמו בסדום?
עגלה משולשת ועז משולש- חז"ל מנו כאן את שלשת הגלויות- מצריים - בבל- רומי,
מה עושה כאן העיט? למה הבתרים- הופכים לפגרים? רק בהמה שלמה נקראת במותה, פגר, ולא בתרי הבהמה?
בדיוק בשעת האימה הגדולה- תרדמה נופלת על אברהם? האם זה מרמז על תרדמת הגלות,?
אם הגלות היא ארבע מאות שנה, אז מה זה דור הרבעי? ארבע מאות שנה זה הרבה יותר מארבעה דורות,? מה המסר?
וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה:
האם פסוק זה בא לרמז, על שואת אירופה? שבה נשרפו המיליונים באש?
האם רק לאחר הבשורה האיומה הזו יתקיים או התקיים הברית?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2008 22:16 |
|
| |
ירוחם
אם נניח שהגלות קשורה למעשי אברהם, ברוח דברי חז"ל על שאמר במה אדע אמר לו הקב"ה ידוע תדע - אין לשאול למה אברהם אינו מתקומם, שהרי בסדום מהו אומר - "אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר", פה לא שייך להגיד אולי וללמד זכות על עצמו, כי הוא יודע בדיוק מה הוא התכוון כשאמר "במה אדע, או מה שלא יהיה.
הבתרים נקראו "פגרים" למול העיט, כי מצדו של העיט זה לא משנה אם הם מבותרים או לא - מה שזה משנה שהם בהמות מתות.
האימה הגיע אחרי התרדמה, אבל הרעיון שלך נשאר בתוקפו, כי התרדמה הגיע כשהשמש התחילה לשקוע. ניתן להמשיך ולומר שהאימה היא בזמן הגלות עצמה.
שבוע טוב
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2008 23:06 |
|
| |
כמה הערות.
משמעות נושא מלחמת המלכים.
לאחריו נאמר ויהי אחר הדברים האלה הי' דבר ה' במחזה וכו' דהיינו הבטחת הזרע והארץ. אולי נושא מלחמת המלכים נאמר כהקדמה המחזקת את מתן הלגיטימציה לנתינת הארץ לזרע אברהם מאחר והוא לחם למען הצלת יושביה מכיבוש.
שרי נתנה את רחם הגר לאברם בתור שהגר היא שפחתה העובדת עבורה וכך תיבנה שרה ממנה. לכן כעסה שרה כאשר מרדה בה. ניתן להעיר על ההקבלה למה שאומרים שביאת הערבים לארץ ישראל מארצות ערב טרם קום המדינה היתה כדי לעבוד עבור העולים החלוצים והנה חפץ העבד למלוך על אדונו ולהשליכו לים. מקבילה מעניינת. [אין כאן כוונה לדון בזכותם הפוליטית לחלקי הארץ בו הם נהיו בהמשך תושבים קבועים -וכפי שהיה בדרום אפריקה שבאו לעבוד עבור הלבנים והפכו לקבועים- אלא להביא את המקבילה לפרשתנו מבני ישמעאל שרצו לסלק את היהודים לגמרי משטחי א"י.]
באותו נושא; נאמר שמחד רצתה שרי להיבנות מהגר וזה רק בתור שהיא שפחתה וא"כ לכאורה היתה צריכה להינתן לאברם בתור שפחת שרי ואף לא בתור פילגש [שי"מ "פלגשים" של אברהם בס"פ חיי שרה כולל הגר] וכתוב ששרה נתנה לאברם ל"אשה" ופירשו שלכבוד אברם עשתה כן. אולי זה היה הגורם שהדבר עלה להגר לראש "ותקל גבירתה בעיניה" מאחר ושרי רצתה לתפוס החבל בשני קצותיו. להקבלה הנזכרת ישנם הטוענים שעם הערבים זה לא הולך בויתורים אלא בכוח [בכורמיזא] החל מההסכמה הישראלית לחלוקת האו"ם.
