שו"ע המקוצר של הרב יצחק רצאבי

לק"י

אין רצון לשום גורם או איש לשלול את ספריו של הרב יצחק רצאבי, אלא בספריו יש הרבה ערבוב בן מנהגי תימן ושאר חומרות מעדות אחרות.
כמו כן, ישנם הרבה מגמות נסתרות שאינן ענייניות, ונודף מהן ריח של דעות קדומות.
ולמה לי לזרוק סיסמאות, אביא לך הוכחות ודוגמאות.

1. כבר ב"מבוא הספר - נוכח השלחן" (שו"ע המקוצר ח"א, עמ' 23) הרב רצאבי כותב: "אמנם הבאתי דברים שראוי לנהוג בהם חומרא וחסידות וכיו"ב, גם אם לא נהגו בו אצלנו דורות שלפנינו, ויובן הדבר למעיין מסגנון דברינו".
וכן כתב עוד: "והגם שמהרי"ל מרבני אשכנז הוא, לא מן הנמנע לקבל דבריו והנהגותיו הטובות גם בקהילותינו" (שו"ע המקוצר ח"ב, עמ' ע הערה סא).

למרות שהרב רצאבי מנסח זאת במילים "טוב", "ראוי", "יש" וכדומה, אך ההמונים אינם מבחינים בדקדוקים אלו, ומחשיבים את כל הכתוב כהלכה מחייבת.

מה יותר פשוט מלכתוב ספר על מנהגי תימן ! למה צריך להוסיף עוד חומרות ומנהגי חסידות ולהחביא אותם בספריו ?
אם רצוננו להחמיר, איננו צריכים את ספריו של הרב רצאבי, די לנו שנתבונן בספרי חכמי אשכנז !

.

לק"י

כתבת: "אבל מה לזה ולמגמות נסתרות ? מה רוצה להחדיר לנו הרב רצאבי בלי שנשים לב ?".

אנחנו נדע את התשובה רק בסוף כל הדוגמאות שאציג לפניך...

2. הרב רצאבי קבע כללים בשיטת פסיקתו של מהרי"ץ, ואחד מהם הוא:
"ומה שכתב מהרי"ץ בסדר הנהגת ערב שבת שאחר כך יקרא הפטרת השבוע ע"ש, עכ"פ לא הוסיף שכן הוא גם כן מנהגינו, ומסתבר שאינו אלא דרך חומרא וחסידות כדרכו בכמה מקומות..." (שו"ע המקוצר ח"ב, עמ' ח הערה לח).

משמע, שמי שרוצה לדעת בסידור 'עץ חיים' מה הוא מנהג תימן, הוא צריך רק לחפש את המקומות שמהרי"ץ ציין במפורש שכך מנהג תימן ("מנהגינו").
אך מה רבה המבוכה, וכמעט בכל פרושו של מהרי"ץ הוא אינו מזכיר שכך הוא מנהג תימן, משמע שרוב סידורו 'עץ חיים' משמש רק כ'ילקוט הלכות' לשאר העדות (אשכנזים, ספרדים וכוד') ולא ליהודי תימן.

ואין זה פלא, שאנו רואים את הרב רצאבי הולך בדרכו של מהרי"ץ, ובתוך ספרו הוא מביא את מנהג תימן במילים "מנהגינו" וכדומה... אך גם שם, זה רק במקצת המקומות.
משמע שרוב הספר שו"ע המקוצר אינו נועד ליהודי תימן, אלא לשאר העדות (אשכנזים, ספרדים וכוד').

מעניין אם שאר העדות יודעים שהם צריכים לנהוג עפ"י הספר שו"ע המקוצר...
 

.

לק"י

דרך אגב....הרב יצחק רצאבי כבר השמיט ממהרי"ץ את התואר "מתעד מנהגי תימן" בכך שיצר 2 כללים בהבנת מהרי"ץ:

1. א. הרב רצאבי כותב: "מדלא כתב רבינו המחבר [מהרי"ץ] שה"ה המנהג קדמון או מימי קדם וכיו"ב כדרכו בשאר המקומות, משמע לי דמנהג זה מקרוב נתחדש להם על פי הש"ע, וכן מורה לשונו שכתב ועל פי זה נהגו, כלומר עפ"ד הש"ע" (בארות יצחק ח"ה עמ' ריא הערה סו).

ב. מהרי"ץ: "שליח צבור צריך לחזור ולענות אמן יהיא שמיה..." (פסקי המהרי"ץ ח"א עמ' קנ סימן עו).
כותב הרב יצחק רצאבי: "נראה דאין זה מנהג קדום, אלא נהגו כן אחרי שראו דברי מהרי"ץ אלו" (בארות יצחק שם עמ' קנ הערה פה).

מהמקורות הנ"ל יוצא, שכל מקום שמהרי"ץ לא כתב "המנהג הקדום" או נהגו "מימי קדם" – משמע הוא מנהג חדש מימי מהרי"ץ, ולא מנהג-תימן מדורות קודמים.
חשוב לציין שמהרי"ץ כמעט בכל חיבוריו לא מציין במפורש "מנהג הקדום" או "נהגו מימי קדם" אלא רק כותב את דעתו – משמע שרוב ספריו הביא מנהגים חדשים מזמנו.

2. הרב רצאבי כותב במפורש: "ואפשר דמה שכתב [מהרי"ץ ב"עץ חיים"] דהוא מנהג קדמונים [אמירת "תרומה הבדילנו" בקידוש ליל-הסדר], אין כוונתו לומר שכך היה בתכאליל קדמוניות [שהרי לא נמצא שם], אלא ר"ל מנהג שהיה קודם למנהג שנתחדש בזמנו או קרוב לזמנו, ומצינו כיוצא בזה במה שכתב בעניין הקפות דהושענא רבה (עץ חיים הנדפס דף ע"ד ע"ב) וזה לשונו "המנהג הקדום בכאן לומר ויעבור, וכ"ה בכל התכאליל, ועכשיו נתבטל המנהג" וכו' עיין שם, וקשה דהרי בתכאליל הקדמוניות ליתא כלל לאלו הסליחות דליל הושענא רבה, וכתבו רק שחוזרים אז ההושענות שאמרו כל הימים (וכן הוא בסידור רבינו סעדיה). וצ"ל דכוונתו של התכאליל האחרונות שכתוב בהם אלו הסליחות שהם כתבו לומר ויעבור. דייקא נמי דקאמר תכאליל סתם. ומ"ש מנהג קדום, היינו שאינו כפי מה ששינו בתקופתו המנהג. והוא הדין הכא. ועיין בארות יצחק הלכות לולב דף שי"א ס"ק ר"צ שם הרחבנו יותר. וע"ע בארות יצחק הלכות סדר היום דף ש"י ס"ק כ"ד, לעניין פיטום הקטורת. ובשולי המעיל סימן ו' אות מ"א דף ר"ב ד"ה אגב, לעניין רפאני" ("הגדה של פסח-פרי עץ חיים", עמ' קמו).

משמע שגם כאשר מהרי"ץ כותב "מנהג קדמונים" או " המנהג הקדום" – זה מנהג שנתחדש "בזמנו או קרוב לזמנו" של מהרי"ץ (לשון הרב יצחק רצאבי).

