_________________

תוקן על ידי נישטאיך ב- 24/10/2007 8:50:45

עולם הפוך אני רואה

<"אם הוא לא יכשל בדבר הלכה, אז ודאי שלא יגיד על טמא טהור או ההפך?">

לשון הברכה היא:

"ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי, ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא".

אחרי "וישמחו בי חברי", ישנו פסיק, וממנו ניתן להבין, שה"אכשל בדבר הלכה" מתייחס רק ל"וישמחו בי חברי", והשמחה על טעות, היא על עצם הטעות, אף אם היא טעות קטנה ביותר, שאינה של "מותר ואסור".

אם תשאל  מהי שמחת חבריו?

אענה : הם שמחים מעצם העובדה  שהוא טעה!

האם טעיתי?

ברש"י ברכות שם: היו שחשבו ש"חברים" נהנים כשחברם טועה, והיה  שחשב שלא היו כאלה בין חז"ל.

 "ולא אכשל - וישמחו חברי על כשלוני, הרי רעות שתים, שיבאו על ידי שאגרום להם שיענשו".

ב"ארחות צדיקים", (שער השמחה ד"ה הרבה רעות):

"על כן התפלל רבי נחוניא בן הקנה, (ברכות כח ב): אל ייכשלו חבירי בדבר הלכה ואשמח בהם, ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי ... ועל כן התפלל רבי נחוניא בן הקנה על זה, כי ראה שזה דבר מצוי, שאחד ישמח בטעות חבירו כדי שיהיה הוא נוצח את חבירו ויהיה לו שם. ואף כמה בני אדם חשובים אינם נזהרים בזה",

בשו"ת חתם סופר חלק א (או"ח), סימן רח ד"ה להודיע ידיעה:

 "וגם בתפלת ר' נחוניא בן הקנה, שלא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי לא מיירי ולא נתיירא מהמתכבדים בקלונו ח"ו,  כי לא נמצאו כאלו בחבורת חז"ל".

ב"מעדני יום טוב", (לבעל ה"תוספות יום טוב") על הרא"ש, ברכות פרק רביעי, אות יב ס"ק ל, הסבר משלו ל"שלא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי".

___________

מיימוני

המחמירים  שכחו (או לא ידעו) מדברי רבי לעזר בירושלמי (תרומות פרק ה ה"ג, סוטה פרק ח ה"ב):

"אמר רבי לעזר כשם שאסור לטהר את הטמא כך אסור לטמא את הטהור".

תוקן על ידי נישטאיך ב- 25/10/2007 4:56:54

עולם הפוך אני רואה

<" מה פירוש להחמיר? אם ההלכה היא כדעה א, אזי יש לנהוג כאותה דעה">

ומה פירוש "ההלכה היא כדעה א'"?
_____________

ברבירב

<"יש סיפור חסידי על אדם גדול שנשאל שאלה בה' טריפות, והיה לו פשוט להתיר, אך משום מה, לבו לו נתנו לומר כשר">

האם כוונתך לסיפור דלהלן, המובא בהערה ט שבעמודים 24-25 בספר מופת הדור (תולדות הנודע ביהודה)?

" ... אגב אזכיר דבר נפלא שראיתי אצל הרב הגאון החסיד הרב דק"ק זלאטשוב, מ"כ באה"ק תוב"ב, שבא לפניו נער אחד ודקין של עוף בידו לשאול עליהם, והיה נראה כי זו אינה צריכה לפנים וכשר, והוא ז"ל התחיל לצדד בה לאסור, ואני השבתי על הכל  והוא עומד על דעתו ורוצה רק לאסור, ואמרתי לו: רבי אין אני יודע מה כוונתכם, מדוע רצונו לאסור את הפשוט להתיר? השיב לי: מוכרח אני לגלות לך את האמת, דע כי אין "הפה" רוצה לומר כשרה, ולבי נוטה להטריף, אמרתי לו א"כ אפשר שהתרנגולת  טרפה מצד אחר, ולא משום שאלה זו, ושאלתי את הנער אם יש בידו התרנגולת ואם לא, ואם יביאנה, והביא אותה,  והנה  מונחל בתרנגולת קצת מן הדקין ובהם מכה אשר כתובה במפורש להטריף, ותמהתי על המראה מאוד, וראיתי כי אין הקב"ה מביא תקלה ע"י צדיקים, ואמר לי כי זהו כוונת ר' נחוניא בן הקנה שלא תארע תקלה על ידי, ושלא אומר על טמא טהור, אין פירושו שלא יטעה להכשיר את האסור, כי זה נכלל במה שאמר שלא תארע תקלה על ידי, אבל כיוון על מעשה כיו"ב, שלא תוכל הפה לאמר, על טמא שהוא טהור, אף שאינו רואה את הטומאה כההוא עובדא".

