מחשבים

טיפים על הדרך

מכבי

מאורסים

חוק וסדר

בית

פורומים

עצור כאן חושבים

האמנם קיימים דיני צניעות?


שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד

1 2 3 ... 7 8 9 11 12 13

סך הכל 13 דפים.

הצג תגובות לאשכול מהסוף להתחלה

נשלח ב-26/11/2007 13:24

http://www.nrg.co.il/online/11/ART1/645/458.html

התקנון החדש והפרטני, שהגיע לידי "מעריב", כתוב בלשון עדינה ביחס לפשקווילים ברחובות, אך מקיף מלמעלה עד למטה את שלל מלבושי הנשים החרדיות, מהפאה והמטפחת, דרך החולצה והחצאית, ועד הגרביים, וכולל תרחישי מקרים ותגובות. אז הנה הוא לפניכם, רשמי גם אם לא סופי, כי תמיד יימצא העסקן החרדי שיאתר תקלה צניעותית נוספת ויזעיק את הרבנים לתקן:

כיסוי הראש: "בין פאה, בין מטפחת ובין כובע, חייבים לכסות את כל שיער הראש". חובשת הפאה באשר היא מונחית להקפיד "שלא תיראה חס וחלילה כפנויה, אלא יהיה ברור וניכר לכל שהיא נשואה", ובהתאם לכך להימנע מכל דבר שמטרתו לשוות לפאה מראה של שיער טבעי, למשל "שביל לבן או צבע הרשת כחיקוי לצבע הקרקפת" או "תסרוקות כדרך הנערות".

לגבי אורך הפאה נקבע כי "האורך המקסימלי לא יותר מכיסוי הצוואר, ובשום אופן לא יעבור את קו הכתף". גזרה קשה נוספת היא ש"השערות לא תכסינה את הלחיים". הנוהגות לחבוש מטפחת מוזהרות מפני ה"בנדנה", שכן "מטפחות בנדנה בדרך כלל קטנות ואינן מכסות את השיער כדין". חובשות הכובעים מוזהרות מפני "כובעים ארוכים, שמפאת משקלם נוטים להימשך לאחור וממילא מתגלה השיער מקדימה".

החולצה : בתקנון נכתב כי הצוואר הנשי אינו איבר המצריך כיסוי, אך גבולותיו הוגדרו בפרוטרוט. "גבולות הצוואר: מהצדדים-מתחילת שיג פוע הכתפיים. מאחור-מהעצם הראשונה שבג חוליות. מלפנים-מעל שתי עצמות הבריח אשר שקע קטן ביניהן". באותיות קטנות מופיעה בתקנון האזהרה הבאה: "במצבים מסוימים עלול להתג גלות הטעון כיסוי בצדדים, כגון: נושאת תיק צד, מרימה תינוק וכדומה. גם בסגירת'הכפתור השני' בחולצה בעלת צווארון גברי עלול להתגלות הטג עון כיסוי מקדימה"

מידת החולצה: "אין לסמוך על התווית המוצמדת לבגד ומורה על מידתו. יש למדוד ולוודא שהבגד אכן רחב דיו".

צורת החולצה: "חולצה צמודה אסורה, על כן אריגים הנצמדים לגוף (כגון לייקרה, טריקו וכג דומה) נאסרו בלבישה ואין ללבשם אף תחת ז'קט או אפודה".

החצאית : "אורך החצאית לא יפחת מחצי הרגל שבין הברך לעקב. . . הגזרה תהא רחבה דיה, באופן שלא תהיה ניכרת צורת ההליכה. . . התחלת החצאית תהא מהמותניים (לא למטה מהמותן ולא מעליו). . . השסע-אסור אף מתחת לברך".

הגרביים : "אורך הגרביים - לפחות עד למעלה מן הברך. . . עובי הגרביים-באופן שלא תיראה הרגל".

נשלח ב-26/11/2007 14:38

ריב
הסיפור עם הרב גראס הזכיר לי שעור ששמעתי מזמן, מרב "תלמיד חכם גדול" ביידיש

ארבעה אבות נזיקין השור הבור המבעה וההבער,

השור- זה עשו- שנאמר כלחוך השור את עשב השדה

הבור- זה בלעם שנאמר בלעם בן בעור

וההבער- זה אחשוורוש- שנאמר וחמתו בערה בו

המבעה= זה לוט===- למה שכחתי

_________________

מודה ועוזב

נשלח ב-26/11/2007 15:12

האין פה הפוך על הפוך, שמרוב עיסוק בצניעות מגיעים להיפך?