בס' בתורתו של ר"ג [עמ' קנ"ד קנ"ו] מבאר בהיקף את הכתוב בפ' בא וקשור לנאמר בברית בין הבתרים: "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה" שהכוונה שעם בני ישראל שנוסד ע"י אברהם אבינו נפרד בתום תקופה מאיזור שליטת תרבות מצרים ע"ש. אך עם היות יישוב זה לכאורה הקרוב להתאמת הכתוב ההוא עם החשבון עדיין יש לעיין למה התבטאה תורה בלשון היכול להטעות שאינו מורה על תרבות מצרים ועל שם בני ישראל [כמובאת הרב שילת בהערת שוליים ששם זה מורה גם על אברהם] אלא על בני ישראל שהיו בארץ מצרים. אך אם נצא מגישה שהתורה מצפה שהקורא אותה לא יראה בה רק רצף פרטים מהבריאה עד לכניסה לא"י אלא שכל פרט יהיה קשור ליסודה שהוא הקשרו של עם ה' בבריאה א"כ אין הקורא רואה ביציאת אברהם מאור כשדים ויציאת מצרים אך שני קצוות ברצף היסטורי אלא שני קצוות של התבטאות רעיון אחד של יצירת עם הווה ואם זה העיקר העומד בפני מודעות הקורא הרי יציאת אברהם מאור כשדים תחילתה של יציאת מצרים ואינה נעלמת ממנו בשעה שקורא את פרשת בא כך שלא יראה את היציאה ממצרים כסיום היציאה שהחלה באור כשדים. [כמובן שהדברים נאמרו כדי ליישב את המקרא אך אם דרכם נמצאנו מתעוררים לנקודה נכונה, מה טוב!]
תוקן על ידי עצכח ב- 24/11/2008 17:17:38
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2008 23:33 |
|
| |
מיכה.
פסוק לפני - שהוא שואל במה אדע כי אירשנה? כתוב ויאמין בה' ויחשביה לצדקה, אז על איזו עבירה של אברהם אתה מדבר?
לכאורה השאלה באמת שאלה, איך אתה שואל את האלוקים במה אדע?
אלא אם נדייק, הוא לא מפקפק בזה שה' יוריש לו את הארץ, הוא מפקפק בזה האם היהודים הבנים שלו ירצו לרשת את הארץ.
ואז ה' מבשר לו על הגלות ועל העינוי ועל הגרות- מענינת הכפילות- גר- וארץ לא להם ? דע לך אברהם, הם לא ירצו לבא לארץ ישראל,
אבל יענו אותם בגלות, תהיה אנטישמיות ,הם כל הזמן ירגישו תלושים גרים, לא תהיה להם ברירה על כרחם הם יבואו.
ראה את העליות הגדולות מתי הם קורים וקרו.
אתה מדבר מתוך עינו של העיט? התורה צריכה לדבר מנקודת מבט של השפה,, בתר זה לא פגר. ופגר זה לא בשר לאחר פחות מיום.
הבעיה בתרדמה- למרות שיש אימה בחוץ והכתובת כתובה על הקיר- אברהם ממשיך לישון.
ווטו
עדיין הבעיה של ארבעה דורות- וארבע מאות שנה אינם עולים בקנה אחד.
