וירא

'שלושה אנשים ניצבים עליו' מפרש ה'ספורנו' (וירא פרק יח א':  "כי הממתינים אצל אדם לדבר עמו יקראו "ניצבים עליו", כמו "להתאפק לכל הניצבים עליו" (להלן מה,א), וכמו "וכל העם נצב עליך" וירץ לקראתם בטרם יקרבו לדבר עמו " (כדי לחסוך להם את אי הנעימות הקשורה בפניה אליו )

את עלון מגדול, פרשת וירא, ניתן להוריד כאן: http://rapidshare.com/files/302740652/migdol_VAYERA.pdf

ריב
נצבים עליו-  ממש לידו. כמו אצל יוסף ולא יכל יוסף להתאפק לכל הניצבים עליו-  ולכן אפילו כדברייך- שלשת האנשים ניצבו כבר עליו- הרי הוא ישב, ואם הם נצבו כבר עליו, הוא לא היה צריך לרוץ לקראתם, משום סיבה, וטכנית זה היה בלתי אפשרי ומיותר.

ירוחםשמ,

ולכן אפילו כדברייך ? - לא היו אלה דבריי כי אם דבריו של הרב עובדיה ספורנו זצוק"ל - הנקודה המרכזית בדבריו היא ש'ניצבים עליו' פירושו 'ממתינים לדבר עמו' ואין זה משנה מה המרחק בינו ובין האנשים. וראיה לדבר היא הדוגמא השניה שהספורנו מביא,  "וכל העם נצב עליך (מבוקר עד ערב)" (שמות יח יד ) 
ומה פירוש טכנית זה היה בלתי אפשרי ומיותר? ראה המשך דבריו של ה'ספורנו'
התחיל מן הפתח לרוץ לכבודם. "כי הזריזות לדבר יורה על חשיבותו בעיני המזדרז אליו, כעניין "וימהר משה ויקד ארצה וישתחו" ( שמות לד, ח)
כלומר : אין זה משנה מה המרחק בינו לבין הממתינים לו, הוא רץ לקראתם, גם אם מדובר במטרים ספורים.

_________________

ריב
אין לי כל ריב עם הספורנו -אבל איתך ריב אריב את מצטטת מקור כולל מ"מ ממשה, במחילה שם כתוב וכל העם עומד עליו- ולא ניצב עליו, ומי כמוך יודע את ההבדל בין עומד וניצב

הנוכחות של האל בפרשת וירא מורכבת וטעונה ניתוח.

"וַיֵּרָא אֵלָיו יְהֹוָה {...} וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו {...} וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה {...} וַיֹּאכֵלוּ: וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ {...} וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה {...} וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה {...} הֲיִפָּלֵא מֵיהֹוָה דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן: וַתְּכַחֵשׁ {...} וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ: וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם: וַיהֹוָה אָמָר הַמֲכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם... לְמַעַן הָבִיא יְהֹוָה עַל אַבְרָהָם {...} וַיֹּאמֶר יְהֹוָה זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה {...} אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה: וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי יְהֹוָה: וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר {...} וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אִם אֶמְצָא בִסְדֹם {...} וַיֵּלֶךְ יְהֹוָה כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ: וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים {...}



בתוך הדברים יש טשטוש-זהות מסוים בין המלאך ובין ה'. בקטעים הראשונים נראה שהאל נראה אל אברהם בדמות שלושת האנשים. הופעת מלאך ה' בפני אברהם היא ההתגלות האלוהית. המלאך הוא הדובר בשם ה', ויש שהכתוב מכנה אותו בשם שולחו "ויאמר ה'" ישירות. כמו כן, המלאך לא מבטיח דבר בשם ה', אלא מבטיח לשרה בן בסתמיות, ורק לאחר צחוקה הוא תמה "היפלא מה' דבר"?. הדבר בולט ביותר בקטע החוזר "שוב אשוב אליך כעת חיה" - "למועד אשוב אליך כעת חיה", כאשר בתחילה המלאך מצהיר על שובו למועד, ובשנית ה' עצמו מצהיר על שובו למועד. מכאן נראה ברור שהמלאך הוא המייצג של האל והופעתו היא הופעת האל.

