וירא

האם באמת יש לנו בחיים מצבים שאנחנו לא יכולים להשיג את מה שאנחנו רוצים, כי זה פשוט לא אפשרי ולא הגיוני, האם יכולה להיות מטרה שלא ניתן להשיג?

בהרבה מאוד מקרים שבהם אנחנו מזניחים את החלום שלנו, זה בגלל שזה לא נראה לנו אפשרי להשיג אותו, יש לנו גם את המחשבה שאם זה אפשרי אז בטח מישהו אחר כבר עשה את זה, העניין הוא שאנחנו  לא עוזבים את החלום שלנו אנחנו לוקחים אותו איתנו ואנחנו תמיד זוכרים להזכיר לעצמינו שרק אם היינו יכולים להשיג לעצמנו את החלום הזה שאנחנו רוצים אז החיים שלנו היו שונים לגמרי רק כמה חבל שהוא לא הגיוני, ובלתי אפשרי להשגה, או שאין בו כל צורך בעולם.

ככה חשבו גם בחברת המחשבים הגדולה IBM

'בכל העולם כולו יש מקום ל 5 מחשבים לא יותר'  תומס ווטסון , יו"ר  IBM 1926  

דרך המחשבה הזאת, זה אחד הדברים שגורמים לנו להפסיד הרבה מאוד הזדמנויות טובות בחיים, ואם נזכור שכל הזדמנות שבאה לפתחינו היא מאת הקב"ה, ואין הקב"ה מעמיד אדם בניסיון שלא יכול לעמוד בו. יש אמרה "שהקב"ה לא נותן אגוזים למי שאין לו שיניים"  באחד ההרצאות שלי אמרתי. שזה נכון, אבל הקב"ה נותן לנו את אפשרות לגדל איזה שיניים שאנחנו בוחרים לגדל

בפרשה בשבוע שעבר "לך לך" מדובר על הבשורה של הקב"ה לאברהם על לידת יצחק

בפרשת השבוע מדובר, על זה ששרה צחקה "ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלתי היתה לי עדנה ואדני זקן"(יב\יח)  ובפסוקים אחרי זה כתוב "ויאמר יה אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי"(יג\יח)  "היפלא היה דבר למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן" (יד\יח) בפשרת השבוע יש את אחד השיעורים המעניינים והחשובים, הרי פלא הוא למה הקב"ה מתפלא מזה ששרה צחקה הרי באותו פסוק  כתוב את הסיבה ההגיונית למה שרה צחקה "ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלתי היתה לי עדנה ואדני זקן"(יב\יח)  הרי זאת סיבה מספיק הגיונית כדי ששרה תצחק. חוץ מזה בפרשה בשבוע שעבר כתוב "ויפל אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד" ושם לא כתוב שהקב"ה התפלא על אברהם.

 יש מושג כזה שנקרא פרדיגמה, זה בעצם המשקפיים שדרכם אנחנו מסתכלים על העולם, דרכם אנחנו מקבלים את החלטות שלנו. אנחנו מסתכלים דרך התובנות שלנו בחיים, דרך הניסיון שלנו,

דרך הפחדים שלנו דרך מה שאנחנו מכירים מהחיים ומעולם, ניסיון חיים ותובנות כל עוד הם עוזרים לנו להתקדם בחיים.

הסיבה שהקב"ה התפלא על שרה, זה שלמרות שאכן זה באמת הגיוני שהיא לא תוכל ללדת אבל אם הקב"ה שם לנו את האפשרות מול פתחינו זאת אומרת שההיגיון שלנו תוקע אותנו. ואין שום דבר שעומד בפני הקב"ה, לכן כאשר אברהם צחק הקב"ה לא יתפלא כי רש"י כותב שם שאברהם צחק מאושר ושמחה, למרות שזה נראה לו לא הגיוני.

שאלות שמאמן היה שואל אותך

1.    מה הסיבות שאתה בטוח שבגללם אתה לא תצליח להשיג את המטרה שלך?

2.    בסוף כל סיבה שכתבת,שים סימן שאלה, ותקרא את "הסיבות" מחדש.

