אוי, כמה שהחילונים מטומטמים

בלי להכנס לעצם הויכוח, אני בטוח שכשהילד ההוא מהסיפור צווח בקול: 'המלך הוא עירום', היו מספיק אנשים בסביבה שדאגו להסביר לו כמה הוא לא מבין את ה'אלגוריה' ועוד כל מיני דברים מעין אלו, היה גם מישהו שהציע לו בטח לנסות ולתפור בגדים עדינים ומרשימים כ"כ מ'משי האויר' המיוחד הזה.

תסמונת אופיינית לגיל ההתבגרות:
מה שלא מבינים זה טמטום.

שיר ערב
נתן זך (עוד מטומטם).


בערב
כשאמרה לי נערתי
לך, לך, לך
ירדתי לרחוב להתהלך
לך, לך, לך
ירדתי לרחוב להתהלך

והייתי הולך ומסתבך
והייתי הולך ומסתבך
מסתבך והולך
מסתבך והולך
והולך והולך והולך והולך ומסתבך
מסתבך והולך והולך והולך ומסתבך והולך ומסתבך
מסתבך והולך והולך והולך ומסתבך והולך ומסתבך
מסתבך והולך והולך והולך ומסתבך והולך ומסתבך
מסתבך והולך ומסתבך
מסתבך והולך ומסתבך


אולי מישהו יסביר לי את השיר הזה? (את ההתחלה הבנתי, אבל החל מהמסתבך השמיני הסתבכתי).

אך גם לרחל וגם לאלתרמן יש שירים אחרים שהם מעולים...
דרך אגב גם לביאליק וגם לשלונסקי יש שירים קלילים הדלים מבחינה ספרותית זה עדיין לא אומר שכל השירים האחרים שלהם  לא שווים..

נ.ב. הייתי מצפה שלא נשתמש במילה מטומטמים לגבי אף אחד ובוודאי שלא בהכללה!!!!

ואפשר לחשוב בחרדים כולם סמל החכמה.

שאגת,
צודק. אחרי התגובות באשכול כאן, אני משוכנע שאכן לא רק החילונים מטומטמים.

משלי פרק כז

וקב_חרובים, קרמל ושאר שאמרו ש"ודאי אין מה להשוות בין שיריהם של גדולי ישראל, לבין שירי שאר המשוררים".

אני רוצה להסביר משהו, ואני מקווה שאצליח להסביר אותו בצורה המיטבית:

א. ודאי שמבחינת תוכן, שיר שכותב רב עוסק בתכנים יהודיים-רוחניים, ולו רק מסיבה זו, יש לו ערך מוסף מסוים, שלנו כאנשים מאמינים- הוא ערכי ביותר.

ב. ריה"ל, רשב"ג וכו'- היו משוררים מוכשרים משכמם ומעלה, שהצליחו לעשות שילוב אומנותי בין תכנים עשירים, לכתיבה ספרותית עשירה ומוצלחת (אגב, הם לא כתבו רק שירי קודש).

ג. ולמרות סע' א ו-ב' לעיל, אני לא חושבת שזה ששיר נכתב ע"י אדם דתי (רב, לצורך העניין), מעניק לשיר איזשהו חותם איכות ספרותי. שיר צריך להישפט ספרותית אך ורק עפ"י ערכו הניטרלי, ללא התחשבות באמונתו הדתית של מי שכתב אותו, ברזומה שלו, או בהערכה כלפיו כאדם.

כתיבת שירה היא חכמה ככל החכמות. כמו שרב אינו אמור להיות להצטיין בקונדטוריה, כך הוא אינו אמור להיות להצטיין בכתיבת שירים. ואם יש רב שמצטיין בקונדטוריה או בכתיבת שירים, אין לזה קשר להיותו רב. אך אני מסכימה איתכם, ששיר שיכתב ע"י רב יהיה "כשר", ממש כשם שעוגה שיכין רב-קונדיטור, תהיה כשרה.

טעימה? זה כבר עניין אחר.

ד. ישנם לא מעט שירים שעוסקים בתכנים בלתי יהודיים, טמאים ונאלחים, ועם כל זאת- מצטיינים ספרותית ואומנותית.

(באותה הזדמנות תשלימו עם העובדה שלני ריפנשטאהל נחשבת לבמאית גאונית, שהשתמשה בטכניקות צילום שהקדימו את זמנן, שחלק מבין הסופרים האנטישמיים- היו מחוננים ביותר וכן הלאה).

ע. הלל- אחד מהכותבים היותר מוכשרים לילדים קוראים עברית. החל משירו המגניב על הנדל, וכלה ב"דודי שמחה" המיתולוגי. הילד החרדי שהוריו חוששים לקנות לו את ספר שירי ע. הלל, מוזמן להסתפק בספרות החרדית, בסגנון "משה מצא אבדה", או "רבקה עוזרת לאמא". אחר כך מתפלאים על דלות החומר.

פנדורית,
את צודקת בהחלט.
אני לא שוללת את השירה החילונית ואומרת שהיא לא טובה, יש לה רמה גבוהה (תראי בהודעה הראשונה שדימיתי את זה ל"חכמה בגויים תאמין" -) .
אבל במקרה שלנו גם מבחינה ספרותית שירי רשב"ג וריה"ל וכו'.  הם הרבה יותר עשירים. (משקל השירים, החריזה הטובה, אקרוסטיכון, כל מיני קישוטים וכו'.. ) שהיום אין אותם.

מאירקה,
לרחל המשוררת, ונתן אלתרמן וכו'... יש שירים מאוד עמוקים ויפים. למרות שהייתי משאירה את העיסוק בהם לאנשים יותר גדולים עם השקפה יותר מוצקה.
(מחיפוש אחר שירים יפים אפשר להגיע רחוק...)

מה זו השקפה מוצקה?

שאגת שביט
השקפה מוצקה זו השקפה מבוססת וחזקה שלא מתערערת בקלות.
ועכשיו תקפצו ותגידו: לא לעולם חוסן
אבל - כל אחד מכיר את עצמו ואת המקומות שהיצר הרע מרשה לעצמו לחדור אליו. (אנשים שמחזירים בתשובה, למשל, יותר מחוסנים מאחרים שנמצאים כל היום בישיבה. ה' ברא אותם בצורה כזו שיוכלו גם לצאת לציבור החילוני ולהשפיע...)
בשירה, כמו כל אומנות אחרת מי שמבוגר ויכול להסתכל על השירה כאומנות ולא כמשהו השקפתי. שיקרא ויערב לו.

לדעתי,
שירת ימי הביניים יפה פי כמה.

קרמל, זה עניין של טעם.

ותודה על הבהרתך.