וירא

חסיד
אבל אפשר לפרש גם כפשט פשוט- יוקח מא מעט מיים- בעברית נכונה יכל אברהם להגיד אפילו אם הוא לקח בעצמו.

במ

ירוחם,

המלאכים אצל לוט לא בהכרח אותם אנשים- למרות שאנו קושרים אותם יחד,
 
לענין הרמב"ם- הרמב"ם כשיטה וכדרך באמונה לא האמין בכוחות אחרים חוץ מה', הוא לא האמין בניסים ומעשים  שלא כדרך הטבע,
 ולכן באמת לא רק פה אלא גם אצל יעקב ואצל בלעם ואחרים, הוא מפרש את הסיפורים, כהילוצינאציה, או כחלום, וכד'
הוא לא יכול לקבל בשום פנים את הפרשנות של חז"ל, לא כפילוסוף אלא כאדם מאמין.

לכאורה בפשוטו של מקרא זה כן אותם הדמויות.

יח, טז: "ויקומו משם האנשים וישקיפו על פני סדום, ואברהם הולך עמם לשלחם".
כב: "ויפנו משם האנשים וילכו סדומה".
יט, א: "ויבואו שני המלאכים סדומה בערב", הפסוק מדבר על 'המלאכים', הידועים מכבר, אם כי יש כאן סתירה מסויימת במספרם.

כאמור הפסוקים ממשיכים להשתמש הלוך ושוב בביטויים 'המלאכים' ו'האנשים'.
 
אנו רואים אפוא תהליך עוקב, ודחוק לומר שמדובר בדמויות אחרות וחדשות.

אכן יש מסתורין מסויים בפסוקים בקשר למעמדם והגדרתם של דמויות אלו, אבל זה חלק מהענין, וכאמור לא תמיד הפשט הוא פשוט, ולא תמיד הוא נמצא בהישג יד.

מה הבעיה בפשט? שלשת האנשים הלכו סדומה,- לאחר שעצרו לארוחה טובה באשל אברהם, הם המשיכו בדרכם סדומה.

ומכיון שהתורה מזכירה את סדום, היא מזכירה גם- כי שני מלאכים גם מגיעם באותו זמן אולי לסדום
מה הבעיה עם הפשט הזה?

הוא לא נראה לך? ודאי שלא, כי אנו רגילים ומוכנים לפשט שלמדנו בחיידר, כל דבר אחר צורם!

איש ציפור
דרך הנימוס המזרחי וגם המערבי, כשאורח מוזמן לסעודה, בסופה הוא מברך את בעל הבית ואת אשתו המארחים,
סיפורה של שרה העקרה, היה מוכר בכל האזור, וטבעי היה, שיאחלו למארחים, שימלא ה' את משאלות ליבם לטובה, ויזכו לבן זכר, אמן כן יהיה רצון, מה הבעיה אתה לא מכיר את האיחולים שאנחנו מאחלים לאנשים אחרים?

אדם ברוך - עקדה. אחרית דבר (בתוך: אל תשלח ידך אל הנער).

איש ציפור
לא טענתי שהפרוש שלי יותר מענין. הפשט שלי הוא לא דרש מענין הוא פשט פשוט וזה בדרך כלל לא מענין,
לשאלתך על המלאכים- אנשים. שבאו לסדום.
טז: "ויקומו משם האנשים וישקיפו על פני סדום, ואברהם הולך עמם לשלחם".
כב: "ויפנו משם האנשים וילכו סדומה".
יט, א: "ויבואו שני המלאכים סדומה בערב

לא נראה לך מוזר הכפילות, האנשים הלכו סדומה. מדוע הכתוב חוזר על עצמו אם כן שהם באו לסדום, זה לא היה מובן בלי זה,
לסדום באו שניים, אצל אברהם הם היו שלשה-פשט ורק פשט- לאיפה אם כן נעלם השלישי אם הם היו אותם אנשים?

\שאלה א.- על הדרש- אנו לומדים מאברהם- שעזב את ה' ורץ לקבל אורחים, גדול הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה!
זה אנו לומדים ממנו- אבל אברהם מאיפה למד את זה? להעיז ולעזוב את השכינה שבא לבקרו ולרוץ לקבל אורחים? זו עזות לא?

איש ציפור
נדמה לי כי כן עניתי על שאלותיך- הפשט -הוא פשט  ולכן הוא לא שלי, גם אני מעדיף את הדרש,

אתה לא ענית על השאלה שלי- אז אענה במקומך.
 
ה' בא לבקר את אברהם החולה, וכפי שרש"י מסביר הוציא חמה מנרתיקה שלא יטריחו אותו אורחים!
למד אברהם ואמר- הרי אם קבלת פני השכינה היא כה חשובה, למה ה' היה צריך להוציא שמש מנרתיקה,
 הרי היה מספיק הביקור שלו- ומימילא לא היתי שם לב לאורחים, אלא אם בכל זאת הוא הוציא חמה מנרתיקה
 סימן - שהכנסת אורחים גדולה -מקבלת פני השכינה,

שאלה ב.
שלשה אנשים - ואברהם מדבר בלשון יחיד- אל נא תעבור מעל עבדיך-? מסביר רש"י שדיבר אל החשוב.
בסדר יפה- אבל אז למה הוא לא המשיך באותה לשון יחיד גם בהמשך,  ואמר- שבו -השענו- סעדו- וכ'