בברכת

שבת שלום

יוסף חיים בולטון מאמן בכיר בקאוצ'ינג

תוקן על ידי bin ב- 13/11/2008 15:29:24

מדוע חרבו סדום ושאר ערי הככר ?

אומנם התורה כבר אמרה קודם ש" אנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד", אך היא לא ספרה לנו מה עשו אנשי סדום "לה' מאד" עד שהתחייבו כלייה לפני ה'.

לכאורה, התורה מספרת על התנהגותם המרשעת של אנשי סדום עם לוט והמלאכים, אך ברור שלא בגלל המקרה הזה ה' החליט להחריב את ערי הככר-

א-     הגזרה להשמיד את סדום כבר נגזרה לפני שאנשי סדום ניסו לפגוע ולהתעלל במלאכים, שהרי הם כבר היו בדרך להחריב את סדום עוד לפני המקרה הזה.

ב-     במקרה דומה מאד שעשו בנ"י בפילגש בגבעה, נגרם אומנם שמתו הרבה אנשים אבל ה' לא הפך את גבע בנימין. אז האם חלילה יש איפה ואיפה?

  ואם כן, על מה חרבה סדום ?

שגור אצל  חז"ל,  שדברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר, לכן, אין לנו אלא להישען אלא על המסורת של הנביא יחזקאל

 וכך נאמר שם טז,מט :
הִנֵּה-זֶה הָיָה, עֲו‍ֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ:  גָּאוֹן שִׂבְעַת-לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט, הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ, וְיַד-עָנִי וְאֶבְיוֹן, לֹא הֶחֱזִיקָה !!

כעת אנו יודעים על מה חרבה סדום

בלשון התנ"ך – למרות שסדום היתה גאון [= סמל] לעיר שהיא שבעת הלחם ושלוות השקט, דהיינו, שלא היה חסר לה דבר מרוב עושר – היא שלא החזיקה יד עני ואביון! 

ועדיין צריך לשאול – האם זה מוצדק שבגלל שלא תומכים באנשים מסכנים ובחלשים תהיה הפיכה של כל ערי הככר ויבוא חורבן על כל האיזור וימותו כל האנשים אשר בתוכה ? ובכלל כתוב ש" אנשי סדום רעים וחטאים לה',  וכאן הרי מדובר בעברה שבין אדם לחברו?

חז"ל לא יכלו להשאיר אותנו בחלל ריק, והם מוצאים לנכון להבהיר לנו את הנושא מכל הזויות.

וכך מביא ילקוט לקח טוב שני מדרשים על מעשי סדום-

א - כאשר היה נכנס לסדום רוכל היו אנשי העיר באים רק לטעום את מה שהיה מוכר ומחסלים לו את כל המרכולת.

המסר – כמו שאתה לא רוצה שיעשו לך כך אל תעשה לנו. [- היום אתה מגיע, מחר יבואו עוד כמוך, וכל אחד יקח רק מעט, ולנו לא ישאר כלום ... סיפור מוכר, לא ?! ]

ואגב כך, רומז המדרש שהמלים ואנשי סדום מעידים שכולם היו  נוהגים כך [-" והיה כל אחד נוטל מעט ואומר כלום נטלתי...  " וכו']

ב- סיפור שני על נערה שהביאה מזון לאביון – העונש שקבלה הוא שמרחו אותה בדבש ובאו דבורים ועקצו אותה עד שמתה.

המסר -  נכון שהדברים שאת עושה לעני נראים מתוקים כמו דבש - אבל תדעי לך שזה עלול לגמור אותנו. אם כל העיר תתמלא בדבש [= מעשים טובים] יבואו הדבורים [= האביונים] ואנשי העיר ימותו בגלל אנשים כמוך... 

יתכן מאד אפילו ש‎‎‎‎‎שני המקרים האלה אומנם לא התרחשו בפועל – אלא כך דרכם של חז"ל לומר לנו להסביר על תפישת החינוך שעל פיה מערכת ההסברה של סדום מסבירה את ההגיון שעומד בבסיס החלטת מועצת העיר שלא לתמוך בחלשים, באופן שכל החוקים העירוניים היו כנגד אנשים מסכנים וחלשים, אם כדי שלא יבואו להתגורר בתוכם או כל סיבה אחרת .