ובכך, בלי שירגיש, שלל הרב יצחק רצאבי את מהרי"ץ כמתעד מנהגי-תימן הקדומים, אלא רק מתעד מנהגי תימן "בזמנו או קרוב לזמנו".

תמיר,

נראה שכל דבר לגופו ולא בא להחיל כללים על הכל !
ואף אם תתעקש שהוא יוצר כלל , הרי תמיד יש יוצא מן הכלל.

אם יש לך השגה עניינית לטענה פרטית זו או אחרת, בכבוד.אבל לא צריך ליצור כאן מגמה סמויה או כוונת זדון.

לק"י

לכבוד יאמאן, שלום.
 
קדימה נמשיך...

למרות שהרב יצחק רצאבי בחר לפסוק עפ"י חבורי מהרי"ץ, ואף כתב: "ודברי מהרי"ץ הם מוכחים ואמיתיים והפורש ממנו כפורש מן החיים" (שו"ת אדני פז, בהסכמות). אך ישנם עשרות מקומות שהרב רצאבי פסק בניגוד לדעת מהרי"ץ, והרי הם לפניכם: למרות שהרב יצחק רצאבי בחר לפסוק עפ"י חבורי מהרי"ץ, ואף כתב: "ודברי מהרי"ץ הם מוכחים ואמיתיים והפורש ממנו כפורש מן החיים" (שו"ת אדני פז, בהסכמות). אך ישנם עשרות מקומות שהרב רצאבי פסק בניגוד לדעת מהרי"ץ, והרי הם לפניכם:

1. מהרי"ץ: 'קלף' – לכיוון הבשר, ודוכסוסטוס – לכיוון העור (פסקי המהרי"ץ ח"א עמ' לד, סימן ג. כדעת רבנו הרמב"ם).
הרב רצאבי: הפוך, כמרן. 'קלף' – לכיוון העור, ודוכסוסטוס – לכיוון הבשר (שו"ע המקוצר ח"א עמ' עב).

2. מהרי"ץ: ברכת האורח גם ביחיד (שו"ע המקוצר ח"א עמ' ער, הערה כה).
הרב רצאבי: לא נהגו (שם).

3. מהרי"ץ: מקצת עומדים ב'ברוך שאמר' (פסקי המהרי"ץ עמ' קיד סימן מ. בארות יצחק שם עמ' קיד הערה נג*).
הרב רצאבי: עומדים ב'ברוך שאמר' (שו"ע המקוצר ח"א עמ' קמב).

4. מהרי"ץ: ברכת נטילת ידים שחרית לפני הניגוב, "אחר הנטילה יברך בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על מטילת ידים" (פסקי המהרי"ץ ח"א סימן כב, עמ' ט).
הרב רצאבי: ברכה אחרי הניגוב, "ואח"כ מנגב ידיו, ומברך על נטילת ידים" (שו"ע המקוצר ח"א סימן ב, הלכה ב, עמ' ז).

5. מהרי"ץ: אין להתעטף בטלית בלילה (פסקי המהרי"ץ ח"א עמ' כד סימן ו).
הרב רצאבי: נהגו להתעטף בטלית בלילה (בארות יצחק שם עמ' כד הערה יג. שו"ע המקוצר ח"ב עמ' עב).

6. מהרי"ץ: יש לענות 'ברוך הוא ברוך שמו' בחזרת הש"צ (פסקי המהרי"ץ ח"א עמ' רמב סימן עא).
הרב רצאבי: לא נהגנו (בארות יצחק שם עמ' רמד, הערה מה ד"ה "והנה". ראה שו"ע המקוצר ח"א עמ' קמב הלכה ב).

7. מהרי"ץ: יש לעמוד בשעת אמירת פסוקים 'מה רב טובך' אחר ההפטרה (עץ חיים ח"א עמ' רפה ע"ב).
הרב רצאבי: לא נהגו לעמוד (בארות יצחק ח"א עמ' קיח הערה נח, ד"ה "ותמיהא").

8. מהרי"ץ: בפסוק הראשון בק"ש מכסים את הפנים בשני ידיים (פסקי המהרי"ץ ח"א עמ' קעא. בארות יצחק שם הערה ו*).
הרב רצאבי: מכסים את הפנים ביד אחת (שו"ע המקוצר ח"א עמ' קיד).

9. מהרי"ץ: בתפלת היחיד מקדים 'ישתבח' לפני שירת הים (פסקי מהרי"ץ ח"א סי"א עמ' רו).
הרב רצאבי: לא נהגו בתפלת יחיד להקדים 'ישתבח' לפני שירת הים (בארות יצחק שם הערה י).

10. מהרי"ץ: אכל פרי כזית לפני הסעודה – מברך עליו ברכה אחרונה (פסקי המהרי"ץ ח"ה עמ' קנב-ג סימן טז. בארות יצחק שם עמ' קסא, ד"ה "לפיכך").
הרב רצאבי: לא נהגו לברך ברכה אחרונה (שו"ע המקוצר ח"א עמ' רנג הלכה ג).

11. מהרי"ץ: המשנה מקומו מפינה לפינה בבית אחד בשעת אכילתו – אינו צריך לחזור ולברך, כל שרואה מקומו הראשון (פסקי המהרי"ץ ח"ה עמ' קסט סימן כ*).
הרב רצאבי: גם אם אינו רואה מקומו הראשון כלל – לא יברך, דנקיטינן ספק ברכות להקל (בארות יצחק שם עמ' קע ד"ה "ואיך". ראה שו"ע המקוצר ח"א עמ' רמח-ט הלכה יט).

12. מהרי"ץ: ברכה על הדו"ם – שהכל (פסקי המהרי"ץ ח"ה עמ' ריא סימן יד).
הרב רצאבי: "מנהג רוב גלילות תימן לברך על הדו"ם בפה"ע, אלא שבעירו של רבינו המחבר צנע"א וקצת בסביבותיה המנהג לברך עליהן שהכל, ומסתמא מנהג הרוב משתלשל אליהם מימי קדם כהוראת קדמונינו בתכאליל" (בארות יצחק עמ' ריא הערה סו).

13. מהרי"ץ: ברכה על קטניות (הדר"ה, דוחן ועדשים) – שהכל (פסקי המהרי"ץ ח"ה עמ' רנ-רסב סימן כה).
הרב רצאבי: "ועל כל פנים המנהג הפשוט יותר, הוא לברך בורא פרי האדמה על כולם כדבר האמור" (בארות יצחק שם רסא-ב סוף ד"ה ומכל". ראה שו"ע המקוצר ח"א עמ' שו הלכה כ).

14. מהרי"ץ: בברכה מעין שלוש מזכירים מעין המאורע (פסקי המהרי"ץ ח"ה עמ' רצז סימן טל).
הרב רצאבי: "ואין לנו בזה מנהג ידוע, כי דרך כלל המנהג הפשוט אצלנו שלא להזכיר מעין המאורע כלל במעין שלוש... וגם מהר"י ונה בתכלאל שלו לא הביא להזכיר" (בארות יצחק שם עמ' רחצ. ראה שו"ע המקוצר ח"א עמ' רצט הלכה יא).