נשלח ב-27/11/2007 10:13

ריב כתבה: "זה שה' עשה להם כתונות זה לא בגלל שרצה שיהיה להם בגד - ה' רוצה שאדם ישתמש בשכלו ולא בדמיונו - אם רצה שיהיה להם בגד היה מלביש אותם לפני החטא" - תהליך הבריאה מתואר בהדרגה - קודם נבראו הדוממים, אחר-כך הצמחים, החיות ואז האדם; גם תהליך בריאת האדם מתואר כתהליך הדרגתי - קודם נברא אדם עירום הדומה לבהמה, ואחר-כך נבראו בגדיו. הבגדים היו חלק מהתוכנית המקורית. אלא שבאמצע התהליך האדם אכל מהעץ ו"היה כאלהים לדעת טוב ורע", וידע שכדי להשלים את הבריאה ולהגיע למצב של "וירא... כי טוב", עליו להתלבש, וכך עשה.

"היות והתחיל להשתמש בדמיונו ולא בשכלו, ונטה אחר התאווה הדמיונית ותענוגות חושיו הגופניים - הוא החל לראות גנאי בערווה והחל להתבייש" - לאחר שאדם ואשתו אכלו מהעץ, נאמר "וידעו כי עירומים הם", השורש "ידע" אין משמעו דמיון אלא להיפך - היכרות מקרוב באמצעות החושים. המילה "דעת" בכל התנ"ך מקבילה ל"חכמה" ול"בינה", ולכן אי אפשר לפרש שהאכילה חיזקה אצלם את כוח הדמיון.

נשלח ב-27/11/2007 10:38

אראל,

קודם כל הבאתי את דבריו של הרמב"ם במורה חלק א פרק ב' בלינק המצורף להודעה - ואת מסקנותיי הסקתי על סמך דבריו -

[אלוהים - שם משותף לה' ולשליטים] הקשה לי אדם מלומד לפני שנים קושיא מופלאה, ראוי להתבונן בקושיא ותשובתנו בתירוצה, ולפני שאזכיר את הקושיא ותירוצה אומר, כבר ידע כל עברי¹ כי שם אלהים משותף לה' ולמלאכים ² ולדיינים ³ מנהיגי המדינות ⁴, וכבר ביאר אנקלוס הגר ע"ה - ונכון הוא מה שבאר - כי אמרו:

והייתם כאלהים יודעי טוב ורע ⁵

הכוונה בו העניין האחרון, אמר ותהון כרברבין ⁶. ואחר הצעת שתוף שם זה ⁷ נזכיר את הקושיא.

אמר המקשה
נראה מפשט הכתוב כי הכוונה הראשונה באדם, שיהיה כשאר בעלי חיים ללא שכל וללא תבונה, ולא יבדיל בין טוב לרע. וכאשר הימרה, הביא לו מריו את השלמות העצומה המיוחדת לאדם, והיא שיהא לו כוח ההבחנה המצוי בנו, שהוא נכבד מכל העניינים המצויים בנו, ובו מהותנו ⁸. והנה זה תימה, שיהא עונשו על מריו, לתת לו שלמות שלא הייתה לו, והוא השכל. ואין זה אלא כדברי האומר שאחד מבני אדם המרה והרבה לפשוע, ואז נלקח ⁹ ונעשה כוכב בשמים.
זו הייתה כוונת הקושיא וענינה, ואם כי לא הייתה בנוסח זה. והט אזנך לעניני ^*9 תשובתנו אנו.

אמרנו: אתה המעיין בתחילת מחשבתו ורעיונו, ומי שדימה שיבין ספר ¹⁰ שהוא הכשרת הראשונים והאחרונים בעברו עליו במקצת העתים הפנוים מן המשתה והתשמיש, כמו שהוא עובר על אחד מספרי קורות הזמן או על אחד השירים ¹¹, תן דעתך ¹² והתבונן, כי אין הדבר כפי שחשבת בעיון ראשון, אלא כפי שיתברר לאחר התבוננות בדברים הללו. והוא, שהשכל אשר השפיע ה' לאדם, שהוא שלמותו הסופית, ¹³ הוא אשר ניתן לאדם לפני מריו, ועליו נאמר בו שהוא בצלם אלוהים ובדמותו ¹⁴, ובגללו דובר עמו ונצטווה כמו שנאמר:

ויצו ה' אלוהים וכו' ¹⁵,

כי לא יהיה הצווי לבהמות, ולא למי שאין לו שכל.
כי בשכל יבדיל בין האמת והשקר, וזה היה מצוי בו בשלמותו ותמותו.
אבל הטוב והרע ¹⁶ הוא במפורסמות ¹⁷ לא במושכלות. לפי שאין אומרים השמים כדוריים טוב, והארץ שטוחה רע, אלא אומרים אמת ושקר ¹⁸, וכך בלשוננו [יט] אומרים על הנכון והשווא - אמת ושקר, ועל הנאות והמגונה - טוב ורע.