ה' רצה שעולם חסד ייבנה.. ולכן,  כאשר ה' רואה שיש קהילה או ציבור, שמסבירים באופן הגיוני מחושב וקר, מדוע לא כדאי להחזיק יד עני ואביון, ואיזה נזק עלול לצמוח ממעשה החסד  - צריך להפוך אותו !!

במילים אחרות -
כאשר הופכים את חוקי ה' הטובים והישרים ומשכנעים את הציבור שרק נזק יש בהם - צריך  ה' להפוך את המקום, וזו מידה כנגד מידה.

[=אגב, כך הרגשתי כאשר דבר דומה, אם כי לא במידת סדום (= תרתי משמע),  התרחש לא מזמן כאשר עיר בשפלה (= הרצליה או רעננה )  קבעו חוק כנגד מבקשי נדבות ברמזורים ]

שבת שלום לכם

אברהם והמלאכים

אברהם היה היהודי הראשון, השליח הראשון של הקב"ה בכדור הארץ. הדבר הראשון שאברהם עשה - הוא פתח את ביתו; למעשה הוא הסיר את הדלתות. אצלו, כל אחד היה רצוי. אברהם לא הטיף לחוטאים, "תקשיבו, עובדי עבודה זרה [להלן: עע"ז] מלוכלכים, אתם הולכים לגיהינום." הוא פשוט הכניס אותם ואמר להם, "זה הבית שלי וזה הבית שלך גם כן." אז האנשים היו נשארים שם זמן רב, וכשיצאו, הם היו מודים לאברהם. הוא אמר להם, "אל תודה לי, תודה לאלוקים." אז האנשים שאלו, "מי הוא זה האלוקים שאתה מדבר עליו? אין לאלוהים שלי איש כמוך." אז אברהם היה אומר להם: "יש רק אלוקים אחד."

לאברהם תמיד היה אורחים. אם אתה זוכר, יום אחד הקב"ה עשה חום מאד, ואף אחד היה ברחוב, כדי שאברהם היה יכול לנוח קצת. למעשה זה היה מבחן, מבחן חזק מאוד. אתם רואים, רוב האנשים רוצים לעשות טובות כשהם רואים איש עני, שהוא נכה, נאנח ועצוב. כשרואים איש העני, שהם מרגישים אשמה. "אני עשיר והוא עני, זה לא נראה טוב. היה יותר טוב אם אתן לו כמה רובלים."

אבל אם האיש העני לא שם, מי צריך אותו? אברהם אבינו לא היה מוכן לעשות טוב רק כאשר הוא רואה את העני. אברהם תמיד רוצה לעשות טוב. הוא יכול לשבת לבד, או אפילו אם היה לו גילוי אלוקים - הגילוי הגבוה ביותר - וזה לא מספק אותו. "אני חייב לעשות משהו טוב." אז הוא קורא לאיש שלו - אליעזר - ואומר, "תעשה לי טובה. חייב להיות כמה אנשים עניים בסביבה אי-שם, לך להביא אותם אלי." אז אליעזר רץ לרחוב ומחפש. הוא חוזר בריצה לאברהם אבינו ואומר, "אדוני הקדוש, אני מצטער להגיד לך שאין אף אחד ברחוב." אז אברהם אומר, "אפילו על עבדי הנאמן אליעזר אי אפשר לסמוך. חייב להיות מישהו ברחוב!"

אז הקב"ה רואה שאברהם רוצה לעשות טוב באמת. ואם רוצים לעשות משהו טוב, תמיד יש ההזדמנות. אז שלש עע"ז באים. בטוח שאתם מכירים את הסיפור: הם באמת היו מלאכים, אבל נראו כעע"ז. ברם, הם לא היו עע"ז פשוטים, אלא עע"ז שהשתחוו לעפר רגליהם. ז"א עע"ז הגרועים ביותר, שעבדו לעפר. אז אברהם יכול להגיד לעצמו, "אני יושב כאן והאלוקים נגלה אלי, וזה הרגע הקדוש ביותר בחיי, ועכשיו באו אלו עע"ז גרועים! מי צריך אותם?" אפילו אם הוא היה איש טוב, הוא יכול להגיד לאליעזר: "תעשה לי טובה. אני עסוק כרגע עם הקב"ה, וכולם יודעים שאין לו מישהו יותר טוב ממני. אפילו בשמים קבלתי תואר של 'איש השנה.' " או הוא יכול לבקש מאחד מכמה העבדים שהיה לו, לטפל באורחים.