15. מהרי"ץ: "אם שתה יין ואכל תמרים ואכל תבשיל של ה' מיני דגן, מברך באחרונה על המחיה ועל הכלכלה ועל פרי הגפן ועל העץ ועל פרי העץ..." (פסקי המהרי"ץ ח"ה עמ' רחצ סימן מ).
הרב רצאבי: "צ"ל ועל הגפן ועל פרי הגפן... ולעניין מעשה נכון לומר הכל בשלימות, כי קפידא עכ"פ לא שמענו" (בארות יצחק שם עמ' רצח-ט הערה קצה.שו"ע המקוצר ח"א עמ' רחצ הלכה ט).

16. מהרי"ץ: "ונכון להדיחם אף בין כל כוס וכוס משום חיבוב מצוה (חמ"י, עולת תמיד, רש"ל) אם אפשר בלא טורח" (הגדה של פסח – פרי עץ חיים, עמ' קיג).
הרב רצאבי: "וכן המנהג הפשוט אצלינו שמכינים עריבה מליאה מים ורוחצים הכוסות בכל פעם" (הגדה של פסח – פרי עץ חיים, עמ' קיג הערה יב).

17. מהרי"ץ: "עיין בספר מצת שמורים שכתב שזה חיוב. וקבלתי שמי שאין לו שני זוגות תפלין הוי קרקפתא דלא מנח תפילין ר"ל עכ"ל" (פסקי מהרי"ץ ח"א עמ' לד סימן ב).
הרב רצאבי: "זולת יחידי דיחידי-סגולה שנהגו להניח גם כרבינו תם..." (שו"ע המקוצר ח"א עמ' עב הלכה לג).

18. מהרי"ץ: "ולא יישן והוא לובש התפילין, אלא על דרך נמנום בלבד אין חשש" (פסקי מהרי"ץ ח"א עמ' מד סימן יג).
הרב רצאבי: "ולישון כשהם עליו, אפילו שינת עראי אסור" (שו"ע המקוצר ח"א עמ' סו הלכה כב).

19. מהרי"ץ: "ובברכת ציצית בשחר על טלית קטן" (פסקי המהרי"ץ ח"א עמ' צה סימן יט).
הרב רצאבי: "לא יברך על טלית קטן אפילו אם מתעטף בו בשעת ברכה, אלא יהרהר הברכה בליבו כדקיימא לן במקום ספק ברכות דבכה"ג לא חשיב ברכה לבטלה" (עולת יצחק ח"א עמ' טו סימן ג). "וטוב לפטור הטלית קטן בבקר בברכת הטלית גדול..." (שו"ע המקוצר ח"א עמ' טל הלכה ד).

20. מהרי"ץ: "ואם יצאו לאחר שהתחיל בקול רם וקדושה, יכולים להשלים כל סדר קדושה ולומר הקדיש של אחריה דשייך לתפילה..." (פסקי המהרי"ץ ח"א עמ' קלב סימן סה).
הרב רצאבי: "אם כן תימה על מהרי"ץ שהביא דברי הרמ"א בזה להלכה פסוקה שהם סותרים לדברי הרמב"ם ומר"ן שקיבלנו הוראותיהם... והנה השת"ז השמיט אמנם מהגהת הרמ"א הלשון 'ואם יצאו וכו' יכולים להשלים כל סדר קדושה ולומר הקדיש שלם' וכו'" (בארות יצחק שם עמ' קלג הערה עד).

21. מהרי"ץ: "בעירנו לא נהגו לקבוע ש"צ קבוע אפילו בשבת, כי אם מי שרגיל לקרות ובקי מעמידין אותו" (פסקי המהרי"ץ ח"א עמ' קלד סימן סז).
הרב רצאבי: "אבל מנהגינו שאין מעמידים להיות שליח-ציבור כלל אלא מי שהוא גם-כן נשוי" (שו"ע המקוצר ח"א עמ' קז הלכה יח).

22. מהרי"ץ: "שליח צבור צריך לחזור ולענות אמן יהיא שמיה..." (פסקי המהרי"ץ ח"א עמ' קנ סימן עו).
הרב רצאבי: "נראה דאין זה מנהג קדום, אלא נהגו כן אחרי שראו דברי מהרי"ץ אלו" (בארות יצחק שם עמ' קנ הערה פה). "ורבים נוהגים שחוזר לומר תיבת אמן, אבל נכון שלא יאמרנה" ((שו"ע המקוצר ח"א עמ' ק הלכה ו).

23. מהרי"ץ: "ונהגו לאמרו בנחת בניגון משנה... ויאמר מעשה הקטורת כלל וא"כ פרט, בתחילה אומר הפסוקים בניגון ובטעמים" (פסקי המהרי"ץ ח"א עמ' שי סימן טו).
הרב רצאבי: " אין נוהגין כן [בטעמים]"

24. מהרי"ץ: "וכתב שם דעל זה אנו סומכים לכפול פסוק שמע ישראל בסליחות עיי"ד... וכן הוא מנהגינו פה מימים קדמונים" (פסקי המהרי"ץ ח"א עמ' קפב סימן יט).
הרב רצאבי: "ובזמנינו לא שמענו מי שנוהג לומר בסליחות ב' פעמים שמע ישראל" (בארות יצחק שם עמ' קפב הערה יב).

25. מהרי"ץ: החזקת הציציות רק בתחילת 'פרשת ציצית' (פסקי המהרי"ץ ח"א עמ' קפד סימן כב).
הרב רצאבי: "קודם קרית-שמע כשאומר מארבע כנפות הארץ, יקבץ את הציציות" (שו"ע המקוצר ח"א עמ' קיז הלכה י).

26. מהרי"ץ: יקבץ את ארבעת הציציות (פסקי המהרי"ץ ח"א עמ' קפד סימן כב)
הרב רצאבי: "וכך היה מנהגינו שאין אוחזין רק ב' ציציות" (בארות יצחק שם עמ' קפה הערה יד. ראה שו"ע המקוצר ח"א עמ' קיז הערה כח).

27. מהרי"ץ: אסור לש"צ לעמוד על במה שמוקפת מחיצות (פסקי המהרי"ץ ח"א עמ' קצד סימן א)
הרב רצאבי: "שאין איסור וקפידא שיעלה הש"צ על הבימה להתפלל" (עולת יצחק עמ' נב סוף סימן טז).

28. מהרי"ץ: "כשיחפוץ להתפלל ילך לפניו ג' פסיעות כנגד ג' הגשות לתפלה" (פסקי המהרי"ץ ח"א עמ' ריד סימן כה)
הרב רצאבי: "טוב לילך לפניו שלש פסיעות" (שו"ע המקוצר עמ' קכב הלכה ג). "וכתבתי בלשון טוב, מפני שדרך-כלל לא נהגו כן בקהילותינו, והרי אמנם אין לזה מקור בתלמוד וברמב"ם ושו"ע זולת ברוקח, והרמ"א גופא העלהו בישון "יש אומרים"" (שם הערה ח).

29. מהרי"ץ: אדם שנמצא באמצע תפלת שמונה עשרה, ושומע קדושה – לא יפסיק אפילו בשתיקה (פסקי המהרי"ץ ח"א עמ' רנא, סוף סימן פג).
הרב רצאבי: "לענ"ד במחכ"ת הרהמ"ח זה אינו, ואין ראייה מדברי הרמב"ם בעניין זה כמו שיתבאר להלן, ואם כן יש לנו לנהוג כפי מה שפסק מר"ן בש"ע סי' ק"ד סעיף ו' דיש לשתוק בשעת אמירת הקדושה" (בארות יצחק שם הערה נא. עולת יצחק ח"א עמ' נז סימן כ).

