חיי שרה

לעניות דעתי, הפרשה הזו יש בה יסודות של נושא הקנין (הג"ש המפורסמת "נתתי כסף השדה קח ממני")  ואולי הסיפור של יצחק ורבקה, בא לתת לנו איזה אסמכתא נוספת לכך שמושג הקנין שייך באישות.

אמנו השניה
טל רחמני
בפרשתנו אנחנו מתוודעים אל אמנו השניה. הראשונה, שרה, היתה אשה עוצמתית, "מגיירת את הנשים" ומלמדת אותן אמונה ואורחות חיים. תלמידותיה עזבו הכל והלכו אל הבלתי נודע, רק כדי לא לעזוב אתה. אשה כריזמתית זו מתגלה לנו גם בצניעותה "איה שרה אשתך? "הנה באוהל". שרה שיודעת לדבר – יודעת גם לשתוק. שרה המנהיגה יודעת גם להישאר ברקע.
גם אצל רבקה אנו מוצאים את שתי התכונות האלו. בעשיית החסד על הבאר היא מתגלה כפעילה ומעורבת עם הבריות. בסוף המסע היא נופלת מן הגמל מול הודו של יצחק ומתכסה בצעיף.
אצל שתי האמהות מתגלה האקטיביות מול הפסיביות, המנהיגות מול הצניעות, דווקא בסדר זה. סדר הפוך יביא למחשבה שיש כאן התפתחות, מביישנות אל העזה. עכשיו אנו מבינים שצניעות אינה חוסר מסוגלות, אלא בחירה לרדת מהבמה, להיות מוצנעת, כשכך ראוי.
חסדה של רבקה מפעים, הן כשמסתכלים על גודל המעשה והן על פרטיו. הגודל – שעות של עשייה, בזריזות ובריצה, גם כשיורד ערב מדברי קר (הרי תחילת הפגישה היתה לפנות ערב), וכל החברות כבר חזרו לחיק הבית החם. פרטי המעשה – אליעזר מתראה לפני רבקה כעבד ("וירץ העבד לקראתה") אך היא קוראת לו "אדוני", בסגנון שנותן כבוד, היא אינה מדברת על השקייתו והשקיית גמליו במשפט אחד, כדי לא להשוות אדם לבהמה, אלא קודם אומרת ועושה למענו, ואז אומרת ועושה לגמליו. רבקה אינה רק מצייתת אלא יוזמת. אך עדיין המעמיק יכול להקשות:
ראינו מצבים שבהם אנשים פועלים גדולות, אך לא מן המקומות הנכונים שבנפש. אנשים שאינם מעיזים להגיד "לא" גם כשהם רוצים, אנשים שרוצים למצוא חן ולרצות בכל מחיר, אנשים שמופעלים מהצד החלש באישיותם ולא החזק. כיצד נדע מה הניע את אמנו רבקה?
נראה שתשובה מלאה לכך נוכל למצוא בפרשה הבאה. רבקה אומרת "לא" רבתי לרצונו של יצחק לברך את עשיו. רבקה עושה מעשים שלא ימצאו חן בעיני כל הקרובים לה (הלא גם יעקב ניסה להתווכח ולא לשתף פעולה עם תוכניתה) ואף על פי כן היא עומדת על דעתה.
מי שיש לה חוסן כזה באישיות – היא גומלת את חסדיה מתוך בחירה חופשית ורצון מלא, וזוהי גדולתה. 


http://www.machonmeir.org.il/hebrew/main_id.asp?id=7376

בהפטרה נאמר שהביאו לדוד את אבישג למען יחם לו (והוא לא ידעה).

חז"ל אומרים (סנהדרין כ"ב.) שלא נשא אותה כיון שהגיע לגבול שמונה עשרה הנשים המותרת. הם מדגישים שלמרות שיכל לגרש את אחת מהן כדי לישא אותה, 'אמר רב שמן בר אבא בוא וראה כמה קשין גירושין שהרי דוד המלך התירו לו לייחד ולא התירו לו לגרש'.

האם יש מקור למה התירו לו לייחד? כי הוא מלך או מפני פיקוח נפש?

תוקן על ידי קונילמל7 ב- 22/11/2008 22:52:35

איזה פיקוח נפש??  למלך היה קר! כך בכל אופן זה כתוב

אדם שבועל שלש עשרה בעילות בשעה- אינו בפיקוח נפש!!