וסיפור ליטאי מפי חסיד:

"וידוע המעשה בכגון דא, שאחרי שהתיר רשבה"ג רבי יצחק אלחנ ספקטור, עגונה מחבלי עיגונה, הבחין בנו של הרב בעיירה שבא ההרוג ברגליו לשם, ונעשתה כל העיירה כמרקחה, וכאשר נכנס בנו לאביו להודיעו על המכשול שאירע מתחת ידו, היה הבן במצב שיל חיל ורעדה, והבחין בזה אביו שהינו בהול מאוד, ומיד שאלו מה אירע, והשיב לו שההרוג בא ברגליו, והתקלה שיצאה מתחת ידו גדולה מאוד, השיב לו אביו ואמר לו בפסקנות גדולה:  "תצא מזה ומזה והוולד ממזר", ואין טעם לבהלה, דאם היו מוכיחים לי שהתשובה שפסקתי בהיתר עגונה זו אינה נכונה, מפני שהראיות שהבאתי לפסק זה ן קלושות או מופרכות, היה מוטל עלי להצטער ולדאוג על התקלה והמכשול שיצא מתחת ידי, אבל מכיוון שהתשובה והראיות הינן נכונות ומוצקות, הרי הדין שפסקתי לפי הנתוניםשהיו לפני היה אמת, כפי שנמסר הכח בידי הדיין לפסוק, דעפ"י זה היתה באמת מותרת להנשא, אלא שעתה בא הרוג ברגליו ממילא נשתנה הפסק, ועכשיו דינה שתצא מזה ומזה וכו', וזהו דין חדש אשר אינו מבטל למפרע את ההלכה הקודמת שהיתה נכונה בזמנה. (מדברי הרב אברהם רובין, "אור ישראל" (מונסי) שנה ד גליון ד עמודים צח-צט). 

האם הרבנים באמת חשבו שבית המשפט ירשה להם, להכריח את אנשי עירם בשנת השמיטה לקנות רק סחורה  פלישטינאית, מפני שהרב אלישיב רוצה שיהיה "כמו החזון איש"?

לא אחת הסביר הבג"צ לרבנות הראשית,  שהחוק שהעניק לרבנים סמכות להעניק תעודות כשרות, הוא בעיקרו חוק חילוני, וסמכותכם להעניק תעודות כשרות מוגבלת ל"גרעין הקשה" של דיני הכשרות:

במספר ערעורים פסק הבג"ץ שלרבנות לא היתה סמכות לסרב להעניק תעודות כשרות,  מפני שהסירוב היה בגלל דברים שאינם נוגעים ישירות ל"גרעין הקשה" של הכשרות, הדבר  החל בבג"ץ רסקין  (בג"צ 465/89 - אילנה רסקין נ' המועצה הדתית ירושלים. פ"ד מד(2), 673 ,עמ' 691-692, שניתן ביום, ג' בסיון תש"ן 27.5.90, שבו קבע השופט אור, ש"חוק איסור  ההונאה בכשרות"הוא בעיקרו חוק חילוני, שמטרתו כשמו-"מניעת הונאה":

"החוק מעניק את הסמכות להעניק תעודת הכשר לאיסטנציה הלכתית דתית-מועצת הרבנות הראשית, או רב שנתמנה על-ידיה, או רב מקומי, אך בבואנו לפרש את החוק, אין לשכוח, שאנו בחוק חילוני עסקינן, לפיכך, על היקפה של הסמכות המוענקת למי שנמסרה לו הסמכות ליתן תעודת הכשר יש ללמוד מתוך החוק, ועל-פי כללי פרשנות, המקובלים  בפירוש חוק חילוני, כללים אלו מורים לפרשן לתור ולמצוא את תכלית החוק ומטרתו, ולאורן של אלה ליתן למלות החוק את פירושן הראוי ...

 ... כבר שמו של החוק בענייננו מעיד עליו, שהוא בא למנוע הונאה בכשרות. החוק לא בא להשליט כשרות או חובת כשרות. מטרתו היא אך ורק למנוע הונאתם והכשלתם של אלה החפצים בשמירה על הכשרות. מלשון החוק אף ניתן להבין ולהסיק, שכשהוא דן ב"כשרות", כוונתו לכשרות המזון". (השופט ת' אור, בעמוד 679 לפסק הדין).

כל  יועץ משפטי "נורמלי", היה מסביר להם,  שאין סיכוי שאיסור המכירה בשביעית יתקבל ע"י הבג"ץ.

מי זה החזון איש בשביל שופטי הבג"ץ?

תוקן על ידי נישטאיך ב- 25/10/2007 9:27:36

תוקן על ידי נישטאיך ב- 25/10/2007 10:50:12

עולם הפוך אני רואה

תוקן על ידי נישטאיך ב- 25/10/2007 12:15:09

עולם הפוך אני רואה