ובשכל ידע האדם האמת מן השקר, וכך הוא הדבר בכל העניינים המושכלים. וכיון שהיה בשלמות מצביו ותמימותן, והוא עם תכונותיו ¹⁹ ומושכליו אשר בו נאמר מחמתן ותחסרהו מעט מאלוהים, ²⁰לא היה לו כח ²¹ שמתעסק במפורסמות ¹⁷ כלל, ולא השיגן, עד שאפילו היותר מפורסמת במידות לגנאי, והיא גילוי הערווה, ²² לא היה זה רע בעיניו ולא הרגיש את גנותו ²³.

וכאשר חטא ונטה אחרי תאוותם הדמיוניות ותענוגות חושיו הגופניים כמו שאמר:

כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעיניים ²⁴

נענש שנשללה ממנו אותה ההשגה השכלית, ולפיכך המרה את הצווי אשר מחמת שכלו נצטווה בו, ונקנית לו השגת המפורסמות ¹⁷ ושקע בהבחנת הרע והטוב ²⁵, ואז ידע ערך מה שהפסיד ומה שנתערטל ממנו ובאיזה מצב הוא נמצא. ולפיכך נאמר:

והייתם כאלהים יודעי טוב ורע ²⁶

ולא אמר 'יודעי שקר ואמת' או 'משיגי שקר ואמת', ואין בדברים ההכרחיים טוב ורע כלל אלא שקר ואמת, והתבונן אמרו:

ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם ²⁷,

ולא אמר ותפקחנה עיני שניהם ויראו, כי את אשר ראה בתחילה הוא אשר ראה בסוף, ולא היה שם ערפל נגד הראות שנתבהר, אלא נעשת לו תכונה אחרת שבה הוא משיג גנות מה שלא היה משיג גנותו מקודם.

ודע כי המלה הזו, כלומר: פקח אינה נאמרת בשום פנים כי אם על עניין פקיחת רעיון, לא על חידוש חוש הראות ²⁸,

ויפקח אלוהים את עיניה ²⁹,
אז תפקחנה עיני עורים ³⁰,
פקוח אזנים ולא ישמע ³¹,

כעין אמרו:

אשר עינים להם לראות ולא ראו ³².

אבל אמרו על אדם:

משנה פניו ותשלחהו ³³

הרי ביאורו ופירושו כאשר שינה פנייתו ³⁴ גורש, כי 'פנים' שם נגזר מן 'פנה', לפי שהאדם בפניו הוא פונה לדבר הרצוי לו. אמר: כי כאשר שינה פנייתו, ³⁴ ופנה כלפי הדבר אשר כבר קדם אליו הצווי שלא יפנה אליו, גורש מגן עדן ³⁵. וזה הוא העונש שהוא כנגד החטא, מידה כנגד מידה ³⁶. לפי שהותר לו לאכול מן הערב ³⁷ ולהתענג בנחת ובשלוה, וכאשר נעשה תאוותן, והלך אחרי תענוגותיו ודמיונותיו כפי שאמרנו, ואכל ממה שהוזהר שלא לאוכלו - נמנע ³⁸ מן הכל, ונתחייב לאכול הגרוע שבמאכלים, אשר לא היו לו מקודם מזון, ודווקא אחרי יגיעה ועמל. כמו שאמר:

וקוץ ודרדר תצמיח לך וכו' בזעת אפך וכו' ³⁹,

ובאר ואמר:

וישלחהו ה' אלוהים מגן עדן לעבד את [כ] האדמה ⁴⁰,

והשוהו לבהמות במזונותיו ורוב מצביו, כמו שאמר:

ואכלת את עשב השדה ⁴¹,

ואמר מבאר לפרשה זו:

אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו ⁴².