30. מהרי"ץ: "וע"פ זה נהגו העם כאן, שאין שוחין כל כך כש"צ רק מעט" (פסקי המהרי"ץ ח"א עמ' רנג, סימן פו).
הרב רצאבי: "ובזמנינו לא ראיתי בקהילותינו מי שידקדק בזה כלל, אלא שוחין כשאר שחיות" (בארות יצחק שם, הערה נה. ראה גם שו"ע המקוצר ח"א עמ' קמד הלכה ז).

31. מהרי"ץ: "ולכן יש מקצת יחידים שעונים 'כן יהי רצון' [אחר ש"צ שאומר ברכת כהנים] במקום 'אמן'" (פסקי המהרי"ץ ח"א עמ' רסג, סימן טו).
הרב רצאבי: "וכך הוא מנהגינו לומר 'כן יהי רצון' אחר כל פסוק ופסוק" (בארות יצחק שם, הערה יג*).

32. מהרי"ץ: "כשהחזן מתחיל ויעבר, הקהל אומרים 'אל רחום שמך, אל חנון שמך ...'" (פסקי המהרי"ץ ח"א עמ' רפב סימן י).
הרב רצאבי: "ולמעשה אין מנהגינו כן, אלא הש"צ לבדו אומר ויעבור וגו' והקהל שותקים עד ויקרא, ואז כל הקהל אומרים ה' ה' וגו', ומהרי"ץ שהעלה עניין זה משום דאף דלא נזכר זה בתכאלי"ל ולא נהוג באתרין" (בארות יצחק שם הערה יט. שו"ע המקוצר ח"א עמ' קעג, הלכה יב).

33. מהרי"ץ: "בכל מלה מן הוידוי יכה ביד ימינו על ליבו, ובזה יוכלו החסדים להתגלות בלב כמנהג" (פסקי המהרי"ץ ח"א עמ' רצד, סימן יב).
הרב רצאבי: "בזמנינו לא ראינו בקהילותינו מי שנוהג כן. ורבי' המחבר שהביאו, אפשר שהיו יחידי סגולה בזמנו שנהגו בכך, או שכתבו ע"ד חומרא וחסירות" (בארות יצחק שם, הערה כא).

34. מהרי"ץ: בתפלת שמונה עשרה רגלי המתפלל צריכות להיות צמודות (פסקי המהרי"ץ ח"א עמ' ריד סימן כה, ראה בארות יצחק שם הערה כז).
הרב רצאבי: "ויש נוהגים לתת ריווח למעלה אצל האצבעות משום דכתיב וכף רגליהם ככף רגל עגל...אמנם המנהג פשוט אצל הרוב בקהילותינו כיש נוהגים שהביא, ואף שהוא [מהרי"ץ] דחה מנהג זה...אלא אני תמה מהא שהעתיק הרהמ"ח כאן לשון מרן שזה דלא כמנהגינו...אבל מהרי"ץ ודאי קשיא ולומר שבזמנם היו נוהגים אמנם לכוון הרגלים דלא כמנהגינו היום, לא ניחא לי למימר כיוון שאנו רואים כיום המנהג פשוט כן אצל רובא דרובא בכל קהילותינו, בוודאי נמשך הוא דור אחר דור ימים קדמונים" (בארות יצחק שם. שו"ע המקוצר ח"א עמ' קכד הלכה ה).


35. מהרי"ץ: "כתב בש"ע סימן קל"ד אומרים והוא רחום בקול רם, ואם לא אמרו מעומד עובר על התקנה ונקרא פורץ גדר ע"כ. וכן ראוי לעמוד להיותו שבח הגון ומהודר (סדר היום)" (פסקי המהרי"ץ ח"א עמ' רצו סימן יח).
הרב רצאבי: "ומנהגינו לאמרו הציבור בלחש והש"צ בקול רם" (בארות יצחק שם הערה כט).

36. מהרי"ץ: "סדר היום מתחיל שליח ציבור ואומר והוא רחום (וכו' תהלה לדוד וכו') והוא עומד והציבור יושב" (פסקי המהרי"ץ ח"א עמ' חצר).
הרב רצאבי: "אמנם אין אנו נוהגים כן, אלא גם הש"צ יושב ואין עומדים אלא שמתחיל לומר ובא לציון וכו'" (בארות יצחק שם הערה א).

37. מהרי"ץ: "והוא נקרא קדיש יתום, לפי שנהגו להניחו ליתומים לאמרו" (פסקי המהרי"ץ ח"א עמ' שכא סימן יח).
הרב רצאבי: "בעניין אמירת הקדיש ע"י כמה אנשים בבת אחת... מ"מ בקהילותינו אין נוהגים כן" (בארות יצחק שם הערה כט).

38. מהרי"ץ: "וכן ד' קדישים דהיינו קדיש שלפני היוצר, וקדיש שאחר תפילת י"ח, וקדיש שאחר ובא לציון..." (פסקי המהרי"ץ ח"א עמ' שכב סימן יח).
הרב רצאבי: "לדידן לאו אחר ובא לציון ממש, אלא אחר מופלג כלומר אחרי שיר של יום ולדוד אליך ואין כאלהינו וכו" (בארות יצחק שם הערה ל).

39. מהרי"ץ: "ואחר כך יקשור הרצועה על ידו וכורכה בקצה אצבעו האמצעית (משמע בהדיא שצריך לכרוך סביב הזרוע ועל אצבע צרידה ואח"כ יניח של ראש וכ"ד האר"י, היפך דעת הש"ע סימן כ"ה סעיף י"א, וכן מנהג פשוט.)" (פסקי המהרי"ץ ח"א עמ' לח, סימן ו)
הרב רצאבי: "כפי פשט הגמ' ומפוסקים הראשונים נראה לסיים הנחת של יד עד תומה דהיינו גם הכריכות ואח"כ של ראש. וכך נראה דעת הרמב"ם פ"ג מתפילין הלי"ב. ומסתמא כך היה מנהג קדמונינו כיוצא מן התכאליל. מ"מ המנהג במאות השנים האחרונות, והוא מפורסם בכל המחוזות, שכולם מניחים של ראש קודם ג' כריכות אלו" (עולת יצחק ח"ב עמ' לו סימן יז). "ותכף אח"כ מוציא התפילה של ראש.. ולאחר מכן עושה ברצועה של-יד שלוש כריכות על אצבע האמצעית..." (שו"ע המקוצר ח"א עמ' ס-סא הלכה ט).

40. מהרי"ץ: יכול אדם לקדש לחברו על הפת בשבת - אע"פ שאינו אוכל עמו, כמו בקידוש על היין (פסקי המהרי"ץ ח"א עמ' נד-ו, סימן יז).
הרב רצאבי: "נלע"ד שהנכון לאחוז בדרך ממוצעת, דהיינו כהכרעת מרן והרבה אחרונים שפסקו כוותיה [שאינו יכול להוציא בקידוש על הפת אלא רק בקידוש על היין]"(בארות יצחק שם הערה צ).

41. מהרי"ץ: "וסדר הנטילה אם נוטלן אחת אחת יריק תחלה על השמאל ואח"כ על הימין היפך נט"י דשחרית" (עץ חיים, מהדורת הר"ש צאלח ח"א, דף שמח ע"ב).
הרב רצאבי: "ויקדים ליטול תחילה יד ימין, ואחר כך יד שמאל (כדלעיל סימן ב' סעיף ב'), אם נוטל ידיו אחת אחת (שו"ע המקוצר ח"א עמ' רכט הלכה ג).

