וירא

אולי המשכילים ימצאו בזה ענין- זו לא פוליטיקה, רק פרשנות אקטואלית

ירוח"ש,

מדרש נאה! למה מדרש ולא פשט? כי נראה לכאורה שהרבה מההקבלות שעשו חז"ל כאלה שהבאת אינם אלא לצורך עיגון "הקבלות במקרא" שלא רק מפני שלא כתבו את התורה שבעל פה אלא שהקבלות מחזקות בשכרון את הדברים ומעוררות על אפשרויות של קשר.


הערה לנאמר בפרשה בנושא סילוק בן הגר.

נאמר וירע לאברהם אודות "בנו" ואילו הקב"ה מיחסו כבן האמה והתורה לא כתבה עליו בן אברהם אלא "אשר ילדה לאברהם" וכן בפרשת לך לך [אם אינני טועה]. כן הנימוק שה' נתן לאברם הוא "כי ביצחק יקרא לך זרע" אבל מיד אח"כ אומר שגם את ישמעאל יגדיל "כי זרעך הוא". להאמור יש זרע ויש "ייקרא לך". בן הגר הוא אמנם זרע אברהם שילדתו הגר עבורו [ומעיקר הכוונה עבור שרה] אך יותר לזרע זרוע באדמה יידמה ולא "לך זרע" שיתייחס אחריו.

דב"ק תשס"ח.

יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם וכו'.

רש"י מפרש לגנאי שלא נתן להם מים בעצמו ולכן בניו גם קבלו מים רק ע"י שליח. אפשר גם לפרש לשבח ולפי מש"כ רש"י לגבי רחיצת הרגלים משום שחשדם בע"ז. ידוע הווארט על יהודי הפוגש יהודי אורח בבוקר ושואלו האם כבר התפלל, שהיה לו לשאול האם כבר אכל ארוחת בוקר דהיינו שידאג יותר לגשמיותו מאשר לרוחניותו של השני. כך כאן מה שהיה רק משום חשש עבו"ז לא רצה ללכת ולרחוץ את רגליהם ונתן להם רק המים שאם הם רוצים שיתרחצו בעצמם אבל כשבא להאכילם ולהשקותם הכל עשה לבעצמו ובזריזות. כך לגבי הנמשל לאורח אפשר להראות לו שאם ירצה יש סידור, טו"ת וכד' לתפילה אבל לארוחת בוקר יש להכין לו לגמרי.

נושא אחר בפרשה:

הרמב"ן כאן מביא פירושו של הרמב"ם במורה (ב, מב)
שכל תחילת הפרשה, החל מוירא אליו ה' וכל ההמשך עם המלאכים הוא במראה הנבואה.
הרמב"ם  מפרש כך גם את האבקות יעקב עם המלאכים,
וגם את פרשת בלעם עם האתון.

הרמב"ן תוקף פרשנות זו במלים חריפות.
הוא אומר: "והנה לדבריו לא לשה שרה עוגות ולא עשה אברהם בן בקר וגם לא צחקה שרה, רק הכל מראה".
וגם בענין לוט, "לא באו המלאכים אל ביתו ולא אפה להם מצות ויאכלו, אבל הכל היה מראה.
ואלה דברים סותרים הכתוב, אסור לשומעם אף כי להאמין בהם".

צריך להודות שזו אכן פרשנות בלתי מתקבלת על הדעת, מבחינת פשוטו של מקרא.

השאלה המענינת היא, מהי המוטיבציה והמניעים של פרשנות כזו,
מה היא אומרת על הרמב"ם ותפיסתו את התורה,
ועל הנכונות לכופף פשוטי מקראות לצרכי הפילוסופיה.