ישתבח בעל הרצון אשר לא תושג תכליתו וחכמתו ⁴³. [כא]

נשלח ב-18/10/2009 22:06

אגב נזכרתי לציין לדיני הלוקין ברמב"ם סנהדרין פט"ז ה"ח ואילך שגם שם מדובר בגילוי הגוף לפחות כמו בסוטה ואולי יותר, ולכאורה הלכות אלו נוהגות הן בגברים והן בנשים.

מספר המפתח לרמב"ם שם נראה שהיחיד שהוטרד מזה הוא הרוגאצוור, והמעין בתוך דבריו יראה שהוא מוטרד מצד שגילוי זה הוא קלון וא"כ אין להלקותה מצד ונקלה אחיך, ולא מצד הלכות צניעות האוסרות חשיפה כזו ברבים.

נשלח ב-21/10/2009 15:00

שנרב,

"ואלו הן הדברים שאם עשת אחד מהן עברה על דת משה--יוצאה בשוק ושיער ראשה גלוי"

"ואיזו היא דת יהודית, הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל; ואלו הן הדברים שאם עשת אחד מהן, עברה על דת יהודית: יוצאה לשוק או למבוי מפולש, וראשה פרוע ואין עליה רדיד כשאר הנשים, אף על פי ששיערה מכוסה במטפחת; או שהייתה טווה בשוק, וורד וכיוצא בו כנגד פניה על פדחתה או על לחייה, כדרך שעושות הגויות הפרוצות; או שטווה בשוק, ומראה זרועותיה לבני אדם; או שהייתה משחקת עם הבחורים; או שהייתה תובעת התשמיש מבעלה בקול רם"

(משנה תורה, הלכות אישות)

הצניעות (זאת הקשורה למיניות, ולא להתנהגות צנועה המשותפת לשני המינים ואין לערבב בין השניים כפי שערבבו פה ללא אבחנה) אינה רק צניעות בסגנון התקנונים החרדיים. אלא עקרונות כלליים - מהם בלבוש ומהם בהתנהגות (שהיא לא פחות חשובה). אם מחמירים כ"כ בשיער וזרועות, מן הסתם שהניחו שעל ירכיים ובטן וכד', אין מה לדבר, קל וחומר שזה אסור ואף אחת לא העלתה על דעתה ללכת כך ברחוב, אף לא גויה פרוצה.

בחלק מההודעות פה, ערבבו בין הצניעות הזאת להלכות לגבי קיום מצוות בעירום (כגון קריאת שמע, אפילו לא מול עירום של ילד קטן) שזה לא מטעם מיני אלא זה פשוט בזיון (ברכה ואמירת שם ה', בעירום וכבוד המצוות בכלל, כגון האיסור להחזיק את הספר כשהוא עירום). הסיבה שאשה יכולה לקוץ חלה ערומה ובעוד כמה מקרים היא פשוטה, היא אינה רואה את איבר מינה המוסתר (בעמידה, בישיבה וכן הלאה) , לעומת הגבר שרואה את איבר מינו, וזה כל הסיבה להבדלים. מבחינת קיום המצוות בעירום/ מול עירום , הגבר והאישה שקולים וההבדל הוא רק בפיזיולוגיה והשלכותיה.

"כל המפריש חלה מברך תחילה, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להפריש חלה, בין בארץ, בין בחוצה לארץ; כשם שהוא מברך על הטהורה, כך הוא מברך על הטמאה. לפיכך אין האיש הערום מפריש חלה, שאינו יכול לברך ; אבל האישה הערומה שישבה וכל פניה טוחות בקרקע, מברכת ומפרשת חלה."

תוקן על ידי ובני_קורח ב- 21/10/2009 15:47:25

נשלח ב-21/10/2009 15:05

שנרב_נ כתב:

א.ב.ג.ד. ומיכי,

בקשר לפסוקים בישעיהו על בנות ציון:

א. ברש"י שבת סב: "הלוך וטפוף שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה ... ונשואות היו לפיכך מספר בגנותן" מכאן שהבעיה היתה זנות בחיי נישואין, וזה כמובן לא זהה לחיוב של האשה לכסות גופה מצד מניעת הרהור שבזה לכאורה אין לחלק בין נשואה לפנויה.

ב. בעצם הדבר מה שהנביא מגנה הוא מצב חברתי מסוים (לפי פשט המקראות: יוהרה, ולפי הגמרא בשבת הנ"ל - שידול והתגרות) וזה לא שונה ממה שעמוס צועק על "השותים במזרקי יין" וכדומה. זה לא אומר שאסור לשתות יין במזרקים, אלא שבאותו זמן זה היה אפיון של תת חברה שעשתה עבירות כאלו ואחרות.