42. מהרי"ץ: "דע שהרב היכל הקדש כתב בשם הזוהר בראשית דמי שנצרך לנקביו בבית הכסא בין גדולים בין קטנים ה"ה דצריך לערות עליהם ג' פעמים יעו"ש. ומ"א חלק עליו וכתב דא"צ ליטול אלא פעם אחת, ושראייתו מן הזוהר אינה ראיה. וכן כתב סולת בלולה בשם מקור חיים וסדר היום וכן עמא דבר, המחמיר יחמיר לעצמו" (פסקי המהרי"ץ ח"א עמ' ד, סימן ח).
הרב רצאבי: "ואחרי, י"א גם כן דסגי בפעם אחת, ויש המצריכים ג"פ וטוב להחמיר, וכן נכון להחמיר עוד שיהיו לסירוגין" (עולת יצחק ח"א עמ' קלה, סימן מט. עיין היטב בשו"ע המקוצר ח"א עמ' י הלכה י, ובהערה שם).

43. מהרי"ץ: "כשבא לישון בלילה יברך ברכה זו [הכוונה: בעמידה או בישיבה]. ואם כבר הוא שוכב יזהר שלא ישכב ויקרא אפרקדן..." (עץ חיים, מהדורת הר"ש צאלח ח"א, דף לו ע"א).
הרב רצאבי: "המנהג לומר ק"ש שעל המטה כשכבר הוא שוכב על צידו השמאלי..." (עולת יצחק ח"ב עמ' לא, סוף סימן ה).

44. מהרי"ץ: "ומכאן תבין דלאו שפיר עבדי אותם קצת שאחר גמר קריאת המפטיר בס"ת אומרים "מה רב טובך" וכו', דודאי הוי הפסק. ועוד דלא נתקנה קריאת המפטיר רק מפני כבוד התורה שלא יהא הנביא חולק רשות לעצמו, רק יהיה טפל את התורה. ואלו שמפסיקים הא ודאי לא מנכרא מלתא דמפני כבוד התורה קרא המפטיר, וראוי לבטלו" (עץ חיים, מהדורת הר"ש צאלח ח"א, דף רפב ע"ב).
הרב רצאבי: "בין מפטיר להפטרה, יש הנוהגים שהציבור אומרים "מה רב טובך" וגו' לך י"י הגדולה וגו'. ונראה לי שהוא המנהג הנכון..." (שו"ע המקוצר ח"א עמ' קיט, הלכה יח).

45. מהרי"ץ: "ואם אין אחרים מסובים עמהם, צריך לדעת אם מותרים לאכול בשולחן אחד. והרמב"ם פי"א מהל' איסורי ביאה כתב "ולא יאכל עמה בקערה אחת" ע"ש בדין י"ח ובדין י"ט, משמע דהקפידא דוקא בקערה אחת לא בשולחן אחד...ואע"פ שהב"י כתב, דנהוג עלמא כהרמב"ן והרשב"א והר"ן, שלא לאכול על שולחן אחד אלא א"כ יש שום שינוי לחם או קנקן בין קערה שלה לקערה שלו, וכן פסק בש"ע סי' קצ"ה. מ"מ אנו נהגינן לאכול בשלחן אחד כל אחד בקערה שלו, או מטעם שסומכים על דברי הרמב"ם שנכתב לעיל, או מטעם שכתב הרא"ש דבשולחנות גדולים שלנו אין לחוש." (פסקי המהרי"ץ ח"ג עמ' רפה).
הרב רצאבי: "ואסור לאכול עמה מכלי אחד, כגון מתוך אותה צלחת או קערה. אלא כל אחד מהם יאכל בכלי לבדו, כדי שיהיה זכרון ביניהם להיכר שאסור להתקרב זה לזה.והיינו כשדרכם לאכול בימי טהרתה מאותה קערה. אבל אם גם אז הם אוכלים בנפרד, וכנהוג בזמנינו, צריכים לעשות הפסק בין הצלחות, כגון להניח שם קנקן שאין שותים ממנו אז (שו"ע המקוצר ח"ו עמ' כט הלכה ד).

46. מהרי"ץ: "הרי לך דכשהם מסובים עם אחרים מותרים לאכול ביחד אף בקערה אחת. וז"ל הרא"ה .בספר בדק הבית דף קס"ד ע"א, ונראין דברי האומר דוקא כשאוכלין שניהם בפני עצמן או מסובין סמוכין, אבל אם היו שם אחרים אוכלים ומפסיקים ביניהם מותר" (פסקי המהרי"ץ ח"ג עמ' רפג, רפה).
הרב רצאבי: "וכשהם אוכלים בחבורת בני-הבית או אורחים, ואפילו רק אדם אחד נוסף, אין צורך לעשות הפסק ביניהם (גם אם אוכלים כולם מתוך כלי אחד), וכן המנהג. ואם אפשר להחמיר, מה טוב" (שו"ע המקוצר ח"ו עמ' כט-ל, הלכה ד).

47. מהרי"ץ: כשיחפוץ להתפלל ילך ג' פסיעות לפניו כנגד ג' הגשות לתפילה." (פסקי מהרי"ץ ח"א עמ' ריד, הערה כה).

הרב רצאבי: "טוב לילך לפניו שלש פסיעות, דרך קרוב והגשה למלך....[בהערה] וכתבתי בלשון טוב [ולא בלשון: צריך או חייב], מפני שדרך-כלל לא נהגו בקהילותינו, והרי אמנם אין לזה מקור בתלמוד וברמב"ם וש"ע זולת ברוקח והרמ"א העלהו בלשון "יש אומרים"" (שו"ע המקוצר ח"א עמ' קכב הלכה ב ובהערה ח).

48. מהרי"ץ: כשיסיים ש"צ מודים, אז אם הם שנים או יותר - קורא להם מהצבור 'כהנים'... ואם הוא אחד - אינו קורא לו, אלא הוא עצמו מחזיר פניו ומברך... וש"צ אינו יכול להפסיק לקרות 'כהנים'" (פסקי מהרי"ץ ח"א עמ' רנט, הערה ז).
הרב רצאבי: "ולעיקר נדון בשאלה שלפנינו נמצאים למדים דבין אם הש"צ אומר 'כהנים' בין אם אומר זאת חזן-הכנסת הממונה מהקהל, שפיר דאמי, אלא שעדיף שהממונה הוא שיאמר" (עולת יצחק ח"ב עמ' פז, סוף סימן מז). "נלע"ד שיכול גם הש"צ עצמו לקרות להם 'כהנים'... כמו שכתבתי בתשובותי עולת יצחק ח"ב סימן מ"ז" (שו"ע המקוצר ח"א עמ' קנח סוף הערה כג).

49. מהרי"ץ: "[ק"ש שעל המטה] ואחר שישלים שוב לא יאכל ולא ישתה ולא יפסיק בדיבור אלא יישן שנ' 'אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה' (וכ"כ רמ"א ב' והכל בו והרוקח ורי"ו)" (עץ חיים, מהדורת הר"ש צאלח ח"א, דף לז ע"ב).
הרב רצאבי: "לאחר שאמר ברכת המפיל, לא יפסיק באכילה או בשתייה או בדיבור עד שיישן, אלא אם הוזקק לעניין נחוץ...[בהערה] ושו"ת עולת יצחק ח"ב פ"ז פ"ח פ"ט. ושם מבואר בראיות ספרים וסופרים שאין איסור בהפסק זה, רק הוא מנהג, וגם זה אינו מוסכם יעו"ש" (שו"ע המקוצר ח"א עמ' שעט, הלכה ט ובהערה יח).

