לשבות או לא לשבות?

זה אוסר, וזה לא רק שהוא מתיר , אלא הוא אף  מחייב את המורים הדתיים  להצטרף לחבריהם המורים ה"חילוניים" השובתים.

למה שלא ישבתו? האין להם הוצאות? או אין להם חובות?

היו זמנים בהם חשבו והאמינו שבמקצועות "קדושים", חייב העוסק בהן לספק את שרותיו בחינם-"מה אני בחינם אף אתם בחינם".

כך היה עד שהתברר, שרקאלוקים יכול לעבוד בחינם כי אין לו משכנתא, ואילו האנשים הפסיקו לעסוק באותן המקצועות שאין בהם פרנסה, והצדיקים שנשארו באותן המקצועות לא היו ממש "מציאות".

מקבלים עבור מה שמשלמים, ובחינם מקבלים רק את מה שאי אפשר למכור.

אין ספק שה"מקצועו הקדוש ביותר" הוא  רפואה (וכי מה יכול להיות מקצוע "קדוש" יותר מרפואה המצילה ומשפרת איכות חיים), עד שהתברר שתיאוריה ואידיאלים לחוד, ומציאות לחד.

הרפואה היתה מצווה "גדולה", אך לא היו רופאים צדיקים.

"ואי א"ל: מייתינא אסיא דמגן במגן, א"ל: אסיא דמגן במגן - מגן שוה". (בבא קמא דף פה עמוד א).

ואם אמר לו: אביא רופא המרפא בחינם הוא יכול לומר לו: רופא שמרפא בחינם בטח לא שום דבר.

יוצא שהמדד לאיכותו של הרופא, הוא השכר שהוא מקבל. (ורופא טוב גם קיבל תמיד שכר טוב, ראו במקורות המצויינים אצל שטיינברג ב"אנציקלופדיה הלכתית רפואית" כרך ו עמודה 92 הערה 45

האין גמרא זו תמוהה? היא קובעת שאם הוא רוצה להביאו לפני רופא הנוהג כהלכה, הוא יכול לסרב לו מדין התורה?!

אלא מאי?

כדי להיות רופא טוב צריך להשקיע, והמשקיע לא ישקיע, אם הוא לא יקבל  החזר על השקעתו, ולכן הוחלט, שממאחר ומטובת הציבור הוא שיהיו רופאים טובים, הם-הרופאים יכולים לדרוש שישלמו  להם עבור השקעתם, ואילו הרופא שריפא בחינם הועלה על נס. (ראון תענית כא ע"ב, על שכר הרופאים ראו אנציקלופדיה הלכתית רפואית כרך ו עמודות 90-99).

והוא לא רק רופאים אלא גם במקצות קדושים אחרים, וכמו שכתב הרדב"ז בשתי מקומות:

"כתב הראב"ד ז"ל יש כאן דברים של תימה שאם נשבע המוהל או השוחט שלא יהנה מבני העיר על דעת רבים ימול להם וישחוט להם בחנם ולא יהנה מהם ומאי מצוה איכא בהתר נדרו עכ"ל. ואני שמעתי ולא אבין וכי עבדם הוא שיכולין לכופו שיעשה להם מצות אלו בחנם והכא במאי עסקינן שאינו רוצה לעשות בחנם. ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא דאפילו אם רוצה לעשות בחנם מתירין לו דאסיא במגן מגן שויא וכיון שאינו נוטל שכר לא יעשה המצוה כתקנה הילכך נתינת שכרו הוי בכלל המצוה שמתירין לו בשבילה. (רדב"ז הלכות שבועות פרק ו הלכה ט)

"ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא דאפי' אם רוצה לעשות בחנם מתירין לו דאסיא במגן מגן שויא וכיון שאינו נוטל שכר לא יעשה המצוה כתקנה הילכך נתינת שכרו הוי בכלל המצוה שמתירין לו בשבילה. (שו"ת רדב"ז חלק ה סימן קסז ד"ה ראובן שהשביע).

המותר לרופאים לשבות?

בעת  שביתות רופאים שהיתה בארץ בשנת תשמ"ג כתב רש"ז אויערבך להנהלת בית חולים "שערי צדק" להשאיר תורנות רופאים בכוננות חרום למקרים של פיקוח נפש, (שטיינברג עמודה 101 שפ)

שאלתי:

האם למורים כן  מותר לשבות?

תוקן על ידי נישטאיך ב- 29/10/2007 5:34:19

למדו זאת מהפסוק  "ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה'"-מה אני בחנם אף אתם נמי בחנם, בנדרים דף לז עמוד א ובכורות דף כט עמוד א, אלא שם בבבכורות ממשיכה הגמרא  "מנין שאם לא מצא בחנם שילמד בשכר - תלמוד לומר: אמת קנה, ומנין שלא יאמר, כשם שלמדתיה בשכר - כך אלמדנה בשכר - תלמוד לומר: אמת קנה ואל תמכור", ואולי ניתן להבין מגמרא זו  שאין זה איסור גמור.

ומכאן תשובה לשאלת כמתעסק:

איך אפשר לעשות התקשרות חוזית ללמד תורה, כשאסור לקבל כסף על הלימוד הזה?

מי אמר שאסור לקבל כסף?

