מאת המרכז ללימודי יסוד ביהדות, ע"ש הלנה ופאול שולמן, מספר 334, פרשת שמיני, תש"ס
חציין של תיבות - פרופ' עלי מרצבך
המחלקה למתמטיקה ולמדעי המחשב
בקידושין ל, ע"א נאמר:
לפיכך נקראו ראשונים סופרים, שהיו סופרים כל האותיות שבתורה, שהיו אומרים:
וא"ו דגחון ויקרא יא מב – חציין של אותיות של ספר תורה,
דרש דרש ויקרא י טז - חצייןשל תיבות, והתגלח ויקרא י לג של פסוקים.
מאמר זה אינו מובן, שהרי אם נספור את האותיות, המילים והפסוקים, נקבל תוצאות אחרות. למשל, מספר המילים שבתורה הוא 79980 , נמצא חציו של התורה בתיבות 39990, ואילו "דרש דרש" הן המילים 40,921 ו- 40,922 מתחילת בראשית.
רבים עסקו בבירור סוגיה זו, אבל ללא פתרון משביע רצון.
הרב ראובן מרגליות הביא [1] בספרו מקורות של ילקוט שמעוני ורב האי גאון, וכן מקורות רבים אחרים.
גם הרב [2]אהרנטרוי עוסק בבעיה, וכן יש דיון מפורט בחומש תורה שלמה של הרב מ' כשר [3]. שם הוא מפנה למאמרו של אברהם קורמן[4], המצטט דברים מפי ר' יצחק יוסף זילבר, שספר את כל הפסוקים, המילים והאותיות של התורה ומצא פתרונות לבעיות שהתעוררו. להלן נתייחס רק לבעיית ספירת המילים.
לדעת ר' זילבר, אין "דרש דרש" אמצע של תיבות התורה, אלא הן אמצע של מילים כפולות כגון: "אברהם אברהם" המוזכרות בתורה.
הוא כותב שיש 77 מילים כפולות כאלה, ו-"דרש דרש" הוא הצמד ה-39 לאמר 38 מלים כפולות עד "דרש דרש", 38-ו מלים כפולות לאחר "דרש דרש".
ר' זילבר הוסיף, כי חז"ל לא חישבו את הצמדים "לך לך" בראשית יב א( וכן "שם שם") שמות טו כה שאמנם הוכפלו,אבל אינם משורש אחד, וכך יוצא שדברי חז"ל מכוונים.
דברים אלו מופיעים גם במאמרו של דוד מרצבך[5] בתוספת הסברים יפים לחשיבות חישובי אמצע התורה.
בכל אופן, מתברר שמספר המילים הכפולות בתורה עם אותו שורש אינו 77 אלא 89 והנה הרשימה השלמה.
1. הרמש הרמש, בר' א כו.
2. זרע זרע, בר' א כט.
3. זרע זרע, בר' א כט.
4. נח נח, בר' ו ט.
5. שבעה שבעה, בר' ז ב.
6. שבעה שבעה, בר' ז ג.
7. שנים שנים, בר' ז ט.
8. הרמש הרמש, בר' ז יד.
9. שנים שנים, בר' ז טו.
10. מאד מאד, בר' ז יט.
11. השרץ השרץ, בר' ז כא.
12. הרמש הרמש, בר' ח יז.
13. שם שם, בר' יא י.
14. תרח תרח, בר' יא כז.
15. בארת בארת, בר' יד י.
16. עצר עצר, בר' כ יח.
17. אברהם אברהם, בר' כב יא.
18. אברהם אברהם, בר' כה יט.
19. האדם האדם, בר' כה ל.
20. יצא יצא, בר' כז ל.
21. מאד מאד, בר' ל מג.
22. עצר עצר, בר' לב יז.
23. מלך מלך, בר' לו לא.
24. טרף טרף, בר' לז לג.
25. יום יום, בר' לט י.
26. העד העד, בר' מג ג.
27. שכלתי שכלתי, בר' מג יד.
28. טרף טרף, בר' מד כח.
29. יעקב יעקב, בר' מו ב.
30. דלה דלה, שמ' ב יט.
31. משה משה, שמ' ג ד.
32. כה כה, שמ' ז טז-יז.
33. חמרם חמרם, שמ' ח י.
34. גאה גאה, שמ' טו א.
35. גאה גאה, שמ' טו כא.
36. יום יום, שמ' טז ה.
37. בבקר בבקר, שמ' טז כא.
38. מעט מעט, שמ' כג ל.
39. בבקר בבקר, שמ' ל ז.
40. ה' ה', שמ' לד ו.
41. בבקר בבקר, שמ' לו ג.
42. איש איש, שמ' לו ד.
43. אשם אשם, וי' ה יט.
44. בבקר בבקר, וי' ו ה.
45. דרש דרש, וי' י טז.
46. השרץ השרץ, וי' יא מא.
47. השרץ השרץ, וי' יא מב.
48. השרץ השרץ, וי' יא מג.
49. בהרת בהרת, וי' יג לח.
50. איש איש, וי' טו ב.
51. איש איש, וי' יז ג.
52. איש איש, וי' יז ח.
53. הגר הגר, וי' יז י.
54. הגר הגר, וי' יז יג.
55. איש איש, וי' יח ו.
