|
|
| נשלח ב-22/10/2007 14:01 |
|
| |
לומד
הבעיה בדבריך שבדלת האחורית אתה מודה במקצת לשגעונות.
לעבוד זה לכתחילה אבל גם אנחנו מודים שאם משנים את הלבוש אז "נטשת הכל"...
(ואני לא מדבר על ענייני צניעות, אלא על חולצת כפתורים תכלכלה)
אם נתחיל מעמדת נחיתות כזו - לא נגיע רחוק.
לפי דעתי שני השגעונות הללו באים בחבילה אחת וממניע אחד ואין בעיה להתיחס אליהם כחבילה. ואם נדע להגדיר היטב את החבילה המיותרת, נטיב להגדיר גם את החבילה שאסור לזרוק.
[אינני מטיף ללבישת חולצות צבעוניות, רק מדגים מהי הודאה במקצת ]
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2007 14:19 |
|
| |
אתה יודע מה, לפחות תהיה פרקטי, ותודה בכך שנסיון להפוך את חולצת הכפתורים התכלכלה לחולצה של לכתחילה, לא יצליח. ותמיד יהיה בחברה כזו ההרגשה של אשה מוכה, שממשיכה להתנצל על עצם קיומה. מה שאני מציע הוא שינוי מבפנים.
במחשבה שניה אני מבין למה העסקנים למיניהם זוכים למעמד של "בני תורה". הם הולכים עם חולצה לבנה וחליפה.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2007 14:33 |
|
| |
אנסה להתייחס לכמה נקודות: (זה הפך קשה קצת בגלל הקצב המבורך, שימשיך כך)
א. (לכאוטע וגמח) אין חולק על כך ש'מי שנשאו לבו לקיים מצוה זו כראוי ולזכות לכתרה של תורה לא יניח לבו לדברים אחרים... אלא כך אמרו חכמים: פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה... (רמב"ם הלכות ת"ת פ"ג) [וגם זה מצריך פרנסה מינימלית, ועיין בתשובות הרא"ש המפורסם] לא דובר על זה ואיני חולק על כך, השאלה היא מהי הדרך הנורמלית. האם מי שאינו הגר"א מוילנא או החזו"א הוא החריג או שהוא יהודי טוב וישר אלא שלא זכה להיות חד בדרא. אי אפשר בשם השאיפה לשלמות היחיד, ליצור מודל מעוות ולא נכון של חברת 'יחידים', כביכול אפשרי הדבר שכל בוגרי הישיבה יהיו 'חזון איש', ומי שמודה שאינו כזה הוא נחות ממי שאינו מודה בכך. יחיד הדור הוא העמל בתורה ללא סייג, אך החברה האיכותית והטובה היא זו שעושה תורתה קבע ומלאכתה עראי וחיה חיי תורה, זהו ישראל אשר בך אתפאר.
ב. (ללומד ואשר ועוד) אכן, הדרך הנכונה היא למנף מודל חדש ישן של יהודי טוב וישר דרך המנצל את כל זמנו הפנוי מצרכי עולם הזה (אכילה, שינה, עבודה) לתורה ומצוות ושומר על ההלכה בכל ארחות חייו. אין לנו ענין חלילה להוריד מישהו, ודאי לא את מעמד הלומד. אנו מעוניינים להעלות את מעמד ירא ה' הקובע עיתים לתורה למקומו הראוי לו. דומני שזה גם מובן על ידי החוששים מפנינו. שמעתי לא אחת את התלונה: אתם תגרמו לאברכים לצאת מהכולל אם יראו שאפשר להיות יהודי איכותי גם בחוץ. תשובתי היא שמי שיראה שהוא יכול לעבוד את ה' כראוי גם בחוץ, אין לי מניעה מכך שיעשה זאת. אותו חזון איש פוטנציאלי לא יצא משום כך, הוא יודע למה הוא נועד.