ג. לחיבת הקוריוז אציין שהאברבנאל מפרש את "גבהו בנות ציון" - שהגביהו עצמן במנעלים גבוהים (ע"ע נעליים מגושמות בפתיחת האשכול). עניין מענין נוסף הוא שאחד הבגדים של אותן נשות שחץ שהנביא מבטיח להכרית הוא "הרעלות" ומפרש רש"י "צניף שמצניפות כל פרצופיהן חוץ מגלגל העין כדי שיתאוה אדם ליזון במראות הלסתות" נא ליידע את שכנינו ממזרח שרעלה היא אביזר של פריצות.

דוגמא לסירוס גמור של הכתובים (תוך שימוש בכל מיני פרשנויות), שפשטן ברור והוא שבנות ישראל התנהגו בפריצות (ראה מדרש בעניין , שהיו שמות מור ואפרסמון במנעליהן ומתיזות על בחורי ישראל כשעוברות לידן וכן הלאה)

_________________

נשלח ב-22/10/2009 13:37

הדיון המשני שהתפתח כאן עבר לשם:
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?cat_id=24&topic_id=1830360&whichpage=12&forum_id=1364

נא להמשיכו שם.

אשכול זה ייפתח מחדש כאשר יימחקו ההודעות שעברו.

נשלח ב-22/10/2009 16:20

בני קורח

בהודעתך הראשונה אתה מערבב בין חיובים מצד צניעות לבין חיובים של האשה לבעלה שאינם בהכרח קשורים לצניעות - והראיה כמובן מכיסוי הראש שאינו נוהג ברווקות. כל הנ"ל כבר נידון בארוכה למעלה וחבל לחזור על אותן הטענות.

הציטוט שלי מרש"י שהבאת בהודעתך השניה רק מדגיש את הנקודה הזו מכיון שלכאורה עולה ממנו שמה שמגנה הנביא הוא רק בנשואות וברווקות שפיר דמי.

עדיין אני עומד בדעתי שפשט הכתובים שם קשור לגאווה ולא לצניעות. זכותך לומר שזהו סירוס גמור אבל כדאי להביא מקור.

תוקן על ידי שנרב_נ ב- 22/10/2009 16:20:41

נשלח ב-22/10/2009 20:38

שנרב_נ כתב:

תוקן על ידי שנרב_נ ב- 22/10/2009 16:20:41

שנרב היקר,

רציתי להעיר לגבי הנושא הזה אך כנראה שנשמט מזכרוני לאחר שנמחקה לי ההודעה בפעם הראשונה.

ע"פ ההלכה המקורית של המשנה, התלמוד והרמב"ם אין הבדל בצניעות בין נשואות ורווקות. ואין קשר לחובות האשה לבעלה.
האשה לא שמה כיסוי ראש כי היא חייבת זאת לבעלה, אלא כי היא חייבת בדת יהודית, רווקה כמו נשואה.

ולכן לא חבל לחזור, כי נראה שכל האשכול נגוע בטעות הבסיסית הזאת.

תוקן על ידי ובני_קורח ב- 22/10/2009 20:43:48

נשלח ב-22/10/2009 22:15

בני קורח

בתולה יוצאת וראשה פרוע זה משנה.

הדין שמותר לקרוא ק"ש מול שער הבתולות שאין דרכן לכסותו מקורו בראשוני אשכנז למיטב ידיעתי.

השלחן ערוך שפסק דין זה כדבר פשוט לא סבר משום מה כמוך שחיוב הכיסוי לכולן הוא "ההלכה המקורית של המשנה התלמוד והרמב"ם". (אלא אם כן אתה חושד בו כסלפן בכוונה). גם רש"י שפרש את הפסוקים בישעיהו "נשואות היו" לא חשב, אני מקווה, שמה שהוא עושה זה "סירוס גמור של הפסוקים"

וכמו שלמדנו בענייני צניעות, "מתון מתון ארבע מאות זוזא שויא". חבל לצאת בהצהרות גורפות כשאין להן כיסוי.

_________________

נשלח ב-23/10/2009 00:57

שנרב,

המשנה, התלמוד והרמב"ם לא מפרידים בין רווקות לנשואות לגבי צניעות, דת יהודית היא מנהגן של בנות ישראל, ללא קשר לסטטוס.