56. הגר הגר, וי' יט לד.
57. איש איש, וי' כ ב.
58. הגר הגר, וי' כ ב.
59. איש איש, וי' כ ט.
60. איש איש, וי' כב ד.
61. איש איש, וי' כב יח.
62. איש איש, וי' כד טו.
63. איש איש, במד' א ד.
64. איש איש, במד' א מד.
65. נתונם נתונם, במד' ג ט.
66. חמשת חמשת, במד' ג מז.
67. איש איש, במד' ד יט.
68. איש איש, במד' ד מט.
69. איש איש, במד' ה יב.
70. אמן אמן, במד' ה כב.
71. עשרה עשרה, במד' ז פו.
72. נתנים נתנים, במד' ח טז.
73. איש איש, במד' ט י.
74. ירק ירק, במד' יב יד.
75. מאד מאד, במד' יד ז.
76. יום יום, במד' יד לד.
77. מטה מטה, במד' יז יז.
78. הקרב הקרב, במד' יז כח.
79. עשרון עשרון, במד' כח כא.
80. עשרון עשרון, במד' כח כט.
81. עשרון עשרון, במד' כט י.
82. יצא יצא, במד' לה כו.
83. בדרך בדרך, דב' ב כז.
84. מעט מעט, דב' ז כב.
85. שנה שנה, דב' יד כב.
86. צדק צדק, דב' טז כ.
87. מעלה מעלה, דב' כח מג.
88. מטה מטה, דב' כח מג.
89. אני אני, דב' לב לט.
מרשימה זו עולה שיש 44 מילים כפולות עד "דרש דרש", 44-ו מילים כפולות לאחר "דרש דרש". התיבות הכפולות "דרש דרש" הן בדיוק מחצית המילים האלה, כלומר מס' 45. אפשר להוסיף, כיוון שמספר הצמדים הכפולים הוא מספר אי זוגי – 89, לכן "דרש דרש" הוא ממש באמצע, ומובן מדוע אמרו חז"ל: "דרש מכאן ודרש מכאן".
והערה אחרונה מעשית. יש לזכור, כי מטרת הסופרים בספירות השונות של האותיות, המילים, הפסוקים והפרשיות הייתה לשמור על אחדות ודיוק התורה שבכתב. הם רצו לתת שיטות בדיקה פשוטות לכל מחזיקי ספרי התורה כדי לבדוק שאכן לא נשכח דבר, ואין תוספות בתורה. אין זה מעשי לבקש מאדם לספור 80,000 מילים, ולכן הם הציעו בדיקות פשוטות הרבה יותר, אם כי לא מוכחות בוודאות. גם בעניין מניין מחצית האותיות בתורה, האות ו של 'גחון' ויקרא יא מב אינה האות האמצעית של התורה, אלא האות האמצעית בין האותיות המיוחדות - אות זעירא, אות רבתית, אות קטיעא, ויש רק 17 כאלה בכל התורה .
הזוג "דרש דרש" הנמצא באמצע המילים הכפולות עם אותו שורש, רומז לנו שיש לנו לדרוש ולדייק בכל התורה כולה!
_________________________________
[1] המקרא והמסורה, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ד.
[2] בספרו עיונים בדברי חז"ל.
[3] כרך כ"ח, עמוד רפ"ו-רפ"ט.
[4] מאמרו פורסם בשמעתין, תמוז תשל"ה, שנה י"ב, גיליון 34, עמ' 3-9.
[5] ספר היובל של קהילת אהבת תורה, חיפה תש"ן, עמ' 162-762.
_________________________________________________________________
המאמר הנ"ל הוא העתק מהלינק
http://www.thesanhedrin.org/he/daat/tshuvot9.htm
הרב ראובן מרגליות בספרו התורה והמסורה כותב, כי מה שנאמר בתלמוד איננו בקיאים בחסרות ויתרות, אלו הם דברי רב יוסף בלבד, כי הוא היה עיוור, ולא סמך על מנין אחרים, ולפיכך הוא אמר שאיננו בקיאים, כוונתו שהמון החכמים אינם בקיאים (לא היה אז ידע מפורסם על כך, כמו בתקופת חכמי המסורה), ואם ימנה חכם אחר לפניו הוא לא סומך עליו.
אותו רב יוסף גם הורה, כי ספר תורה שטעה בו בחסרות ויתרות פסול, ואם איננו בקיאים מה מקום יש לפסול את הספר תורה (ההיפך מדעת השאגת אריה, הערת הרב מרגלית שם) על כורחנו כי מה שאמר איננו בקיאים בחסרות ויתרות מחמת עוורונו, ולא סמך על מנין של אחרים.
גם ר' מאיר היה סופר סתם, והוא היזהיר להישמר בחסרות ויתרות, הוא גם העיד על עצמו כבקיא בכך, מכאן שספר התורה היה אז חתום ונעול, והיתה מסורת אחידה מפורסמת בין כולם.
מעבר לכל הנ"ל, הגיעו לידינו מדרשי הלכה ואגדה מהתנאים, והם תואמים את טקסט התורה שלפנינו, כך שהטקסט שלפנינו היה אז מפורסם וידוע, ואין מה לחשוב שהיתה להם תורה אחרת שלא שמענו עליה.
 |
|
|