50. מהרי"ץ: "ומהרי"ץ כתב לסדרם באופן שלא יצטרך להעביר על המצוות, דהיינו הכרפס לפניו ממש, והחרוסת סמוך לו יותר מן המצה, והמצה מן המרור. והם יהיו קרובים אליו יותר מן הבשר והביצה. עד כאן" (שו"ע המקוצר ח"ג עמ' נ, הלכה ח).
הרב רצאבי: "והמנהג הקדום והפשוט אצלינו שמסדרין הכל על השולחן עצמו, וממלאים אותו מסביב בשפע עלי חזרת ועלי כרפס וצנון, זה על-גבי זה או זה לצד זה, ושאר הדברים מניחים באמצע" (שו"ע המקוצר ח"ג עמ' נ-נא, הלכה ח).

51. מהרי"ץ: "ואינו חייב להסב כי אם בשעת אכילת כזית מצא וכזית אפיקומן. ובשתיית ד' כוסות ושאר אכילתו ושתייתו אן היסב ה"ז משובח (רמב"ם וההגהות שם)." (עץ-חיים, ח"ג י ע"ב).
הרב רצאבי: "ולכתחילה יאכל כל הסעודה בהסיבה, כדלעיל סעיף ד'" (שו"ע המקוצר ח"ג עמ' סב, הלכה כ).

52. מהרי"ץ: "ובעץ חיים למהרי"ץ דף כ"ו ע"א, לפתוח את הדלת כשאומרים שפוך וגו'" (שו"ע המקוצר ח"ג עמ' סב, הערה מט).
הרב רצאבי: "אבל לא ראינו מי שנוהג כן אצלינו, אעפ"י שמהרי"ץ הביא זאת בפשיטות כדבר האמור... ומכל מקום יש שהיו נוהגין כן בזמן מהרי"ץ בעירו צנעא, והוא מנהג מחודש מקרוב, אך חזר ונתבטל משנת ה'תקע"ח (י"ג שנה אחרי שנאסף מהרי"ץ לבית עולמו) לפי השמועה ששמעתי" (שו"ע המקוצר ח"ג עמ' סב-ג, הערה מט).

53. מהרי"ץ: "וביום שתיפסק ראיית הדם, תכבס בגדיה ותבדקם שלא יהיה בהם כתם. ומיום המחרת תמנה שבעה ימים" (פסקי מהרי"ץ ח"ג עמ' שנה, הלכה ב). "ולא הביא [מהרי"ץ] מש"כ הרמ"א בהגהת הש"ע דמנהג כשר כשהאשה פוסקת בטהרה שתרחץ ולובשת לבנים" (שם, עמ' שנד הערה ה).
הרב רצאבי: "אחרי בדיקת הפסק-טהרה, תלבש לבנים (ולא צבעונים)..." (שו"ע המקוצר ח"ו עמ' יב, הלכה יא).

54. מהרי"ץ: "גם מדברי מהרי"ץ בשו"ת פעולת צדיק ח"ג סוף סימן קע"ד מבואר דסגי בכזית [כדי לצאת י"ח סעודת שבת]" (עולת יצחק ח"ב עמ' קעו, סימן קא).
הרב רצאבי: "ולעניין מעשה, העיקר להחמיר כדעת מרן [שמצריך לאכול כביצה] בדאפשר" (שם, סוף ס"ק א).

55. מהרי"ץ: "מאחר שבמהדורה קמא של עץ חיים כתב מהרי"ץ עצמו כדעת הש"ע ובמהדורה בתרא חזר בו" (עולת יצחק ח"ב עמ' קצט סימן קט).
הרב רצאבי: "ומנהג השאמי, כמו שכתב מרן השלחן ערוך, שאם הוא ביום שאילו היה בחול, לא היו נופלים על פניהם במנחה, אין אומרים אותם, וגם מהבלדי יש הנוהגים כן" (שו"ע המקוצר ח"ב עמ' פו, הלכה כז).

56. מהרי"ץ: "אעפ"י שמלשון גאון עוזינו מהרי"ץ בהקדמתו שם משמע שמתחילים [אשמורות] מר"ח עצמו" (עולת יצחק ח"ב עמ' רו, סוף ד"ה "ומצאתי").
הרב רצאבי: "מיום שאחרי ראש חודש אלול, נוהגים להשכים ולבא לבתי כנסיות באשמורת האחרונה של הלילה לומר סליחות ותחנונים, עד יום הכפורים" (שו"ע המקוצר ח"ג עמ' קנח, הלכה ב).

57. מהרי"ץ: "אמנם בתכאליל אשר יסדו קדמונינו נזכר איסור אכילת דברים המגולים באגב עניין עשיית מעקה (כמו שהסמיכם הרמב"ם בפי"א מהלכות רוצח ושמירת נפש), ועד אחרן העתיק זאת בשתיקה מהרי"ץ בתכלאל עץ חיים דף קפ"ה ע"א" (עולת יצחק ח"ב עמ' רסה, סעיף קנח).
הרב רצאבי: "אמנם למעשה המנהג הוא כאשר דיברנו לאמר [שאין אוסרין מאכלים המגולים] (שם).

58. מהרי"ץ לא הזכיר בסידורו לא הזכיר בענין חוטי הציצית שצריך לומר שיהיה לשם ציצית, ודעתו כדעת רבנו הרמב"ם (ראה שו"ע המקוצר ח"א עמ' לח, הערה י).
הרב רצאבי: "אופן עשיית הציציות כפי מנהגינו, כך הוא. אומר תחילה, הריני עושה לשם מצות ציצית" (ראה שו"ע המקוצר ח"א עמ' טל, הלכה ה).

59. מהרי"ץ: "וכשהוא אומר ברוך, יעשה כריעה בברכים. וכשאומר אתה, ישתחוה בראשו" (פסקי המהרי"ץ ח"א עמ' רל סימן מד).
הרב רצאבי: "והמנהג בדרך-כלל שעושים כריעה פשוטה דהיינו בהרכנת הראש ומקצת הגוף, ואינם עופפים את הראש עוד כלפי בגוף, וכן לא את הברכיים. אבל יש המדקדקים לעשות שתי כריעות, כשאומרים ברוך, עושים כריעת הגוף וגם הברכיים. וכאומרים אתה, כורעים עוד את ראשם" (ראה שו"ע המקוצר ח"א עמ' קלב, הלכה כא).

60. מהרי"ץ: "לכתחילה לא יפסיק בין נטילה להמוציא" (פסקי המהרי"ץ ח"ה עמ' ה סימן א).
הרב רצאבי: "אבל מנהגינו כדעת המקילין, שהם רבינו הרמב"ם וסיעתו, שמותר להפסיק אפילו בדיבור שאינו מצרכי הסעודה" (ראה שו"ע המקוצר ח"א עמ' רלח, הלכה ב).