ג. הפוליטיקה היא אם כל חטאת ואם כל עשיה. הייתי רוצה בכל כוחי להמנע מלשכשך במימי ביצה עכורה זו ואת צרכינו הפוליטיים להשיג דרך אלו שכבר שם, יהיה מי שיהיה. יהי רצון שלא נכשל.
ד. (לשיח השדה) חוגי האינטלקטואלים של השמאל הישראלי הם דווקא הדוגמא החזקה לכך שיש השפעה איטית ומחלחלת עד כדי הפיכת המפה, משיחות סלון 'מנופחות' לעשיה בשטח ולתפיסת העולם השלטת. אם לפני כמה עשרות שנים, הויכוח היה על סיפוח או לא, היום הויכוח הוא על עיתוי ההכרזה על מדינה פלסטינית. רק לסבר את האוזן באותה דוגמא שהבאת. אם השפעתנו לאורך זמן תהיה כשל חוגים אלו, הרי שאין לנו סיבה לסגת. אמנם אנו רוצים במקביל לקדם בעשיה ממשית.
------- מאיר
תוקן על ידי - ymy33655 - 22/10/2007 15:04:04
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2007 15:18 |
|
| |
לומד
אני פרקטי... ניחוש אחד מה צבע החולצה שלי.
אני רק התרעתי על כך שתוך כדי מאבק על ערך אחד אתה מפנים ערך אחר בשעה שאסור לטשטש ולהצביע על המקור הפסול של שניהם: הפיכת היהדות החרדית לכת הומוגנית ותלושה.
רק אחרי ה"לשם יחוד" הזה מותר ללבוש את החולצה הלבנה מטעמים פרקטיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2007 15:24 |
|
| |
לומד
כהמשך לדברך ,מה ששמתי לב בכינוס שחלק משמעותי מכאלה שנראה לי שהם מראשי האגודה הלכו בלי ציציות בחוץ שזה כפי מה שאני יודע לפחות זה הלכה מפורשת, ולכן להגיד שכל הבעיה זה החולצה הכחולה זה לא נכון כי צבע החולצה לא משנה בהלכה ושכל אחד ילך עם איזה חולצה שהוא רוצה, אבל ציציות בחוץ זה כן הלכה
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2007 15:31 |
|
| |
גמח
נראה לי שיש לך טעות בעניין טענתך על חלק מראשי האגודה. נא פנה אלי באישי לבירור העניין.
אגב, אין חיוב ללכת עם הציציות בחוץ, זו מעלה נכונה. (ואין בכלל חיוב ללכת עם ציצית)
------- מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2007 15:45 |
|
| |
מאיר,
לא סיימתי את טיעוניי, אני צריך להתיישב ולכתוב ביישוב הדעת, יש לי הרבה מה לומר.
קח בחשבון, שאפילו שכבת האינטלקטואלים הצרפתית, המהווה מקור השראה לזקני השמאל, כבר אינה משפיעה כמעט בצרפת.
הדורות התהפכו.
בעוד הם עסוקים בפילוסופיה של האידיאה, העולם כבר הפך להרבה יותר חומרי, הרבה פחות מוסרי, ועיקר השינויים נעשים ע"י כסף, וכח. הרבה כח.
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2007 15:51 |
|
| |
אני לא מבין האם גם "בארזים נפלה שלהבת"? מה זה הדיון על צבע החולצה? למה זה חשוב?
אני מבין שתגידו טוב לנו זה לא חשוב אבל כדי שנכה שורשים בציבור צריך להעמיד בראשינו דווקר כאלה שנראים חרדים (קרי חולצה לבנה וכו'), ואני טוען אדרבהנקים חברה שבה יהיו חברים אברכים שתורותם אומנות, יהודים עובדי, חולצות לבנות וחולצות תכלכלות, גם בראש הציבור יעמדו אנשים מכל הסוגים ללא קשר לצבע או לסוג החולצה ובלבד שייווכנו ליבם לשמים.