משום מה בברית בין הבתרים לא מוזכר בכלל מצריים, כי כל מה שנאמר בה היא הרבה יותר מאשר -רק מצריים,
זו התחושה שלי מהיום, שיש בה הרבה הרבה יותר.- כי רק באקרובטיקה אפשר לקשור את ארבע מאות השנים למצריים.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2008 10:40 |
|
| |
"אז על איזו עבירה של אברהם אתה מדבר? "
בכוונה כתבתי "ברוח דברי חז"ל" ולא "ע"פ דברי חז"ל", כדי לומר שזה לא משנה אם שאלת "במה אדע" היתה חטא או לא - מה שמשנה זה שייתכן ש"ידוע תדע" זה קשור לאברהם אישית, לחטא מסויים או לדבר אחר, וממילא הוא לא יכול להגיד "אולי יש" כמו בסדום, כי הוא יודע בדיוק מה יש ומה אין. (הרי בסופו של דבר, זה ברור שהקב"ה צודק, כמו שבסדום הוא צדק. כל השאלה היא מצד אברהם. אז אם לאברהם יש את כל הנתונים - אין שאלה)
"אתה מדבר מתוך עינו של העיט?" כן, אני מבין שכשמדברים על מעשי העיט מדברים כאילו מעיניו של העיט. כי אנו מבינים את מה שקורה לנגד עינינו כקשור אוטומטית למחשבתו של העיט.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2008 13:47 |
|
| |
לאריג -
רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק א
א בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדולה, ונבערה עצת חכמי אותו הדור; ואנוש עצמו, מן הטועים. וזו הייתה טעותם: אמרו הואיל והאל ברא כוכבים אלו וגלגלים אלו להנהיג את העולם, ונתנם במרום, וחלק להם כבוד, והם שמשים המשמשים לפניו--ראויים הם לשבחם ולפארם, ולחלוק להם כבוד. וזה הוא רצון האל ברוך הוא, לגדל ולכבד מי שגידלו וכיבדו, כמו שהמלך רוצה לכבד עבדיו והעומדים לפניו, וזה הוא כיבודו של מלך.
באדיבות סנונית
_________________
בברכה
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2008 23:55 |
|
| |
ה_פופו_לרי: שאלה בפרשת השבוע עניין מילה 6/11/2003
נוסח הברכה שמברכים בשעת ברית המילה הוא "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו".
אברהם אבינו היה הראשון שמל את עצמו על פי ציווי ה', והוא נעשה "ראש למולים" - ראש וראשון לכל הנכנסים בברית הקודש בין הקב"ה ובין כל אחד ואחד מישראל.
אך כאן מתעוררת תמיהה, הרמב"ם כותב על מצוות מילה "אין אנו מלין מפני שאברהם אבינו עליו השלום מל עצמו ואנשי ביתו, אלא מפני שהקב"ה ציווה אותנו על ידי משה רבינו שנמול". מכאן שמצוות המילה שאנו מקיימים, אינה "בריתו של אברהם אבינו", אלא היא מיוסדת על הציווי שנצטווינו על ידי משה רבנו?!
*****
אישציפור:
התשובה פשוטה, לפי הרמב"ם אנו מחויבים למול מפני שה' ציוה אותנו למול בתורה ע"י משה. ("וביום השמיני ימול בשר ערלתו")
אבל אנו יודעים גם (עפ"י ספר בראשית) שזו היא בריתו של אברהם אבינו, ועל פי זה תיקנו חכמים את הברכה. אבל לא זה מקור החיוב.
שבת שלום.
*****
חבצל_ת:
הכוונה אינה למילה שמל אברהם אבינו את עצמו (היינו היותו ראשון הנימולים), אלא לברית שכרת הקב"ה עם אברהם: "זאת בריתי אשר תשמרו ביני ובינכם, ובין זרעך אחריך: המול לכם כל זכר" וגו' (בראשית יז', י'), שהיא היא הברית בין הקב"ה לעם ישראל. וראה שם.
*****
לינקזעצער:
ברית זה לא רק לחרדים (אריאנה מלמד)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3639918,00.html
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2009 13:43 |
|
| |
לב_טהור: פרפראה נאה בפרשה 4/11/2003
ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט, והכנעני והפריזי אז יושב בארץ, וברש"י ריב דברים שרועי לוט טענו שהארץ תהיה לאברהם אבינו ויורשו הוא לוט, ואברהם אבינו אמר והכנעני והפריזי אז יושב בארץ.
'ריב' זה טעון ביאור.