61. מהרי"ץ: "שמה שאנו נוהגים לעשות שני קשרים זה על גבי זה קודם החוליות סמוך לכנף הבגד, אינו מדינא...ולפיכך אין זכר לזה ברמב"ם ובתכאליל, וגם מהרי"ץ לא הוסיף ע"ז כלום" (עולת יצחק ח"א עמ' יז, ד"ה "ונמצאנו").
הרב רצאבי: "ומכניס החוטים בנקב שבכנף הבגד וכופלם, לוקח ארבעה חוטים מצד זה וארבעה מצד זה, וקושרם ב' קשרים זה ע"ג זה..." (ראה שו"ע המקוצר ח"א עמ' טל, הלכה ה).

62. מהרי"ץ: "לפי זה אם מתעטף מבעוד יום ומברך עליו, וכשחשיכה – פושטו שפיר דמי" (פסקי המהרי"ץ ח"א עמ' כד סימן ו). "ורבים שואלים מהא דמצינו עוזינו מהרי"ץ בשו"ת פעולת צדיק חלק ג' סימן רמ"ו, המסודר בפסקי מהרי"ץ הלכות ציצית סעיף ו', שהביא את תשובת מהרי"ג דלעיל שקרא תיגר על הנוהגים להתעטף אז. ומדמייתי לה בשתיקה משמע שמסכים עמו, וכן נראה לכאורה מדברי שושנת המלך ותורת חכם שהעלו מסקנתו זו להלכה... ואין צורך למה שכתבתי בבאיי"צ שם שעניין זה העתיקו רק למזכרת כמו שמצינו בכמה דוכתי ע"ש ואדרבה הוא דוחק, דהא ניחא בשאר דוכתי שהעתיק מדברי הפוסקים בספרים ובעניינים שאינם מצויים כל כך בלא להעיר עליהם כלום. משא"כ הכא הדהוסיף מדנפשיה כמה שיטין, מיתבת והכוונה וכו'" (עולת יצחק ח"א עמ' קנא-ב, סימן נב).
הרב רצאבי: "טוב להדר ללכת מביתו לבית-כנסת עטוף בציצית, וגם בחזרתו לביתו. וכן הוא מנהגינו". (ראה שו"ע המקוצר ח"ב עמ' עב, הלכה ב).

63. מהרי"ץ: פרי שנתרסק ונאבדה צורתן לגמרי (שקדים טחונים) – מברך 'בורא פרי העץ' (שו"ת פעולת צדיק, ח"א סימן קנב. וכן כתב בשמו הרב רצאבי, ראה בארות יצחק, ח"ה עמ' רעו, תחילת ס"ק קס).
הרב רצאבי: פרי או ירק שנתרסק ונאבדה צורתן לגמרי, כמו תפוחי-עץ מרוסקים – ברכת 'שהכל' (שו"ע המקוצר ח"א עמ' שו, הלכה יט).
לק"י


64. מהרי"ץ ע"ח ח"א " מודה אני לפניך חי וקיים שהחזרת לי נשמתי וכו'".
הרב רצאבי שע"ה סי' א,ג "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי וכו'"

65. מהרי"ץ ע"ח ח"א ח-ט משמע כרמב"ם לברך בברכות השחר רק מה שנתחייב.
הרב רצאבי שע"ה סי' ז,א המנהג לברך כל ברכות השחר אפי' לא נתחייב בה.

66. מהרי"ץ בגליוון על שו"ע קסח,ו (מובא בבא"י ברכת המוציא ס"ק קטו) בדידה תליא מלתא רק בשעור קטן אע"פ שאין בנ"א קובעים.
הרב רצאבי שע"ה כז,ד שיעור קביעות סעודה לאו בדידה משערינן אלא ברוב בנ"א משערינן.

67. מהרי"ץ פעו"צ ח"א סי' פב דווקא בחנקתיה אומצא אינו מברך על שתיית מים.
הרב רצאבי שע"ה לו,ח השותה לצמאו אינו מברך מספק.

68. מהרי"ץ ע"ח ח"א הזכרת שבת ויו"ט בברכת מעין שלוש אחרי "והעלינו לתוכה"
הרב רצאבי שע"ה לז,יא מזכיר לפני "והעלינו לתוכה"

69. מהרי"ץ ע"ח ח"א לא הזכיר שמשקה החשב מנה לעניין משלוח מנות (שו"ע)
הרב רצאבי שע"ה קכג,ב משקה נחשב למנה (כמשנ"ב)

70. מהרי"ץ ע"ח ח"א קסח ע"ב לא גורס תיבות "הוא גמלנו" "כו יגמלנו" ואין לאומרם.
הרב רצאבי ברהמ"ז הוצאת מכון פעולת צדיק "[הוא גמלנו] הוא גומלנו [כן יגמלנו]"

.

לק"י

כתב הרב יצחק רצאבי בסיפרו שו"ע המקוצר ח"א סימן ח' הלכה ה,' עמ' טל:
"אופן עשיית הציציות כפי מנהגינו, כך הוא. אומר תחילה, הריני עושה לשם מצות ציצית...".
בהערה י' עמ' לח כתב הרב רצאבי: "...אמנם בקצת מקומות לא נהגו להוציא בשפתיים בשעת קשירתן שעושין לשם מצות ציצית, רק בשעת טוייתן, והרי לדעת הרמב"ם קשירתן ותלייתן לא בעינן כלל לשמה רק טוייתן ושזירתן... ואעפ"י שיש להם על מה שיסמכו, מ"מ ראוי להחמיר".

אך להפתעתי הרבה, ראיתי מה כתב הרב אלון אבידר בשו"ת אדני פז ח"א סימן א': "ואני תמיד הייתי תמה בזה על המנהג שנשתרבב אצל המון-העולם, שנוהגים להוציא בפיהם קודם תליית החוטין שזה נעשה לשם מצות ציצית. ומזקנים אתבונן חכמי-תימן אשר אינם נוהגים להוציא בפיהם מידי. וכך ראיתי מנהג מו"ז הרה"ג ר' דוד חג'בי זצ"ל. וכן אמר לי הרה"ג ר' עזריה בסיס שליט"א שאין מנהג להקפיד בזה [והלום העירני הרה"ג ר' יצחק רצאבי שליט"א שמנהגם להוציא בפיהם ולומר שנעשה לשם מצות ציצית]".
משמע מדבריו, שמה שכתב הרב יצחק רצאבי "אופן עשיית הציציות כפי מנהגינו" – הכוונה למנהג יהודי רצאבה. 

ואפשר, שכל מקום שהרב רצאבי כתב "מנהגינו" - זה לפי מנהג רצאבי... מי יודע.  שהרי מתחילת הערה י' עמ' לח כתב (כהרגלו) "ידוע" מבלי להביא מקורות...

אם כך, אפשר לכנות את שו"ע המקוצר - שו"ע המקוצר של יהודי רצאבה ולא לשאר קהילות תימן. 


.

_________________

על כל סעיף ראוי לעשות דיון שלם בפני עצמו.אחד לאחד למצוא חשבון.

בכל אופן מהי המגמה הנסתרת לדעתך ?

לק"י

תמיר, זה היה אמור להשמר בסו"ד (70), למה גילית?...

_________________

לק"י

אז למדנו קצת על מנהג יהודי רצאבה...
אך מי הם יהודי רצאבה ?