לסיכום: אם יראה הציבור שלפחות אצילנו (קרי באגודה) אנחנו לא רק נאה דורשים אלא גם נאה מקיימים ואברך בן תורה עם חולצה לבנה מוכן לשמוע דעתו ואף לקבל יהודי בן תורה כמנהיג אפילו עם חולצתו איננה כשלו, אזי ילמדו מאיתנו ואולי ישתנה משהו.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2007 16:05 |
|
| |
שו"ע
- עיקר מצוַת טלית קטן ללובשו על בגדיו, כדי שתמיד יראהו ויזכור המצוות.
מ"ב
- על בגדיו – ובכתבים איתא דטלית קטן תחת בגדיו. וכתב המגן אברהם, דעל כל פנים צריך שיהיו הציצית מבחוץ, ולא כאינך שתוחבין אותן בהכנפות. אך האנשים שהולכים בין העכו"ם יוצאין בזה. ומכל מקום בשעת הברכה יהיו מגולין [כדי הילוך] ארבע אמות.
- יראהו – כמה דכתיב: "וראיתם אותו וזכרתם" וגו'. ואותן האנשים המשימין הציצית בהמכנסים שלהם, לא די שמעלימין עיניהם ממאי דכתיב: "וראיתם אותו וזכרתם" וגו', עוד מבזין הן את מצוַת השם יתברך, ועתידין הן ליתן את הדין על זה. ומה שאומרין שהולכים בין הנוכרים, לזה היה די שישימו הציצית בתוך הכנף. ואילו היה להם איזה דורון ממלך בשר ודם שחקוק עליו שם המלך, כמה היו מתקשטין בו לפני האנשים תמיד; וקל וחומר בציצית, שמרמז על שם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, וכדלקמן בסימן כ"ד סעיף ה' – כמה מתכבד האדם הנושא שמו עליו!
- ואמרו חז"ל: "הזהיר במצוַת ציצית, זוכה ורואה פני השכינה". ומשמע מן הכתובים, דהיהודים שישארו לעת קץ יהיו מצויינים במצווה זו, כמה דכתיב: "ובאו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי" וגו' (זכריה ח, כג). ואמרו חז"ל על זה (שבת לב ב): כל הזהיר במצות ציצית זוכה ומשמשין לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים וכו'.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2007 17:00 |
|
| |
גמח
אכן, מעלה גדולה, לא דין. הביזוי שהוא מדבר עליו הוא בתחיבה לבגד התחתון, אותו הוא מכנה מכנסיים. הכנסה למכנסיים אצלנו מחוץ לבגד תחתון, היא המוגדרת תחיבה בכנף.
------- מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2007 17:29 |
|
| |
| ymy33655 כתב: |  | | דומני שזה גם מובן על ידי החוששים מפנינו. שמעתי לא אחת את התלונה: אתם תגרמו לאברכים לצאת מהכולל אם יראו שאפשר להיות יהודי איכותי גם בחוץ. |
|
אני מזועזע, אולי תאמר את הדברים בשם אומרם?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2007 17:39 |
|
| |
לומד
זה נאמר המון פעמים מפורשות, כולל ע"י אלו שבאו לכנס.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2007 22:11 |
|
| |
צריך להבין את הרקע להיווצרות המצב כפי שהוא כיום:
בעבר, רק העילויים ואלו אשר חשקה נפשם בתורה בכל מאודם, הם אלו אשר חבשו את ספסלי הישיבות, ומעטים מהם נשארו ללמוד אחרי נישואיהם בתמיכת ההורים והקהילה.
רוב עם ישראל הנאמן לתורה עבד לפרנסתו וקבע עתים לתורה, מי יותר ומי פחות.
לאחר השואה האיומה נוצר מצב ש"היה העולם שמם" מתורה, והיה צורך דחוף להחזיר עטרה ליושנה. על כן יצרו רבותינו בחכמתם "נורמה" חדשה, שבה כולם לומדים בישיבה.