אבל לא, אברהם בעצמו קם ורץ לשלושה עע"ז אלו, ומתחנן מהם לבוא לביתו. התלמוד אומר שמכאן אנחנו לומדים שלקבל אורחים [זרים], זה יותר עמוק מלדבר עם הקב"ה [לשון הש"ס (שבת קכ"ז.): "גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה."]

זה היה המבחן המכריעה של אברהם. הבדיקה המכריעה של בן אדם הוא: האם אתה באמת יודע מה אתה עושה בעולם? האם אתה באמת יודע מה שהקב"ה רוצה ממך? למרות שזה טוב אם יש לך גילוי השכינה, הדבר הגדול ביותר הוא אם אתה עושה מקום למישהו, אפילו מקום קטן ורק לדקה אחת. כאשר אתה מת, אתה מת. זה יכול להיות עצוב, אבל זה לא כואב. אבל אם מישהו מסתובב ואין לו מקום בעולם כלל, זה הכאב הגדול ביותר. בזמן שאתה אומר שלום למישהו, אתה צריך לעשות מקום קטן בשבילו בלבך. אולי רגלי האנשים עומדים על הקרקע, אבל לבם צריך לב אחר כדי להגיע למקומם.

מתי אני קרוב להקב"ה באמת? הקב"ה יכול לגלות את עצמו אלי בשלמותו, אבל כמה אני דומה לו? אני דומה לה' ביותר כאשר אני מקבל איש זר. מדוע? מה עושה הקב"ה? הוא עושה מקום בעולם, [כדי ש]כל יצור קטן יש לו מקום. לעשות מקומות הוא הדבר הגדול ביותר. אם אני רואה איזה איש זר ומתוק והוא מרגיש כל כך גרוע, אין לו מקום בעולם, ואני אומר לו, "בא לביתי, אעשה מקום בשבילך," זה מגיע למקום העמוק ביותר בעולם. זה כ"כ פשוט, וזה לא עולה כסף, אבל אין אנו עושים זאת.

הספר הזוהר החדש שואל, מה זאת אומרת, שיש למישהו באמת ברית עם הקב"ה? להרבה אנשים יש להם ברית עם הקב"ה, והם "שיכורים עליו". הם לגמרי עם הקב"ה, אבל הם לא שיכורים על העולם. הם לא רואים את האנשים עוד, במיוחד אם האנשים הם עע"ז לפי התיאוריה שלהם. בן אדם שיש לו ברית אמיתית עם הקב"ה צריך להיות לגמרי מודע לכל עע"ז קטן שבעולם. אחרי שהקב"ה נכנס לברית עם אברהם, הוא אמר, "בסדר, נראה אם אתה תדע איך להתנהג. אני אגלה את עצמי אליך, ובזמן שאני מגלה את עצמי, שלושה עע"ז קטנים יבוא אליך. נראה איך אתה תתנהג." אתה צריך להבין, זה הצטרך להיות גילוי גבוה מאוד, כי אחרת זה לא היה מבחן.

שלושה עע"ז רעים באים, והם הצטרכו להיות העע"ז הגרועים ביותר בעולם כדי שזה יהיה מבחן קשה. אז אברהם אומר להקב"ה, "אני מצטער. אני אוהב אותך הרבה, אבל הם בטח רעבים וצמאים." דמיין אם אברהם היה אומר, "אני עסוק עכשיו." האם אתה יודע מה היה יכול לקרות?

שלושה המלאכים היו אלו שהביאו את המסר מהקב"ה שלאברהם יהיה לו בן - יצחק, וממנו בסוף יבוא עם ישראל, שיביא את המשיח - שיביא הגאולה לעולם. אם אברהם לא היה מקבל את שלושה הזרים, מעולם לא היה יצחק בעולם, ומעולם לא יהיה משיח, ויש סבירות גבוהה שכל העולם יושמד כך או אחרת.

תוקן על ידי bin ב- 14/11/2008 10:54:36