השו"ע פסק בדיוק כך (אישות כ"א ב'): "לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק, אחד פנויה ואחד אשת איש".

לגבי ק"ש, דברתי על זה בהודעות הקודמות. שם זה משום כבוד המצוות (לפחות לפי הרמב"ם) ולא משום צניעות ( והערתי שם שהיה פה בלבול בין שני המושגים), ולכן אם רגילות בכך אין בזה בזיון (ייתכן וחכמי אשכנז פרשו את זה משום צניעות, אך האם נשמע לך הגיוני שרווקה מושכת פחות? יש אחרונים שהרבו בתירוצים מופרכים בסגנון הזה).

באופן כללי, אני מכיר את הפסיקה האשכנזית בנושא הזה והם אכן אבות ההפרדה בין רווקות לנשואות בנושא כיסוי הראש, בעיקר בגלל מנהג המקום שחיו בו (אילוץ), בכל מקרה, גם החרדים האשכנזים מקפידים כי רווקה לא תלך פרועת ראש, אלא עם שיער אסוף.

רש"י בדבריו אלה מתייחס ל "וברגליהן תעכסנה" (ארוך בצד קצר, כלומר מעין הליכת דוגמנית).
האם לדעתך רש"י סובר שלרווקות כן מותר לעכס כך, ולהתנהג באופן כזה (הפירושים שלו תואמים את המדרש לגמרי לגבי התנהגות פרוצה) , האם לדעתך ע"פ רש"י לרווקות מותר לקרוץ לבחורים?

אם אתה עדיין חושב שההצהרות (רווקות או נשואות) בלי כיסוי, נא כוון אותי, ואכסה.

תוקן על ידי ובני_קורח ב- 23/10/2009 1:01:01

נשלח ב-27/10/2009 14:50

שוב אני חוזר שיוצאת וראשה פרוע זו משנה.

הפוסקים כמעט כולם פירשו את "אחד פנויה" בגרושה או אלמנה, ומכל מקום עומד בפניך פסק המחבר בהלכות ק"ש שמותר לקרוא נגד שיער הבתולות שאין דרכן לכסותו. לא תוכל להתעלם.

לא הבנתי איזה אילוץ היה לדעתך באשכנז. אני חושב שאתה בודה היסטוריה מלבך. השו"ע כתב שאין דרכן לכסותו ומה שהוא ראה זה המצב בצפת ובתורכיה.

אם יש לך הסבר הגיוני למה רש"י כתב "ונשואות היו לפיכך.." - פרט לכך שהוא ראה בזה מידה רעה רק בנשואות, אתה מוזמן לבארו לנו.

נשלח ב-27/10/2009 15:39

שנרב,

לגבי היוצאת וראשה פרוע - נא אמור לי לאיזה מקור אתה מתכוון.. כי יש כמה אפשרויות ולכן קשה

לי להתייחס.

לגבי הפרשנות של "אחד פנויה" של השו"ע - איזה פוסקים (אני מנחש שבעיקר אשכנזים אחרונים) ? והאם אתה מקבל את הפירוש הזה מבחינת היושר האינטלקטואלי שלך ?

לעניין ק"ש - התייחסתי בפירוש, וגם הסברתי למה זה מקרה אחר לחלוטין, גם אסור לקרוא כנגד ילד עירום, ואין כאן קשר לצניעות.

האילוץ שהיה באשכנז - זה לא היה באופנה כמו דברי השו"ע שהבאת שגם שם לא היתה אופנה

כזאת.
רש"י -
ההסבר שנשמע לי יותר הגיוני הוא שהוא חשב שבנשואות אפשר לדבר בגנותן וברווקות פחות ראוי לדבר בגנותן ולהוציא שם רע. ולא שההתנהגות הזאת נורמטיבית בקרב רווקות.

אשמח לתגובתך.

בכל מקרה כפי שכתבתי בהודעה הראשונה שלי, צניעות זו הוראה כללית, שנועדה לשמור על

החברה מפני מצבים של זימה ופריצות, ולאו דוקא קודי לבוש מסוימים, ולכן אם אתה מנסה לדקדק

בקטנות ולהוכיח שהתנהגויות מוחצנות מסוימות שברור שהן מובילות למצב של פריצות הן מותרות, אז הגישה מוטעית מלכתחילה, כיוון שזו הוראה כללית, ואתה בעצמך תרת אחר אוסף הלכות ספציפי שמדבר על אורך הגרביים ולא מצאת בהלכה הבסיסית.