לצורך עניין זה יצרו גם את הדיחוי מחובת השירות בצבא, שאפילו בן גוריון דאז הכיר (בעל כרחו...) בצורך זה, וידע שלא להתעסק עם הציבור החרדי בנושא זה.
ראשי המשפחות דאז עבדו, חלקם קיבלו שילומים מגרמניה, והיתה להם אפשרות לתמוך בבנים הלומדים ולאפשר להם להקים בית ולהמשיך ללמוד.
עבר דור ושניים, וההצלחה הרקיעה שחקים. מאות ישיבות, אלפי כוללים, עשרות אלפי תלמידים. עולם התורה פורח ומשגשג בארץ ישראל, כפי שלא היה מימות התנאים.
דא עקא, לומדי הישיבות דאז נעשו ראשי המשפחות דהיום, בניהם (הרבים) לומדים בישיבות וצריכים להקים בית - וכסף מנלן? הרי האב אברך והחותן גם כן...
אינני יודע מהיכן הגיע המנהג שחייבים לקנות דירה לזוג הצעיר, אבל עובדה זו ודאי לא הקלה על ההורים שכרעו תחת הנטל העצום של חתונות ילדיהם.
חלקם התחילו לעבוד, חלקם מכרו דירות, שברו תוכניות פנסיה, הסתייעו בבני משפחה או יצאו לאסוף מנדיבי עם, וחלקם - פשוט קרסו. הדור ההוא עבר זאת איכשהוא, תוך נטל חובות עצום, גלגול גמ"חים ועוני עצום שהתפשט בציבור.
כעת יושב הדור שאחרי וכוסס ציפרניו. כולם מכירים בחשיבות לימוד התורה, אבל לא כולם רוצים לשלם את המחיר ששילמו ההורים. על כן גוברת המגמה של יציאה לעבודה.
גם מבחינה ציבורית הדבר כבר מיצה את עצמו והפך להיות "מסחרי". קשה להחזיק ישיבות ויותר מזה כוללים, והכמות העצומה הורידה את האיכות והוזילה את היחס ללומדי התורה.
המפסידים הם הלומדים האמיתיים, אותו אחוז ששואף בכל מאודו ונפשו להמית עצמו באהלה של תורה. אלו אשר אין חולק על כך שבמצב מתוקן הם היו יכולים לשבת וללמוד והציבור יחזיק אותם.
על כן, הנורמה משתנה. כדי לאזן את המצב שהיה בקיצוניות אחת - הלכו לקיצוניות הנגדית, וכעת המצב מתאזן לאיטו. זהו תהליך בריא, אשר בסופו - השייכים בכל מאודם ללימוד בלבד ישארו ללמוד כל חייהם, יהיה תקציב מספק להחזיק אותם בכבוד, והאחרים יעבדו לפרנסתם ויקבעו עתים לתורה.
כמו שהיה תמיד.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2007 23:51 |
|
| |
לא זכיתי להיות בכנס זה (על אף השתתפותי בכנסים קודמים), אך מתוך השמים העולים כאן אין לי אלא להביע שמחתי בהתפתחות המרשימה (אשר ניכרת כאן בפורום מאז הכנס).
אין בכאבי גדילה כדי להמעיט מהגדילה והצמיחה הניכרים.
ויה"ר שצמיחה זו תמשיך ותגדל לעשות רצונו בלבב שלם.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2007 10:31 |
|
| |
ymy33655:
אני מסכים לדבריך. אני רק רוצה לנסח את המטרה במשפט אחד, ואודה לך אם תודיע אם אתה מתנגד או מסכים.
מטרת אגודה אחת (בכל הקשור לפרנסה) הוא, לתת לאברכים את האפשרות להתפרנס בכבוד, ולתת להורים להחליט אם הם רוצים שבניהם יחונכו בצורה שיהיה להם (לבנים) יותר קל להתפרנס.
|
|
|
|
|