_________________

מודה ועוזב

<"הרב ראובן מרגליות עוסק בנושא הזה באחד מספריו">

הוא בספרו "המקרא והמסורה" מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ד,  עמודים מב-מג

____________ 

דעתו של הרמב"ם ידועה, אך ציוני היה לגמרא "מנין שאם לא מצא בחנם שילמד בשכר", שבה  מתייחסת הגמרא ללימוד בשכר לא כאל דבר אסור , אלא שאל "עדיף שלא".

דעתו זו של הרמב"ם, היא  מעין דבריו בתשובתו (שו"ת הרמב"ם סימן קכג), העוסקת במהות ה"בטלנים" ש במגילה דף ה עמוד א, "עשרה בטלנין שבבית הכנסת":

בתשובה זו דן הרמב"ם, בדברי המשנה  (מגילה פרק א משנה ג):  "איזו היא עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנים", ובגמ' שם דף כא עמוד ב: "עשרה בטלנין שבבית הכנסת", בסנהדרין דף יז עמוד ב, "ועשרה בטלנין של בית הכנסת".

 וע"ז השיב הרמב"ם בתשובתו:

 "ירצו בזה, שיהיו באותו מקום עשרה אנשים מוכנים לצרכי צבור (ראה ה' מגילה פ"א ה"ח), וכאשר יהיה שם דבר מצוה או ענין מעניני הצבור יבטלו ממלאכתם ויבואו לבית הכנסת. ולכן אמרו עשרה בטלנין ממלאכתן (שהוא הלשון בתלמוד הירושלמי  מגילה פרק א ה"ד "עשרה בטילים ממלאכתן לבית הכנסת"), ולא אמרו עשרה בטלנין שאין להם מלאכה. ומה שאמר בבית הכנסת, להיותם ברוב הזמנים, כאשר מתאסף הצבור שם, בבית הכנסת".

דברי הרמב"ם סותרים למה שכתב במקורות אחרים.

בהלכות מגילה וחנוכה פרק א הלכה ח כתב:

"ועיר שאין בה עשרה בטלנין קבועין בבית הכנסת לצרכי הצבור".

בפירוש המשניות -  מגילה פרק א משנה ג, כתב:
 
"י' בטלנים הוא שיהיה בבהכ"נ י' בני אדם שלא תהיה להם שום מלאכה אלא עסקי ציבור ות"ת וקביעותם בבהכ"נ",

ובפירוש המשניות -  סנהדרין פרק א משנה ו כתב:

 "ועשרה בטלנין של בית הכנסת והם בני אדם שאין להם עסק אלא מלאכת שמים רוצה לומר לקרות בתורה וישיבת בתי כנסיות".

בנו, ר"א בן הרמב"ם כותב בספרו המספיק לעובדי השם, (כתאב כאפיה אלעאבדין), הוצאת אוניברסיטת בר אילן, תשמט, עמוד 112:

"שהראוי בהנהגת קהלות ישראל, שיבחרו בהן חבורת אנשים נבחרים, צנועים, סגפנים מחיי העולם הזה, שואפים לחיי העולם הבא, שיהיו מתבודדים תמיד בבית הכנסת לקריאת התורה ולהתפנות לעבודת השם, בעסקם בתפקיד דתי זה על פני צרכים גשמיים, ויש לדאוג להם לצרכיהם, אח"כ חזר בוכפי שציוה יתעלה בענין הכהנים והלויים, ואלו הם שקוראים להם החכמים ז"ל: "בטלנים של בית כנסת", לשון משנת מגילה: "איזו היא עיר גדולה, כל שיש בה עשרה בטלנין, פחות מכאן הרי זו כפר, וכן בתלמוד: כל כרך שאין בו עשרה בטלנים שלבית הכנסת נדון ככפר", ואחד הפרשנים (ראה את דברי השאילתות ויקהל שאילתא המובאים להלן), טען, שבעשרת הבטלנים האלה מתכוונים לדיינים, לסופרים, לחזן הכנסת, למלמד תינוקות, וכדו', והיתה גם זו דעת אבא מארי בתחילה, אח"כ חזר בו, והיה ראוי לו ז"ל לחזור בו ממנה, משום שהחזן, הדיין, וכדו', אינם מחוייבים להיות בלא עיסוק ולא שישיבתם תהיה בבית הכנסת, על מנת שיקראו "בטלנים שלבית הכנסת, משום כך דייק ז"ל את פירושו עליהם בביאור המשנה, באמרו "עשרה בטלנים", שיהיו בבית הכנסת עשרה אנשים שאין להם מלאכה זולת צורכי הציבור, וקריאה בתורה והיותם קשורים בבית הכנסת הממלא מקום המקדש,  (אשר) ראוי שיהיו בו עובדי ה' מתבודדים כפי שהיו "אנשי מעמד"...".

ש. ליברמן, (הלכות הירושלמי להרמב"ם, בראש עמ' יג), והשדי חמד, כללי הפוסקים סימן ה אות יד, הדנים בסתירות בדברי הרמב"ם, בין פסקיו ותשובותיו, לא העירו על הסתירות בדברי הרמב"ם בענין הבטלנים, כך גם הרב קפאח בהערותיו לפירוש המשנה שבתרגומו, מגילה וסנהדרין. 

תוקן על ידי נישטאיך ב- 30/10/2007 5:22:28

עולם הפוך אני רואה