צענערענע
רבקה אומרת "לא" רבתי לרצונו של יצחק לברך את עשיו

רבקה לא אומרת לא רבקה לא מתעמתת עם אברהם, אף פעם,
 
שרה אומרת לאברהם- ישפוט אלוקים ביני ובינך- דברים קשים.

רבקה מתחמנת, היא גורמת לבנה האהוב לרגשות אשם, היא משדלת אותו לשקר ולרמות.

יש לי עוד כמה אי דיוקים, אבל מה דעתך על כך?

_________________

מודה ועוזב

[ירוחם,

"אדם שבועל שלש עשרה בעילות בשעה" - 
ואת זה למדת מהמקרא?

נדמה לי שהסיפור החז"לי הזה בא בדיוק כדי "לתקן" את הרושם שסיפור אבישג במקרא עלול ליצור - רושם על פיו דוד היה זקן, חלש וחסר יצר (שהרי נאמר במפורש שלא ידע את אבישג). נדמה לי שחז"ל היו  שמחים שהפנמת את ה"טוויסט" שהם עשו מבלי לחוש בו ...]

אםשלום.

קונילמל שאל אם דוד היה בפיקוח נפש?

אגב לאחר שלש עשרה בעילות, אצל אדם בגילו אולי כן,-- ולכן באמת היה שם פיקוח נפש

zachiz: חוסר ההשתדלות בשידוך של יצחק 23/11/2003

השנה בפעם הראשונה בקריאת פרשת חיי שרה, ראיתי מסר ברור בכל סיפור אליעזר שמבחנתי מטריד ביותר.
אליעזר בתור השדכן של יצחק כמעט ולא לוקח אחראיות על מציאת הזווג. הוא משאיר את הבחירה לה' על-פי סימנים. אמנם בסימנים היו בחינה של מידת החסד, אבל נראה שעניין זה משני להגשמת הסימן בדיוק כפי שעלה בליבו. אמנם נראה שהוא לא הסתמך על כך שה' יתן לו סימן, אלא ביקש רק שה' יעשה עמו חסד ויעזור לו למצוא את הזווג של יצחק. אליעזר עוסק רק בתפקיד שהוטל עליו, ולא משתהה רגע לאחר שמצא את הזווג. הוא לא בודק נשים אחרות, לא נשאר זמן נוסף בחרן. אולי משום כך הוא נקרא עבד אברהם ולא אליעזר, הוא ביטל עצמו למשימה, עד כדי כך שאת השידוך עצמו לא בחר על-פי דעתו, אלא רק לפי ה' והקרטריון שנתן לו אברהם (אשה מבית אבי). זה אינו השדכן הטיפוסי של ימינו.

אברהם, אף הוא, אינו עושה רבות פרט לכך שהוא שולח את עבדו, ונותן לו קרטריון אחד, ואומר לו שמלאך ה' יהיה בעזרו.
ואילו יצחק, לכאורה, לא עושה כלום. לכאורה, מפני שנראה שעניין השידוך שלו מתקדם לפי תהליכים רוחנים שמתרחשים אצלו. רבקה נולדת לאחר העקידה, ואילו הוא פוגש אותה כשהוא חוזר מבאר לחיי ראי ומהשדה. ישנם פירושים שונים לגבי משמעות באר לחי ראי ולשוח בשדה, אבל ברור שיצחק עשה פעולות מסויימות.
חז"ל מדגישים שזווגו של אדם נקבע ישירות על ידי הקב"ה, והוא עוסק בכך מאז בריאת העולם.
אצל יעקב ראינו שהשתדל מאד לקחת את רחל לאשה, ובסופו של דבר הקב"ה סיבב את הדברים שלקח את לאה, שהיא כנראה היתה הזווג האמיתי שלו (אין זיווג ראשון כזיווג שני).
לפי מיטב ידיעתי, אין ממש מצווה להתחתן, אלא ישנה מצווה של פריה ורביה, וישנה מצווה לקדש את האשה ולתת לה כתובה כאשר מתחתנים. נראה שאליעזר ויצחק עשו כל אחד את המצוות המוטלות עליו, כאשר הקב"ה עשה את מצוותו, והיא להביא את הזווג של יצחק.
האם באמת בעניין זה לא צריך לעשות השתדלות, אלא רק לעסוק במצוות והדבר כבר יבוא?

