תימנים ועדנים, האם הם דומים ?

אני חושב שההפרדה חלה מזמן בן הפכה עדן למושבה בריטית . לפני כן אני לא חושב שהיו הבדלים כאלו תהומיים בין אלו לאלו .

ההשפעה הספרדית היתה גדולה יותר באיזור הדרום.שרעב עדן והערים הסמוכות .

אני שמעתי פעם שיש אומרים שאנשי דרום תימן מוצאם גם מבבל מתקופה עתיקה בזמן הגאונים.

מה שמוזר הוא שיש לעדנים נוסח קדושה כמו הבלאדי בעשי"ת.או משהו דומה לזה.ודווקא השאמי נוהגים כרגיל.

יאמאן,
 גם אני שמעתי שהרבה ממחוז שרעב הם למעשה יהודים שהגיעו מבבל ומספרד .

לק"י

נא להתכונן לנחיתה בעיר 'עדן' בתקופה תרום הכיבוש הבריטי (1839), יש להציג דרכונים...

פרק ב: יהודי עדן – תרום הכיבוש הבריטי (1839).

1.היהודים היו עניים מרודים על אף חריצותם והרמה הגבוהה שלהם בכמה מקצועות, כגון צורפות ועשיית נשק. התייר ר' יעקב ספיר שתיאר כיצד חיו היהודים בעדן, ציין כי היהודי דמה בחזותו לערבי. הביגוד היה מינימאלי, מן המותניים ומעלה עירום למחצה, אך הוא ניכר בטלית השחורה המצוייצת, מצמר עיזים, שהיתה מונחת על כתפו האחת ועטפה את גופו. היא שימשה לו לשינה בלילה, ולמושב ביום (יעקב ספיר, 'מסע תימן', עמ' ריד).

2.התייר 'וולסטד' מתאר את רחובות עדן שהיו מצחינים וההזנחה שררה בכל, אך הסוכות של היהודים היו נקיות ומחצלות נתלו בפתחיהן (במקום דלת) כדי לאפשר פרטיות לדייריהם (J.R.Wellsted,wellsted reisen in arabien, עמ' 302).

3.ר' יעקב ספיר מוסיף כי היהודים חיו על לחם דוחן ושתו יין-תמרים ועראק מתוצרתם, הם הרבו לאכול דגים בזול או שדגו בעצמם. בשר אכלו לעיתים רחוקות (יעקב ספיר, 'מסע תימן', עמ' ריד).

4.כמעט עד סוף המאה ה- 19 ראו יהודי עדן את עצמם חלק מיהודי תימן, ובצנעא – את מרכז הרוחני. הם קבלו על עצמם פסק-הלכה של בית-דין צנעא כל אימת שהתעוררו מחלוקות בין רבניהם המקומיים. הם נהגו לחפש בתימן חתנים וכלות לילדיהם, וכן מלמד-מארי לבניהם, או חזן ושוחט לקהילתם.

5.שפתם המורגלת להם היא לשון ערבי המהלכת בכל תימן, ומבטאם כלשון הקודש וקריאתם בתורה כתימנים כולם (יעקב ספיר, 'מסע תימן', עמ' רי).

6.יהודי עדן ראו את עצמם חלק מיהדות תימן, ושמרו על קשרים וזיקה עמה. קשרי משפחה ומסחר קשרו את יהודי עדן עם דרום תימן במיוחד (יעקב ספיר, מסע תימן, עמ' ריד).

7.המוצא של רבים מהם היה מהערים הגדולות שבדרום תימן: תעז, קעטבה, ד'אלע ובייד'א. חלקם יצא מתימן לרגל מסחרו או נשתהה בערי-הנמל עדן ומוח'א בדרכם לארץ ישראל או להודו - ותקע יתד בעדן (הנוסע הרב זכריה אלצ'הרי נסע דרך עדן להודו – ראה דברי פרופ' יהודה רצהבי, ספר המוסר, עמ' 30. הרב שלום כסאר, 'ראשית עלייתם של יהודי תימן', בתוך הספר 'הראל', עמ' 237, המציין שבגלל עיכובים בנמל 'חודידה' עזבו חלק מן הנוסעים להודו וחלק פנה לעדן. פרופ' יוסף טובי, 'ידיעות על יהודי תימן', בתוך כתב-עת 'שבט ועם', עמ' 278).

ולסיכום: כמעט עד סוף המאה ה- 19 ראו יהודי עדן את עצמם חלק מיהודי תימן, ואינם נבדלו מהם.   


.

מעניין מאד

מעניין מאוד