אי' בגמ' [נזיר יא:] א"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה כו' כל הנשים בעולם אסורות לו, אמר רבא ומודה ר' יוחנן שיכול להינשא לאשה שאין לה אם ולא אם אם ולא בת כו' ואע"פ שיש לה אחות שנתגרשה מ"ט מפני שהיתה נשואה בשעה שהשליח חיפש, כי משוי שליח במילתא דקיימא קמיה אבל במילתא דלא קיימא קמיה לא משוי שליח, ומק' שם הגמ' מנזירים המגלחים זה את זה דמשמע שמשוי שליח אף במילתא דלא קיימא קמיה, משמע מכאן שאף אם היתה האחות נשואה אין לסמוך ע"כ, [כי אולי קדשה ע"ד דתתגרש].
ובפשר החילוק.
מובא בשם הר"ר אלימלך מליז'ענסק זצ"ל דאי' בגמ' נפל למים שאין להם סוף אשתו אסורה, מפני מה אמרו אשתו אסורה, כי חכמים ידעו שכאשר יאמרו שמותרת לא יהיה לבעל כל סיכוי לצאת אי פעם מזה, כי האם יעכבו דברי חכמים, אזי אמרו חכמים שאסורה ונתנו לבעל אפשרות וכח לצאת את הים הגדול.
כן הוא בהאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה, כאשר יתירו חכמים לקדש את האשה העומדת להיגרש, אזי לא תהיה קדשה מבנות ישראל שיהיו לה ב' בעלים עם 'היתר הלכה', ותהיה מוכרחת להיגרש, לכך אמרו שם שאין שייך לקדשה כל עוד שלא נתגרשה.
וזה ריב רועי לוט ורועי אברהם, רועי לוט טענו א"י שלו הוא, משוי שליח אף במילתא דלא קיימא באנפיה, טענה נכונה, אך כל עוד שהכנעני בארץ, והארץ שלהם היא כדאי' ברש"י בראשית ברצונו נתנה להם, ואולי יעשו נח"ר לשמיא וישארו שם עוד זמן, לכך סבר אברהם לא משוי שליח במילתא דלא קיימא קמיה, כי אברהם ידע שברגע שישתייך להארץ בעוד הכנעני חי, אזי גם לוט ישתייך להארץ בחיי חיותו, ואז לא יוכל לצאת יצחק, לכך התנגדו רועי אברהם. והבן.
*****
מיימוני:
לב טהור
פלפול נאה מאד!
הרשה לי לשאלך שאלה ברוח הפורום שלנו:
האם אתה סבור שאלו באמת היו הסברות שהיו בדעתם של הרועים?
אם כן, כיצד זכו לכוון למחלוקות של תנאים, אמוראים, ראשונים ואחרונים?
האם אתה סבור שרבי אלימלך מליז'נסק סבר שזו היתה דעתם של הרועים?
אם כן, כנ"ל.
ובכלל, מה מעמדן של דרשות כאלו? האם הן נועדו לשעשוע בדברי תורה, להראות כוחה של תורה, כוחו של דרשן?
אני מקווה שתמחל לי על שביקשתי ממך לחזור לעולמו של פשט.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2009 13:44 |
|
| |
דיוטימה:
מבלי להתייחס לפרשה עצמה רק אעיר כי המשפט "והכנעני והפריזי אז בארץ" מהווה למעשה "גלוסה" (הערת המחבר), אשר משקפת למעשה את הבדל השנים הרב בין התרחשות המאורעות לבין כתיבתן. הכותב יודע כבר שהכנעני והפריזי לא יהיו בארץ , דבר שהתרחש עם כיבוש הארץ במאה ה-13 לפנה"ס, והוא מתאר אירוע שקרה מאות שנים קודם לכן..
*****
מיימוני:
דיוטימה
הערה עתיקת יומין, שמתחילה מהאבן עזרא ונזכרת כמדומה אצל שפינוזה.
תירוצים הוצעו בידי רש"י, ואפשר שקודם לכן.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2009 17:23 |
|
| |
בראשית פרק יג פסוק יג
וְאַנְשׁי סְדֹם רָעִים וְחַטּאִים לַידֹוָד מְאֹד:
הלמ"ד משמשת --כמו- למען- בשביל- עבור- כל החטאים היו לשם ה' לשם שמיים.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