*****
מיימוני:

צחי

איך הגעת למסקנה שאין כאן השתדלות מצד אברהם ואליעזר?

נתחיל באליעזר, ונברר קודם כל מה היה עליו למצוא.

אברהם ביקש ממנו אשה ליצחק, מארצו וממולדתו.

אליעזר יצא לארם נהרים, מולדתו של אברהם. שם היה עליו לאתר אשה מתאימה ליצחק. לשם כך הוא בחר במבחן החסד (נדמה לי שהמונח של הרב דסלר). המבחן מוכר לנו. לבקש לשתות, והנערה אמורה להשקות אותו ואת גמליו. חסד אמיתי ולא קל לביצוע, שמצריך גם הבנה והתחשבות בצרכיו של הנודד בדרכים.

עוד לפני המבחן, הקדים אליעזר תפילה למעשה.

ואכן עלה בידו, ולא זו בלבד שמצא נערה מתאימה למבחן החסד, התברר שהיא באה ממשפחתו של אברהם עצמו! ועל כך נתן תודה שלא רק זכה למצוא מייד נערה מתאימה, אלא ממשפחת בעליו.

הפירוש שלי הוא כמובן לשיטת האבן עזרא, שאליעזר לא היה צריך להביא כלה ממשפחתו של אברהם, דלא כרש"י (ואכן אני סבור בזה כאבן עזרא). וראה באשכול על "מעשי ה'".

אברהם מצידו עשה השתדלות נאה ביותר. הוא בחר את העבד החכם והנאמן ביותר שלו, כיון שלא יכול היה לצאת בעצמו. ואכן היתה זו בחירה מוצלחת כפי שראינו.

אשר ליצחק, איני יודע מדוע הניח לאביו לנהל הכל עבורו, שהרי היה בן 40. ושמא סמך על אביו יותר מדי, לפי שהוא מצטייר כאדם יושב בית שאינו מרבה לצאת ולבוא כאביו, ולא לחינם ראו בו חז"ל עולה תמימה, מה עולה מנותקת מן העולם עד כמה שניתן לה, אף כן נראית הנהגתו של יצחק.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

zachiz:

תודה על התשובה.

אם כן, אתה מסכים שאצל יצחק אין השתדלות ועיסוק בדבר.

לגבי אליעזר, נכון שזה היה מבחן חסד, אבל עיקר המבחן היה לראות האם האשה שה' בחר, ולכן הוא הגדיר במדוייק את הסימנים ולא דיבר באופן כללי על מעשה חסד, אלא ממש ציטט את מה שהיא אמורה לומר. נראה שמבחן החסד הינו משני למבחן האם היא האשה שה' בחר ליצחק.

*****
מיימוני:

צחי

שוב, איני מסכים איתך.

שים לב לפסוקים. השווה את מה שביקש אליעזר למה שקרה בפועל. תראה שהוא אפילו לא השתמש באותה לשון בדיוק. הבקשה שלו לשואבת, כפי שניסח בתפילתו, שונה מן הבקשה שלו לרבקה בפועל. יש טעם לדבר, אך זה מראה, לדעתי, שזה לא היה סימן אלא מבחן!

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

עצכח:
הזכרת את חב"ד, והבאת הסבר מהרבי. באותה שיחה הרבי מסביר גם מדוע נכפלה פרשה זו על פי החסידות, שנישואי יצחק ורבקה הם חיבור הרוחניות והגשמיות, שזו מטרת בריאת העולם ונתינת המצוות- לחבר רוחניות וגשמיות. רבקה מסמלת את הגשמיות שצריך להוציא אותה מבית לבן הרשע (שושנה בין החוחים, ניצוץ אלוקות בתוך קליפה גשמית), ויצחק מסמל את הרוחניות שתחדור בגשמיות ויהפכו לאחדות מוחלטת. והנישואין האלו היו נישואין ראשונים בעולם היהודי אחרי ברית מילה, בקדושה ובטהרה, נישואין שמתחילתם מקדשים את החומר. ולכן, בנישואין אלו כל פרט חשוב ביותר- איך בדיוק קרה השידוך וכל הניסים של הבאת רבקה.

בקשר למה שהוזכר למעלה ,

הפרוש הנכון לדעתי