הישוב 'רצאבה' נמצא במרכז תימן בין העיר ד'מאר לצנעא. יהודי רצאבה לא הכירו את סידורו של מהרי"ץ, אלא רק אחרי שהודפס בא"י (1894-1898) ונשלח אליהם.  וכך כותב הרב יצחק רצאבי על סבו:
"וכגון ששמעתי בהדיא מאאמו"ר זצ"ל שאביו זקיני זצ"ל היה לפניו בליל-הסדר התכלאל כת"י מיסודו של מהר"י ונה (כי עדיין לא נתפשט כל כך התכלאל עץ חיים, עד שנדפס) ואעפ"כ היה מברך על כל כוס וכוס, והטיבול ראשון עושים בחרוסת ולא בחומץ וכיו"ב [כדעת הרמב"ם], לפי רוב פשיטות המסורת המקובלת מדור לדור." (הגדה של פסח פרי עץ חיים, עמ' קכד-קכה).

כמו כן, הם לא הכירו את הפרוש שתילי-זיתים לר"ד משרקי.  וכך מעיד הרב יצחק רצאבי: "ומפי אאמו"ר נודע לי שבצעירותו עדיין לא נתפשט שת"ז בעירנו רצאבה" (שו"ת עולת יצחק ח"ב עמ' ל, ס"ק ה).

מדבריו אנו מגלים שלושה דברים: (א) אבותיו נהגו עפ"י סידורו של מהר"י ונה. (ב) בזמנם עוד לא התפשט סידורו של מהרי"ץ "עץ-חיים" והשתילי זיתים לר"ד משרקי. (ג) המסורת המקובלת מלפני מהר"י ונה היא כדעת רבנו הרמב"ם.

מי הוא מהר"י ונה ? 
מהר"י ונה נולד במחצית השנייה של המאה ה- 16. בין כתביו ערך גם סידור תימני עם פירוש ובו חידושים, טעמים ולקט פירושים לנוסח התפילות. מהר"י ונה שינה נוסחאות התפילה מהמנהג הקדום בתימן עפ"י נוסח סידורי ספרד והמקובלים. מהר"י ונה הסתמך על העובדה, שאיסור השינוי במטבע הברכות הוא דווקא בחתימה ולא בשאר נוסח הברכה, שבזה אפשר לשנות, להוסיף ולגרוע כפי צחות לשונו. גם בחתימת הברכה אם שינה בהן והשאיר את העניין – אינו נחשב משנה ממטבע חכמים (מ' גברא, 'לפעלו של רבי יצחק ונה בסידורו פעמון זהב', בתוך: תימא ד (תשנ"ד), עמ' 65-55; מ' חלמיש, 'הקבלה בסידורו של רבי יצחק ונה', בתוך: תימא ה (תשנ"ו), עמ' 82-65; י' רצהבי, 'עיונים בהתפתחות מחזור תימן', בתוך: עלי ספר ט (תשמ"א), עמ' 114-99; י' טובי, 'נוסח התפילה של יהודי תימן', בתוך תימא ז (תשס"א), עמ' 30; הרב י' רצאבי, הקדמה ל'קטעים מתוך הספר 'פעמון זהב' למהר"י ונה זצ"ל', בסוף ספרו תולדות יצחק).

ראוי לציין, שכמה מן השינויים שהנהיג מהר"י ונה, כמה דורות לאחר מכן רצה מהרי"ץ להחזיר, אך עקב מצוקות הזמן והמקום הוא הצליח להחזיר רק באופן חלקי ופשרני כתופס את "המצוי ולא את הרצוי".
לפיכך אם רוצה הרב יצחק רצאבי לחזור למסורת אבותיו, עליו לחזור לנוסח הסידור של מהר"י ונה ולמנהגים שבפירושו שבו התפללו אבותיו, ולא אל שיטת פסיקתו של מהרי"ץ ולסידורו ! ואם חפצה נפשו לחזור למנהגים ולנוסח התפילה שלפני מהר"י ונה, עליו לחזור לפסקיו של רבנו הרמב"ם ולסידורו.

.

_________________

בתכל'ס

1. מה יוצא מכל האמור לעיל?(מסקנותיך) ומה השורה התחתונה?(האם לדעתך יש מגמה כלשהי?)

2. האם יש עוד חלופה לספר השע"ה?

3. האם אתה "דרדעי"(לאור השורה האחדונה בקשר לסידור ואנא היה כנה)

לק"י

1. לגבי מגמות וכוונות נסתרות - תחכה לסוף תגובותי...

2. ספר שו"ע המקוצר מתאים להמונים, נשים וקטנים . אך מי שרוצה ללכת עפ"י מנהגי תימן המקוריים והאוטנתיים - שילמד רמב"ם עם פרוש הגר"י קאפח זצ"ל.

3. כתבת: "האם אתה "דרדעי"(לאור השורה האחדונה בקשר לסידור ואנא היה כנה)".
 
מחלוקת דרדעים ועיקשים קמה לפני כ- 100 שנה, אך כל יהודי תימן פסקו עפ"י רבנו הרמב"ם עד לפני כ- 300 שנה.
אתן לך קצת דברי רקע על ההלכה והמנהג בקרב יהודי תימן... 
 

תמיר רצון.

סלח לי, אבל אתה בלבלן שכל גדול.

ועל זה נאמר, משתמש בתורה כקרדום לחפור בה, ע"מ להשלים נגיעות פוליטיות אישיות (כידוע.).

ואני תוהה, האמנם דבריך וטענותיך הינם מחלוקת לשם שמים...

כי נראה שכל מבוקשך הוא רק לשים ללעז וקלס את אותם אלה שלא פוסקים כפסיקתך.

והרשה נא לי לבקשך לגלות לנו מיהי הדמות הרבנית שמאחריה אתה מסתתר, או שמא כל הנכתב הוא על דעתך הבורה בלבד...?

ועוד חשוב לציין, שלא המדרש עיקר אלא המעשה, ואם כבר במעשי ומנגגי אבותינו עסקינן, אז החוכמות שלך נוגדות כלל ועיקר את תמימות אבותינו...

ובעניין השאלה שנשאלת לעניין מקורותיך, האם אתה דרדעי או לא, התחמקת באלגנטיות ובמקום לענות תשובה ישירה, התפתלת בתואנות שווא... ודי לחכימא.

מה

מה יש לא להבין ? כל מי שמצטט את הרב קאפח בתור הרה"ג מסתמא הינו דרדעי.
לפי פוסקי זמנינו רובם ככולם בכל העולם כולו, כל הכופר בזוהר הק' נחשב ככופר בדבר מדבריהם ואינו מצטרף למנין. לכן, מי שאינו דרדעי לא יוכל להרשות לעצמו להביא מקורות מהרב קאפח ובודאי שלא לכנותו הרה"ג.
תמיר רצון, אני חייב לומר שאתה ממש תימני מהזן הגרוע ביותר, נתפס תמיד לטפל, מעורר מחלוקת, מתבטא בגסות נגד גדולים ממך, וכמובן, איך לא, מתגאה בלבוש ת"ח. אך לא נורא, עברנו את פרעה והמן, נעבור גם את זה.

משתמש רשום יקר:
"החוכמות שלך נוגדות כלל ועיקר את תמימות אבותינו... "

טענתך היא שאבותינו טיפשים, רח"ל?

הכותב מביא טענות רציניות.
הגב ברצינות ואל תבוז לאבותינו...