גם כאשר משקיפים המלאכים על פני סדום ואברהם הולך עמם לשלחם, מספר הכתוב "ויאמר ה' זעקת...". אין ספק שהאמירה כאן היא לאזניו של אברהם, והאומר מצהיר "ארדה נא ואראה", ומיד לאחריה פונים שני המלאכים סדומה. אולם כאן יש תפנית שלא ברורה קודם לכן "ואברהם עודנו עומד לפני ה'", ורק לאחר דו-השיח ביניהם "וילך ה' כאשר כלה... ויבואו שני המלאכים...". בפסוקים אלו נראה שכל העת ("עודנו" משמע שכבר עמד קודם לכן) אברהם והאנשים עמדו לפני ה' ושמעו את דבריו. כלומר, יש כאן נוכחות כפולה, גם של האל עצמו וגם של שלוחיו, אלא שלמרות הנוכחות הכפולה עדיין אין בידול בין הזהויות והמשלח והמשתלח חד הם, וכאשר מצהיר המשלח "ארדה נא ואראה" מיד פונים שלוחיו לרדת סדומה, והם ה"רואים" אם כצעקתה.

כ"ז מהרהורי לבי, ובוודאי יוסיפו החכמים ויחכמוני.

יעקב, נדמה לי שטענת ה' למה צחקה שרה נטענת למרות (או אולי בגלל, ומייד אסביר) שהיא זוכה לברכה מעוברי אורח סתם ולא מה', כי מה' לא ייפלא דבר ולכן אין מקום ללעג בכלל. כלומר, שיאי האמונה המבוטאים כאן (או לפחות הדרישה להם) מבקשים לבטל את ההבחנה בין המציאות היומיומית למציאות הניסית. שתיהן רגילות או מוזרות באותה מידה. יש דברים בכיוון הזה ברמב''ן בכמה מקומות.

ירוחםשמ,

"וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל-אֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה לָעָם וַיֹּאמֶר מָה-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל-הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן-בֹּקֶר עַד-עָרֶב."

דרש שבדרש

אברהם יושב בפתח האוהל חולה. הפסוק אומר-   וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו  זו הראיה הראשונה הפיסית----וַיַּרְא-   זו הראיה השניה של ההבנה  הזיהוי--- הוא מזהה את המלאכים, למרות שהתחפשו לאנשים, והוא מבחין במצבו- הם ניצבים מעליו, המדגיש את עליונותם- וַיָּרָץ לִקְרָאתָם- הוא חייב מיד להבליט את עליונותו, את עליונות האדם על המלאך. איך עושים זאת- רצים-  דבר שמלאך לא מסוגל לעשות, המלאך לא מסוגל ללכת ולא לרוץ, למלאכים רגל ישרה, כלומר אין להם ברך, כשאין ברך אי אפשר להתכופף ולקפוץ וזו עליונותו של האדם על המלאך.
ואברהם ממשיך ומבקש מהם לרחוץ את רגליהם- מה פתאום לרחוץ רגלים- כידוע למלאכים יש רגלי עגל,  ומבקש מהם לאכול- הרי מלאכים לא אוכלים, כל הפעולות הללו נעשו על ידי אברהם כפעולות של הבלטת עליונותו עליהם. איך כתוב  

ריב
אינו דומה למי שיש סנונית בסלו למי שסומך על זכרונו-- צדקת ממני

_________________

מודה ועוזב

במקרה זה, סנונית לא היתה מועילה, אילולא הרב עובדיה ספורנו זצוק"ל, הוא צדק ממך -

_________________

יעקב135

דבריך יפים ונכוחים, ממצים ומקיפים.

עדיין רב הנסתר על הגלוי,
אך אין ספק בנכונות הנקודה שהצבעת עליה.